ניתנה ביום 11 ספטמבר 2016

המכללה האקדמאית אשקלון המבקשת

ד"ר אילן ביג'אווי המשיב

בשם המבקשת: עו"ד יעקב ביטון

בשם המשיב: עו"ד שמעון בן נעים

החלטה

]

השופט אילן איטח

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגן הנשיאה אילן סופר ונציג הציבור ד"ר יהודה גנץ אנטשיל; סע"ש 8786-11-13) מיום 9.6.16. בפסק הדין נקבע כי המבקשת (להלן - המכללה) הפרה את החוזה שנערך עם המשיב, ובניגוד להבטחה להיקף משרה מלאה, צמצמה את משרתו בנימוקים בלתי סבירים. כמו כן נפסק כי למשיב לא נערך שימוע תקין בכל אחד מצמצומי המשרה, למעט הצמצום השלישי שהיה בעטיו של המשיב. על יסוד קביעות אלה חויבה המכללה לשלם למשיבה פיצוי בגין הפרת החוזה עמו, בסך של 45,000 ₪^[1] וכן פיצוי בגין אי עריכת שימוע ובמקום עריכת שימוע לא תקין, בשווי של 6 משכורות, בסך של 121,608 ₪. בנוסף, חויבה המכללה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.
2. לשלמות התמונה נציין כי תביעת המשיב נגד בעלי תפקידים נוספים במכללה (המערערים 2 – 4) נדחתה וערעורם סב על אי חיוב המשיב לשלם להם הוצאות משפט.

