1. זוהי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות, במסגרתה עותר המבקש להסיר את החיסיון לגבי תוכן המידע המופיע בידיעה מודיעינית מספר 16-0537-372 (להלן: "הידיעה").

2. כנגד העותר הוגש כתב אישום המייחס לו לכאורה ביצוע עבירות של הצתה – עבירה לפי סעיף 448(א)9 לחוק העונשין, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין. בתמצית התמצית – נטען, כי העותר ואחר, השליכו מבעד חלון דבר מה בוער לתוך המבנה, ובכך שילחו אש במזיד במבנה, וכן העותר תקף את השוטר בעת ביצוע מעצרו.

3. נטען, כי מדובר בחיסיון גורף לידיעה נשוא התעודה, ללא מתן פרפרזה להגנה. עוד נטען, כי חיסיון מוחלט יש בו לכאורה, פגיעה בצורה ממשית בהגנתו של העותר. עוד נטען, כי מפאת מיעוט העדים, העותר תר אחר כל מידע שיש בו לסייע לקו הגנתו, שכן העותר כופר במיוחס לו, שכן יתכן במקרה הטוב, מדובר בטעות בזיהוי. לחילופין, תפירת אשמת שווא. לחילופין עותר מבית המשפט לעיין בתוכן הידיעה, ולבחון באם יש בה, ולו פוטנציאל שיש בו כדי לסייע להגנת העותר. מנגד, המשיבה עותרת לדחות את העתירה, שכן אין בתוכן המידע כהוא זה, כדי לסייע בהגנת העותר.

4. בדיון שהתקיים במעמד בא-כוח המשיבה ונציגי המודיעין הרלוונטיים בלבד, חזרה המשיבה על עמדתה. הוצגו לעיון בית המשפט האסמכתאות הרלוונטיות וניתן מענה לנימוקים שעמד עליהם בא-כוח העותר בעתירתו.

5. על פי ההלכה הנוהגת בתנאי החיסיון, תיבחן העתירה להסרת החיסיון מעל חומר החקירה על פי השאלה האם קיים פוטנציאל ראייתי בחומר החסוי להגנת העותר. כל אימת שיש בחומר החסוי כדי לסייע להגנת העותר, מן הדין יש להסיר את החיסיון תהא הפגיעה אשר תהא.

6. על רקע המבחנים שהותוו בפסיקה, בחנתי את העתירה, ולאחר שהקשבתי לטיעוני באי-כוח הצדדים, בדיון במעמד הצדדים, וכן במעמד המשיבה ונציגי המודיעין בלבד, והקשבתי להסברים של נציגי המודיעין הרלוונטיים, ועיינתי באסמכתאות הרלוונטיות, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות, וזאת הואיל ולא מצאתי, כי בהסרת החיסיון או במסירת פרפרזה, יש בו ולו פוטנציאל מינימלי כהוא זה, כדי לתרום להגנת המבקש, ועל כן דין העתירה להידחות.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לבאי-כוח הצדדים.

ניתנה היום, ה' חשוון תשע"ז, 06 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.