1. התובעת הגישה תביעה על סך של 90,200 ₪ בגין הרכיבים הבאים:

פיצוי בגין העדר הודעה לעובד על תנאי העסקתו, פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר ואי עריכת תלושי שכר כדין, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי נסיעות, הפרשות לפנסיה, נזק בגין אי קבלת דמי לידה, הפרשי שכר.

2. התביעה הוגשה במקור כנגד שתי נתבעות.

ביום 14.12.16 ניתן פסק דין לפיו נמחקה התביעה כנגד הנתבעת 2, וזאת לבקשת התובעת.

מאותו שלב ואילך, התנהל ההליך כנגד הנתבעת 1 כנתבעת יחידה.

התובעת הועסקה בחצרי הנתבעת 1 באמצעות הנתבעת 2 במהלך התקופה מ- 1/14 ועד 5/15.

המחלוקת בין הצדדים סבה סביב השאלה אם הנתבעת 1 היתה המעסיקה של התובעת או שמא רק בחזקת משתמשת.

יצויין, כי התובעת ילדה בחודש 11/14 , ושהתה בחופשת לידה עד חודש 2/15.

טענות התובעת

3. לטענת התובעת, נתבעת 1 היא זו שהעסיקה אותה.

נתבעת 2 אינה פעילה, אינה סולבנטית, וממילא לא התייצבה להליך.

גם הנתבעת 1, שקשרה עימה קשרים עסקיים לא הצליחה לגרום לה להידרש להליך, ומנהלה הגיע לבסוף למסור עדות לאחר מספר נסיונות לזמנו.

כמו בתיקים אחרים כנגד נתבעת 2, עולה כי מדובר בחברה שאין לה משרד, ואין כל פעילות בכתובת הרשומה ברשם החברות.

הנתבעת 1, אשר בשטחה ועבורה בוצעה העבודה, הפרה את חוק הגברת האכיפה והתעלמה משמירת זכויותיה של התובעת מכוח חוקי משפט העבודה.

יש לחייב את נתבעת 1 גם מכוח היותה מעסיקה במשותף עם נתבעת 2.

מר אדם, מהנתבעת 1, בחר שלא להעיד, והדבר משמש לרעת הנתבעת, בהיותו זה שהיה בקשר עם הנתבעת 2, וגם היה אחראי על התובעת בעבודה.

התובעת לא קיבלה תלושי שכר, וכאשר קיבלה, קיבלה 3 תלושים פיקטיביים. התובעת לא קיבלה תלושי שכר עד חודש 2/15, ולכן לא יכלה לקבל דמי לידה. כאשר פנתה בנושא לאדם ולאושרי, הם התעלמו ממנה.

בחודש 5/15 נאלצה התובעת להתפטר בדין מפוטרת.

התובעת הועסקה אצל הנתבעת1. מנהלי הנתבעת 1 הם אלה שפיקחו עליה, שקבעו את תנאי העסקתה וגובה שכרה ובאו עמה במגע יומיומי ביחס לתנאי העסקתה.

בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 לא נחתם כלל הסכם התקשרות, וזאת בשל אי הסכמה ביחס לאחד מסעיפי החוזה.

הנתבעת 1 חברה לגורם מפוקפק בשם אושרי, עימו קשרה קשר עסקי לא ברור. כמו כן, ייתכן שהנתבעת 1 הכתיבה לנתבעת 2 תנאי שוק בלתי אפשריים, וזאת כשהתקשרה עימה בהסכם שאינו משתלם כלכלית.

התובעת לא קיבלה הודעה על תנאי העסקתה.

התובעת לא קיבלה דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי נסיעות, הפרשות לפנסיה.

בנוסף, לא קיבלה דמי לידה בשל התנהלות הנתבעת 1.

התובעת זכאית להפרשי שכר בסך של 1,780 ₪ לכל חודש בגין תשלום שבוצע בחסר.

טענות הנתבעת 1

4. הנתבעת 1 עוסקת בייצור ובשיווק טונה, ובשל מצוקת כוח אדם בתקופה מסוימת התקשרה עם הנתבעת 2 על מנת שזו תספק לה מספר עובדים לזמן קצוב.

