לפניי תביעת שיבוב בגין נזקי רכב מספר רישוי 71-065-16 שבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה מיום 22.11.2015 בה מעורב רכב מס' רישוי 12-195-30 (להלן: "רכב הנתבעות").

אין מחלוקת כי ארעה תאונה בין כלי הרכב. המחלוקת נוגעת לנסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה.

לגרסת נהגת רכב התובעת, בעת שרכב התובעת היה בעצירה בנתיב הימני, מקביל וצמוד למדרכה, לאחר שנהגת הרכב הורידה נוסע ובטרם החל רכב התובעת בנסיעה, רכב הנתבעות פגע ברכב התובעת אגב סטייתו ימינה לפני רכב התובעת.

מנגד לגרסת נהגת רכב הנתבעות, בעת שרכב הנתבעות היה בנסיעה בנתיב השמאלי לאחר יציאה ממעגל תנועה, רכב התובעת שהיה בעצירה במקום אסור ביציאה ממעגל התנועה, החל בנסיעה ופגע ברכב הנתבעות.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין מכוח סמכותו על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

שמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות ובכלל זה את טפסי ההודעה, את מוקדי הנזק בכלי הרכב ואת תמונות זירת התאונה (מאתר "גוגל מפות"), ועל יסוד כל החומר שעמד בפניי ראיתי לחלק את האחריות בין הנהגות המעורבות באופן הבא:

נהגת רכב הנתבעות- 70%, נהגת רכב התובעת - 30%.

ביסוד קביעתי ראיתי להעדיף את גרסת נהגת רכב התובעת לאופן התרחשות התאונה, על גרסת נהגת רכב הנתבעות. התרשמתי מאמינות עדותה של נהגת רכב התובעת כי רכב התובעת היה בעצירה בעת התאונה וכי רכב הנתבעת סטה לפניו.

גרסת נהגת התובעת לאופן התרחשות התאונה הייתה קוהרנטית ועקבית ואחידה לגרסה שנמסרה על ידה בטופס ההודעה, והיא נתמכת בעדות אחיה של נהגת רכב התובעת, אשר סמוך לפני התאונה ירד מהרכב וכן במוקדי הנזק המסתברים יותר עם גרסת נהגת רכב התובעת. אמנם אחיה של נהגת רכב התובעת אישר כי הוא לא ראה את מהלך נסיעת רכב הנתבעות, אולם בעדותו הבהיר כי התאונה מתרחשת "שניות" לאחר שירד מרכב התובעת, וכששמע את רעש הפגיעה הבחין ברכב הנתבעות "נכנס לחניה" לפני רכב התובעת.

גרסתה של נהגת רכב הנתבעות הייתה משכנעת פחות. בדיווח הראשוני שנמסר בטופס ההודעה (נ/1) אין טענה לסטיית רכב התובעת, אלא כי רכב התובעת שהיה בעצירה "יצא" לכביש. בעדותה אישרה נהגת רכב הנתבעות, כי אף שרכב התובעת היה לפני התאונה בעצירה במקום אסור לחניה, לא הייתה מניעה להמשך נסיעת רכב הנתבעות בנתיב הנסיעה אילו רכב התובעת היה בעצירה. בהעדר טענה בדיווח הראשוני לסטיית רכב התובעת לנתיב נסיעת רכב הנתבעות, קיים קושי להסתמך על גרסה זו של נהגת הנתבעות בעדותה. טענת נהגת רכב הנתבעות, לראשונה בעדותה, לקיומו של רכב בעצירה לפני רכב התובעת, אינה נזכרת בטופס ההודעה וכמוה כעדות כבושה, והיא אף אינה עולה בקנה אחד עם עדות נהגת רכב הנתבעות להמשך נסיעת רכב הנתבעות לאחר התאונה בהטיה לפני רכב התובעת. לכך יש להוסיף את מחדל הנתבעות באי הצגת תמונות כלי הרכב, שצולמו על ידי נהגת רכב הנתבעות בזירת התאונה, הפועל נגדן.

מוקדי הנזק בכלי הרכב תומכים, אף הם, בהעדפת גרסת נהגת רכב התובעת. רכב התובעת ניזוק בחלקו הקדמי שמאלי, ברכב הנתבעות בהתאם לתמונות הנזק שהוצגו נראים סימני חיכוך (בצבע רכב התובעת- אדום) בדלתות צד ימין. נזקים אלה מחזקים את המסקנה כי רכב התובעת היה בעצירה וכי רכב הנתבעות פגע ברכב התובעת אגב סטייה ימינה לפני רכב התובעת (כגרסת נהגת רכב התובעת). אילו רכב התובעת שהיה בעצירה בנתיב הימני החל בנסיעה אגב סטייה לנתיב השמאלי בו הוסע רכב הנתבעות (כגרסת נהגת רכב הנתבעות בעדותה) סביר שהיו נראים סימני פגיעת פח בדופן רכב התובעת בנקודת האימפקט (שלא נראו בתמונות שהוצגו) ולא רק סימני המשיכה הנראים בתמונות הנזק.

בנסיבות אלה, מוטלת האחריות לתאונה על נהגת רכב הנתבעות בשיעור שקבעתי.

לנהגת רכב התובעת, אף היא, אחריות לתאונה. רכב התובעת, אין חולק, היה בעצירה בנתיב הנסיעה הימני במקום האסור לחנייה (אדום לבן) ביציאה ממעגל תנועה בעל נתיב אחד. נהגת רכב הנתבעות העידה כי היא מבחינה ברכב התובעת בעת יציאתה ממעגל התנועה. ניתן לראות במיקומו של רכב התובעת, הגם שנתיב הנסיעה התרחב לשניים, כמכשול שתרם לתאונה ומכאן ובשים לב למסקנתי שרכב התובעת היה בעצירה, אחריות נהגת רכב התובעת בשיעור שקבעתי.

לאור חלוקת האחריות שקבעתי, ומשהנזק הנתבע לא נסתר, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 2,093 ₪ בצירוף אגרת משפט ששולמה, שכר עדות העדים מטעם התובעת ושכר טרחת עורכי דין בסך של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ח, 02 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.