<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה, עוה"ד גלי חצב

ב"כ הנאשם, עוה"ד דן באומן

הנאשם הובא על ידי שב"ס

מר משה גולדברג, עד

פרוטוקול

ב"כ הצדדים:

הגענו להסדר טיעון.

ב"כ המאשימה:

הגענו לאחר הדיון הקודם ושיחות שנערכו בינינו להסדר טיעון. על פי ההסדר הנאשם יחזור בו מכפירתו בפני ביתה שמפט יודה ויורשע בכתב אישום מתוקן. מגישה כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר הטיעון וכן עותק מההסכם להסדר טיעון.

לעניין העונש הגענו להסכמה שהתביעה וההגנה יעתרו ל- 8 חודשי מאסדר בפועל וכן מאסר על תנאי לפי שיקול דעת בית המשפט. לעניין הפיצוי יטען כל צד כראות עיניו.

ב"כ הנאשם:

אני מאשר את דברי חברתי.

הצגתי לנאשם את כתב האישום המתוקן, הוא חוזר בו מכפירתו ומודה באמור בכתב האישום המתוקן.

הסברתי גם לנאשם שבית המשפט אינו כפוף להסדר הטיעון אך שבדרך כלל בית המשפט מכבד הסדרים.

הנאשם, יהודה רוחם:

אני מבין את כתב האישום המתוקן. אני מודה בכל אמור בכתב האישום המתוקן ומודה גם לכם ומבטיח שלא יקרו דברים כאלה בחיים שלי.

הסניגור הסביר לי שבית המשפט אינו צד להסדר הטיעון ואני מודה בכתב האישום המתוקן.

הכרעת דין

אני מתיר לתקן את כתב האישום כמוסכם בין הצדדים.

על פי הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, בגדרו של הסדר טיעון, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן, של עושק, לפי סעיף 431 (1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ח שבט תשע"ז, 14/02/2017 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:

יש ראיות לעונש.

ראשית אני מבקשת להגיש את גיליון ההרשעות.

ב"כ הנאשם:

אין לי התנגדות.

הרישום הפלילי מתקבל ומסומן תע/1

ב"כ המאשימה:

אבקש להעיד לעניין העונש את אביו של המתלונן.

מר משה גולדברג, לאחר שהוזהר כדין:

חקירה ראשית

ש. ספר לי על משפחתך?

ת. אנחנו משפחה של 9 אנשים, אני עוסק פה ממול במשרד הביטחון עוסק במחקר ופיתוח אני מדען בהכשרה שלי, אשתי דיקן מדעי החיים בבר אילן, היא אחראית על מדעי הרפואה ומדעי החיים בקרן הלאומית למחקר. יש לנו בת בכורה. שי הוא הילד האמצעי, בן 23. הוא גם ירא אלוהים, אוהב אדם ואוהב מולדתו.

ש. בכתב האישום נכתב שהוא אדם מוגבל שכלית, בספקטרום האוטיסטי. תתאר לנו מעט מי זה שי ומה זו הלקות ממנה הוא סובל ואיך היא באה לידי ביטוי ולאחר מכן אבקש לדעת ממך מה קרה עם שי לאחר הגשת כתב האישום והעבירה?

ת. בגיל 3 שי אובחן כאוטיסט, PDD מלידה, האבחנה הייתה בבית חולים ברחובות, הוא היה בגן אוטיסטי 4 שנים. מרגע האבחנה השקענו בו כל מה שיכולנו גם על חשבון ילדים אחרים וגם על חשבוננו. כל חוג אפשרי, רכיבה על סוסים, שחמט, הוא אלוף כיתתו בשחמט. שיעורים פרטיים, רשימה ארוכה של חוגים. כל מה שרק ניתן לתקן. הרבה מאוד מסגרות רגילות. ביסודי – הוא היה במערכת רגילה בקריית אונו, הרבה מאמץ והשקעה, סיים את בית הספר יפה מאוד, הרבה תעודות הערכה וכבוד, אדם שאוהב לעזור הרבה. הוא היה דוגמה של מצויינות אישית.

