1. לפני תביעה ע"ס 32,634 ₪, שעניינה נזק כספי שנגרם כפי הנטען בשל התרשלותו המקצועית של הנתבע בתפקידו כיועץ מס, בכך שחדל מפתיחת תיק עצמאי לדיווח בעבור התובעת במוסד לביטוח לאומי, במועד, וכתוצאה מכך נדחתה תביעתה לדמי לידה.

2. תמצית טענות התובעת הינה כי בזמנים הרלבנטים שימש הנתבע כמיצגו של בן זוגה ועסקו (עסק לממכר טלפונים ניידים ואביזריהם ולמתן שירותי מעבדה), ובחודש אוגוסט 2014 הצטרפה לעבודה בעסק המשפחתי, במעמד של עצמאית.

לפיכך, ביקשה התובעת מהנתבע לייצגה ובתוך כך לפתוח לה תיק במוסד לביטוח לאומי כאשר התשלומים השוטפים ישולמו באמצעי תשלום של העסק המצויים בידיו, ואכן בחודש ספטמבר 2014 הגיע הנתבע לעסק והחתים את התובעת על הטפסים הנדרשים.

בסמוך ללידת בתה, בחודש יולי 2015 משביקשה לקבל דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי, התברר כי הנתבע לא פתח בעבור התובעת תיק כפי שהתבקש ולפיכך לא שולמו בעבורה דמי ביטוח, ועל כן תביעתה לדמי לידה נדחתה.

בקשה שהגיש הנתבע להענקה מטעמי צדק נדחתה וכן פניה נוספת שנעשתה והתובעת נסוגה מערעור שהגישה לבית הדין לעבודה לאחר שהובהר לה כי הוא נעדר סיכויים.

3. תמצית טענות הנתבע הינה כי אין יריבות בין הצדדים, שכן הנתבע ייצג את בן זוגה של התובעת בלבד, הוא לא התבקש לשמש כמייצג של התובעת או להעניק לה שירותים.

כל שעשה הנתבע הוא להמליץ בפני בן זוגה של התובעת, בהמשך להודעתו לפיה התובעת החלה לסייע לו בעסק, לרשום אותה כעוזרת בעסק, משיקולי מס, אך הוא לא התבקש לייצגה.

הנתבע הבהיר כי התובעת יכולה לפתוח תיק בביטוח לאומי בעצמה, והציע לייצגה לשם כך, אך דרש שהתובעת תגיע למשרדו לשם חתימה על ייפוי כוח ומילוי טפסים באופן מוסדר, אולם זו לא עשתה כן.

בחודש מאי 2015, משטרם פתחה התובעת תיק במוסד לביטוח לאומי, בהיותו בדרכו למשרדי מס הכנסה, ומתוך רצון טוב, מילא עם התובעת טופס פתיחת תיק, החתים אותה ולבקשתה שיגר אותו בפקס ממשרדו למשרדי המוסד לביטוח לאומי. הנתבע הבהיר לתובעת כי אינו יכול לעקוב אחר פתיחת התיק משום שאין בידו ייפוי כוח.

בדיעבד התברר כי בשל מחדל במשרדי הביטוח הלאומי הבקשה לפתיחת התיק לא התקבלה ועל כן נפתח התיק רק בחודש יולי 2015, אז חתמה התובעת על ייפוי כוח לנתבע על מנת שיטפל בנושא.

לאחר שבקשה להענקה מטעמי צדק וכן בקשה נוספת נדחו, המליץ הנתבע שהתובעת תגיש ערעור לבית הדין לעבודה שכן התקלה בגינה לא נפתח התיק הינה באחריות משרדי המוסד לביטוח לאומי.

4. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, כפי שיובהר להלן.

העידו לפני התובעת ובן זוגה, מר רן שטרית, וכן הנתבע.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר הרי שלפי הוראות תקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

5. בענייננו מדובר בצדדים שהם מבקש שירות מחד ונותן שירותי ייעוץ מס, ובכלל זאת ייצוג ברשויות המס לרבות במוסד לביטוח לאומי, מאידך.