הנתבעת 2 קיבלה את התובעת לעבודה, שילמה את שכרה ואף ניידה אותה בין מקומות עבודה מעת לעת. מכיוון שהנתבעת 2 נקלעה לקשיים כלכליים, החליטה התובעת להגיש תביעה זו כנגד נתבעת 2 לאחר שנה וחצי, תוך שהיא רואה בה כיס עמוק. התובעת לא מיצתה את ההליכים כנגד נתבעת 2. התובעת הגיעה למשרדי הנתבעת 2 למטרת חיפוש עבודה. נציג הנתבעת 2 קיבל את התובעת לעבודה, הסביר לה את תנאי עבודתה, לרבות מתכונת השכר, ואף ביטח אותה בביטוח רפואי. נתבעת 2 שילמה לתובעת משכורת מדי חודש בחודשו, וכן שילמה תשלום נפרד בגין נסיעות. התובעת ידעה שהיא מועסקת על ידי הנתבעת 2 וראתה בה כמעסיקתה לאורך כל התקופה; והיא אף הנפיקה לה אישור העסקה לצורך פתיחת החשבון בבנק הפועלים. עד לחודש 2/15 לא היו לתובעת תלונות או טענות ביחס לתנאי העסקתה.

מדובר בהתקשרות אותנטית, והנתבעת 2 אשר היא זו שחבה במלוא הזכויות והחובות כלפי התובעת. בתקופה הרלוונטית היא היתה חברה פעילה עם משרד וצוות ניהול, אשר הציגה לנתבעת 1 מצגים לפיהם הינה חברת שירותי כוח אדם לכל דבר ועניין.

בין התובעת לנתבעת 1 לא היו יחסי עובד מעסיק.

התובעת השתכרה סך של 6,100 ₪ לחודש. התובעת קיבלה גם תשלום עבור שעות נוספות, ימי חופשה ונסיעות. התובעת נעדרה לא מעט מעבודתה.

לסיכום, ביקשה נתבעת 1 למחוק את התביעה מאחר והתובעת לא הציגה ראשית ראיה לקיומה של עילת תביעה כנגד הנתבעת 1, ובכך לאזן בין זכות הגישה לערכאות מזה ולזכותה של הנתבעת לניהול הליך הוגן מזה.

דיון והכרעה

5. במסגרת מסכת הראיות העידו התובעת, וכן חשבת השכר של הנתבעת 1, אשר נחקרו על האמור בתצהיריהן. בנוסף, זומן לעדות והעיד נציג הנתבעת 2, מר רועי (אושרי) חוטה.

נקדים אחרית לראשית, ונציין כי דין התביעה להתקבל בחלקה, מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

6. מהתמונה שנפרשה בפני בית הדין עלתה תמונה, במסגרתה קופחו זכויותיה של התובעת על ידי שתי הנתבעות.

עוד עלה, כי אין לקבל את טענת ההגנה העיקרית של הנתבעת 1, לפיה הנתבעת 2 היתה מעסיקתה הבלעדית של התובעת בהיותה חברת כוח אדם שסיפקה לה עובדים.

בנסיבות העניין עלה, כי לנתבעת 2 לא היה כלל רישיון לניהול חברת כוח אדם. בניגוד לטענות הנתבעת 1, הנתבעת 2 לא ניידה את התובעת כלל. עוד התברר, כי בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 לא נחתם כלל הסכם התקשרות, וממילא אף לא הסכם התקשרות לתקופה קצובה כפי שטענה הנתבעת 1 לאורך כל ההליך.

כמו כן, לא הובהר מה היה התעריף לשעת עבודה אשר שולם "לכאורה" על ידי נתבעת 1 לנתבעת 2, ואם בכלל שולמו כספים. בפני בית הדין לא הוצגו חשבוניות או קבלות אשר היה בהן כדי לשפוך אור על הנושא. בהקשר זה יצויין, כי מר אדם, שהינו הרוח החיה בנתבעת 1, לא הגיע למסור עדות, והדבר הינו בעוכריה של הנתבעת 1, ונפרט.

מעדותה של נציגת הנתבעת 1 עלה, כי אותו מר אדם הוא הרוח החיה בנתבעת 1 בהתנהלות היום יומית, והוא המוציא והמביא בהתקשרות שנטענה לכאורה עם נתבעת 2. היינו, עולה כי מר אדם הוא זה שהיה מעורה בפרטים הרלוונטיים להליך זה.

לאור זאת, אי הגעתו למתן עדות משמש כנגד הנתבעת 1.

בהקשר זה ידועה ההלכה לפיה :

"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים

בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

ראו:

ע"א 548/78 שרון - לוי פד"י לה (1) 736 ,760 (ההדגשות הוספו – י.י.).