הרקע לפסק הדין האזורי

1. ואלה העובדות הרלוונטיות לענייננו:
   1. המשיב, בעל תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב, ותואר שני ושלישי באוניברסיטת סורבון DEA בפריז, בניהול בינלאומי-איחוד אירופי, התקבל לעבודה במכללה בחודש נובמבר 2005 כמרצה לכלכלה ושיווק. תחילה כמורה מן החוץ ובהמשך נקלט כסגל מקומי לפי הסכמים לתקופות קצובות. הסכם ההעסקה האחרון מיום 1.10.2010 נועד לשלוש שנים (עד ליום 30.9.13 - תום שנת הלימודים תשע"ג, 2013-2012), ולהיקף משרה מלא (12 שעות שבועיות של הוראה בתוספת שעתיים שבועיות לקבלת סטודנטים ולהדרכתם).
   2. כשנה לאחר חתימת ההסכם, בחודש אוקטובר 2011, הודיעה המכללה למשיב כי החל מאותו חודש היקף משרתו יעמוד על 92% (להלן - הצמצום הראשון). המשיב פנה למכללה ונענה כי על פי ההסכם, ניתן לצמצם את היקף המשרה בשל ביטול קורס, וכי הוא חתם בחודש יוני 2011, במהלך שנת הלימודים תשע"א (2010-2011) על מערכת השעות המופחתת.
   3. ביום 21.12.11 התקיימה פגישה בהשתתפות פרופ' שמעון שרביט – סגן נשיא לעניינים אקדמיים, פרופ' שושנה נוי – ראש החוג לכלכלה וניהול (נתבעת 3), ד"ר אירית לנדה – סגנית ראש בית הספר לכלכלה (נתבעת 4) והמשיב. במהלך הפגישה הביע המשיב את חששו מפני צמצום נוסף בהיקף ההוראה בשנת תשע"ג. פרופ' נוי וד"ר לנדה טענו מצידן כי המשיב מרבה בתיקוני ציונים וכי חלק מהעבודות הסמינריוניות שהוגשו לו אינן ברמה נאותה.
   4. ביום 17.1.12 דרשה ב"כ המשיב מהמכללה להשיב את המשיב להוראה בהיקף מלא וכי פרופ' נוי וד"ר לנדה יפרסמו התנצלות על הפגיעה בשמו הטוב של המשיב. בתשובה נמסר למשיב כי הוא נמצא בהליך של בירור אקדמי בקשר לרמת ההוראה, דרישות מסטודנטים, שינוי ציונים, אי שיתוף פעולה עם צוות בית הספר לכלכלה, ועוד. ההליכים בקשר לבירור האמור נמשכו.
   5. בין לבין, ביום 4.6.12 קיבל המשיב מערכת שעות לשנת הלימודים תשע"ג (2012-2013), ולפיה אחוז המשרה השנתי הממוצע ירד ל- 83% (להלן - הצמצום השני).
   6. לקראת סמסטר ב', נרשם המשיב, בשל טעות בתום לב, ללמד שני קורסים באותם זמנים במכללה ובאוניברסיטת בר אילן. לאחר שהתברר כי לא ניתן יהיה להחליף בשעות, הודיע המשיב כי הוא מבטל את הקורס במכללה, ובעקבות כך היקף משרתו ירד ל- 75% (להלן - הצמצום השלישי).
   7. ביום 6.3.13 קיבל המשיב הזמנה לשימוע נוכח כוונת המכללה לצמצם את היקף העסקתו בשנת הלימודים תשע"ד (2014-2013), בשל צרכים אקדמיים של בית הספר לכלכלה ובשל החפיפה בשיבוצים בין המכללה ואוניברסיטת בר אילן, שבשלה נאלצה למצוא מחליף.
   8. ביום 19.3.13, לאחר הליך שימוע, הודיעה הנהלת בית הספר לכלכלה למשיב כי היקף העסקתו בשנת הלימודים תשע"ד יעמוד על 4 שעות שנתיות (33% משרה) וזאת בשל הצרכים האקדמיים של בית הספר לכלכלה ובכלל זה צמצום קורסי הבחירה (להלן - הצמצום הרביעי).
   9. דרישת המשיב לבטל את הכוונה לצמצם את משרתו, להחזירו למשרה מלאה ולפצותו בשל כך, נדחתה על ידי המכללה, והוא בחר שלא להמשיך ולעבוד.
   10. על רקע האמור פנה המשיב לבית הדין האזורי בבקשה למתן סעד זמני המורה על העסקתו במשרה מלאה (סע"ש 42010-05-13). הבקשה נדחתה, ובסופו של דבר התיק נסגר משלא הוגש כתב התביעה.
2. בחודש נובמבר 2013 הגיש המשיב תביעה חדשה כנגד המכללה, וכנגד מנכ"ל הכללה – ד"ר פנחס חליוה, פרופ' נוי וד"ר לנדה. המשיב טען כי הוא זכאי להפרשי שכר בשל הפחתת היקף משרתו, כאשר הפחתות נעשו ללא שימוע וללא בירור אקדמי. עוד נטען כי גם בשימוע שקדם להפחתה הרביעית, לא פורטו הטענות נגדו והוא נחשף אליהן לראשונה במהלך השימוע. על כן עתר המשיב לתשלום פיצוי בשל אי קיום שימוע ואי קיום בירור אקדמי תקין. בנוסף לכך עתר המשיב לפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע, פיצוי בגין פגיעה בהתקדמותו המקצועית, וכן פיצוי בשל פגיעה בשמו הטוב ובמוניטין. סכום התביעה עמד על סך של 700,733 ₪.

פסק הדין האזורי

1. בפסק דין מושא הבקשה, התקבלה תביעתו של המשיב כנגד המכללה בחלקה. התביעה שהוגשה באופן אישי נגד ד"ק חליוה, פרופ' נוי וד"ר לנדה נדחתה במלואה.
2. אשר לתביעה נגד המכללה - התביעה לפיצוי בשל מחדלי המכללה, בבקשת המשיב לקבל תואר פרופסור, ועיכוב קידומו המקצועי וכן ביטול נסיעתו לבולטימור, נדחתה בהעדר הוכחה. התביעה לפגיעה במוניטין ובשם הטוב נדחתה אף היא. התקבלו רכיבי התביעה הבאים:
   1. פיצוי בגין פגמים בשימוע - בית הדין קבע כי המשיב זכאי לפיצוי בשל אי עריכת שימוע תקין בכל אחד מצמצומי המשרה, למעט הצמצום השלישי שהיה קשור לטעות של המשיב.