המצב הנורמטיבי הוא כזה המטיל חובות זהירות על יועץ המס כלפי מקבלי השירות, ור' בעניין זה המבואר בת"א (ראשל"צ) 2129/02 אורי עמית נ' צפריר אוסטשינסקי (ניתן ביום 17.12.09, פורסם במאגרים):

"סעיף 14 לחוק הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועצי מס, התשס"ה- 2005, קובע לאמור: "במילוי תפקידו יפעל יועץ המס המייצג במהימנות, בנאמנות, בזהירות וביושר כלפי לקוחותיו, כלפי רשויות המס וכלפי רשויות אחרות המסתמכות על שירותיו". בתקנות מס הכנסה (כללי אתיקה מקצועית של יועצי מס), התשמ"א 1981 – שקדמו לחוק הסדרת הייצוג – הוגדרה "התנהלות שאינה הולמת" כדלקמן:

"המעשים והמחדלים של יועץ מס, המנויים להלן, יש בהם משום התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע של יועץ מס:

1. מתן שירות שלא בהקפדה על הגינות ויושר או שלא לפי מיטב שיקול הדעת או שלא בזהירות מקצועית ראויה;
2. התרשלות או הזנחה במתן השירות המקצועי".

סעיף 14 הנ"ל מעגן את חובתו של יועץ המס לפעול במקצועיות ובזהירות הראויה. חובה זו עשויה ללבוש ביטויים שונים על פי הקשריה, כגון החובה לפעול מתוך שמירת סודיות, כמו גם לפעול מתוך הקפדה על הנחיות שלטוניות מטעם רשויות המס (ר', למשל: ע"פ 6016/93 מאיר צרשניה נ' מד"י, מח(4) 268, בע' 279-280)."

המדובר אפוא במערכת יחסים קיימת מזה כשנתיים ימים, במסגרתה מספק הנתבע שירות לבן זוגה של התובעת (להלן: "רן") ולעסק שבבעלותו, כאשר אין מחלוקת כי בחודש אוגוסט 2014 מתרחש שינוי בעסק מהלכו נכנסת התובעת כשותפה, למצער בהכנסות, כפי שהובהר ע"י יצירת תיק כפול וחלוקת ההכנסה של העסק גם לתובעת, וכאשר עסקינן בעסק המטופל במלואו ע"י הנתבע המייצג אותו ברשויות המס, לרבות במוסד לביטוח לאומי.

אין חולק אף כי הגם שדמי הבטוח הלאומי האישיים של רן משולמים בבסיסם באמצעות הוראת קבע, ייצוגו של הנתבע חולש גם על דמי הביטוח האישיים של רן, ולראיה, כשמתקבלת דרישה לתשלום הפרשי דמי ביטוח הדבר מובא לטיפול הנתבע ומטופל על ידו, באמצעי התשלום המוחזקים בידו.

6. עסקינן אף במערכת יחסים מיוחדת, כאשר מבקש השירות ככלל הוא הדיוט ואילו נותן השירות הינו בעל ידע ומומחיות.

מכאן, הסכמות למתן שירות המושגות בין הצדדים חייבות להיות ברורות והאחריות להבהיר מה נכלל בשירות הניתן ומה לא, מוטלת לפתחו של נותן השירות – הנתבע במקרה זה.

כך, ככל שנותן השירות טוען כי חלק כזה או אחר של השירות, ובמקרה זה חלק השירות הקשור בייצוג במוסד לביטוח לאומי של מי שנכנסה להגדרת שותפה בעסק והיא מיוצגת על ידו ככזו ברשויות המס האחרות, אינו כלול בייצוג הניתן – הנטל להוכיח כי כך הובהר מוטל לפתחו של נותן השירות, הנתבע במקרה זה.

אפנה לאמור בעניין זה, בסוגיה דומה, בע"א 41122-04-10 זגר אביבית נ' זהר את זהר ושות' (ניתן ביום 18.5.11, פורסם במאגרים):

"מצופה ממשרד רו"ח כי בעת שכורת הוא הסכם למתן שירותים חשבונאיים אלו או אחרים, יפרט באופן ברור ומדוייק מהם אכן השירותים שאמור הוא לספק ולא להותיר זאת למחלוקת עתידית כפי שאירע במקרה דנן. יתר על כן, מהראוי כי יצויין בכתובים כי על הלקוח לדאוג לקבלת שירותים אחרים באמצעות גורם אחר, אם משרד הרו"ח לא אמור לספק את אותם שירותים. במיוחד יפים הדברים נוכח המצויין בטופס רישום לקוח חדש (ת/26) שם מופיע "דו"ח אישי", הגם שאכן לא נקוב שכ"ט לצידו, לעומת המופיע כ"הנהח"ש", וכשלאחר מכן נדרש הסבר זה או אחר להיעדר פירוט כאמור.

