1. בפני בקשה לקבלת פטור מהפקדת ערבון בו חויב המבקש, בסך של 10,000 ₪ בעקבות ערעור אשר הגיש המבקש כנגד פסק דין שניתן ביום 10/5/16 במסגרת תא"מ 33362-12-14 (להלן : "פסק הדין"). בפסק הדין התיר בית משפט קמא לשפעל הליכי הוצאה לפועל בגין חמישה שיקים שחוללו על ידי המבקש, שיקים שנמסרו להבטחת תשלום דמי שכירות (המבקש שכר דירה מהמשיבים). כן חייב בית משפט קמא את המבקש בהוצאות. במסגרת הערעור מלין המבקש על הקביעות בפסק הדין, כמו גם על החיוב בהוצאות, וכן מלין על החלטות ביניים שניתנו במהלך ההליך.

2. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, בהחלטת בית משפט קמא ובבקשת רשות הערעור, סבורה אני כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הוראת תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מחייבת מערער להפקיד ערבון בערעור ומעגנת את הכלל, אשר לצדו אף נקבע החריג שבתקנה 432(א) לתקנות (ראה: בש"א 1528/06 יוסף ורנר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי).

3. על תכליתו של העירבון והשיקולים בקביעתו שב ועמד בית המשפט העליון (כב' השופט ג'ובראן) בבשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21/7/14) [פורסם במאגרים]:

"הערובה שחובתה נקבעה בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות או תקנות סדר הדין האזרחי) נועדה להבטיח את הוצאות המשיב.

ברירת המחדל לסוג הערובה היא הפקדת עירבון (תקנה 428 לתקנות).

כאשר הרשם או המזכיר הראשי של בית המשפט קובעים את גובה העירבון להפקדה, עליהם לשקול בין היתר את מספר המשיבים; שווי סכום התביעה; סכום ההוצאות שנקבעו בערכאה או בערכאות הקודמות והשיקולים לכך; וזהות המערער (ראו למשל: רע"א 4763/12 ויסולי נ' דלק נדל"ן בע"מ ...).

תקנה 429 לתקנות מאפשרת לבעל דין לבקש לערוב בדרך אחרת להוצאות המשיב, והכרעה בבקשה זו נתונה לרשם (או למזכיר הראשי של בית המשפט) במעמד צד אחד ..."

4. בעל דין רשאי לעתור לפטור מהפקדת ערבון או להפחתתו מטעמים של קושי כלכלי להפקידו ועליו הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים. הראשון שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו להפקיד את העירבון והשני שלהליך שהוגש סיכוי להצליח (ראה: בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי). די שלא עמד בתנאי אחד כדי שבקשתו תדחה. זאת ועוד, על פי ההלכה לצורך בחינת התנאי הראשון לא די בבדיקת המסוגלות האישית של בעל הדין אלא יש להוכיח שניסה להסתייע בחבריו וקרוביו לשם הפקדת העירבון, או להציג טעם מספק מדוע לא עשה כן, ראו בש"א 9998/09 ונדר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות (17/12/09) : " לא די בהעלאת הטענה כי קרוב משפחה מדרגה ראשונה אינו יכול לעזור למבקש פטור מעירבון. יש לגבות זאת בנתונים ובמסמכים המאמתים את היעדר יכולתו או היעדר מוכנותו. כבר נקבע כי העירבון "נועד להגן על אינטרס פרטני של בעל הדין שכנגד מפני חסרון כיס, טרדה, ואובדן זמן ומפני ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות ... להבטחת הוצאותיו בגין גרירתו להליך ערעורי שכשל" (רע"א 8998/08 AL ZAFAR GENERAL CONTRACTING נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.11.08); וראו גם בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (17.10.07))."

5. ואילו לצורך בחינת התנאי השני, לא די בהוכחה לכאורית של סיכוי כלשהו, אף נמוך, להליך או לקיומה של עילה, בדומה לבקשת פטור מהפקדת ערובה, אלא נדרשים סיכויי הצלחה גבוהים יותר כדי לקבל פטור כאמור. על השיקולים השונים בעת מתן פטור מאגרה לבין מתן פטור מהפקדת ערבון ראו בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פד"י מ"ד (2) 383: " לפיכך, במיוחד כשמדובר בערעור על פסק-דין של דרגה ראשונה – פסק ¬דין מנומק ומפורט - ראוי שתיבחן ותישקל בכובד ראש שאלת סיכויי ההצלחה בערעור".