בקשר לכך נקבע, בין היתר, כי הצמצום הראשון נעשה בהליך לא תקין, שכן למשיב לא נערך כלל שימוע, וחתימתו על מערכת השעות, שכללה כבר את ההפחתה –חתימה "שנעשתה כנראה בהיסח הדעת", לא יכולה להיות תחליף לשימוע;

נפלו פגמים גם באופן שבו הופחתה המשרה בצמצום השני. שכן, לפני הצמצום השני אמנם לכאורה נערך למשיב שימוע במסגרת בירור אקדמי שבסופו נדרש הוא לתקן ליקויים והודע לו על הכוונה לצמצם את היקף משרתו בשנת הלימודים הבאה. אך, בשל ההפחתה המתוכננת ללא קשר לתיקון הליקויים נמצא למד בית הדין כי נפל פגם בצמצום השני והוטל ספק בכנות כוונותיה של המכללה.

אשר לצמצום הרביעי של משרת המשיב נקבע כי הוא היה בתקופה המאוחרת להסכם האחרון בו התחייבה המכללה להיקף משרה מלאה לשלוש שנים. לכן, למשיב לא היתה זכות קנויה להיקף משרה מסויים "בכפוף לקיום שימוע בנוגע להמשך ההעסקה". בית הדין האזורי קבע כי בצד העילות שפורטו בהזמנה לשימוע (הפחתה במספר הקורסים והתלמידים והטעות שעשה המשיב בשנת הלימודים הקודמת), הועלו לפני המשיב במהלך השימוע גם טענות הנוגעות לעניינים שעלו בבירור האקדמי. בכך שהועלו לפני המשיב טענות שלא נכללו בהזמנה לשימוע מצא בית הדין האזורי פגם שנפל בשימוע.

וכך מסכם בית הדין האזורי את עניין השימוע:

"לסיכום פרק זה, אנו קובעים כי התובע זכאי לפיצוי בשל אי עריכת שימוע תקין וככלל, בכל אחד מצמצומי המשרה למעט הצמצום השלישי שהיה בעטיו של התובע. לפני הצמצום הראשון לא נערך כלל שימוע, לפני הצמצום השני נערך בירור אקדמי שלחלקו לא היה התובע מוכן – עניין תחום המומחיות שלו, ובהמשך נקבע כי גם אם יתקן את דרכיו – עדיין תצומצם משרתו, וכאמור – השימוע לפני הצמצום הרביעי, גלגל את כל התלונות מחדש כלפי התובע ללא שהוזהר כי זאת הכוונה".

• 1. הפרת חוזה עבודה – בית הדין האזורי בחן לגופן את טענות המכללה נגד המשיב בכל הנוגע להרמת האקדמית שלו וקבע כי החופש האקדמי אינו פוטר מוסד אקדמי מתחולתם של עקרונות יסוד מחייבים כמו שוויון, הימנעות מהפלייה, תום לב, הגינות, סבירות, שקילת שיקולים עניינים, הקפדה על חובת גילוי והנמקה. בית הדין בחן את התלונות נגד המשיב - בכלל זה תלונות על שינוי ציונים בעבודות סמינריונית בניגוד לנהלים, רמת הוראה ירודה, שינוי ציונים בעקבות ערעורים - וקבע כי במרביתן לא היה כדי להצדיק את הפחתת המשרה שלו. כפועל יוצא מכך קבע בית הדין כי המשיב זכאי לפיצוי בגין הפרת החוזה עמו, שהבטיח לו היקף משרה מלאה, הפרה שמצאה ביטוייה בנימוקים בלתי סבירים לצמצומי המשרה.