בחטיבה – מערכת ומסגרת רגילה בקריית אונו, ממשיכים להשקיע אותם מאמצים, בקשיים אך הוא עובר אותו.

תיכון רגיל בן צבי בקריית אונו – בגרות מלאה, צרפתית מורחבת וקיבל ציון גבוה. הרבה השקעה ועבודה בעניין הזה. כל הדרך הזו על חשבוננו.

ש. בתיכון כן באה לביטוי הלקות שלו?

ת. אנחנו לא שיתפנו את המורים בבית הספר באבחנה שלו, כיוון ששי השתתף ככל התלמידים בתיכון, הוא נסע לפולין, שיעורי ספורט השתתף כמו כולם. מבחינה חברתית הייתה לו חברה בכיתה י' ככל שהשנים עברו והוא הגיע ליב' בלטה התמימות שלו ביחס לילדים אחרים ומפה לשם הילדים הקניטו אותו.

ש. מבחינה רפואית בשלב הזה שי מטופל?

ת. כן. גם במסגרת התיכונית בעיקר התפתחה אצלו חרדה והוא טופל במסגרת פרטית שלנו על ידי פסיכיאטר שנתנה 20 מג' פריזמה.

ש. על הצבא?

ת. בצבא היה אחד האירועים המרכזיים בחיים שלו מאחר שצריך לחשוף את עברו מלידה, הוא קיבל תעודת פטור, התחיל קרב עם הצבא, קרב ממושך מאוד. בסופו של עניין הצבא קיבל חייל מצטיין בהתנדבות.

ב"כ המאשימה:

מגישה את תעודת השחרור שלו מהצבא ואת האישור על דרגת הסמל בצבא.

אישור דרגה וצילום תעודת שחרור מתקבלים ומסומנים תע/2

המשך חקירה ראשית:

ת. כמובן שלא היה קץ לאושר שלנו בתעודה הזו.

לאחר צבא שי עושה שני דברים. הוא נרשם לאוניברסיטה הפתוחה ומתחיל לעבוד כסדרן בקולנוע, הוא רצה לדבר עם אנשים, להרגיע אנשים. הוא גאה מאוד בעבודתו, הולך לישון עם המדים השחורים. הוא גאה בעבודה הייצוגית כעובד ציבור.

ש. מבחינת העצמאות שלו?

ת. שי היה עצמאי לחלוטין. הלך לעבודה, חזר מהעבודה. הלך לאוניברסיטה לבד. עבר בחינת סמסטר במבוא לפסיכולוגיה בציון 65. שי גם נהג, יש לו רישיון נהיגה חוקי, הוא עבר גם בדיקה בצבא לעניין הנהיגה... גם ברכב צבאי.

ש. לגבי חשבון הבנק של שי, החשבון שבסופו של דבר הוצאו ממנו כספים ?

ת. כפי שאמרנו התייחסנו אליו כאדם רגיל, פתחנו לו חשבון בבנק לאומי בכיכר רבין. לחשבון הזה הגיעו תקבולים מהעבודה שלו ובעיקר דמי נכות מהמל"ל.

ש. כמה כסף היה שם בערך?

ת. מאחר שאני מחזיק בעצמי חשבון באותו הסניף ושי פקיד הבנק הכיר אותי אישית, ידעתי כמה יש לו בחשבון בערך, משהו כמו 90,000 ש"ח.

ש. איך בכל זאת ביום יום בא לביטוי שי בחיים שלו?

ת. שי הוא ידידותי ביתר, הוא מאוד תמים. בתום ההצגה הוא יכול היה לגשת ללקוחות לשאול איך היה הסרט. אנחנו שיתפנו בלקות שלו את מנהל הקולנוע, הוא ידע לתפקד היטב בדברים הטכניים והיה אדיב לאנשים, תמיד אהב לעזור, הוא ילד חסון שתמיד אהב לעזור.

ש. מה קרה לשי, איפה הוא היום במצבו?

