<#2#>

נוכחים:

ב"כ העורר עו"ד שגב

ב"כ המשיב עו"ד פורר

המשיב הובא על ידי שב"ס

פרוטוקול

ב"כ העוררת:

אני חוזר על הערר. יש לנו כתב אישום שעוסק בעבירת איום כלפי בת זוג, שבסיסו אני מניח שיתוקן בעתיד לכתב אישום שיהיה הטרדה באמצעות מתקן.

אם אנחנו לוקחים את מכלול חומר הראיות שלגביו אין מחלוקת, יש לנו הצהרה מפורשת לפגיעה בגוף של המשיב, תוך כדי זה שהוא מצהיר ששום דבר לאי עצור אותו וחוזר על עצמו, ולצד ההצהרה המשיב מפנה לבסיס נתונים מאוד רחב על מנת להמחיש את הכוונות שלו ואת הרצינות שלו, בין אם זה שיהיה מאחורי סורג ובריח, והתמונה שהוא שולח, זה פשוט מזעזע. כשלמעשה בוחנים את כל זה, מגלים שיש אובססיביות מובהקת של המשיב כלפי המתלוננת. ולכן באה העוררת וזעקה לצורך בקיומו של תסקיר שירות מבחן שיהיה בו כדי לעמוד על המסוכנות של המשיב, ואם זו ניתנת לעיון. אין מחלוקת גם לבית משפט קמא שהמסוכנות נמצאת.

היה אתמול דיון דומה, אצל כב' השופט שיינמן, על השאלה האם יש מקום לשלוח לתסקיר שירות מבחן, שוב אירוע של אלימות במשפחה של אדם שלוקח את בת זוגתו לאיזשהו מקום, מאיים עליה באמצעות סכין. האירוע עצמו חמור לחלוטין, אבל במהות, בית המשפט המחוזי סבר שכשמדובר בעבירות של אלימות נדרשת זהירות מיוחדת. מפנה לעמ"ת 2725-07-16. לא יוחסו למשיב עבירות אלימות, אבל

ב"כ המשיב:

אני מתנגד. אין שום טענה שהוא נקט אלימות של ממש.

ב"כ העוררת:

אני רוצה להפנות להודעות המתלוננת לעניין החשש. יש סוג של חשש והוא ממשי, וזה חברי לא יכול להתנגד. מפנה להודעת מתלוננת מיום 24.7.16, שעה 00:32, בעמ' 2 שורה 32, גם בהודעות בני המשפחה למשל הודעת אחיה של המתלוננת בעמ' 1 שורה 12 מיום 24.7.16, שם ששואלים אותו אם פוחד, הוא אומר בוודאי מדובר בחיי אדם. כשלמעשה סוקרים את סך המארג הראייתי, רואים שהדפוס של איומים בפגיעת הגוף חוזר על עצמו.

מדובר במשיב שאין לחובתו הרשעות קודמות, אבל היעדר הרשעות קודמות אינו חזות הכל. מהות המעשה הוא זה שזועק ומחייב בדיקה מעמיקה.

ב"כ המשיב:

יושב שופט שומע את הטיעונים, ומחליט לשחרר אותו, למרות עתירת התביעה לקבל תסקיר. לאחר שהוא בוחן ושומע את הטיעונים, שומע את המפקחים, חברי אומר שצריך לבדוק את המפקחים באופן יסודי. השופט הציע להם לחקור אותם.

בהודעת הערר שלהם, נאמר בסעיף 8, החלופות הוסדרו. עם כל הכבוד, הציע השופט לחקור, השופט בעצמו חקר, והתביעה בחרה לא לחקור. השופט שומע את הטיעונים, מתרשם מהמפקחים, מהנתונים, לא כל תיק צריך תסקיר, לא צריך להיות משועבדים לתסקיר. התביעה כל דבר רוצה תסקיר.