וכן ראו :

ע"א 2273/90 לימה בע"מ - רוזנברג, פד"י מז (2) 605, 615.

ע"א 3199/93 קראוס - ידיעות אחרונות בע"מ, פד"י מט (2) 843.

יעקב קדמי, על הראיות (מהדורת תשנ"ט ), עמ' 1396 - 1398.

לאור האמור לעיל, יש לקבוע כי אי הבאת מר אדם לעדות צריך לשמש כנגד הנתבעת 1.

7. מעדותה של חשבת השכר של הנתבעת 1 עלה, שמר אדם מנתבעת 1 התנהל מול אושרי, נציגה של הנתבעת 2. עוד עלה, כי הנתבעת 1 לא ביררה האם לנתבעת 2 רשיון לעסוק בכוח אדם, וכי בסופו של יום לא נחתם הסכם התקשרות עם אותו אושרי או עם הנתבעת 2. נתבעת 1 הודתה כי לא בדקה עם מר אושרי האם התובעת הוחתמה על הסכם עבודה או האם הומצא לתובעת מסמך על תנאי עבודתה. די היה בכל האמור לעיל, כדי לקבוע כי עסקינן בהעסקה שאינה אותנטית.

אמנם, הנתבעת 2 באמצעות מר אושרי גייסה את התובעת לעבודה בנתבעת 1, אך מלבד תשלום חודשי של המשכורת במזומן לא התקיים כל קשר בין התובעת לנתבעת 2. היינו, לכל הפחות יש לקבוע כי התובעת הועסקה על ידי הנתבעות במשותף.

8. עוד יצויין, כפי שכבר נקבע בפסיקה, כי ממילא לאחר 9 חודשי עבודה יש לראות בתובעת כעובדת הנתבעת 1, כך שהנתבעת 1 בנסיבות העניין הינה מעסיקתה של התובעת. עם זאת, בנסיבות המקרה דנן ולאור הראיות והעדויות עולה, כי נתבעת 1 היתה מעסיקתה של התובעת החל מתחילת עבודתה.

בעניין זה מצאנו להביא את עדותה של חשבת השכר של הנתבעת 1 אשר העידה בהאי לישנא:

"ש. כשהתובעת יצאה לחופשת לידה ואחר כך חזרה לעבודה, סיפרו לך שהיא חזרה אחרי חופשת לידה למפעל?

ת. קיבלתי את דו"ח הנוכחות שלה וידעתי שהיא חזרה.

ש. ידעת שהיא חזרה אחרי חופשת לידה ולא סתם אחרי העלמות?

ת. היא לא עובדת ישירה שלנו, היא עובדת של חברת כוח אדם, אני לא אמורה לדאוג לזה.

ש. אחרי 9 חודשים כל עובד של חברת כוח אדם, אמור להיות עובד ישיר שלכם גם זה לא עניין אתכם?

ת. עניין אותנו.

ש. באיזה אופן עניין אתכם?

ת. מה זאת אומרת באיזה אופן

ש. את ענית שזה עניין אתכם אז אני שואלת באיזה אופן?

ת. עצם העובדה שהפסקנו לעבוד עם חברת איתי יוגב ובכלל עם יתר חברות כוח האדם מראה לך שהטיפול עובר אלינו.

ש. אתם לוקחים עובדת מחברת כוח אדם אתם יודעים שאחרי 9 חודשים את כמנהלת חשבונות צריכה להגיד לעובדת אני עכשיו מעסיקה אותך ישירות?

ת. הסיכום עם אושרי שהעובדים ממשיכים לעבוד דרך חברת איתי יוגב ושהוא דואג לכל הזכויות שלהם.

ש. מי סיכם את הסיכום הזה?

ת. אדם סיכם. הסיכום היה לא רק לגבי התובעת אלא לגבי כל יתר העובדים שהעסקנו דרך חברת איתי יוגב.

ש. מה כלל הסיכום הזה באופן ספציפי, חלפו 9 חודשים העובדת כבר לא עובדת דרך חברת כוח אדם אלא עובדת שלכם?

ת. שלמרות שחלפו 9 חודשים העובדים נשארים עובדים של איתי יוגב והוא דואג לכל הזכויות שלהם.

ש. באיזה אופן בדקתם או פיקחתם שהדבר הזה נעשה, לראיה יש לכם פה תלושים שלא משקפים את תקופת העבודה האמיתית שלה אצלכם?