משכך, דרך כלל, במחלוקת שתתעורר בין נותן השירות למקבלו, יפעל היעדר הרישום לרעת נותן השירות וכפי שנקבע ביחס להתקשרות בין עורך דין ללקוחו (ראו ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20 פסקה 14 ואילך, שם נקבע כי יש לזקוף לחובת עורך דין, לעניין שכר טרחתו, את העובדה כי נמנע מלערוך הסכם שכר טרחה).

...

אולם, בכל הקשור לנושא של ביטוח לאומי, אין אני מקבל את טיעונו כי לא היה אמור כלל ועיקר לעורר את נושא המל"ל באופן מפורש.

לדעתי, היה על רו"ח זהר כבר בעת הפגישה, ללבן שאלה זאת מפורשות, דהיינו למצער להעמיד את המערערת על כך כי במסגרת פתיחת העסק יהיה עליה לדווח על השינוי במעמדה למל"ל, גם אם הבין כאמור, שלמשפחתה רו"ח אחר.

כך גם היה על נח, לבחון במסגרת טיפולו הכולל בשותפות ובכלל זאת במערערת, שאכן נושא המל"ל האישי מטופל, ובמיוחד שאמור היה לטפל בנושא זה בעניינה של אתי.

ודוק, כפי שיפורט בהמשך אין באמור לשחרר את המערערת מכל וכל, אולם מאידך אין גם מקום לשחרר את המשיבה מכל אחריות.

יתר על כן, כפי שצויין לעיל, סבורני כי במסגרת כריתת הסכם למתן שירותים על ידי רו"ח עליו לציין מפורשות וכאמור רצוי אף בכתב, מה כוללים השירותים אך גם מה אינם כוללים. במיוחד יפים הדברים, מעת שמעורב רו"ח נוסף שעל כן היה על המשיבה להזהיר את המערערת ש"לא תיפול בין הכיסאות" וכפי שנקבע אף ביחס לעורכי דין (ראו ע"א (ת"א) 2492/08 בן לולו נ' כהן (לא פורסם [פורסם בנבו] 10.5.2010) פסקה 16 ואילך, וההפניות המצויות שם).

27. היה על רו"ח זהר לוודא היטב עם המערערת כי היא מבינה היטב מה ההשלכות של פתיחת שותפות בנושאים השונים, לרבות האישיים...

...

המערערת, כאמור, קודם לפתיחת העסק הייתה עקרת בית, כשעל פניו, אין לה ידע כלשהו באשר לחבויות מס או דמי ביטוח. אמנם במהלך העדויות עלה כי היא שותפה של בעלה בעסקיו, אך גם עולה מהעדויות כי, לכאורה, היא רק "שותפה על הנייר", ומבלי שיש לה מעורבות של ממש...

לא הוכח כי רו"ח זהר הסביר למערערת ברחל ביתך הקטנה מה משמעותה של בקשתה, אלא הפוך מכך. רו"ח זהר אף לא פנה לרו"ח עקירב או לבעלה של המערערת כדי לבדוק מה בדיוק החלוקה המבוקשת."

(ההדגשה אינה במקור – ע.כ.)

7. מצרף הראיות והנסיבות מוביל למסקנה ראשונית כי גרסתם של התובעת ורן בדבר ההנחה הסבירה כי הנתבע מטפל בתובעת בכל המובנים, במסגרת צירופה לעסק, ולרבות ייצוגה במוסד לביטוח לאומי, היא הגרסה המסתברת ביותר.

גרסה זו מתיישבת יותר עם רצף ההתרחשויות כפי שהן אף באות לכלל ביטוי בגרסת ההגנה, ועם הגיונם של דברים.

אף בבחינת עמדת הנתבע לפיה הייצוג במוסד לביטוח לאומי הוחרג, מתקבלת המסקנה כי במאזן ההסתברויות לא עמד הנתבע בנטל המוטל לפתחו להוכחת ההחרגה, במכלול הנסיבות.

יצוין, כי יריבות בין הצדדים קיימת גם קיימת שכן המדובר במתן שירות לתובעת, אשר מחדלו של הנתבע (בחלקו, כפי שיובהר להלן) הביא לנזק.

כך, המדובר בעסק שהנתבע מייצג מזה שנתיים מול כל המוסדות, לעמדתו הוא בעצמו הציע לצרף את התובעת במעמד של שותפה, עצמאית ולבצע את הרישום המתאים ברשויות המס – לשם כך דאג לטפסים המתאימים והחתים גם את התובעת. הנתבע מחזיק בידיו באופן שוטף אמצעי תשלום בדמות פנקסי שיקים שלמים חתומים, ובהם משולמים במידת הצורך גם הפרשי דמי ביטוח לאומי אישיים של רן.

