השופט כ' מוסק:

כתב האישום

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון לרצח, ייצור נשק, נשיאת נשק, החזקת סכין וכניסה לישראל שלא כדין, כפי שיפורט להלן.

2. על פי הנטען בעובדות כתב האישום, החל מסוף חודש ספטמבר 2015, על רקע מתיחות דתית ולאומית מתמשכת, בין השאר, ביחס למתחם הר הבית בירושלים, החל גל של פיגועי טרור.

3. הנאשם ביצע את המיוחס לו כחלק מגל הטרור כמתואר.

4. הנאשם היה סטודנט שנה שלישית להנדסה אזרחית באוניברסיטת פוליטכניק בחברון. במהלך חג הרמדאן של שנת 2016, ובאחד מימי השישי של חודש הרמדאן בשנת 2015, וכן ביום שלישי לילת אל קאדר בקיץ 2015 נכנס הנאשם שלא כדין לישראל כדי להתפלל במסגד אלאקצא.

5. במהלך הרמדאן בשנת 2016, ולאחר שראה באתרי החדשות והאינטרנט כי יהודים נכנסים למתחם אלאקצא ובשל המצב המתואר לעיל, נטען כי גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה ליטול חלק במאבק הלאומי והדתי על דרך ביצוע פיגוע כלפי יהודים במטרה להורגם ואף להיות שהיד. הנאשם החליט לבצע פיגוע בדרך של פיצוץ מטען במטרה לגרום להרג ולפציעות רבות של אזרחים יהודיים וזאת לאחר ששקל אפשרות לבצע פיגוע דקירה, אך חשש כי סיכוייו להצליח להרוג יהודים בדרך זו נמוכים.

6. במהלך הימים האחרונים של חודש הרמדאן ערך הנאשם צוואה אותה כתב במחברת, ובה כתב לבני משפחתו על כוונתו לצאת לבצע פיגוע וכן רשם את חובותיו לאחרים. הנאשם הדביק על המחברת מדבקה עליה כתב כי יש למסור את המחברת לאחיו עומאר. לשם ביצוע הפיגוע חיפש הנאשם באינטרנט סרטוני הדרכה להכנת מטענים ומצא סרטון באמצעותו למד כיצד יש להרכיב את המטען. באתר למד גם כי מוטב לטבול את המסמרים המחוברים למטען ברעל עכברים כדי להגביר את הנזק.

7. במהלך הימים האחרונים של חודש הרמדאן, בקיץ 2016, רכש הנאשם, במקומות שונים, את האמצעים הדרושים לשם הכנת המטען – 15 חבילות גפרורים המכילות כל אחת 10 קופסאות; 2 מארזי זיקוקים ו-30 חבילות זיקוקים לעוגה המכילים כל אחד 10 יחידות; מכתש ועלי לצורך כתישת חומרי הבעירה; 4 צינורות באורך 15 ס"מ; שני צינורות באורך 8 ס"מ; 10 מגופים לצינורות; רעל עכברים מוצק ורעל עכברים נוזלי.

8. הנאשם הצטייד במקדחה, אותה שאל מבן דודו, ובאמצעותה קדח חורים בחלק מהמגופים כדי להשתיל בהם פתיל הצתה, זאת לאחר הרכבת מטעני הצינור שבכוונתו לייצר. הנאשם הסיר את הגופרית מהגפרורים, כתש פחם שלקח מביתו והסיר את חומר הנפץ מהזיקוקים אותם כתש והניחם ביחד. הנאשם הניח מסמרים בקופסא ושפך עליהם רעל עכברים. ביום 13.7.16, בשעות אחר הצהריים, לקח הנאשם צינור קצר אחד ומילא אותו בתערובת כדי לבצע באמצעותו "ניסוי כלים". הוא נטל את המטען שייצר והלך איתו לאזור הררי מרוחק, שם יידה את הצינור לאחר שהצית אותו. המטען התפוצץ אך הנאשם לא הצליח לאתר את שרידיו ולא יכול היה לוודא שהצינור אכן התבקע מהפיצוץ. ביום 14.7.16, בשעות הבוקר המוקדמות, מילא הנאשם את ארבעת הצינורות הארוכים בתערובת שהכין, סגר אותם במגופות והכניס בכל צינור שלושה פתילי ההצתה לתוך מגופה אחת (להלן: "מטעני הצינור"). הנאשם הכניס את ארבעת מטעני הצינור לתיק גב והניח בקופסא את המסמרים הטבולים ברעל העכברים, שני סוגי סרט הדבקה בצבע שחור, כפפות חד פעמיות ומצית. עוד הניח שתי סכינים אותם לקח מביתו, סכין אחת המיועדת לחיתוך ירקות בעלת ידית שחורה ולהב באורך כ-10 ס"מ, והשנייה בעלת ידית אחיזה מגומי שחור ולהב באורך כ-15 ס"מ (להלן: "הסכינים"). הנאשם נטל את התיק ואת הציוד ובגדים להחלפה, ג'קט ומכונת גילוח ויצא מביתו.

9. הנאשם שהה בלימודים באוניברסיטה בחברון עד לשעות הצהריים. מאוחר יותר, בשעות אחר הצהריים, כתב הנאשם בדף הפייסבוק שלו כי "אף אחד לא מבצע דבר נגד כניסת היהודים לאלאקצא ולכן הם יעשו זאת באופן תדיר". הוא הוסיף כי "אם אתה לא תגן על מסגד אלאקצא, מי יעשה זאת?". הנאשם חזר לביתו ולמחרת בבוקר העביר את התיק עם הציוד למקום סמוך לביתו.

10. ביום 15.7.16 בשעות אחר הצהריים נטל הנאשם אחד ממטעני הצינור שהכין והלך עמו לאזור הררי סמוך לכפרו בית אולא שם ביצע ניסוי נוסף. הנאשם יידה מטען צינור לאחר שהצית אותו ובהמשך מצא את שברי הצינור, מהם למד כי הצינור התבקע מהפיצוץ.

11. ביום שבת, 16.7.16, בשעות הבוקר המוקדמות, המשיך הנאשם בייצור המטענים. הנאשם פרס סרט הדבקה ופיזר עליו את המסמרים הטבולים ברעל העכברים, כשהוא עוטה כפפות, וגלגל את הסרט עם המסמרים סביב כל אחד משלושת המטענים שנותרו בנפרד, ובמטען השלישי, משנגמרו המסמרים שברשותו, פיזר על סרט הדבקה ברגים שמצא בביתו. בשעות הבוקר יצא הנאשם מביתו כשברשותו התיק עם המטענים, סרט הדבקה, חוטי ברזל, דבק מהיר, כובע משקפיים, מכונת גילוח, מצתים ושקית עם בגדים. הנאשם נכנס לישראל דרך פרצה בגדר הבטחון, כשאין ברשותו אישור שהייה בישראל, והתמקם בחורשה הסמוכה לצור באהר, חיבר את שלושת מטעני הצינור בסרט הדבקה אחד וליפף את שלושת פתילי ההצתה שלהם. בסמוך לשעה 16:00 הלך הנאשם להתפלל במסגד סמוך. הנאשם לא ענה לשיחה מאחיו ושלח אליו מסרון בו הודיע כי אין בכוונתו לחזור לביתו באותו יום, וכי הטלפון הסלולרי שלו יכבה בקרוב. הנאשם הודיע לחברו ללימודים כי השאיר עבורו את הסרגלים ששאל ממנו בספריית האוניברסיטה במטרה שימצא את המחברת ובה צוואתו ויעבירה לאחיו. לאחר מכן הוציא הנאשם את כרטיס הסים מהפלאפון שלו. בשעות הערב חזר הנאשם לחורשה, החליף בגדים ולבש מכנסי ברמודה שחורים, גופיה מנדפת זיעה לבנה ועליה כיתוב בעברית וג'קט ספורט בצבע תכלת. הנאשם גילח את זקנו כך שנותר עם זקן "צרפתי" והכל במטרה להיראות יהודי וכדי שלא יעורר חשד. הנאשם הסתובב ברחובות שכונת ארמון הנציב, בהם רח' ברזאני, רח' פיינשטיין, רח' חכים ורח' אבנר, ולאחר מכן חזר לחורשה, שם נרדם. בשעה 04:00 לערך התפלל במסגד קרוב, חזר לחורשה ושוב יצא לשכונת ארמון הנציב כשהוא נושא את תיקו עמו ובו שלושת מטעני הצינור המחוברים והסכינים, והשאיר אחריו את בגדיו ושאר הציוד שהביא בחורשה.

12. ביום 17.7.16, בסמוך לשעה 07:30, עלה הנאשם על אוטובוס דו מפרקי ברח' פיינשטיין בארמון הנציב. הוא הבחין כי באוטובוס מספר רב של ילדים והחליט לרדת מהאוטובוס באזור הומה אדם כדי לבצע שם את הפיגוע. הנאשם ירד מהאוטובוס ברח' קינג ג'ורג' והלך לאורך הרחוב עד שהגיע לרח' הרב קוק. הנאשם שקל לבצע פיגוע במסעדה, אך מאחר שהייתה ריקה מאדם, המשיך בדרכו. הוא חזר לתחנת הרכבת הקלה "יפו מרכז" והתלבט אם לבצע את הפיגוע לאחר שיעלה על הרכבת, או לנסות להצית את מטעני הצינור ולזרוק אותם אל תוך הרכבת בשעה שדלתותיה נפתחות. עוד הנאשם עומד בתחנת הרכבת הקלה "יפו מרכז" ניגש אליו מאבטח הרכבת פאדי שיח (להלן: "המאבטח"), לאחר שהנאשם עורר את חשדו. המאבטח תשאל את הנאשם, ערך חיפוש על גופו ולאחר חיפוש בתיקו איתר את המטענים.