ת. המשכנו לשלם על פי דוחות שהעובדים עבדו ושום עובד לא ניגש אליי ולא פנה אליי ולא אמר שלא קיבל איזה שהם זכויות אז הנחתי שהכל בסדר.

ש. את אומרת לנו שאת עובדת בכתובת אחרת אז את מצפה שהתובעת תיגש לכתובת אחרת אליך ותגיד לך שלא קלטת אותה או כן קלטת אותה או שיש בעיה אחרת?

ת. היא יודעת איפה אני יושבת וכל העובדים יודעים איפה אני יושבת ומי שהיתה לו בעיה היה מגיע אליי. והיא לא הגיעה אליי.

ש. האם ביקשתם מאושרי ונכחתם בפגישה שבה אתם מסבירים לכל עובדי כוח אדם שהם ממשיכים לעבוד דרך איתי יוגב וכל הזכויות שלהם יישמרו?

ת. לא". (ההדגשות הוספו –י.י.)

הנה כי כן, דברים אלה מדברים בעד עצמם. למעשה, הנתבעת 1 התעלמה מזכויותיה וממעמדה של התובעת לאחר 9 חודשי עבודה, כפי שעשתה עוד מתחילת עבודתה בחודש 1/14. גם מעדותה של נציגת הנתבעת 1 עלתה חשיבות עדותו של מר אדם מנתבעת 1, אשר היה יכול לשפוך אור על השתלשלות העניינים לאורך כל תקופת עבודתה של התובעת.

9. גם מעדותו של מר רועי (אושרי) חוטה מנתבעת 2 היה כדי לתמוך במסקנתנו, לפיה הנתבעת 2 הינה חברה שטיבה וזהותה אינם ברורים, וזאת בלשון המעטה. עד זה ניסה להציג מצג לפיו שימש כשכיר בנתבעת 2, הגם שהתברר מעדותן של התובעת ושל נציגת הנתבעת 1 כי רק הוא ניהל את העניינים מול נתבעת 1 ואל מול התובעת.

מעדותו במסגרת חקירתו הנגדית עלה, כי הוא אינו זוכר את שמותיהם המלאים של בעלי הנתבעת 2, וכאשר הוא נשאל על הסכם ההתקשרות עם נתבעת 1, ענה הוא בהאי לישנא דברים המדברים בעד עצמם:

"חקירה נגדית:

ש: מי המנהל והבעלים של איתי אחזקות

ת: היה דמיטרי ואחרי זה דניס

ש: דמיטרי מה?

ת: לא זוכר שם משפחה

ש: דניס מה שם משפחה?

ת: לא זוכר.

ש: איך הגעת לעבוד בחברת איתי יוגב אחזקות?

ת: התגלגל ככה.

ש: איך זה התגלגל?

ת: עבדתי כבר בתחום הזה של כוח אדם

ש: באיזו חברה?

ת: צוק אקטיב, הייתי בכל מיני חברות

ש: אני כמעט 10 שנים מנסה לראות אותך

ת: היית מתקשרת היינו נפגשים

ש: האם נכון שיש שנגד חברת איתי ואקטיב יש כ-100 פסקי דין בהעדר כי לא התגוננו

ת: לא יודע.

ש: אני מבינה שגם אתה לא רצית לבוא לפה להעיד. בפעם הקודמת שעורך הדין חיפש אותך אמרת שאתה לא רוצה לבוא

ת: הייתי עובד בחברה לפני הרבה שנים, נכון. זה לא בדיוק אחד הדברים שהייתי רוצה לעשות.

ש: לחברת איתי יוגב אחזקות יש רישיון כוח אדם

ת: לא. היא הייתה בתהליך.

...

ש: אתה חבר של אדם, בנו של הבעלים של פיל טונה

ת: כן

ש: וככה הגעת לפיל טונה בעצם

ת: כן, ככה הגעתי גם לרוב הלקוחות שלי, קשרים חברויות

ש: מתי התחלת לספק להם עובדים?

ת: לא יודע להגיד לך מתי.

ש: רותי הציגה לנו הסכם עם חברת איתי יוגב שהוא לא חתום, היא אמרה שאתה העברת לה אותו ולא חתמתם כי לא הסכמתם. תוכל לספר מה הייתה אי ההסכמה?

ת: לא זוכר.

ש: כמה כסף לשעה סגרת עם פיל טונה שתקבל על כל עובד?

ת: לא זוכר, זה היה לפני כל כך הרבה זמן.