אם יש מקרה מתאים, ששופט לאחר שבחן את הדברים והתרשם, אמר שהוא לא זקוק לתסקיר. המתלוננת מתגוררת בבית שמש, הוא גר אצל הוריו, הוא ללא עבר, הוא פעם ראשונה עצור 7-8 ימים, ישנן ערבויות כספיות והפקדות.

כתב האישום אוחז איומים שכולם דרך אס אם אס, שנעברו במשך תקופה של חודש וחצי. הגברת לא בבית, היא עזבה את הבית בלי קשר לאירוע, מפנה לחלק הכללי. היה ויכוח על רקע חשבון הבנק והגברת עזבה לבית הוריה בבית שמש. אם נכון חברי וצודק, יסביר לי חברי במשך חודש וחצי מאז יום 10.6.16, הוא אפילו לא מתקשר אליה, אין שיחת טלפון אליה, הוא לא מתקרב אליה ולא מסכן אותה, כל התקופה מתבטאת באס אם אסים, כל האיומים רק באס אם אס. אין איום אחד שהוא בא לבית הוריה, סיכן אותה, עשה משהו. אני לא מזלזל בשום עבירה. כתב האישום מייחס שני חלקים, סעיף 2 זה איומים בטלפון, שהיה בין ה-7 ליוני עד ה10 ליוני, ומאז הוא לא מתקשר. אז איך הוא סיכן ואיך הוא אובססיבי אם הוא אפילו לא מתקשר יותר ולא בא לביתה? אז לא אמרתי שהאס אם אסים הם סימפטיים, אבל הבחור יושב פעם ראשונה עצור, צריך להניח שהמעצר זה לא דבר קל. בחור שסיים שלוש שנים כלוחם בגבעתי. הוא עובד בצורה מסודרת, מציג אישור על כך.

בית המשפט בא ובוחן אם ההחלטה מופרכת, כל שופט נוהג אחרת, אך השאלה האם ההחלטה חורגת ממתחם סבירות. אני לא חושב כך.

אם הבחור הזה שאמרתי לגביו את הנתונים, יש לו מעצר בית, לא משחררים אותו חופשי, הוא עם מפקחים שבית המשפט התרשם ואישר אותם. איך הוא יסכן מישהי שגרה בבית שמש? השופט קבע שהוא לא יצור קשר ויקחו לו את הטלפון. לכן, אני לא חושב שסביר להחזיקו עצור עוד שלושה שבועות, ברור לי שהתסקיר יהיה חיובי, במיוחד והוא הצטער והתחרט על המעשים. אין סיבה להחזיק אותו תקופה ארוכה. אני חושב שזה רק איומים ללא אלימות.

מה שחברי ציין, לקחת מישהי לצידי הדרך עם סכין, גם סנגור היה שולח אותה לתסקיר, אבל כשמדובר רק על אס אם אסים בלי סיכון בפועל, הרי זה לא שהיא עזבה את הבית בגלל האיומים, אלא רק בגלל הויכוח. אז בגלל אס אם אסים גם אם עשה טעות אני לא חושב שצריך לעצור אותו לעוד שלושה שבועות. אני מבקש שבית המשפט ישאיר את ההחלטה על קנה.

גם בבית משפט קמא עלה שהמתלוננת הודתה שהיא תקפה אותו, כלפיה אף אחד לא אמר איפה המסוכנות. זה בדיוק הסטראוטיפ שהאישה תוקפת את הגבר לא נאמר כלום, לא רק שאין לגביה מעצר, אין כתב אישום. אבל הוא, כתב אישום, מעצר וכו'.

<#3#>

החלטה

ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 2.8.16 במ"ת 45821-07-16, לפיה שוחרר המשיב בתנאים מגבילים הכוללים, בין השאר, "מעצר בית מלא" בבית ההורים בפיקוח לסירוגין של אחותו ואמו של המשיב, הפקדה במזומן בסך 5,000 ₪, וערבויות כספיות נוספות.