ת. היום נאלצנו לאשפז את שי באשפוז יום בגהה, הוא חסר בטחון, מפוחד מאוד. הוא פחד לצאת לחצר אולי אורבים לו שם. הוא איבד ביטחון גם כלפינו, כלפי אבא ואמא. ילד ממש שבר כלי, נאלצנו לעשות את האשפוז הזה ממש בלב כבד, זה אשפוז ראשון שלו ומקווה שאחרון. אין צפי כרגע לשחרורו לכן אני עומד כאן היום מנסה להשמיע את קולו.

ש. כרגע מבחינת הדברים שתיארת קודם, עבודה, נהיגה, מה?

ת. הגענו לשלב של ניתוק מוחלט, הוא לא עובד, לא לומד, מפחד לצאת מהבית. הוא לא מסוגל לתפקד. אפשר להגיד ש 23 שנות השקעה נמחקו. בבית החולים המטרה למצוא לו מזור, שיקום.

ש. ממתי התחילה ההתדרדרות?

ת. כפי שעקבתי אחרי זה, זה התחיל אחרי יולי 2016. ביוני הוא עוד ניגש לבחינה, מאז החלה ההתדרדרות. אנחנו מנסים לחבק ולעודד. כל ההישג מתבטל, הוא לא לומד, מפחד לצאת מהבית, מפחד לצאת לחצר. חושש שיהודה בחצר. יהודה זה הנאשם (מצביע עליו). מפעם לפעם ניגש לחדר השינה לבדוק שאנחנו ההורים בחיים, הוא הפך לאדם שכל הזמן חושש. לא מסוגל להתרכז בלימודים שלו. הכל בטל ומבוטל.

ש. יש עוד דברים שהוא אומר לכם?

ת. הוא שואל מה יהיה איתי, למה זה קרה לי.

ש. למה הוא מתייחס בלמה זה קרה לי?

ת. הוא מתייחס לאירוע שבו הוא נאלץ בצורה סדרתית, נסחט בצורה סדרתית מבוקר עד לילה. ובמיוחד בימי השבעה, בו אמא של אשתי נפטרה, זה היה בחודש יולי 2016. באותם תאריכים אפשר לראות שיש סחיטות אדירות, הילד נסחב אל הבנק כל פעם מחדש, חיפשו לא רק את כספו אלא גם את נפשו. קשה לי להסביר את זה.

ב"כ הנאשם:

אני מוותר על חקירה נגדית.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

לעניין ההגעה להסדר, הגענו להסדר שכתב האישום תוקן באופן שנמחקו הן עובדות והן הוראות חיקוק. כתב האישום המתוקן מייחס כרגע לנאשם עבירה אחת של עושק. הגענו להסדר הזה לאור הבעיה הראייתית שהגענו אליה, לאור מצבו הנפשי של המתלונן, כפי שבית המשפט שמע, הוא נמצא כרגע במצב פסיכוטי, פעיל. אין כרגע צפי לשחרורו. המצב הזה שינה את מצב התיק. סברנו שההצעה לסיים את התיק בעבירה של עושק ראויה ומתאימה בנסיבות המסוימות של התיק, ולאור הקושי הראייתי ומצבו של המתלונן. מדובר בעונש של 8 חודשים בעבירה הזו, זה עונש מקבל אין אדוני יראה שאין הרבה פסיקה בעניין הזה. הוא עצור מ- 27/7/16 ולכן אני סבורה שהעונש ראוי ומתאים במקרה הזה. אני אגש פסק דין אחד בתיק פלילי שהתחיל בשלום והגיע בערעור פלילי ועד לרע"פ בבית משפט העליון שדומה לנסיבותינו, אדם שעשק אישה בעלת פיגור שכלי, שם מדובר היה בתיק שהתנהל, רע"פ 8491/15, ע"פ 10291-12-14.

בסופו של דבר הנאשם הודה, לקח אחריות והמתלונן שבפנינו לא העיד ונחסך ממנו המעמד הזה.