13. העבירות המיוחסות לנאשם הנן:

א. ניסיון רצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

ב. ייצור נשק – עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק.

ג. נשיאת נשק – עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק.

ד. החזקת סכין – עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק.

ה. כניסה לישראל שלא כדין – עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (4 עבירות).

תשובת הנאשם לכתב האישום

14. הנאשם כפר בעובדות החלק הכללי של כתב האישום, והודה בסעיף 5 הנוגע לכניסתו לישראל שלא כדין; בסעיפים 6-21 הנוגעים להכנות לפיגוע; בסעיפים 22-31 הנוגעים ליציאה לפיגוע; וכן כפר במיוחס לו בסעיף 32. בנוסף ציין בא כוחו במסגרת תשובתו של הנאשם לכתב האישום כי הצינורות אינם מטען שהוא בר שימוש, וכן המטען אינו יכול להרוג אדם כלשהו.

15. לאחר שנקבעו מועדים לשמיעת הראיות, הוגשה ביום 24.4.17, בקשה להתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו במענה לכתב האישום, זאת בשל העובדה שהודייתו סויגה בכפירה בסעיף 32 לכתב האישום, כך שלאור אופי הכפירה הגורפת שניתנה לדבריו, בית המשפט לא היה צריך להסתפק בדברי הנאשם שהוא שמע ואישר את דברי בא כוחו, אלא להעמידו על משמעויות ההודאה ועל התוצאות להן הוא צפוי, במיוחד כאשר מדובר בכתב אישום כה חמור. עוד נטען כי לאחר עיון וקריאת החומר בתיק על ידו, עולה שישנו שוני מהותי בין האמור בכתב האישום, כפי ניסוחו, לבין החומר הראייתי במיוחד ובעיקר בכל הקשור להחלטתו, כוונתו וסופיות דעתו של הנאשם להוציא את הפיגוע מהכוח אל הפועל. בהודעה משלימה לבקשת הנאשם להתיר לו לחזור בו מהודאתו, טען בא כוחו כי הנאשם סיפר לו שסנגורו הקודם שייצג בתיק לא הקריא לו את כתב האישום ולא הסביר לו את תוכנו, כך גם לא ביקר אותו בבית הכלא ולא דיבר איתו כלל על התיק ותוכנו, זאת מלבד שתי שיחות והוראה ממנו לאשר את דברי סנגורו בבית המשפט.

16. ביום 25.4.17 התקיים דיון בעניין בקשת הנאשם לחזור בו מהודאתו. בא כוחו (החדש) הודיע כי: "לעניין הכוונה של הנאשם וגמירות הדעת לבצע את הפיגוע, לא הייתה גמירות דעת, ולא הייתה כוונה לעשות את זה. הדברים האלו, חלקם, יוצא, עולה, מחומר הראיות".

בהמשך הדיון מסר בא כוח הנאשם את תשובת הנאשם לאמור בכתב האישום כדלקמן:

סעיפים 1-3 – נותרו ללא תגובה (החלק הכללי).

סעיפים 4-5 – הנאשם הודה באופן מלא.

סעיף 6 – הנאשם הודה תוך הסתייגות כי לא גמלה בליבו החלטה סופית לבצע פיגוע.

סעיף 7 – הנאשם הודה כי חשב לבצע פיגוע.

סעיף 8 – הנאשם הודה כי רשם את החובות שלו על מסמך, אך טען כי אין מדובר בצוואה וכי לא רשם באותו מסמך שהוא מתכוון לבצע פיגוע.

סעיף 9 – הנאשם הודה באמור בו וטען כי חיפש סרטי הדרכה להכנת מטען ביוטיוב.

סעיפים 10-12 – הנאשם הודה אך טען כי לגבי הגופרית, אין מדובר בגופרית שנלקחה מגפרורים אלא מפחם עץ לגריל וזיקוקי דינור.

סעיפים 13-20 – הנאשם הודה תוך הסתייגות כי הלך וחזר מספר פעמים, וכי ביום 15.7.17 ביצע ניסוי באחד הצינורות.

סעיפים 21-25 – הנאשם הודה, אך חזר והכחיש כי ערך צוואה.

סעיפים 26-27 – הנאשם הודה, תוך שהבהיר כי אינו מכיר את שמות הרחובות בארמון הנציב.

סעיפים 28-31 – הנאשם הודה תוך שהבהיר כי כאשר עלה לאוטובוס בארמון הנציב טרם גיבש החלטה סופית לבצע את הפיגוע.

לסיכום, הבהיר בא כוח הנאשם כי מבחינה עובדתית הנאשם מאשר כמעט את מלוא העובדות שבכתב האישום אך כופר בנושא הכוונה לבצע את הפיגוע. לטענתו, בכל השלבים עד שנתפס טרם גמלה בו ההחלטה לבצע פיגוע.

17. בהתאם להצהרות האמורות, ניתנה החלטה לפיה הותר לנאשם לחזור בו מהודאתו הקודמת וחלף זאת התקבלה תשובתו לכתב האישום כפי שפורטה לעיל.

18. העולה מהאמור הוא כי במישור העובדתי נותרה מחלוקת מצומצמת, זאת בשאלה האם ערך הנאשם צוואה או מסמך אחר הנוגע לחובותיו האישיים. נותרה מחלוקת רחבה באשר לכוונותיו של הנאשם, האם גמלה בליבו החלטה לבצע פיגוע רצח על ידי הפעלת מטעני החבלה, או שמא היסס ונותר בשלב ההכנה בלבד כאשר טרם גמלה בליבו ההחלטה לבצע פיגוע.

19. בהסכמת הצדדים, הוגש תיק מוצגים, זאת בהתאם לרשימת המוצגים שהוגשה. מדובר במוצגים ת/1-ת/17.

העד דוד אידלסון – איש מעבדת חבלה

20. פירט את סדר הפעולות הנוגע למטען: העד קיבל קריאה ביום האירוע בשעה 09:00 באשר למטען כבד שהגיע לחבלני מחוז ירושלים. פגש במטען בשטח סטרילי לשם הובא מרחוב יפו. הפירוט מופיע בחוות הדעת. יש צילומים של המטען כפי שנתפס מבלי שנעשה בו שינוי. נעשה תהליך נטרול המטען. המטען פורק בשיתוף פעולה עם חבלני המחוז בירושלים. במהלך הפירוק אחד המטענים התפוצץ, צינור מספר 3. המטענים הם צינורות. כל צינור הוא גם מטען. השלושה אוגדו למטען אחד, כל צינור יכול להתנהל כמטען אוטונומי. שניים פורקו בצורה מבוקרת. הציג את המטען המקורי שלא נפתח כי מוטמן בו רעל. בוצע שחזור מדויק של המטען (הציג ללא חומר נפץ, פתיל דמה, ולא טבול ברעל; המטען עטוף במסמרים). כשהמטען השלישי התפוצץ הוא היה מאחורי מחסה. הנטרול נעשה על ידי אמצעים טכנולוגיים. העד הסביר כיצד המטען פועל. הצתת פתיל, פיצוץ החומר הפירוטכני, הרסיסים והמסמרים עפים למרחקים גדולים. נמצא חלק קטן בלבד לאחר הפיצוץ. המטען עונה על הגדרת נשק. הפיצוץ בשטח סגור, מניסיונו מפיגועים קודמים, פיצוץ בחלל סגור – גורם לפגיעה מאוד קשה, אין להדף לאן להתנקז והרסס פוגע באנשים. העד גם חבלן בהכשרתו. העד הפעיל את המכשיר שמנטרל. צילם את המטען ממרחק של מטר. המטען לא יכול להתפוצץ מעצמו. צריך לעשות פעולה, להדליק פתיל. היה ברור שההפעלה היא דרך הפתילים. לא נראתה מערכת הפעלה נוספת. עבודת הנטרול ארכה כמה שעות. המטען התפוצץ במהלך ניסיון פירוק. כל התמונות בזירת הנטרול צולמו על ידו. הוא עשה את כל פעולות הנטרול הדרשות.

השוטר עלא טפלה

21. גבה ת/4 – הודעת הנאשם. הבהיר כי הוא שואל שאלות בדרך כלל לפי מה שכתוב בזכ"ד של השב"כ. אינו זוכר אם השב"כ ביקש לשאול שאלות ספציפיות.