ש: אתה לא זוכר כמה היית סוגר כמגייס לקוחות?

ת: לא יודע בדיוק, לא זוכר.

ש: אמרת שני שקל מעל שכר מינימום

ת: נכון

ש: אתה מתכוון שזה היה הרווח שלכם? אם שכר המינימום היה 23 ₪

ת: אז העובדים קיבלו 25 ₪ לשעה.

ש: אני מראה לך תלושים של איתי יוגב שהתובעת אמרה שאתה נתת לה אותם, וגם רותי אישרה. בתלושים כתוב שהשכר ששולם הוא 23.12 ₪ איפה שני שקלים מעל

ת: אני מוכן לעשות ספורט, אני אשלם את זה, תשלחי את הלקוחה שלך לעשות פוליגרף אם היא קיבלה אי פעם שכר של 23 ₪ ואם היא לא קיבלה 2 ₪ מעבר לזה.

...

ש: תראה מה רותי מסבירה, עמ' 19 לפרוטוקול אני שואלת אותה "ראית את התלושים שאושרי נתן.." היא אומרת שהיא ראתה אני אמרתי לה שהתלושים לא משקפים את השעות והיא ענתה "בתלושים האלה נכון" יש לך הסבר?

ת: אין לי הסבר.

ש: אמרת קודם שהיה הפרש של כסף בין המעטפה לבין התלוש. זה כי אתה ספרת את זה? איך אתה יודע?

ת: היו מקרים שידענו מספר שעות, זה שבמעטפה לדוגמא התווסף עוד דברים, שעות נוספות או כאלה, היה כן. יצא לי כמה פעמים לשבת ולתת להם את המעטפה

ש: אז יש דברים שאתה כן מבין בכסף ודברים שלא

ת: מה זה מבין? יש שכר ויש עוד תוספת, לא מדברים על סכומים גדולים

ש: אני מראה לך את התלושים, כתוב משכורת ונסיעות, לאיזה תוספות אתה מתכוון שהיו במעטפה מעבר?

ת: אם היו שעות נוספות, אם היה ימי חופש, הבראה, לא יודע איך קוראים לזה, הם ידעו הכל.

ש: מי זה ארנסטי דרנוצה? הוא רשום בתדפיס רשם החברות

ת: אין לי מושג, אני התעסקתי עם דמיטרי ועם דניס. התחלתי עם דניס.

ש: החברה הזו פורקה?

ת: לא יודע.

...

ש: שילמתם להם פנסיה?

ת: לא יודע להגיד לך, לא התעסקתי בזה יותר מידי. אמרתי לך במנהלת אני לא כזה טוב".

10. כפי שניתן לראות, מחקירתו הנגדית של עד זה, שכאמור בתור נציג נתבעת 2 התקשר לכאורה עם נתבעת 1, עלה כי הוא לא זוכר את שמות המשפחה של מנהלי ובעלי הנתבעת 2, ואף לא ענה תשובה עניינית כיצד החל לעבוד בנתבעת 2. כמו כן, התחמק ממתן תשובה כאשר עומת עם כך שכנגד הנתבעת 2 וחברה נוספת בה עבד קיימים 100 פסקי דין שניתנו בהעדר התגוננות.

גם מעדותו עלה, שלנתבעת 2 לא היה רשיון לניהול חברת כוח אדם בתקופה הרלוונטית.

עד זה הודה שהוא חבר של אותו מר אדם מנתבעת 1, אך הוא לא ידע לספר מתי החל לספק לנתבעת 1 עובדים, ולא זכר פרטים מהותיים על ההתקשרות לכאורה עם נתבעת 1. עד זה לא יכל לנקוב בשמם של עובדים אחרים בנתבעת 2 איתם באו במגע נציגי הנתבעת 1. לעד זה גם לא היו הסברים לפערים בין תלושי השכר לדו"חות הנוכחות אשר צורפו על ידי הנתבעת 1, והוא אף לא ידע להסביר כיצד בדיוק שולמו לתובעת זכויותיה.

וחמור אף יותר; מעדותו של עד זה עולה ששכרה של התובעת שולם באמצעות מעטפות כספים, וכי הסכומים המזומנים ששולמו לה היו לטענתו גבוהים מאלה שנקובים בתלושי השכר.

אין לקבל גירסה שכזו, שלא הוכחה. לאור זאת, יש לקבוע כי לא שולמו לתובעת כספים מעבר לאלה הנקובים בתלושי השכר.