מדובר אפוא ברמת אמון לא רגילה הגבוהה במידה לא מבוטלת מהרגיל, וגם מכאן הסתמכותה של התובעת.

מסתברת יותר גרסת התובעת ורן כי מכוח טיפולו הכולל בעסק ולאחר שהתובעת מצטרפת והופכת לחלק מהעסק, יטפל הנתבע גם בכל ענייניה כשותפה בעסק. אין כל סבירות בטענה כי התובעת תבחר בעצמה להחריג את הטיפול במוסד לביטוח לאומי - לבדו, כאשר הנתבע הודה כי כלל לא היתה מחויבת בגין ייצוג זה בשכר טרחה (לאחר שחזר בו מהטענה בכתב ההגנה כי הדבר היה כרוך בתשלום תוספת שכ"ט), וכאשר הנתבע כמבואר לעיל מייצג גם את רן באופן אישי, ואף מחזיק באמצעי תשלום מתאימים. לא היתה אפוא כל סיבה שיסברו כי לגבי התובעת המצב יהיה שונה.

יתרה מכך, הנתבע מאשר כי במפגש בו הוסדר שינוי מעמדה של התובעת והפיכתה לחלק מהעסק, כשותפה בו ובהכנסותיו, דובר גם דובר על עניין ייצוג התובעת במוסד לביטוח לאומי. גרסתו של הנתבע לפיה הציע שירותי ייצוגו בכפוף לחתימת התובעת על ייפוי כוח תומכת בגרסתה שהיתה התקשרות הלכה למעשה, אשר חיכתה לפי טענתו רק לחתימה על ייפוי הכוח. זאת כאמור לגרסת הנתבע שכן למצער לפי הבנת התובעת ורן באותו מעמד הוחתמה בפועל על כלל המסמכים הנדרשים.

אלמלא דובר בהתקשרות כאמור מדוע הוזכר העניין, הרי לא מדובר בהתנדבות מצד הנתבע אלא בחלק מעיסוקו, והעובדה כי הנושא היה על הפרק תומכת בעמדת התובעת בנקודה זו.

אם נבחן את גרסת הנתבע לפיה לא נחתם באותו מעמד ייפוי הכוח הדרוש, הרי שנדרשה המשכיות לעניין ייפוי הכוח לאחר שהנתבע הציע את שירותיו, וכל הטענות בדבר התראה בפני התובעת כי אינו מייצג כל עוד אין בידו ייפוי כוח או כי בירר מעת לעת האם פתחה באופן עצמאי תיק במוסד לביטוח לאומי, הינן טענות הטעונות הוכחה אשר אינן מתיישבות עם נסיבות העניין ולא הוכחו הלכה למעשה בהיותן בגדר עדות יחידה של בעל דין.

8. כאמור, הנתבע מאשר כי ביצע את כל הפעולות הנדרשות לשם ביצוע חלוקת ההכנסה ורישומה של התובעת כשותפה בעסק, מלבד ייצוגה במוסד לביטוח לאומי שהוחרג.

לשיטתו הבהיר שיכול לייצגה (אף ללא תוספת תשלום), אך על מנת שיבוצע החלק שבמחלוקת, על התובעת להתייצב במשרדו ולחתום על ייפוי כוח.

מלבד התהייה מדוע לשיטת הנתבע לא הוחתמה התובעת כבר במעמד החתמתה על כל הנדרש לשם רישומה כשותפה בעסק, הרי שהמשך התנהלותו אינה תומכת בגרסתו.

כך, ככל שהיה ברור לנתבע כי אם התובעת לא מגיעה למשרדו על מנת לחתום על ייפוי כוח, כי אז כפי הנראה החליטה לייצג את עצמה ולכן עליה לדאוג לעצמה ואין זה עוד מעניינו של הנתבע, הרי שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם עדותו לפיה מעת לעת בדק עם התובעת ועם רן מה מצב פתיחת התיק במוסד לביטוח לאומי. מדוע ממשיך הנתבע לחקור ולשאול בדבר ככל שאין המדובר בחלק מהשירות, וההתעניינות היזומה אינה מתיישבת עם גרסה זו.