העד פאדי שיח

22. מאבטח ברכבת הקלה. הודעתו ת/5 (הוגשה בהסכמה). ביום האירוע הגיע לתדריך, סיים ב-05:15, הגיע לתחנת יפו מרכז. ביצע סריקה בתחנת יפו מרכז. מוצב שם כבר 5 שנים. עושה סריקה בבוקר. בשעה 06:15 בדק בדיקה שגרתית. ב-08:45 עשה סריקה בנתיב הדרומי לזיהוי אנשים וחפצים חשודים בתחנה. זיהה אדם חשוד, שחבש כובע מצחייה, משקפי שמש ותיק שחור על הגב. עמד באמצע הרציף ליד תחנת הלוטו, מסתכל שמאלה וימינה ופניו לרכבת. ניגש אליו ושאל מהיכן הוא. האדם החשוד לא ענה ולכן שאל בערבית ובאנגלית, לא נענה. סימן לו להוציא דברים מהכיסים. הנאשם סימן לו עם יד על הפה והאוזן שלא מדבר ולא שומע. אז עלתה רמת החשד: לא שיתף פעולה, ניגש לתפוס אותו, ניסה להתנגד. אמר לו שלא יזוז, בערבית, ואז שיתף פעולה. העד ביצע בידוק גופני והוריד מהנאשם את התיק. הנאשם עמד עם הידיים למעלה ורגליים פתוחות. היה לו טלפון בתיק. התיק היה במשקל כבד. פתח רוכסן ראשון שם ראה מכונת גילוח בצבע אדום. פתח את התיק, רוכסן שלישי, ראה שקית ניילון לא שקופה. הוציא אותה וראה בפנים שלושה מטענים, שלושה מטעני צינור שמחוברים בחוטים. הבין שאלה מטענים. משך את הנאשם להתרחק מהמטען. הנאשם התנגד ונפל על גבו. העד שלף אקדח וצעק שמדובר במחבל מתאבד. הוא הודיע על כך למוקד ואז בא ראש צוות והוזעק חבלן. כשהנאשם שכב העד חיפש את מתג ההפעלה. הוא חזר אל הנאשם ושאל מהיכן הוא והנאשם השיב לו שהוא מחברון. הוא שאל אותו מה בא לעשות, והנאשם השיב שבא להתפוצץ. שאל אם מישהו הביא אותו והנאשם השיב שבא לבד. העד ביצע נוהל הפשטה עם החבלן. המאבטח הנוסף הגיע מהרכבת שהגיעה לתחנה. המאבטח זיהה את הבדיקה מהחלון והודיע למוקד. האירוע מצולם במצלמות. הרכבת עצרה בתחנה. התיעוד במצלמה הנו מתחילת הבידוק. העד זיהה העד ממרחק של כ-8-10 מטרים שמדובר בחשוד. העד היה במדים של איש בטחון וגם הציג לנאשם תעודה. הוא לא אמר בהודעתו שדיבר באנגלית וערבית כי זה אירוע לא קל ולראשונה הוא נתקל במטען חבלה, ויתכן שמתוך לחץ והתרגשות לא ציין זאת. הנאשם המתין לרכבת. הנאשם הסתכל שמאלה וימינה ועמד עם הפנים לרכבת. העד ציין כי את המקרה יזכור "עוד 100 שנה". הוא הבהיר כי לא שינה את הגרסה ולא אמר בהודעתו שראה את הנאשם עם הפנים לרכבת, אולי משום שהתרגש. זו הפעם הראשונה שאירוע כזה קורה לו. הוא שחזר מה אירע. אחרי האירוע "שקשק" ברגליים. כשישבו עם החוקר התרגש ואחר כך ישב עם עצמו ונזכר בכל. כשניגש אל הנאשם הוא לא ניסה לפתוח את התיק. כשדיבר איתו, הצמיד את הנאשם לקיר ובדק אותו, זאת לאחר שפנה אליו, ולא היה לו לאן לברוח. הנאשם היה צמוד לקיר והעד עמד צמוד אל הנאשם. השוטר בשיר הגיע כשהנאשם כבר היה אזוק על הרצפה ומולם התחנה. כשתפס את הנאשם הוא ניסה להתנגד. הנאשם היה בשוק טוטאלי, לא זז והיה מבוהל. לא הרגיש שהנאשם רועד.

עדות הנאשם

23. מתגורר בחברון, לומד הנדסה אזרחית, בן 22, רווק. ביום האירוע היה במצב של קונפליקט עקב הבעיות הפוליטיות באזור. הרצח ההדדי של הצדדים וההסתה בפייסבוק גרמו לו לחשוב על המעשה. בפעם הראשונה, ביום חמישי, שלושה ימים לפני שנעצר, היסס אם לעשות או לא לעשות משהו. יצא מחברון עד לתלפיות. לפני שנכנס לירושלים, השתלט עליו ההיסוס לחזור ולא לעשות כלום. בפעם השנייה, בשבת, לא היה בדעה סופית אם לעשות או לא. הגיע לתלפיות בערב, גם אז היסס, הסתובב בתלפיות כמה שעות, היו לו מטרות אם היה מחליט לבצע איזה מעשה, ההיסוס שלו מנע ממנו לבצע דבר מה ואז חזר ליער בצור באחר וישן שם. בפעם השלישית יצא בראשון מהיער בצור באחר, עלה על אוטובוס. פה היה המבחן האמיתי. כשראה את הילדים הקטנים ההיסוס שלו גבר ואז החליט לא לעשות כלום. הוא ירד באזור שאינו מכיר, ברחוב יפו, ולא ידע מה לעשות. היו ילדים קטנים שהיו גם ברחוב יפו והוא נמנע מלעשות להם משהו. הוא החל לחשוב על ילדים קטנים, על מבוגרים, על נשים בהיריון ועל ילדים שלא יהיו להם הורים, והחליט שלא לעשות כלום למרות שהיו מטרות כמו הרכבת הקלה, מסעדה, בתי קפה, היו הרבה אנשים. הוא החליט לסגת מהמקום והחל לחשוב איך לסגת ולחזור. הוא חיפש מקום לברוח מהמשטרה, דרך לברוח ואז נפגש עם השוטר שעצר אותו ליד הרכבת, כפי שתיאר איש הבטחון של הרכבת. לדבריו, איש הבטחון בא לכיוון שלו והוא היה מבולבל. הוא התחיל לדבר איתו בעברית אך הנאשם לא הבין אותו. הוא היה בשוק גדול שנתפס והבין שזה הסוף. המאבטח ביקש ממנו להוריד את התיק. הנאשם הוריד את התיק, הרים ידיים ומייד חיפשו בתיקו ועצרו אותו. היה לו בתיק מטען. על מנת להפעיל אותו היה צריך להדליק פתיל בעזרת מצית. לנאשם הייתה מצית, אולי בתיק, הוא לא זכר במדויק. המרחק בינו לבין איש הבטחון היה 4-10 מטרים. כאשר נשאל האם ממרחק זה יכול היה להפעיל את המטען, השיב שכן, שהוא יכול היה לעשות זאת בכל רגע. הנאשם הסביר כי לא ביצע את הפיגוע במסעדה כי לא היו שם הרבה אנשים. הוא ציין כי הלך ברגל והיה במרחק של כ-10 מטרים מהרכבת ולא התכוון ללכת לרכבת. ביחס לצוואה העיד, כי אין מדובר בצוואה, אלא הוא כתב את חובותיו ולמי הוא חייב דברים. הוא כתב מזכרת משפחתית רגילה. לדבריו, לא היה לה קשר לפיגוע. איש הביטחון ראה אותו לראשונה כשהיה במרחק של 7-10 מטרים. הוא התקרב אליו והחל לדבר איתו. הוא אינו דובר עברית וסימן עם הידיים. מהבלבול, הוא רצה ללכת והמאבטח ביקש ממנו בעברית לעמוד, להרים ידיים והחל לחפש עליו עם עוד מישהו. כאשר ראו את המטען העד פאדי תפס אותו ואזק אותו על הרצפה. הנאשם הרים את הידיים ונותר על הרצפה. הנאשם העיד כי בפעמים הראשונות היסס לגבי ביצוע הפיגוע אבל החליט סופית כשהגיע לאוטובוס. בחקירתו הנגדית הודה בכל המיוחס לו בכתב האישום, בהכנות לפיגוע, בהכנת המטען על כל פרטיו וטען כי הכל נכון. הוא הוסיף כי החליט לייצר מטען ולבצע פיגוע בשל מה שראה באינטרנט, בחדשות ובגלל אל אקצא. הוא רצה לבצע פיגוע עם הרבה נפגעים, כך במחשבה ראשונה, זאת לפני שחזר בו. ביום חמישי המטען לא היה מוכן והוא עוד לא שם בו מסמרים. בשבת הוסיף מסמרים בשעות היום. היה יכול להפעיל את המטען ללא המסמרים. לפני שיצא ביום חמישי התכוון להוסיף את המסמרים. הוא לא ביצע ניסוי לפני יום חמישי. הוא היה בטוח לגבי המטען מהאינפורמציה של ההדרכה. ביום חמישי כאשר חזר לבית מטרתו הייתה לבצע ניסוי. ביום שישי הוא הכין מטען צינור חדש ופוצץ אותו. לאחר שהתפוצץ, ביום שבת יצא שוב. הוא הודה שפרסם במרשתת ביום חמישי פרסום על אל אקצא. הכחיש שכתב מכתב פרידה למשפחה. אישר כי את רשימת החובות שלו כתב ביום רביעי או חמישי לפני היציאה, וזאת משום שכך נוהג אדם דתי, שמא לא יחזור. הוא אישר שביום ראשון הוא התפלל במסגד ויצא לבצע פיגוע ועלה על אוטובוס. הוא תכנן לפוצץ את הצינורות לאחר שידליק את הפתיל ויזרוק את המטען, ויתחבא מאחורי המושבים, ואולי יצליח לברוח. הוא חיפש מקום הומה אנשים כדי לבצע את הפיגוע, בשוק, במסעדה או ברכבת. הוא חשב גם לזרוק את המטען ולברוח, אך כאשר ירד מהאוטובוס כמעט החליט שלא לבצע את הפיגוע אך לא החליט לשוב לביתו. הנאשם טען שישב על הגדר וחשב על הילדים שיגרום להם להיות יתומים. בהודעתו במשטרה שרטט את מסלול הרחובות בו הלך עד שהגיע למרחק של כ-10 מטרים מהרכבת ואז הגיע המאבטח ותפס אותו. הוא אישר כי כתב את ה"צוואה" כיוון שידע שהוא עומד לבצע פיגוע. הוא אישר שכאשר המאבטח תפס אותו, בתיק הייתה לו שקית ובה מטען. הוא לא זכר איפה המצית. אישר שהיו לו שתי סכינים בתיק. הוא העיד כי חזר בו מביצוע הפיגוע וחשב כיצד לשוב לביתו ואז נתפס. בחקירות שלו לא אמר שהתכוון לשוב לביתו והסביר זאת בבית המשפט בכך שרק השיב על השאלות ולא שינה גרסה לאחר שהחליף סנגור. הוא הסביר כי עברה שעה מאז שירד מהאוטובוס ועד שנתפס כאשר רוב הזמן ישב על הגדר וכאשר הגיע אליו המאבטח הוא ניסה להתחמק ממנו כיוון שלא רצה להסגיר את עצמו.