11. את כל העובדות דלעיל יש ליישם בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה, אותם סיכם בית הדין הארצי לעבודה בפרשת סוראל כמפורט להלן:

"כללים בזיהוי המעסיק

.44 בעניין זיהוי המעסיק במקרה של תבנית העסקה משולשת או מורכבת, כבר הובהר בפסיקה ובספרות, כי במתכונת ההעסקה המשולשת שבה מעורבת חברת כוח אדם, נדרשת בחינה רחבה יותר של זיהוי המעסיק, וזאת לאחר שמוצתה בחינת הסממנים השונים כפי שנקבעו בשעתו עוד בפרשת כפר רות (ע"ע (ארצי) 766/07 לימור בן חיים – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (13.2.2011)או בס' 2 לחוות דעתי שם, להלן: פרשת לימור בן חיים). הובהר, כי מבחני העזר כפי שנקבעו בפרשת כפר רות אינם עומדים בפני עצמם "ואין ליישמם באופן טכני, אלא מטרתם לחשוף את זהותו האמיתית של המעסיק על מנת לממש את תכליתם של דיני העבודה, תוך התחשבות במאפייניהם הייחודיים של יחסי עבודה מורכבים" (ע"ע (ארצי) 478/09 יצחק חסידים - עיריית ירושלים [פורסם בנבו] (13.1.2011) בפסקה 28 הלן: פרשת חסידים וההפניות שם). כמו כן הודגש, כי "... להעסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם יש מסגרת וגבולות ומשעה שאלה נפרצים ונשכחים עקרונות הבסיס, תיבחן מתכונת העסקתו של עובד על פי המצב שנוצר בפועל ואפשר שייקבעו יחסי עובד - מעביד בשונה מן המתכונת שנקבעה בין הצדדים מלכתחילה" (ע"ע (ארצי) 410/06 המוסד לביטוח לאומי – ראיד פאהום [פורסם בנבו] (2.11.2008), בפסקה 36, להלן: פרשת פאהום). בבחינה הרחבה המתבקשת של אותנטיות ההעסקה באמצעות חברת כוח אדם יש לתת את הדעת לשאלה בדבר אמת או מראית עין הטמונה בהעסקה, ו"עולם המשפט יתחקה לעולם אחר טיבו האמיתי של ההסדר ויתעלם ממראית העין החיצונית" פרשת פאהום, וראו גם דעתי בפרשת לימור בן חיים). עוד הודגש בפסיקה, כי "מנקודת המבט של התכלית, לא די להבטיח את תשלום השכר וזכויות המגן הבסיסיות, אלא השאלה הינה 'האם העסקת העובד נגועה ב"פיקציה" והאם מתכונת העסקתו, כפי שהייתה בפועל, פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מה" פרשת חסידים; ע"ע (ארצי) 467/08 פימה פאק פרימוזה טריידינג בע"מ – הרבנות הראשית לישראל, [פורסם בנבו (12.7.2010).

--- סוף עמוד 30 ---

הנה כי כן, שורה של כללים מנחה אותנו בעיקרו של דבר, לבחון את טיבו האמיתי של ההסדר על פיו הועסק העובד, ומתוך מודעות לתכלית ההסדר שבחוק ".

ראו:

ע"ע 14403-10-16 RONG GANG – סוראל יישום שירותי בניה בע"מ (מיום 31.12.17).

סיכום ביניים

12. מכל האמור לעיל עולה, כי הנתבעת 1 לא התקשרה כלל בהסכם התקשרות עם נתבעת 2, אשר אף לא היתה בעלת רשיון לנהל חברת כוח אדם בזמנים הרלוונטיים.

עוד התברר, כי נתבעת 2 הינה אמנם חברה רשומה, אולם בפועל קיים ספק גדול אם היתה לה פעילות אמיתית כלשהי, ועולה חשד מבוסס כי כל מטרת קיומה היתה לסייע לנתבעת 1 (ואולי לעוד מעסיקים) לחמוק מתשלום זכויות עובדים.

נתבעת 1 לא הציגה חשבוניות או קבלות מההתקשרות הנטענת עם נתבעת 2.

בנוסף, מלבד מר רועי חוטה (אושרי), אשר התברר כי הוא חברו של מר "אדם" שמשפחתו הינה בעלת הנתבעת 1, לנתבעת 1 לא היה שיג ושיח עם גורם נוסף מטעם הנתבעת 2. וגם מר רועי חוטה לא ידע לנקוב בשמות המלאים של הבעלים ושל המנהלים של נתבעת 2, והדבר מדבר בעד עצמו.