1. אשר לשיעור הפיצוי, התחשב בית הדין בכך שהיו נימוקים שבחלקם הצדיקו את הבירור האקדמי, ולכך שהסכום שנתבע התייחס להפרשי שכר שנוכו וחסר בשלומי מענקי הצטיינות שלא הוכחו, וחייב בית הדין את המכללה בפיצוי הן בגין הפרת החוזה בסכום של 45,000 ₪, ובגין הפגמים בעריכת שימוע פיצוי של 121,608 ₪ השקול לשש משכורות. לסכומים אלה, כך נקבע, יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.13.
2. לאור התוצאה חויבה המכללה לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 15,000 ₪.

הבקשה וטענות הצדדים

1. בבקשה טוענת המכללה כי ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין ולאחר מכן יתקבל ערעורה, היא לא תוכל להיפרע מהמשיב ולקבל את כספה בחזרה. בקשר לכך נטען, במסגרת תצהיר רואה חשבון, שצורף בתמיכה לבקשה, כי אין מדובר בסכום מבוטל או בשכר עבודה שלא שולם, אלא בפיצוי כספי בגין הפרת חוזה ובפגמים בהליכי השימועים, באופן שלא ייגרם כל נזק למשיב אם יעוכב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. עוד נטען כי מדובר במכללה אקדמית בעלת איתנות פיננסית, אשר שילמה למשיב את מלוא זכויותיו כולל פיצויי פיטורים, לאחר שהמשיב בחר שלא לעבוד עוד בשירותה, ומכל מקום אין כל חשש שלא תמלא אחר פסק הדין, ככל שידחה ערעורה. המכללה מוסיפה וטוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים, שכן בפסק הדין נפלו שגיאות מהותיות המצדיקות ביטולו.

אשר לפיצוי בגין הפגמים בהליכי השימוע, נטען בהודעת הערעור בין היתר, כי המסקנה לפיה היתה חובה על המכללה לקיים למשיב הליך של שימוע ביחס לצמצום הראשון אינה עולה בקנה אחד עם מסכת העובדות והראיות שהונחו לפני בית הדין האזורי; הוכח, בעדותו של רקטור המכללה שלא נסתרה, כי הצמצום בהיקף משרתו של המשיב נבע משני פרמטרים שלובים אחד בשני, האחד הבירור האקדמי שנעשה בעניינו, והשני, העובדה שתחום התמחותו של המשיב אינו בשיווק ולכן נקלטה חברת סגל חדשה; החלטה על צמצום משרה בדין יסודה, והתקבלה לאחר שימוע (בירור אקדמי) ומתוך שיקולים אקדמיים גרידא ובהתאם לדרישת המועצה להשכלה הגבוהה, ובוודאי לאחר שהמשיב ידע מפי ראש בית הספר כי נוכח העובדה ששיווק אינו תחום מומחיותו, משרתו תצומצם; בית הדין האזורי התערב בשיקוליה האקדמיים של המכללה בהתייחסותו לרמתו האקדמית של המשיב, בניגוד להוראות סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958. לחלופין נטען כי הפיצוי שנפסק אינו עומד במבחן ההיגיון והסבירות; שיעור הפיצוי אינו עומד גם במבחן המידתיות, לא ביחס לפגמים שבגינם נקבע השיעור, ולא ביחס לעובדה שאין מדובר בפיטורים אלא בצמצומי משרה; הסכום הנתבע היה אף בשל הפגיעה במשיב על ידי המכללה ועל ידי המנכ"ל שלה, בעוד שהתביעה כנגד המנכ"ל נדחתה, באופן המחייב הקטנת סכום הפיצוי.