סיכומי המאשימה

24. המאשימה סבורה כי בפן העובדתי הנאשם הודה למעשה בכל המיוחס לו בכתב האישום, אך טען כי לא גמלה בליבו ההחלטה לבצע פיגוע והוא טרם גיבש החלטה סופית. הנאשם חלק גם על הטענה כי כתב צוואה. לשיטתו, המסמך שכתב הוא רשימה של חובותיו. עוד טוען הנאשם כי ביום 14.7.16 יצא הנאשם למסגד בשל מצבו הנפשי וחזר בו. הנאשם גם טען כי לא תכנן לבצע פיגוע במסעדה. כמו כן טען, כי לא הייתה לו החלטה סופית לבצע את הפיגוע, הוא לא קבע לעצמו מטרה. לאחר שראה את הילדים באוטובוס הוא חזר בו מכוונתו להפעיל שם את המטען, ירד בתחנה ולאחר שהתלבט החליט לחזור בו מכוונתו להפעיל את המטען. הוא חיפש תחנת אוטובוס כדי לחזור הביתה, אך בשלב זה הגיע שוטר ועיכב אותו ללא התנגדות מצדו.

25. המאשימה סקרה בסיכומיה את הראיות הנוגעות ליריעת המחלוקת, כפי שפורטה לעיל, ולשיטתה, מראיות אלה עולה כי הנאשם לא התחרט על מעשיו ולא הביע כוונה לחזור בו מרצונו לבצע פיגוע באמצעות הפעלת המטענים.

26. הראיות אליהן מפנה המאשימה הן כדלקמן:

א. ת/1 – תחקור שנערך לנאשם ביום 17.7.16 בשעה 09:30, כשעה לאחר מעצרו של הנאשם, שם לא מסר דבר בעניין חרטה או לגבי החלטה סופית לבצע פיגוע. הוא אישר באותו תחקור כי הגיע לבדו לבצע את הפיגוע לאחר שקודם לכן הכין מטענים.

ב. ת/2 – הודעת הנאשם מיום 18.7.16. עלה מהראיות כי הודעה זו נגבתה למעשה ביום 17.7.16. באותה הודעה (בש' 32-33) נשאל מה ניסה לעשות באותו יום, והשיב כי רצה לפוצץ את הרימון שהיה ברשותו, אך לא החליט היכן לפוצץ אותו. באותה הודעה אין אמירה של הנאשם כי התחרט או חזר בו. בהמשך ההודעה נשאל הנאשם על הטעמים שביסוד החלטתו לבצע פיגוע ומה ביקש לגרום, והשיב כי ביקש לבצע פיגוע בגלל המצב בהר הבית, וכי רצה לגרום למוות ולפציעות. גם כאן לא אמר הנאשם כי חזר בו או כי התחרט. בהמשך (בש' 10-11) אמר כי חיפש מקום לבצע את הפיגוע, הלך על פסי הרכבת הלוך ושוב, ואז פנה אליו איש בטחון. עולה מדבריו, כי בעת שפנה אליו איש הבטחון הוא שהה בתחנת הרכבת הקלה וחיפש היכן לבצע פיגוע. גם כאן לא אמר הנאשם כי התחרט או חזר בו. בהמשך אמר כי חשב לבצע את הפיגוע ברכבת. הוא חשב שיעלה על הרכבת ויפעיל את המטען או יזרוק את המטען בעת שהרכבת תגיע, אך הוא לא קיבל החלטה כיצד לבצע (ש' 355-356). בהמשך נשאל באופן מפורש אם הוא מתחרט על מעשיו, והשיב כי אינו מתחרט על הרעיון (ש' 359-360). מדברים אלה עולה, כי למרות שניתנו לנאשם הזדמנויות בסמוך למעצרו לומר כי חזר בו ולא התכוון לבצע פיגוע, ואף נשאל על כך באופן ישיר, הנאשם לא אמר כן.

ג. ת/3 – הודעת הנאשם מיום 23.7.16, (הודעה שנגבתה בפועל ביום 19.7.16), נשאל הנאשם באשר לטעמים לבצע פיגוע, ושוב אמר כי החליט לעשות כן עקב המצב בהר הבית וכי על המוסלמים להגן על האדמה, והוא עצמו אויב של מדינת ישראל ותומך בחמאס. גם כאן נשאל אם התחרט על מה שביקש לעשות, והשיב שלא (ש' 34-36).

ד. ת/4 – הודעת הנאשם מיום 27.8.16, מסר הנאשם (ש' 9-20) כי כתב צוואה באורך 5-7 עמודים, בה כתב כי הוא עומד לבצע פיגוע, כתב לכל אחד מבני המשפחה כמה הוא אוהב אותו וכן את פירוט חובותיו. כלומר, הנאשם טען כי אין מדובר ברשימת חובות בלבד, אלא בצוואה הכוללת פרידה מבני משפחתו. בהמשך אותה הודעה אמר הנאשם כי ירד מהאוטובוס במקום שיש בו הרבה אנשים, התקרב לתחנת הרכבת, ראה מסעדה וחשב לבצע בה את הפיגוע, אך המסעדה הייתה ריקה, ועקב כך חשב להמתין עד הצהריים שתתמלא. הוא המשיך והלך הלוך וחזור עד שנעצר (ש' 38-41). גם כאן לא טען הנאשם כי הוא מתחרט או חוזר בו מכוונתו לבצע פיגוע, אלא המתין עד שהמסעדה תתמלא בסועדים.

27. החוקר עלא טפלה, שגבה את ההודעה ת/4, התייחס בעדותו לנושא הצוואה והמסעדה ואמר כי אלה נושאים שעלו בתחקור השב"כ, ועל כן שאל את הנאשם אודות נושאים אלה. לא נטענה טענת פסלות על ידי ההגנה באשר להודעה ת/4. מכך עולה, שיש לאמץ את דברי הנאשם בנוגע לצוואה שכתב ולפרידה ממשפחתו, וכי סבר שיש לבצע פיגוע במסעדה.

28. העד פאדי שיח', עבד כמאבטח ברכבת הקלה ועבד בתחנה מספר שנים, זיהה את הנאשם ממרחק של כ-8 מטרים, חשב שהוא חשוד מאחר שלבש משקפי שמש, כובע מצחייה והיה לו תיק שחור על הגב. הוא ראה את הנאשם עומד באמצע הרציף כאשר הרכבת מתקרבת לשם. הנאשם עמד עם פניו לרכבת והסתכל לצדדים ממתין לעלות לרכבת. העד סבר כי לא הייתה לנאשם סיבה להגיע לשם אלא היה עליו להמשיך בדרכו. אותו עד ניגש אל הנאשם והציג עצמו, אך הנאשם לא ענה לו. העד פנה אליו בעברית, בערבית ובאנגלית, אולם הנאשם לא הגיב ועשה סימנים שאינו מדבר או שומע. עקב החשד שהתעורר, העד תפס את הנאשם והרחיק אותו לכיוון החנויות במקום לצורך בדיקה. הנאשם התנגד בעזרת הכתפיים. העד הוריד מהנאשם את התיק שהיה כבד, ביצע בדיקה על גופו של הנאשם ולאחר מכן בדק את התיק וראה את המטענים בתוך שקית. הוא הרחיק מייד את הנאשם מהתיק אולם הנאשם התנגד. העד הפיל את הנאשם באמצע הרציף כשהנאשם מתנגד. העד שלף אקדח לעבר הנאשם. הוא שאל את הנאשם מהיכן הגיע ומה בא לעשות, והנאשם השיב לו כי בא מחברון כדי לעשות פיצוץ. בתשובה לשאלה השיב כי הגיע לבד. לטענת המאשימה, יש לתת אמון מלא בדברי העד שמנע פיגוע נוראי. הוא העיד 40 דקות לאחר האירוע באופן מתומצת כשהוא מאוד נסער. מלבד הודעה זו לא נגבתה מהעד הודעה נוספת, והוא הגיע לקראת הכנתו לעדות כעבור כשנה ואז תיאר בנחת את השתלשלות העניינים המלאה. באותו תיאור נוספו פרטים ודיוקים שלא נמסרו בהודעתו, כאשר הוא הוסיף שפנה אל הנאשם גם באנגלית, כאשר פניו של הנאשם היו לכיוון הרכבת. העד הבהיר, כי הנאשם לא ניסה לברוח כאשר התקרב אליו אך הנאשם לא ידע אז שהעד עומד לפנות אליו. הוא גם לא יכול היה לברוח כי העד הגיע אליו, נצמד אליו ומאבטח נוסף הצטרף אליו. עוד הבהיר כי בתחילה הנאשם לא רעד אך הוא הבחין בסימנים חשודים, שכן הנאשם היה מבוהל.