13. מר אדם, אשר על חשיבות עדותו עמדנו לעיל, לא בא להעיד, ומחדל זה הינו בעוכריה של הנתבעת 1.

בנוסף, התברר כי לאורך כל הדרך הנתבעת 1 לא וידאה כי משולמות זכויותיה של התובעת, בהיותה נתינה זרה אשר השפה העברית אינה שגורה בפיה. לתובעת לא הונפקו תלושי שכר, מלבד 3 תלושי שכר שהונפקו לה בדיעבד. לתובעת לא נמסר הסכם עבודה או טופס הודעה על תנאי עבודתה, ושכרה שולם במזומן מבלי לפרט כיצד חושב, וזאת בשים לב לפערים שנתגלו בין דו"חות השעות והמשכורת ששולמה לתובעת, פערים שהיו לרעת התובעת. בהקשר זה, כפי שפורט לעיל, אין אנו מקבלים את הטענה כי חלק מהסכומים שולמו לתובעת במזומן מבלי שתועדו.

14. עדותה של התובעת הינה בעלת חשיבות גדולה בתיק זה, לאור התנערותם של יתר הגורמים מאחריות לתשלום זכויותיה.

עדותה של התובעת הותירה על בית הדין רושם חיובי ומהימן.

מעדותה של התובעת עלה, כי מלבד מר רועי (אושרי) חוטה לא הכירה היא שום גורם בנתבעת 2. ועוד עלה, כי רק פעם בחודש, בזמן תשלום המשכורת אשר שולמה במזומן רוב הפעמים, פגשה היא את מר אושרי בחצרי הנתבעת 1.

גירסתה של התובעת לנסיבות התפטרותה התבררה כנכונה. לתובעת לא הוצגו תנאי עבודתה עם תחילת עבודתה, והיא גם לא חתמה על הסכם עבודה. כמו כן, ביחס לשלושת תלושי השכר שנמסרו לה אחרי הלידה, התברר כי אינם משקפים את תנאי עבודתה ואת התשלומים בגין זכויותיה, והם נמסרו לה רטרואקטיבית לאחר דרישות חוזרות ונשנות.

גירסת התובעת לפיה לא קיבלה תלושי שכר, וכן לא קיבלה את מלוא זכויותיה, לרבות דמי הבראה וחופשה, לא נסתרה ונותרה איתנה.

לאור האמור לעיל, בית הדין מאמץ במלואה את גירסתה של התובעת ביחס להשתלשלות העניינים אשר הובילה להתפטרותה המוצדקת.

15. לאור כל האמור לעיל, עולה כי נתבעת 2 לא היתה חברת כוח אדם, וכי התובעת הועסקה על ידי שתי הנתבעות, ובכל מקרה היא הועסקה על ידי הנתבעת 1.

לאור זאת, יש לקבל את גירסת התובעת כי נתבעת 1 היתה מעסיקתה, ולאור זאת נדון להלן ברכיבי התביעה אחד לאחד.

דיון ברכיבי התביעה

16. אין חולק שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק מחודש 10/14 ועד לחודש 5/15, כאשר התובעת ילדה ביום 18.11.14 ושהתה בחופשת לידה עד חודש 2/15.

לאור קביעה זו, נדון להלן ברכיבי התביעה אחד לאחד:

א. התובעת תבעה סך של 10,000 ₪ בגין אי מסירת תלושי שכר במרבית תקופת העסקתה, ובגין כך שגם כאשר נמסרו כאלה, הם לא שיקפו נכונה את הנתונים.

בנסיבות העניין, אכן יש מקום לפסוק לטובת התובעת בגין רכיב זה. לאור הנסיבות שפורטו לעיל, מצאנו כי יש לפסוק לטובת התובעת סך של 4,000 ₪ בגין רכיב זה, וזאת בשים לב לאורך תקופת עבודתה ולנסיבות המקרה, וכן בשים לב לסכומים שנפסקו בפסיקה.

ב. באשר לפיצויי פיטורים, הוכח כי התובעת פנתה מספר פעמים, הן למר אדם והן למר אושרי, בנוגע לתלושי השכר; ומשדרישתה המוצדקת לא נענתה, הרי שיש לקבל את טענתה כי התפטרה בדין מפוטרת.

לפיכך, זכאית היא לסכום אותו תבעה בסך 3,410 ₪.