1. המשיב מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין וטוען כי יש לפעול על פי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. לגופם של דברים טוען המשיב כי סיכויי הערעור שהגישה המבקשת קלושים, ואף יתכן שתגובתו לערעור תשית על המכללה סכומים נוספים בעניין לשון הרע, כפי שנתבע. עוד נטען כי מדובר בסכומי כסף לא משמעותיים והמשיב הוא מכובד בתואר דוקטור לשיווק העוסק בתחומו באופן פעיל. כן טוען המשיב כי המכללה לא השכילה להוכיח שיהיה קשה או בלתי אפשרי להיפרע ממנו אם יתקבל הערעור. בנוסף המכללה ציינה בעצמה שהינה גוף בעל איתנות פיננסית ומשכך אין כל סכנה כי יגרם לה נזק בלתי הפיך כתוצאה מדחיית בקשתה לעיכוב הביצוע המבוקש. מנגד למשיב נגרם נזק כלכלי רב עד היום כתוצאה מהתנהלות המכללה והמשך התנהלותה בערעור. בנסיבות אלה, כך נטען, מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המשיב.

הכרעה

1. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת החריג ועל כן נקודת המוצא לדיוננו, היא שהגשת ערעור לא תעכב את ביצועו של פסק דין שעליו מערערים. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש ונסמך על שניים: סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו, בין היתר במובן זה כי ביצועו המיידי של פסק הדין יקשה מאד על השבת המצב לקדמותו, ועלול לגרום למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך אם הערעור יתקבל^[2]. הנטייה שלא לעכב ביצועו של פסק דין מקבלת משנה תוקף שעה שמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, וחריגה מכלל זה תהא רק אם יוכח כי המבקש לא יוכל לגבות את כספו מהמשיב אם יזכה בערעור, או אם יוכח שביצוע פסק הדין יביא לקריסתו הכלכלית של המבקש^[3].

ודוק, באשר ליחס שבין השיקול הנוגע לסיכויי הערעור לבין השיקול שעניינו מאזן הנוחות, נקבע כי "קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך"^[4].

1. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה הנדון יש מקום להיענות לבקשה בחלקה, ואלה טעמיי בתמצית:

אשר לסיכוי הערעור - ערעור המכללה מעורר שאלות כבדות משקל הן בנוגע לקביעות כי הופרה חובת השימוע בכל אחד מצמצומי המשרה (למעט השלישי), הן בנוגע לקביעה כי היתה הפרת חוזה בשל השיקולים שהביאו לצמצומי המשרה והן בנוגע לשיעור הפיצויים שנפסקו ברכיבים השונים היה ויקבע כי נעשו הפרות אלו או אחרות. גם אם ימצא כי היה פיצוי כזה או אחר. על פני הדברים מדובר בשאלות הראויות לבירור.

אשר למאזן הנוחות - טענת המכללה כי לא תוכל להיפרע מהמשיב אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין במלואו והיא תזכה בערעור, נטענה ללא שהובאה תשתית עובדתית לכך. לפיכך, מרכיב זה בהחלטה נוטה פחות לטובת עיכוב הביצוע.

1. לאור כל האמור, באיזון שבין סיכויי הערעור לבין מאזן הנזקים, החלטתי כי בשלב זה תשלם המכללה 30,000 ₪ ויעוכב תשלום יתרת הפיצוי בו חוייבה המכללה בגין הפרת חוזה ופגמים בהליכי השימוע (להלן – הסכום המעוכב). זאת, בכפוף לכך שהמכללה תפקיד בקופת בית הדין את הסכום המעוכב (או ערבות בנקאית בגובה הסכום המעוכב), וזאת בתוך 21 יום ממועד המצאת ההחלטה.

למען הסר ספק, לא מעוכב תשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד.

1. סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 13 לעיל. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ו (11 ספטמבר 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. טעות סופר שתוקנה בהחלטת בית הדין האזורי מיום 22.6.16. ↑

2. ע"א 8777/08 מריסאת נ' מריסאת, (8.2.09). ↑

3. ע"א 2577/11 גואל אברהמי נ' קנדאל פיתוח בע"מ, (9.6.11). ↑

4. עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ. וייס, (22.9.10). ↑