29. מוצג ת/6 הוא סרטון (סרטון 17) המתאר את זירת האירוע. בסרטון נצפה הנאשם עומד כשפניו אל הקיר וידיו על הקיר סמוך לדוכן הפיס שבמקום. העד פאדי עמד מאחורי הנאשם ומאבטח נוסף נמצא לידם. פאדי לקח את הנאשם מהכתפיים ומשך אותו לכיוון מרכז הרציף ורואים את הנאשם שוכב על הרצפה. בסרטון נוסף רואים את המאבטח הנוסף יורד מהרציף וחוצה את פסי הרכבת, אחריו מגיעים הנאשם והעד פאדי. פאדי מחזיק את הנאשם ומוביל אותו בכוח אל מרכז הרציף, מנסה להפיל אותו ארצה, הוא "שם רגל" לנאשם ולאחר התנגדות הנאשם, הוא מופל לרצפה, והמאבטח פאדי שולף את האקדח. בסרטון נוסף רואים את סוף ההפלה לרצפה, המאבטח פאדי עומד מול הנאשם לבד עם אקדח שלוף, מנסה להפשיט את הנאשם ועוזב. מגיע רכב של חבלן משטרה. המאבטח פאדי והמאבטח הנוסף והחבלן מפשיטים את הנאשם ומתחילים באיזוק באמצעות אזיקון ולוקחים את הנאשם מהזירה.

30. באשר לצוואה טוענת המאשימה, כי אין מדובר ברשימת חובות כפי שמנסה הנאשם לטעון היום, אלא בצוואה של ממש שנרשמה במסגד, במחברת קטנה, בהתאם לדברי הנאשם בהודעותיו השנייה והשלישית. לדברי הנאשם, כתב דברי הרגעה וברכות למשפחתו, וציין כי הוא בדרכו לבצע פיגוע שלאחריו יהיה שאהיד או פצוע או אסיר בכלא. הוא לא ציין את סוג הפיגוע. הנאשם ציין כי הכין פתק עם רשימת חובותיו אותו השאיר בין בגדיו ואת הצוואה כתב במחברת שהשאיר לחברו בספרייה עם מדבקה על המחברת להעביר אותה לאחיו. לפיכך, נטען כי מדובר בצוואה של ממש, שנרשמה במסגד טרם יצא הנאשם לבצע את הפיגוע.

31. לעניין ביצוע הפיגוע במסעדה, טוענת המאשימה כי מהודעתו עלה שהתכוון לבצע פיגוע במסעדה, ולאחר מכן הסביר מה עשה בזמנו הפנוי. אין מדובר בטענה שהושמה בפיו כפי שטוענת ההגנה. איש לא שם בפיו של הנאשם גרסה זו, ובהודעתו האחרונה הוא הבהיר היטב כי התכוון להמתין עד שהמסעדה תתמלא.

32. הנאשם נשאל אם יכול היה להפעיל את המטען כנגד המאבטח כאשר ראה אותו ממרחק של 7-8 מטרים. לדבריו, הוא יכול היה להפעיל את המטען או לשלוף סכין. המאשימה טוענת כי מדובר בגרסה כבושה ומוזמנת שנוצרה לקראת הדיון בבית המשפט. עוד טוענת המאשימה כי מדובר בגרסה חסרת היגיון, שכן המטענים היו בתוך שקית שהייתה בתוך תרמיל, והנאשם לא היה מספיק להפעיל את המטענים. דבר זה אישר הנאשם בעת חקירתו הנגדית, וכך גם אמר שלא היה מספיק להוציא את הסכין.

33. המאשימה טוענת כי הנאשם לא עמד בנטל הרובץ עליו להוכיח כי לא התגבשה אצלו כלל החלטה סופית לבצע את הפיגוע, או כי התחרט במהלך הדברים. לטענת המאשימה, מהראיות עולה כי הנאשם נעצר לאחר שביצע את כל פעולות ההכנה לצורך ביצוע הפיגוע. הנאשם נעצר בעת שהיה בזירה. אין צורך לקבוע בדיוק את דרך או מקום הביצוע, אלא יש להראות כי הנאשם היה עמוק בתוך שלב הניסיון ולמעשה נעצר סמוך מאוד לפני ביצוע הפיגוע.

34. באשר לטענת הנאשם כי התחרט ביום חמישי לפני המועד בו נעצר, טוענת המאשימה כי הדברים אינם קשורים, והנאשם סיפק הסברים אחרים למה שאירע באותו יום חמישי. לדבריו, הוא לא ביצע את הפיגוע באותו יום כי לא היה בטוח שהמטענים יתפוצצו, שכן עד לאותו מועד עשה ניסוי אחד בלבד. באותו יום חמישי הנאשם לא נכנס לירושלים, לא הביא איתו ציוד להתחזות כפי שעשה ביום בו נעצר, הוא לא איגד באותו יום שלושה מטענים יחד כפי שהיה ביום בו נעצר, הנאשם רכש אמנם רעל עכברים אך לא הוסיף אותו ואת המסמרים למטען אותו הכין, הוא התכוון לעשות זאת בשלב מאוחר יותר. כמו כן, באותו שלב, ביום חמישי, עדיין לא הצהיר על כוונותיו בפייסבוק. מכך עולה, לדעת המאשימה, כי ביום חמישי לא ניסה הנאשם לבצע פיגוע והתחרט, אלא הבין שאינו מוכן עדיין לבצע את הפיגוע באופן אותו תכנן, ועל כן בחר לבצע את הפיגוע ביום אחר.

35. המאשימה מתמודדת עם טענת ההגנה כי שעה שהנאשם נעצר הוא כבר היה במצב בו התחרט מכוונתו לבצע פיגוע והתכוון לחזור לביתו. המאשימה טוענת כי הנאשם לא עשה כל מעשה המעיד על חרטה ולא הראה סימן גלוי לכך. לשיטת המאשימה, יש להבחין בין פחד שאולי תקף את הנאשם ברגעים מסוימים לבין חרטה אמיתית מביצוע המעשה. לראיה, הנאשם עמד עם המטען בתיק בתחנת הרכבת, באמצע התחנה, המתין לרכבת שבדיוק הגיעה לתחנה. עולה כי הנאשם כלל לא חיפש תחנת אוטובוס, אלא מדובר באמירה שהנאשם לא אמר בתחילת חקירתו בשום מקום לגורם כלשהו, וזו גם לא הייתה אמירה בעת שהשיב לכתב האישום. בחקירתו הנגדית אישר כי התכוון לבצע את הפיגוע גם לאחר שירד מהאוטובוס. לדבריו, לאחר שירד מהאוטובוס במרכז העיר, הוא חיפש מקום לבצע בו את הפיגוע – בשוק, במסעדה או ברכבת. הנאשם אמר כן מיוזמתו במהלך עדותו. הוא הוסיף כי כאשר ירד מהאוטובוס, כמעט היה לאחר החלטה שהוא חוזר בו. משמעות הדברים היא, כי הנאשם למעשה לא התחרט ולא חזר בו מרצונו לבצע את הפיגוע לפני שנעצר. הנאשם נשען על גדר בשלב כלשהו ושם החליט שלא לבצע את הפיגוע, אולם מהראיות עולה כי הנאשם לא זנח את תכניתו כי חזר למרכז תחנת הרכבת והמתין שם לרכב. הוא לא ברח לביתו ולא עשה מעשה כלשהו אחר המעיד על חרטה, אלא המשיך להסתובב ואף הרהר אם לזרוק את המטען לתוך הרכבת כאשר ייפתחו דלתותיה. כאשר נשאל בחקירתו הנגדית אם אחרי שירד מהאוטובוס המשיך להתלבט, השיב כי המשיך להתלבט אולם היה קרוב לחזור בו מכוונתו מלבצע את הפיגוע, אך יחד עם זאת לא ידע להסביר מדוע חזר לתחנת הרכבת והמשיך להמתין לרכבת. נהפוך הוא, הוא המתין לרכבת וחשב על דרך הביצוע, ואז הגיע אליו המאבטח. המאשימה מוסיפה וטוענת כי ניסיון ההתחמקות מהמאבטח מעיד שהנאשם לא היה במצב של חרטה כלל. טענת החרטה נולדה אצל הנאשם בשלב מאוחר יותר במהלך המשפט.

36. בפן המשפטי טוענת המאשימה, כי מדובר בעבירה של ניסיון לרצח, כאשר עבירת הניסיון כוללת מספר שלבים כדלקמן:

א. מטרה לבצע.

ב. מעשה שהוא יותר מהכנה.

ג. העבירה לא הושלמה.

37. באשר ליסוד הנפשי, נטען כי הנאשם אינו חולק כי התגבשה בליבו החלטה להמית לאחר שהפעיל שיקול דעת ומחשבה. ההתלבטות היחידה שהייתה לנאשם היא דרך הביצוע של הפיגוע, באמצעות סכין או המטען. הנאשם רכש את הציוד לצורך הכנת המטענים, הוסיף מסמרים ורעל עכברים, ביצע ניסויים, נפרד ממשפחתו והצהיר על עמדתו בפייסבוק. הוא הכין בגדים והתגלח, הגיע לזירה ובחן את דרכי הביצוע, כולל אפשרות מילוט והסתייעות בסכינים לשם כך. הנאשם לא טען לקנטור והגנה זו אינה עומדת לו.