עסקינן במי שהוגש כנגדו כתב אישום המייחס לו שני אישומים שעניינם איומים כלפי בת זוגו לה נשוי 7 חודשים. האיומים המדוברים הם באמצעות שליחת כ-200 הודעות וואטסאפ שנעשו בין התאריכים 4.6.16 – 27.7.16, וכן שיחות טלפוניות בין התאריכים 7.6.16 – 10.6.16.

בית משפט קמא שחרר את המשיב בתנאים מגבילים לאחר שהתרשם מהמפקחים (כאשר הייתה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה). לשיטת התביעה המדובר באיומים המצויים ברף חומרה גבוה ביותר, כאשר השגיאה המרכזית של בית משפט קמא היא שהורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר אשר לא נבחנה באופן מעמיק, כנדרש בנסיבות אלו, על ידי שירות המבחן.

שמעתי טיעוני הצדדים, עיינתי בהחלטת בית משפט קמא ובמסמכים שהוגשו לעיוני, ושוכנעתי כי דין הערר להתקבל.

בית משפט קמא קבע בצדק כי מדובר באיומים המצויים ברמת חומרה גבוהה. ראשית יש לציין את תדירות ההודעות והשיחות המעידות על אובססיביות, כפי שטען ב"כ התביעה. בנוסף, רואה אני לנכון לציין שני אירועים המפורטים בכתב האישום: האחד, עניינו בשליחת כתבה על ידי המשיב לנייד של המתלוננת, לפיה בעל ערף את ראשה של אשתו תוך שהמשיב רשם "פעם הייתי שופט אנשים"; השני התרחש ביום 24.7.16 בשעת לילה (ולמעשה הביא להגשת התלונה). המשיב שלח למכשיר הנייד של המתלוננת הודעת קישור לפיה נמצא בסמוך לכתובת הוריה תוך שרשם: "אפילו שנים בכלא לא ישברו אותי", "עכשיו אני מבין למה שוחטים את הבנות".

בתלונה שהגישה המתלוננת באותו לילה, פירטה כי המשיב אלים והביעה חשש כי יהרוג אותה.

מסכימה אני עם הסנגור כי לא בכל מקרה עולה צורך לשלוח אדם שמאיים כלפי בת זוגו, כשהוא נעדר עבר פלילי, לקבלת תסקיר בעניינו. עם זאת שוכנעתי, כי בעניינו של המשיב כאן צורך מובהק לקבל תסקיר מעצר אשר יעלה את התמונה בכללותה לפני בית משפט, ואין מקום להסתפק בהתרשמות מהמפקחים באולם בית המשפט. עוד אציין בהקשר זה, כי דווקא הפער בין תפקודו הנורמטיבי הנטען לבין ההתנהלות המאיימת המתמשכת בכתב האישום כלפי בת הזוג, מחייב גם הוא בדיקה מדוקדקת ומקצועית של שירות המבחן.

לסיום אציין כי מזכירה אני עם קביעותיה של עמיתתי, כב' השופטת הבכירה אוהד, אשר הובאו על ידי ב"כ העוררת מתוך עמ"ת 20282-10-11, ביינה נ' מדינת ישראל [25.10.11], ולפיה כשעסקינן בעבירות איומים על חייה של המתלוננת, ואין מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה, אין צורך בעבר פלילי קודם "שכן המרחק בין האיום לבין מימושו קטן ביותר, בית משפט בתוך עמו יושב, ואיומים על חיי בנות זוג הגיעו לידי מימוש לדאבון הלב גם בהיעדר עבר פלילי קודם...".

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, דין הערר להתקבל.

אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב תוך 21 יום לתיק בית משפט קמא, ובית משפט קמא יקבע מועד לדיון בסמוך בהתאם ליומנו. שירות מבחן יעשה מאמץ להגיש תסקיר מעצר בהקדם האפשרי.

בשלב זה מורה על הארכת מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת, והוא יובא לדיון שייקבע בבית משפט קמא ממקום מעצרו.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ח תמוז תשע"ו, 03/08/2016 במעמד הנוכחים.