לאור זה אנו סבורים שהעונש ש 8 חודשים מאסר בפועל מתאים, נבקש שבית המשפט יפסוק גם מאסר על תנאי.

מדובר בנאשם שיש לו רישום פלילי, 9 הרשעות קודמות, נדון בעבר למאסרים בפועל. רוב העבירות הן של רכוש, אלימות, פחות דומה מהתיק שבפנינו.

מדובר פה על עבירה מכוערת, עבירה שהחברה שלנו צריכה להוקיע, עבירה של ניצול החלש, בעל המוגבלות. אני מפנה פה בעניין הזה לסכום הגדול שבסופו של דבר נלקח מהמתלונן, סכום שעד היום לא הושב ממנו כלום. נכון שהנאשם מדבר על כוונות וכו', אני לא יודעת כמה זה יהיה ואם בכלל. אני מתייחסת לסכום האדיר ולסוג הגזל, מדובר בסכום שמחיל את קצבת הנכות שלו ואותו הסכום שהוא לא רב שהוא הרוויח במו כפיו באיזה עבודה שהוא שמח כל כך ועבד בה. אני מפנה לאינטנסיביות של לקיחת הכספים, פעם אחר פעם.

לעניין הנזק, הפיצוי חייב לא לפחות מאותו פיצוי נומינלי ושווי הסכום שנלקח מהמתלונן. אבל זה הוא הרף התחתון.

הנזק במקרה הזה כפי שהצטיירה התמונה בפני אדוני הוא אדיר. כמו שאביו הגדיר פה, 23 שנה ליוו אותו, עשו הכל למענו, הביאו ילד להיות חלק מהחברה, חלק תורם, מתפקד, עצמאי ובמחי אותה עבירה הכל נמחק. היום כמו שהוא אמר יש לו בבית שבר כלי, ילד שלא נוהג, לא עובד, לא לומד ולא יוצא מהבית והגיע עד למצב של אשפוז יום, מצב חדש. נכון שהוא היה מטופל פסיכיאטרי והיו לו מצבי חרדה אבל איפה שהוא נמצא היום הוא בתהום גדולה. נגרם נזק אדיר ואני מצפה מבית המשפט שתפקידו בחברה להגן על החלש, להיות הפה של החלש. ועל ידי פיצוי שהם מעל ה- 70,000 שהם החובה, ואני לא נכנסת לנזק שההורים נושאים בו גם כלכלית, אבל הנזק הנפשי והתפקודי של שי כל כך גבוה שגם הרכיב הזה חייב לבוא לביטוי בפיצוי והשבה.

לעניין העדר היכולת של הנאשם – הנאשם עד הרגע לא השיב שום כסף. אני מפנה לפסיקה ע"פ 5761/05 ולעובדה שהפיצוי לא יכול ולא צריך להיגזר מהיכולת הכלכלית וההשבה של הנאשם אלא צריך להיות ראוי ומתאים.

ב"כ הנאשם :

אין ספק שההסדר שהוצג לביתה משפט הוא מקל. הטעם המרכזי בהגעה להסדר מקל הוא הקושי הראייתי הניכר כאשר המתלונן נקלע למצב נפשי שלא מאפשר לו להעיד בפני בית המשפט. מטבע הדברים הוא העד המרכזי בפרשה זו.

כמה מילים על העבירה וכתב האישום – אני סבור שעם כל הכיעור המוסרי שבעבירת העושק הרי שבמקרה שבפנינו אנו נמצאים ברף התחתון. עבירת העושק מהותה ניצול חולשתו של אדם, אנחנו מדברים על מתלונן שכיום אנחנו מכירים בחולשתו, אבל מכל המידע שבפנינו עולה שלקותו ממש סמויה מן העין. היא ממש נסתרת. מדובר במי שהוא ממש עצמאי לחלוטין, סטודנט, עובד, חסון בגופו, חייל מצטיין בצבא. תעודת השחרור מעידה על מי שיש לו רמה אישית גבוהה, בעל כושר חשיבה גבוה. לאורך השנים המתלונן עבר מסגרות לימודיות שונות מבלי שהמסגרות הללו מודעות ללקות שלו. כלומר, הלקות שלו סמויה מן העין ולא מובן מאליו להבחין בה. לכן הנאשם שהוא אדם לא משכיל, פשוט, היה לו קושי להבחין ולדעת במה מדובר. כפי שאמר האבא בצדק, מדובר במי שהחולשה שלו היא בתמימות שלו.