38. באשר ליסוד העובדתי, שלב ההכנה, שהוא מבחן הביצוע ההתחלתי, התקיים בבירור ואין על כך מחלוקת. הנאשם הודה בכל הפירוט המתואר בכתב האישום וכן במסגרת הודעותיו במשטרה, מהן עלה כי רכש את כל הציוד לצורך הכנת המטענים, ביצע את פעולות ההכנה, הרכיב את המטענים והוסיף להם מסמרים ורעל כדי להגביר את הנזק. הוא ערך ניסוי והצהיר על כוונותיו בפייסבוק, הצטייד בבגדים, בסכין גילוח ובשני סכינים.

39. באשר לשלב תחילת הביצוע, שהוא מבחן הקרבה להשלמת הביצוע, גם שלב זה התקיים, שכן הנאשם נכנס לישראל כשהוא מצויד ומוכן. בצור בהאר הנאשם הצמיד את שלושת המטענים יחד, ליפף את שלושת הפתילים יחד כדי שיוכל להדליקם במהירות ובבת אחת, החליף בגדים, גילח את זקנו, כלומר הכין עצמו לביצוע. לאחר מכן התפלל והסתובב ברחובות בארמון הנציב. לאחר מכן חזר למטע זיתים, נרדם וקם, התפלל ויצא לביצוע. בשעה 07:30 לערך הנאשם עלה על אוטובוס והחליט לפנות לאזור בו יש אנשים רבים, כגון שוק או מרכז מסחרי, ושם לבצע את הפיגוע. הנאשם הסתובב במרכז העיר, ראה בדרך מסעדה אך מאחר שהייתה ריקה, שקל להמתין לאחר שתתמלא ולאחר מכן החליט להמשיך הלאה. לאחר מכן חזר לרחוב יפו, החל ללכת לכיוון מערב לעבר הרכבת הקלה. הוא חשב ליידות את המטענים על הרכבת החולפת במקום, או לעלות על הרכבת ולהפעיל שם את המטענים. בעודו מהרהר כיצד לפעול פנה אליו המאבטח, שאל למעשיו והחל לבצע עליו חיפוש, כפי שתואר לעיל, ואז התגלו המטענים והוא נעצר. המאשימה סבורה כי השתלשלות האירועים מלמדת על תכנית הנאשם ושרשרת הפעולות שביצע ברצף של זמן באופן שחצה את סופו של שלב ההכנה לביצוע העבירה, ולמעשה התקדם לשלב הניסיון לרצח.

40. בהקשר זה מפנה המאשימה לע"פ 1996/11 עבדל נחאל נ' מדינת ישראל, שם דחה בית המשפט העליון את טענת המערער לפיה הוא נעצר בשלב מוקדם כאשר טרם הייתה לו מחשבה מגובשת באשר למקום ולזמן בו יפעיל את חגורת הנפץ. בית המשפט העליון התייחס לעובדות שעלו לפיהן המערער קיבל לידיו חגורת נפץ והחזיק בה כשבוע ימים עד שנעצר. הוא חצה את הגבול מרצועת עזה למצרים ומשם לישראל. בית המשפט סבר כי התמשכות מעשים כאלה על פני זמן ממושך יחסית, ובמקומות שונים ומרוחקים, מלמדת על "אשרורה הפנימי של הכוונה לבצע את העבירה המוגמרת במיקום זה או אחר בתחומי מדינת ישראל... חצה המערער את שלב ההכנה גרידא...". בית המשפט העליון התייחס באותו עניין לדברי בית המשפט המחוזי, שקבע כי למערער לא הייתה תכנית מגובשת מלכתחילה כיצד לבצע את העבירה, אולם הייתה בליבו כוונה לבצע פיגוע התאבדות במקום הומה אדם בעיר באר שבע. לפיכך נקבע, כי "במצב דברים זה כאשר מלכתחילה מבצע העבירה אדיש בנוגע למיקום או הזמן או הקורבן נגדו תבוצע העבירה, מתייתרת מאליה הדרישה כי הניסיון לביצוע העבירה המושלמת ילמד על רמת קונקרטיזציה גבוהה לדרך ביצועה". המאשימה טוענת, כי מעשיו של הנאשם בענייננו מלמדים על רמת כוונה לביצוע מפורטת עם תכנון לביצוע מעשה מוגדר, ועל כן על אחת כמה וכמה יש לקבוע כי הנאשם נכנס לשלב הניסיון. עוד מפנה המאשימה לדברי בית המשפט באותו עניין, כי ניתן ללמוד על הכוונה מתוך שרשרת המעשים והנסיבות החיצוניות, המלמדות על מודעות לביצוע העבירה ועל הכוונה ליטול חיי אדם, ובפרט ניתן ללמוד זאת באותו עניין מתוך ההצטיידות בחגורת נפץ. טוענת המאשימה, כי על אחת כמה וכמה הדבר חל בענייננו כאשר פעולותיו של הנאשם, לרבות הכנת המטענים, הניסויים שערך וכדומה, מלמדים על כוונה לקטול חיי אדם, והוא עצמו העיד כי חיפש מקום הומה אדם כדי להפעיל את המטענים.

41. באשר לטענות הנאשם כי הוא פטור עקב כך שהביע חרטה והתכוון לחזור בו ולא לבצע את הפיגוע, מפנה המאשימה לאמור סעיף 28 לחוק העונשין, המפרט את התנאים המצטברים הבאים לצורך קיום ההגנה: מתקיימת עבירת ניסיון, הנאשם חדל מהשלמת המעשה, כלומר הפסיק פוזיטיבית את ביצוע המעשה, הנאשם עשה כן מתוך חרטה ומרצונו החופשי בלבד.

42. המאשימה טוענת כי הנטל רובץ על הנאשם להוכיח את טענת הפטור, זאת במסגרת מאזן ההסתברויות. בפסק דינו של בית המשפט העליון שהובא לעיל נקבע, כי קו הטיעון של פטור עקב חרטה אינו משתלב עם הטענה כי לא הושלמה כלל עבירת ניסיון. במלים אחרות, טענת החרטה יכולה להיטען רק לאחר שנקבע כי עבירת הניסיון הושלמה, וכי החזרה מביצוע העבירה אמור לבוא מצדו של הנאשם מתוך שכנוע פנימי ולא מתוך לחץ או קושי בביצוע העבירה, או מסיבה חיצונית אחרת. אין די בכך שלנאשם היה פקפוק מסוים או תחושת חרטה סובייקטיבית פנימית אלא שהחרטה צריכה להשתקף בפעולה חיצונית של הנאשם במניעת ביצוע העבירה. יודגש, כי באותו מקרה שתואר בפסק דינו של בית המשפט העליון העבירה נמנעה לא בעקבות חרטה אלא בעקבות כך שסוכלה, ועל כן נקבע שלא התקיימו תנאי הפטור עקב חרטה.

43. המאשימה גם מפנה לת"פ 55653-12-15 (מחוזי י-ם) מדינת ישראל נ' אבו עיישה (הכרעת דין מיום 28.6.16). באותו עניין דחה בית המשפט את טענת הפטור עקב חרטה, ונקבע שם כי הימנעות מביצוע פיגוע במשך מספר שעות לאחר שהנאשמת הגיעה למקום הביצוע יכול לנבוע גם מהצורך לאזור אומץ לבצע את הפיגוע. גרסת החרטה צריכה לעלות כבר בתשאול הראשון, ומשעלתה בשלב מאוחר יותר יש לדחותה כגרסה כבושה. המאשימה מציינת כי הערעור בבית המשפט העליון נדחה.

44. המאשימה טוענת כי יישום הכללים שנקבעו בפסיקה כפי שפורטו לעיל, חלים ביתר שאת על הנאשם שלפנינו. הנאשם הסתובב ברחובות ירושלים, עלה לאוטובוס בשעה 07:30, החליט להתקדם לאזור הומה אדם כמו שוק או מסעדה כדי לבצע פיגוע. הנאשם חזר לרחוב יפו ואז חשב לבצע את הפיגוע ברכבת הקלה, כפי שתואר לעיל. המאבטח ראה את הנאשם וחשד בו ולאחר חיפוש על גופו מנע את הפיגוע. הנאשם לא הביע חרטה באותה עת ולא אמר כי הוא מתחרט. להפך, הוא אמר למאבטח כי הוא בא מחברון כדי להתפוצץ והכין לבדו את המטענים. גם בעת התשאול הראשון בהודעה הראשונה לא מסר כי התחרט וגם בהודעה שבה נשאל ישירות אם חזר בו מכוונתו לא טען כך.

45. לפיכך, סבורה המאשימה כי עולה מסקנה שהנאשם המשיך בתכניתו לבצע פיגוע וכי הוא מעולם לא זנח תכנית זו ולא חדל מביצועה. הוא לא עשה כל פעולה חיצונית למניעת הביצוע ואף לא התרחק ממקום הביצוע. יתכן שפחד מלהתחיל בביצוע ואף התלבט כיצד לבצע את פיצוץ המטענים, אולם לא התחרט בשלב כלשהו, ולפיכך לא קמה לו הגנת החרטה.

46. לאור כל זאת, המאשימה מבקשת לקבוע כי הנאשם השלים את עבירת הניסיון לרצח, הוא אינו זכאי להגנה מסוג פטור עקב חרטה, ולכן יש להרשיעו בעבירה זו, יחד עם העבירות הנוספות בהן הודה, שהן ייצור נשק, נשיאת נשק, החזקת סכין וכניסה לישראל שלא כדין.