יתר על כן, בחודש מאי 2015, חודשים רבים לאחר שהתובעת לעמדת הנתבע חדלה מהגשת הדיווח למוסד לביטוח לאומי, לוקח הנתבע על עצמו לבצע את חלק השירות שלא ניתן עד כה, ומחתים את התובעת על מה שצריך, מלבד ייפוי כוח.

הנתבע אף משגר את הבקשה לפתיחת התיק למוסד לביטוח לאומי ממשרדו, פעולה שאף היא תומכת בסברה כי הדבר בטיפולו.

ככל שכך הם פני הדברים, וככל שהנתבע עדיין סבור כי על התובעת לסור למשרדו לחתום על ייפוי כוח, מדוע אפוא לא החתימה בפעמים שהיתה במשרדו, כאשר אין מחלוקת עובדתית גם לגרסתו כי ביקרה מעת לעת במשרדו. מצופה היה אפוא כי ידאג להחתמתה על ייפוי כוח כאמור, והימנעותו מכך לא זכתה להסבר מניח את הדעת.

בחודש יולי 2015 (לאחר מועד הלידה) הוחתמה לבסוף התובעת על ייפוי כוח והנתבע מעיד בקשר לנסיבות חתימה זו:

"היא לא באה אליי למשרד. ראיתי שזה לא ככה, התקשרתי לבעלה ובאתי אליו במיוחד לזרז עניינים אני לא עושה את זה לאף אחד..."

(עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 4-6).

לא ברור מדוע רק בדיעבד, לאחר מועד הלידה, החליט הנתבע מיוזמתו לפעול תוך חריגה ממנהגו לטענתו וממש לצאת מגדרו לשם השלמת מתן השירות שבמחלוקת, ולא ברור מדוע בחודש מאי 2015, כאשר כבר אז אין מחלוקת שמדובר באיחור חמור בדיווח (כתשעה חודשים לאחר תחילת עבודתה בעסק) לא ראה הנתבע "שזה לא ככה", כדבריו.

באשר לטענה כי בפנייה מיום 13.10.15 (נספח 9 לתצהיר התובעת) בניסיון לשכנע את המוסד לביטוח לאומי לאשר את דמי הלידה, לא העלתה התובעת אף לא אחת מטענותיה כלפי הנתבע, אין בידי לקבל את ניסיונו של הנתבע ללמוד מכך על גרסתה מזמן אמת, ובמכלול הנסיבות אין בפנייה זו בלבד כדי להטות את הכף ולשנות מהמסקנות המתקבלות.

הפנייה הינה משלב שבו הנתבע רשום באיחור כמייצג התובעת ופועל להגשת בקשה להענקה מטעמי צדק בשם התובעת והיא אינה אלא הסבר מפיו של הנתבע ממש באשר למה שהתרחש, ובפרט סוגיית הכשל בפתיחת התיק במאי באמצעות הפקס שנשלח על ידו, בבחינת נספח לבקשה להענקה מטעמי צדק (נושאים תאריך זהה), ואכן פניה מסוג זה אינה המקום להעלות טענות במישור היחסים שבין הצדדים, אשר ככלל אינן מעניינו של המוסד לביטוח לאומי, ובמיוחד כאשר באותו שלב הנתבע מעלה בפני התובעת ורן הסבר ממשי וטיעונים ענייניים שנראה כי על המוסד לקבלם כשלעצמם ללא צורך להידרש לנושאים רחוקים מכך.

לאור כל האמור, לא הוכח שהנתבע הבהיר כנדרש לתובעת שחלק זה של השירות, הקשור בדיווח והייצוג במוסד לביטוח לאומי אודות התובעת, הוחרג מהשירות שאין חולק כי הוסכם עליו, ולא הוכח כי הדבר נעשה על דעת שני הצדדים.

9. עם זאת, אין להתעלם מחלקה של התובעת בתוצאת אי הדיווח.

הגם שמדובר במי שהיתה קודם לכן עובדת שכירה, אין חולק כי הצטרפה לעסקו של בן זוגה כעצמאית וכפי עדותה היתה מודעת לחובתה לשלם דמי ביטוח לאומי בתוקף מעמדה החדש.

התובעת ורן נהגו לקבל דרישות מהמוסד לביטוח לאומי אך יחד עם זאת לא טרחו לבדוק מדוע לא מתקבלת לביתם הודעה על פתיחת התיק עבור התובעת וכיצד זה לא מתקבל פנקס תשלומים, וזאת לאורך תקופה לא מבוטלת. לכל הפחות מצופה היה כי תיוועץ התובעת בנושא בבן זוגה, מי שמנהל עסק ומצוי יותר בעניינים אלה.