6. ומההלכה ליישומה. בבקשתו טוען המבקש כי הוא במצב כלכלי קשה; כי שילם את מלוא סכום פסק הדין וההוצאות (כ – 31,000 ₪) ונשא בתשלום אגרת הערעור, וכי ידו אינה משגת כספים נוספים. המבקש טוען כי במקביל נושא הוא גם בתשלום מזונות ילדיו; כי הוא נמצא בחריגה לבנק בסכום של כ – 60,000 ₪; כי סיכויי הערעור גבוהים ובכל מקרה סכום ההוצאות בו חויב הינו חריג ולא פרופורציונלי לחיוב בכספי שבפסק הדין. לבקשתו צירף דפי חשבון ואישור תשלום מזונות.

7. המשיבים בתגובתם טענו כי הערעור נרשם כבר לדחייה בשל אי הפקדת העירבון והבקשה הוגשה לאחר המועד שנקבע לדחייה; לפיכך טוענים המשיבים כי אין מקום כלל להידרש לבקשה. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי המבקש הינו עורך דין במקצועו וממסמכים שצירף בהליכים עולה כי הוא משתכר לכל הפחות בסך של 11,000 ₪ לחודש; כי יש ברשותו רכב; כי לא צירף לבקשתו תלושי משכורת; לא פירט את מצבת נכסיו; לא ציין מיהם אותם קרובים אליהם פנה על מנת לגייס את הכספים. המשיבים טוענים כי סיכויי הערעור נמוכים, בין היתר מאחר ומדובר בקביעות עובדתיות והסיכוי שערכאת הערעור תתערב הינו נמוך.

8. המבקש השיב לתגובת המשיבים וטען כי הוא אינו עוסק במקצוע עריכת הדין; כי נאלץ למכור את רכבו והציג על כך אסמכתא וחזר על טענתו לפיה עמד בתשלום מלוא סכומי פסק הדין, כך שידו אינה משגת לגייס כספים נוספים. המבקש בקש לדחות את הטענות הפרוצדוראליות של המשיבים באשר לעיתוי הגשת הבקשה.

9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסק הדין ובהודעת הערעור, סבורה אני כי דין הבקשה להידחות. בכל הנוגע ליכולת הכלכלית – המבקש טען כי אינו עובד כעורך דין, אולם לא פירט את עיסוקו ולא צירף כלל תלושי שכר לבקשתו. לא ניתן לאמוד כלל את הכנסותיו והוצאותיו, שכן אלו לא פורטו ולא גובו בתצהיר. כך גם לא ניתן כל פירוט של נכסיו - האם יש למבקש קופות גמל; הכנסות נוספות; נכסים בעלי ערך. המבקש לא פירט מיהם הקרובים אליהם פנה ומהי מצבת הנכסים של קרוביו. המבקש לא השיב לטענה לפיה דפי הבנק שצורפו הינם חסרים; לא צורפו תדפיסי כרטיסי אשראי; לא פורט מה היו מקורותיו של המבקש לתשלום סכום פסק הדין. לא שוכנעתי כי המבקש הינו חסר יכולת כלכלית לעמוד בעירבון הנדרש.

10. ובאשר לסיכויי הערעור – פסק הדין מנומק וניתן על סמך הראיות והעדויות שהובאו בפני בית משפט קמא. בית משפט סבר כי מדובר בתובענה פשוטה, כשהמבקש עשה דין לעצמו, ביטל שיקים, סירב לשלם דמי שכירות ולפנות את הנכס. עוד התרשם בית המשפט (וראו סעיף 5 לפסק הדין) שהצדדים, ובמיוחד המבקש, האריכו והעמיסו שלא לצורך על תיק בית משפט, ואף צויין כי המבקש הגיש בקשות סרק רבות. סבורה אני כי אין להתעלם מקביעה זו ויש להקפיד שבעתיים כי ככל שידחה הערעור, יהא למשיבים מקור להיפרע הימנו. מכל הטעמים הללו, הבקשה נדחית. מאחר והגשת הבקשה והתגובות לה ממילא יצרה אורכה בתשלום העירבון (והמועד האחרון היה לכאורה ביום 31/10/16), קובעת אני כי המבקש יפעל להפקדת העירבון וזאת עד ליום 30.12.16. ככל שלא יופקד העירבון יימחק או יירשם הערעור לדחייה, בהתאם לעניין.

מעקב מזכירות ליום 1.1.17.

החלטתי זו ניתנה כרשמת.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ז, 03 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.