סיכומי הנאשם

47. בפתח סיכומיו הדגיש בא כוח הנאשם כי הנאשם, בתשובתו לכתב האישום, הודה שהיה ניסיון לבצע את העבירות המיוחסות לו, וכי טענת ההגנה היא "פטור עקב חרטה", בהתאם לאמור בסעיף 28 לחוק העונשין. כלומר שהנאשם, כך לטענתו, התחרט מרצונו, או ניסה למנוע או מנע את ההתרחשות.

48. בא כוח הנאשם הדגיש כי הנאשם לא השאיר צוואה, אך לא הכחיש כי השאיר דף כתוב למשפחתו בו התנצל בפניהם מאחר שחשש שלא יחזור בחיים. הנאשם הכחיש כי הוא קשור להתארגנות בלתי חוקית וכל שעשה הוא להשאיר בקשה למשפחתו לפרוע את החובות במידה שלא יחזור.

49. עוד טען בא כוח הנאשם, כי לאחר שהנאשם ירד מהאוטובוס הוא ישב והמתין זמן ארוך. נושא זה לא נחקר כלל למרות שהוא ישב במקום במשך שעה. לכל אורך הדרך הנאשם נשא את המטענים והיה בידו האמצעי המתאים לביצוע פיגוע. הנאשם לא הכחיש כי מדובר באמצעי שהתאים לביצוע הפיגוע. מדובר באמצעי קטלני והנאשם כלל לא הכחיש זאת.

50. בא כוח הנאשם הדגיש את העובדה שהנאשם יצא במועד מסוים לבצע את הפיגוע, אך חזר בו והוא המשיך בהתלבטות זו. בא כוח הנאשם חזר והבהיר כי הנאשם "נכנס לתחום עבירת הניסיון" והשאלה היחידה היא האם קמה לנאשם ההגנה מכוח סעיף 28 לחוק.

51. בא כוח הנאשם הפנה לראיות, מהן עלה, לשיטתו, כי הנאשם יכול היה לבצע את הפיגוע בכל עת שרצה. כך אמר הנאשם עצמו. לשיטת בא כוח הנאשם, עצם העובדה כי הנאשם לא ביצע את הפיגוע עד שנתפס מלמדת כי הוא הביע חרטה ולא רצה לבצע את הפיגוע בסופו של דבר. גם באשר לסכינים שהיו ברשות הנאשם, הבהיר בא כוח הנאשם כי דווקא העובדה שהנאשם הניח את הסכינים בתיק ולא השתמש בהן מעידה על כך שהנאשם התחרט.

52. באשר לטענת המאשימה כי הנאשם לא טען בחקירותיו מלכתחילה כי התחרט וחזר בו מהכוונה לבצע פיגוע, וכי מדובר עתה בטענה כבושה, טען בא כוח הנאשם כי בשלב התכנון לא הייתה חרטה כלשהי אצל הנאשם והנאשם חזר בו מכוונתו לבצע את הפיגוע רק כאשר הגיע למקום, היינו למרכז העיר.

53. לטענת בא כוח הנאשם, דווקא העדות הכבושה היא של המאבטח פאדי, שבחקירתו החסיר פרטים רבים אותם הוסיף בעדותו בבית המשפט, כמו מעשיו של הנאשם, העובדה כי עמד כאשר פניו לכיוון הרכבת הקלה וכו', זאת כדי לבסס את הטענה שהנאשם היה ממש לפני ביצוע הפיגוע בעת שנתפס. בא כוח הנאשם טוען כי לא ניתן לקבל את דברי העד פאדי לפיהם לא אמר דברים אלה מרוב התרגשות. בא כוח הנאשם הפנה לעדותו של פאדי, ממנה עלה כי למעשה הנאשם נכנע מייד כאשר פאדי פנה אליו ודרש לבצע עליו בדיקה. נהפוך הוא, בא כוח הנאשם זוקף לזכות הנאשם את העובדה שמייד אמר כי הוא בא לעשות פיגוע כאשר יכול היה לומר שבא לטייל (יוער, כי הנאשם אמר דברים אלה שהתכוון לעשות פיגוע לאחר שבכליו נמצא המטען).

54. בא כוח הנאשם טען כי מהראיות עלה שהנאשם ישב על גדר והמתין זמן רב עד שהמשיך בדרכו והגיע לרכבת הקלה. הדבר מחזק את הטענה שהנאשם חזר בו מכוונתו לבצע פיגוע. עובדה היא כי עלה לאוטובוס והחליט שלא לבצע פיגוע, ירד מהאוטובוס אז ראה מסעדה. גם לשיטת הנאשם, החל להתלבט באוטובוס ולאחר מכן לא ביצע פיגוע במסעדה, ובסופו של דבר, לאחר שהמתין על הגדר, פנה לעבר הרכבת הקלה. בא כוח הנאשם סבור כי הדברים מלמדים על התלבטות וחרטה.

55. בא כוח הנאשם טען כי גרסתו של המאבטח פאדי עמוסה בסתירות ולא ניתן לקבל את גרסתו, ממנה עולה כי הנאשם ניסה לפגע ברכבת הקלה, וכוונתו זו סוכלה על ידי פאדי. בא כוח הנאשם סבור כי יש להעדיף את דברי הנאשם בעדותו בבית המשפט לפיהם התחרט ולא התכוון לבצע פיגוע. בא כוח הנאשם הפנה את בית המשפט לדברי הנאשם, שפרט בעדותו בבית המשפט את ההתלבטויות הרבות שהיו אצלו במהלך אותו יום עד שנתפס. כמו כן, הדגיש את העובדה שגם לדברי הנאשם, וכך גם על פי הראיות האחרות שנשמעו בבית המשפט, הנאשם יכול היה להפעיל את המטען בכל עת, אולם נמנע מלעשות כן.

56. באשר לתחולת סעיף 28 לחוק העונשין, סבור בא כוח הנאשם כי התנאים המפורטים בו התקיימו בענייננו וכי למעשה התנהגותו של הנאשם מלמדת שהוא חדל מהשלמת המעשה, תרם תרומה של ממש למניעת התוצאה, שאלמלא כן ניתן היה להשלים את המעשה. כלומר, הנאשם חזר בו מרצונו החופשי ולא כתוצאה מאיום כלשהו. בא כוח הנאשם סבור כי ניתן ללמוד מהעובדות שהחל תהליך של הרהור וחזרה מהמעשה אצל הנאשם. יש לקבוע כי הנאשם אינו ממולח ולא חשב לומר בהזדמנות הראשונה בחקירתו במשטרה כי חזר בו ממעשיו.

57. בא כוח הנאשם סבור, כי יש לבחון את תחולת סעיף 28 לחוק העונשין על פי מעשי הנאשם והתנהגותו לפני שנתפס, ומתוך כך להסיק מה היו מחשבותיו באותה עת. לשיטתו, ניתן ללמוד מתוך התנהגותו כי הנאשם חזר בו והתכוון שלא לבצע את הפיגוע.

דיון והכרעה

58. לאחר שסקרנו את סיכומי הצדדים, ובפרט את תשובת הנאשם לכתב האישום וסיכומיו, יש לומר כי יריעת המחלוקת בין הצדדים מצומצמת ביותר, היינו, נותרה שאלה יחידה והיא, האם הנאשם התחרט באופן שהוא חוסה תחת ההגנה שנקבעה בסעיף 28 לחוק העונשין.

59. יודגש כי בסיכומיו, הנאשם הודה שביצע את עבירת הניסיון לרצח על ידי שימוש במטעני החבלה שהכין.

60. סעיף 28 לחוק העונשין קובע כדלקמן: "מי שניסה לעבור עבירה לא יישא באחריות פלילית לניסיון, אם הוכיח שמחפץ נפשו בלבד ומתוך חרטה חדל מהשלמת המעשה או תרם תרומה של ממש למניעת התוצאות שבהן מותנית השלמת העבירה; ואולם, אין באמור כדי לגרוע מאחריותו הפלילית בשל עבירה מושלמת אחרת שבמעשה". בכדי לחסות תחת הגנת האמור בסעיף 28 לחוק, על הנאשם להוכיח שלושה תנאים מצטברים: האחד, כי חדל מהשלמת המעשה, או תרם תרומה של ממש למניעת התוצאות בהן מותנית השלמת העבירה; השני, כי עשה זאת מחפץ נפשו בלבד; והשלישי, כי עשה זאת מתוך חרטה. על פי הפסיקה, נקבע כי על הוכחת תנאי הפטור להיות ברמת ההוכחה של מאזן ההסתברויות הנהוג במשפט האזרחי.