ג. ביחס לתביעה לדמי הבראה, לא הוצגה כל טענת הגנה, למעט טענות בעלמא שלא נתמכו בראשית ראיה.

לפיכך, זכאית התובעת לסך של 2,646 ₪.

ד. כך גם את התביעה לדמי חגים יש לקבל במלואה, וזאת בשים לב כי התובעת היתה עובדת שעתית. ביחס לרכיב זה, לא הוצגה כל טענת הגנה רלוונטית, ותחשיב התובעת כמו גם זכאותה של התובעת לא נסתרו.

לפיכך, זכאית התובעת לסך של 1,400 ₪.

ה. ברכיב דמי נסיעות מצאנו, כי התובעת זכאית לסך של 800 ₪, ונפרט. ברכיב זה תבעה התובעת סך של 2,880 ₪, אך בעדותה העידה שרכיב זה לא שולם לה רק ב-5 החודשים הראשונים לעבודתה.

לפיכך, זכאית התובעת לסך של 800 ₪ לפי חישוב של 160 ₪ לחודש במכפלת 5 חודשים.

ו. התובעת זכאית להפרשות לפנסיה בהתאם לתביעתה ובשים לב כי לא הוצג תחשיב נגדי, וממילא גם לא נטענו טענות הגנה כנגד זכותה זו. לפיכך, הננו מקבלים את תחשיבה של התובעת, לפיו היא זכאית לסך של 2,790 ₪.

ז. באשר לתביעת התובעת לפצותה בסכום דמי הלידה בסך 15,624 ₪, להם היתה זכאית לו הנתבעת היתה מנפיקה תלושי שכר או מפקחת על הנתבעת 2; הרי שבנסיבות העניין אין בידינו לקבל את התביעה ברכיב דנן, ונפרט.

ראשית, לא הובאה בפנינו החלטת המוסד לביטוח הלאומי אשר דחתה את תביעת התובעת לתשלום דמי לידה. לפיכך, לא ברור האם התובעת עמדה בכל התנאים המקימים את הזכות לדמי לידה, ואף לא הוכח שיעור דמי הלידה להם היתה זכאית התובעת לו התקבלה תביעתה. מנגד, מצאנו כי מדובר בנסיבות בהן יש לפסוק לטובת התובעת סכום המשקף את עוגמת הנפש שנגרמה לה עקב התנהלות הנתבעות, שלא הנפיקו לה תלושי שכר ודחו אותה בלך ושוב בתקופת הלידה ולאחריה בנסיבות לא פשוטות.

לפיכך, מצאנו כי התובעת זכאית לסך של 6,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מהתנהלות הנתבעת 1.

ח. במסגרת כתב תביעתה, תבעה התובעת הפרשי שכר מולן בגובה 21,360 ₪, תוך פירוט כי עסקינן בהפחתה קבועה של סכום בגובה 1,780 ₪ משכרה החודשי שהיה אמור להיות משולם על בסיס השכר השעתי כפי שסוכם עימה.

בתצהיריה תבעה התובעת סך של 12,300 ₪ ברכיב זה.

לעומת זאת, בסיכומיה תבעה התובעת סך של 1,843 ₪ בגין הפרשי שכר בעבור שעות נוספות. ברי, כי דין רכיב זה להדחות, בשים לב כי עסקינן בחזית חדשה.

ואילו את התביעה להפרשי שכר מולן כפי שהופיעה בכתב התביעה ובתצהיר התובעת יש לדחות, מאחר והיא נזנחה בסיכומי התובעת.

17. סיכום הרכיבים להם זכאית התובעת:

• עוגמת נפש בהתנהלות כלפיה בכל הקשור לדמי הלידה סך של 6,000 ₪.
• אי מסירת תלושי שכר ופגמים בתלושים שנמסרו סך של 4,000 ₪.
• פיצויי פיטורים סך של 3,410 ₪.
• דמי הבראה סך של 2,646 ₪.
• דמי חגים סך של 1,400 ₪.
• דמי נסיעות סך של 800 ₪.
• הפרשות לפנסיה סך של 2,790 ₪.

___________________________________________________________

סה"כ: 21,046 ₪.

אחרית דבר

18. לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 21,046 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מיום 1.6.15 ועד ליום התשלום בפועל.

19. בנוסף לאמור לעיל, הנתבעת 1 תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 800 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪, והכל בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

20. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

21. פסק הדין ישוגר אל הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י' אדר תשע"ח, 25 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.