1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 22.12.14 בהרצליה.

2. לטענת התובעת, רכבה נסע בנתיב השתלבות במהירות איטית בשל עומס תנועה. רכב הנתבעים עמד במקומו, ואז השתלב רכב התובעת בנתיב השמאלי וכאשר רוב הרכב היה כבר בנתיב, לפתע החל רכב הנתבעת בנסיעה ופגע ברכב התובעת.

3. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה שרכבה נסע ישר בנתיבו כדין, לפתע הגיח רכב התובעת מנתיב השתלבות, סטתה לנתיב נסיעת רכב הנתבעים וגרמה לתאונה.

4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני קובעת שיש לחלק את האחריות בין הנהגים בחלוקה שווה, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של הנהגת ברכב התובעת והיא מהימנה בעיני. התובעת חזרה בעקביות על גרסתה לפיה רכבה כבר נכנס ברובו לנתיב ההשתלבות בעת פגיעת המשאית. עדותה זו נתמכה גם בגרסתו של עד הראיה ובתמונות שהוצגו מהמקום לפיהן רוב רובו המכריע של רכב התובעת אכן היה כבר בנתיב הנסיעה של רכב הנתבעת. ברם, מצאתי ממש בטענת הנתבעת לפיה מדובר היה בנתיב הנסיעה של רכב הנתבעת והתובעת היא שהשתלבה.

לפיכך, ומאחר והשתלבה מצידו הימני של רכב הנתבעת המצוי בשדה הראיה המת של הנהג, יתכן ולא הבחין בה שהיא משתלבת מימין. בנסיבות אלה לכאורה היה מקום לדחות את התביעה כולה, אך מאחר ומהעדויות ומהתמונות עולה בבירור שהתובעת היתה כבר לפני רכבו של נהג הנתבעת, הרי שהיה עליו להסתכל קדימה ולא ימינה על מנת להבחין בה, משלא עשה כן יש להטיל עליו אחריות לתאונה. אך יש להשית אחריות שווה על נהגת רכב התובעת, שהשתלבה מצידה הימני של המשאית, אשר בו כאמור שדה הראיה של נהג הנתבעת מוגבל.

5. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,861 ₪ (המהווה 50%) בצרוף אגרת משפט בסך 750 ₪. סכומים אלה ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום 3.8.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,800 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן תשא הנתבעת בשכר העדים.

התובעת תשלם את המחצית השנייה של האגרה בתוך 7 מים מהיום, שאחרת החוב יעבור למרכז לגביית קנסות, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת. למעקב וטיפול המזכירות בלבד.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ט, 21 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.