סברתם הנטענת של התובעת ובן זוגה כי בשל עליה בסכום לתשלום כל העניין מטופל, הינה סברה שלא הוכחה די צורכה משלא הוצגו החיובים לכל אורך התקופה, אלא חיוב אחד בלבד, לא ניתן לדעת מה היה גובה החיובים שלאחריו ואף לא ניתן לשלול את האפשרות כי החיוב נבע מתנודות בחיובים החודשיים בשל שינויים בנתוני השכר הקונקרטיים לכל חודשיים חיוב.

מובן כי אין כל רלבנטיות להמחאה ע"ס 11,462 ₪ ששולמה בחודש נובמבר 2014, שכן אין להלום סברה כי מדובר בהפרש חיוב עבור התובעת, שהחלה עבודתה אך כשלושה חודשים קודם לכן, וכאשר המחאה נוספת מאותו מועד (נובמבר 2014) היא זו המבטאת כפי הנטען את העלייה בתשלום דמי הביטוח הלאומי בגין הצטרפות התובעת.

יתר על כן, בחודש מאי 2015 לבטח מתוודעת התובעת לעובדה כי עד לאותו מועד וחרף חלוף חודשים מאז תחילת עבודתה, לא טופל עניינה בידי איש, לרבות ובמיוחד ע"י הנתבע, ואף על פי כן אינה נוקטת בכל צעד על מנת לעקוב מעקב צמוד כמצופה, אחר השלמת הדיווח כנדרש, ובהיותה באותה עת כחודשיים בלבד טרם מועד הלידה הצפוי.

לבסוף יוער כי יש בהחלט להצר על העדר המשכיות הליך הערעור שנפתח ע"י התובעת כנגד המוסד לביטוח לאומי, כפי הנטען.

זאת, משום טענת הנתבע, המוכחת בראיות שהוצגו, כי מספר הפקס אליו נשלחה הבקשה לפתיחת התיק במאי 2015 הוא מספר אליו נשלחות בקשות כאמור ומתקבלות. לא ניתן לשלול את האפשרות כי טענה זו היתה מתקבלת בערעור ולא ניתן לדעת באם במצב דברים זה היתה קבלת הטענה מובילה למסקנה כי דמי הביטוח יכולים היו להשתלם רטרואקטיבית עוד לפני המועד הקובע (מועד הלידה) וכי ניתן היה להכיר בתשלום מאוחר כאמור (המכסה דמי ביטוח רטרואקטיבית), באופן שמזכה בדמי הלידה.

עם זאת, כאמור, על פני הדברים לאור הוראת החוק הרלבנטית – סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995– לא ניתן לשלול את האפשרות שגם הדיווח במאי היה דיווח מאוחר מבחינת התובעת, שאינו מזכה עוד בדמי הלידה ועל אף שהנתבע טען כי אין הדבר כך, הרי שלא הובאה לכך כל ראיה.

לאור כל האמור, במכלול הנסיבות מצאתי לייחס לתובעת אחריות תורמת ממשית להתרחשות הנזק וזאת בשיעור של 50%.

10. באשר לחישוב דמי הלידה הצפויים, הרי שבהתאם להוראת סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, קודם לתיקונו, עמדה הזכאות הרלבנטית לענייננו על 14 שבועות, דהיינו 98 ימים, כאשר חישוב סכום הזכאות ליום נעשה בהתאם לממוצע השכר בשלושה או שישה חודשים הקודמים למועד הקובע.

התובעת צירפה לכתב התביעה פירוט הכנסותיה החייבות בדמי ביטוח החל מתחילת עבודתה בעסק, לרבות בששת החודשים שקדמו ללידה, וממנה עולה כי מדובר בשכר בגובה 57,432 ₪ ל-6 חודשים (ינואר עד יוני 2015).

על פי נתונים אלה מתקבל סכום יומי של 319 ₪, ודמי לידה בסך 31,262 ₪ (98 ימים X 319 ₪).

לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, ישלם הנתבע לתובעת סך של 15,631 ₪, הנושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ביום 3.8.16 ועד למועד התשלום בפועל.

כן, ישלם הנתבע הוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,800 ₪ (זאת בהינתן התוצאה המתקבלת ומכלול הנסיבות, בהן הוראות החלטתי מיום 26.3.19 בהתייחס להשלמת הראיות המאוחרת מטעם התובעת).

מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ד' אייר תש"פ, 28 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.