61. סעיף 28 לחוק העונשין עוסק ב"פטור עקב חרטה", וכפי שנקבע, הוא אינו יכול להתקיים אלא לאחר שהנאשם הודה או לאחר שנקבע כי עבר עבירה של ניסיון (ראה: ע"פ 1996/11 עבדל נחל נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 23.12.14, בפסקה 37)). באותו עניין קבע בית המשפט: "מושכלות יסוד הן, כי כדי שתעמוד לפלוני ההגנה של פטור עקב חרטה הקבועה בסעיף 28 לחוק העונשין, נדרש כי החזרה מביצוע העבירה המושלמת תבוא מרצונו של פלוני ומתוך שכנוע פנימי, ולא בעקבות לחץ מצד גורם אחר, קושי בביצוע העבירה או נסיבה חיצונית אחרת... אף אם חש המערער פקפוק בנוגע לכוונתו לבצע את פיגוע ההתאבדות, לא היה בו – באותו שלב מוקדם – כדי להביא לחזרתו של המערער מכוונתו, ושרשרת הפעולות שביצע המערער לאחר מכן, עד לחצייתו את הגבול כאשר על גופו חגורת נפץ, מעידות על כך. אין די בכך שהמערער יחוש תחושת חרטה סובייקטיבית פנימית, אלא שהחרטה הייתה צריכה להשתקף בפעולה חיצונית של המערער במניעת ביצוע העבירה, אלא בשל סיכולו המוקדם של פיגוע ההתאבדות על ידי כוחות הבטחון, אשר הפתיעו את המערער סמוך לאחר מועד חציית הגבול. בנסיבות אלה, נהיר כי אי השלמת העבירה לא נבעה מחרטתו הכנה של המערער ואין מתקיימים בענייננו התנאים לתחולתה של הגנת הפטור עקב חרטה".

ובהמשך: "כמובן שכל עוד לא הושלם ביצועה של העבירה, קיים סיכוי שמבצע העבירה יתחרט ויזנח את הביצוע. לכן, משחצו מעשיו של המערער את רף ההכנה ונכנסו אל סף עבירת הניסיון – עם חצייתו של המערער את גדר הגבול כשהוא נושא עמו חגורת נפץ – ובהעדר כל סממן חיצוני לחרטתו של המערער בשלב זה, האפשרות התיאורטית כי היה המערער עשוי לחזור בו מכוונתו לפגוע באזרחים חפים מפשע היא חסרת כל רלבנטיות ונעדרת משקל".

62. בע"פ 5767/14 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 16.6.15) נקבע, כי ישנם מספר טעמים למתן פטור עקב חרטה, והם טעם מוסרי וטעם תועלתני. לפי הטעם המוסרי, החרטה מצביעה על שינוי שחל במצבו הנפשי של הנאשם ועל כך שהוא מבקש להתנער מהעבירה, גם אם חצה את סף הניסיון; ולפי הטעם התועלתני, תכליתו של הפטור היא לעודד עבריינים לחדול ממעשה העבירה לפני השלמתה או לנסות למנוע את תוצאות המעשה, אם מדובר בעבירה תוצאתית והושלם היסוד ההתנהגותי של העבירה (פסקה 21 לפסק הדין). עוד נאמר באותו עניין, כי ההתנהגות הנדרשת מהעושה על מנת ליהנות מהפטור עקב חרטה יכולה להיות אחת משתיים: חדילה מהשלמת המעשה, או הקמת תרומה של ממש למניעת התוצאות שבהן מותנית השלמת העבירה. כלומר, חזרה מביצוע העבירה באמצעות פעולה חיצונית של העושה למניעת עשיית העבירה או השלמתה (פסקה 37 לפסק הדין). עוד נקבע, כי בכדי שיתקיים התנאי של "תרומה של ממש", על העושה להשקיע מאמץ משמעותי ויעיל למניעת התוצאה שבה מותנית השלמת העבירה (פסקה 46 לפסק הדין). עוד נקבע, כי כוונת המחוקק הייתה להטיל על העושה חובה לפעול באופן אקטיבי למניעת התוצאות. על תרומתו להיות תרומה ממשית וחלקו חייב להיות מהותי (פסקה 47 לפסק הדין). באשר לשאלה כיצד לפרש את המונח "מחפץ נפשו בלבד" נקבע, כי תנאי זה דורש שהחזרה מהשלמת העבירה תהיה ביוזמת העושה ללא השפעה של גורם חיצוני (פסקה 55 לפסק הדין). באשר למונח "מתוך חרטה" נקבע, כי על מנת לעמוד בתנאי היסוד הנפשי של הוראת הפטור עקב חרטה, על העושה לחזור חזרה מלאה מכוונתו מלהשלים את העבירה, מיוזמתו וללא השפעה של גורמים חיצוניים. על מנת לעמוד בתנאי היסוד העובדתי, על העושה לחדול מהשלמת המעשה כל עוד לא הושלם, או לנקוט צעדים מהותיים המסוגלים בדרך כלל למנוע את התוצאות שבהן מותנית השלמת העבירה (פסקה 70 לפסק הדין).

63. לאחר בחינת התנאים שנקבעו בפסיקה, עולה שהנאשם שלפנינו אינו יכול ליהנות מההגנה שנקבעה בסעיף 28 לחוק העונשין. הנאשם לא עמד בתנאים שנקבעו לשם כך זאת מהטעם הפשוט: מהתנהגותו לא עולה כוונה כלשהי המלמדת על כך שהתחרט או כי חזר בו מכוונתו לבצע את הפיגוע, הוא לא נקט בפעולה אקטיבית כלשהי בעניין זה, אלא לכל היותר המתין לשעת כושר לבצע את הפיגוע ברכבת הקלה, זאת לאחר שירד מהאוטובוס וראה את המסעדה שהייתה כדבריו ריקה מאנשים.

64. עניינו של הנאשם שלפנינו דומה, אם לא זהה, לעניינו של הנאשם שנתפס כשעל גופו חגורת נפץ. הוא אמנם טרם הספיק להפעיל את אותה חגורת נפץ, אולם הניסיון סוכל בכך שנתפס על ידי כוחות הבטחון. הנאשם שלפנינו מצבו חמור יותר, שכן הוא נתפס בשלב מתקדם מאוד לכיוון ביצוע הפיגוע. נראה כי על פי עדותו של המאבטח פאדי מדובר היה בשניות ספורות או סמוך מאוד לכך שהנאשם יפעיל את המטען כלפי הרכבת הקלה, וההתלבטות היחידה שהייתה לנאשם היא האם לעלות על הרכבת ולהפעיל את המטען או להשליך את המטען לעבר הרכבת הקלה. נראה, כי במקרה זה נמנע הפיגוע אך ורק עקב ערנותו של המאבטח פאדי שהבחין בהתנהגותו המוזרה של הנאשם.

65. יתרה מכך, הנאשם העלה את טענת החרטה רק במהלך עדותו בבית המשפט. יש לזכור כי היו לו מספר הזדמנויות לעשות כן במהלך חקירתו לפני אנשי השב"כ או חוקרי משטרת ישראל, והוא לא עשה כן. כך, גם בעת שנתן את תשובתו הראשונה לכתב האישום לא נשמעה מפיו טענת חרטה. טענה זו נולדה רק לאחר שהנאשם חזר בו מתשובתו הראשונה ומסר תשובה נוספת לכתב האישום. דברים אלה מלמדים, כי מדובר בגרסה כבושה שלא ניתן ליתן בה אמון כלשהו.

66. יודגש, כי היו בידי הנאשם הזדמנויות רבות לחדול מביצוע המעשה החל מרגע שעלה לאוטובוס, ירד ממנו, המתין עד שניגש לרכבת הקלה. בכל שלב ושלב ובכל נקודת זמן יכול היה הנאשם לחזור על עקבותיו. הוא לא נקט בפעולה אקטיבית כלשהי המלמדת על חרטה או על רצון לחזור בו מכוונתו. העובדה שמדובר ב"יציאה" שלישית לכיוון ירושלים, כאשר בפעם זו הנאשם נחוש בדעתו להגיע למרכז העיר, מחזקת את המסקנה כי חרטה לא הייתה כאן, אלא כוונה לפוצץ את מטעני החבלה בקרב אזרחים ולגרום נזק כבד ולפגיעה בחיי אדם. אופן הכנת המטענים והבדיקה כי הם פועלים מחזקים כוונה זו שהבשילה לכדי מעשה ביום האירוע. המעשה נמנע תוך התערבות גורם חיצוני, המאבטח פאדי, שבזכותו נמנע פיגוע משמעותי.

67. באשר ליתר מרכיבי העבירה, הנאשם עצמו לא חלק על עצם הכנת המטענים, עריכת שני ניסיונות כדי לבחון האם אכן מדובר במטעני חבלה שמתפוצצים. הנאשם לא חלק על כך שהשתמש במסמרים וברעל עכברים כדי להגדיל את עוצמת הנזק. כאמור, אין ספק שמדובר במטעני חבלה, זאת גם לאור עדותו של המומחה מטעם משטרת ישראל. הנאשם גם לא חלק על כך שנשא שתי סכינים ונכנס לישראל שלא כדין. כפי שציינו בפתח הדברים, המחלוקת היחידה הייתה האם מתקיימים תנאי סעיף 28 לחוק העונשין, ומשטענה זו נדחתה, יש להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

68. לפיכך, יש להרשיע הנאשם בעבירות כדלקמן:

א. ניסיון לרצח – עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

ב. ייצור נשק – עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק.

ג. נשיאת נשק – עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק.

ד. החזקת סכין – עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק.

ה. כניסה לישראל שלא כדין – עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (4 עבירות).

כב' השופט ר' כרמל, אב"ד: אני מסכים.

כב' השופטת ש' רנר: אני מסכימה.

התוצאה:

לפיכך, אנו מרשיעים הנאשם בעבירות ניסיון לרצח – עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ייצור נשק – עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק, נשיאת נשק – עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק, החזקת סכין – עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק וכניסה לישראל שלא כדין – עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (4 עבירות).

ניתנה היום, י' באייר, תשע"ח, 25 באפריל, 2018, במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם בעצמו.