ב"כ המאשימה:

זו סותר את כתב האישום והודאתו של הנאשם.

ב"כ הנאשם:

אני צמוד לאותו כתב אישום מתוקן.

זה לא דומה למשל למי שסובל מפיגור שכלי, כמו בפרשת אחרק שהוגשה לאדוני, מה גם ששם היו הוכחות.

לגבי הנאשם – הנאשם כבן 60, נכון ש- 1980 לפני שנים רבות נגזר עליו עונש מאסר אבל מאז הוא לא ריצה מאסרים בפועל אלא ביצע עבודות שירות. מדובר באדם גרוש, אב לילדים וסב לנכדים. הוא עובד כמפעיל דוכן פירות לפי עונות השנה, בעיקר בעונת הקיץ ולמעשה הוא חסר בית, הוא ישן במכוניתו. הנאשם מתקן אותי, מכוניתו של מישהו אחר.

אני מבקש מבית המשפט לכבד את ההסדר.

לעניין הפיצוי הכספי – אין ספק שצריך לגזור פיצוי כספי, אני מבקש שיידחה כדי לאפשר לנאשם לסיים את עונשו, להשתחרר ולחזור לעבודתו בעונת הקיץ. לאחר מכן, מאחר ומדובר בסכום לא קטן אני מבקש לחלקו לסכומים קטנים כדי שיוכל להתמודד עם הדבר הזה.

לאור העובדה שהנאשם לקח אחריות גם בנסיבות קושי ראייתי שיכול היה לסיים את התיק בתוצאות אחרות, אבקש שבית המשפט יגלה התחשבות.

הנאשם:

אני מביע חרטה, אני לא אעשה את זה עוד בחיים שלי.

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון שהתייחס הן לתיקון כתב האישום המקורי והן לעניין העונש, בעבירה של עושק, לפי סעיף 431(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, שבהן כאמור הודה הנאשם, הנאשם עשק את המתלונן ש.ג, יליד 1993, שהינו אדם עם מוגבלות שכלית בספקטרום האוטיסטי אשר מוכר על ידי הרשויות כנכה בשיעור 100%, וזאת במספר הזדמנויות במהלך חודש יולי 2016, והביא את המתלונן למסור לנאשם סכומים של אלפי שקלים בכל פעם, שהסתכמו בסכום כולל של 71,235 ₪, תוך ניצול מצוקתו וחולשתו השכלית של המתלונן.

על פי הסדר הטיעון עתרו ב"כ הצדדים במשותף להטיל על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה לשיקול דעת בית המשפט וכן חיוב בפיצויים, שלגבי שיעורו לא הושגה הסכמה וכל צד עתר באופן חופשי.

הסדר הטיעון הוא פועל יוצא של קושי ראייתי, מאחר שהמתלונן, בעקבות המעשים נושא כתב האישום המתוקן, מאושפז באשפוז יום במרכז לבריאות הנפש גהה ואין צפי לשחרורו מהאשפוז ולא היה מסוגל להעיד בעקבות החמרת מצבו הנפשי.

הסדר הטיעון לעניין העונש הוא אמנם מקל עם הנאשם, שלו עבר פלילי לא מבוטל, אך לאור הקושי הראייתי שעמד ביסוד הסדר הטיעון ולאור הודאת הנאשם, נטילת האחריות מצדו וגילו הלא צעיר, החלטתי בנסיבות הכוללות לכבדו.

אשר לרכיב הפיצויים, כאמור נחלקו הצדדים ביחס לשיעורו.

ב"כ המאשימה הדגישה את הנזק הכספי והנפשי שנגרם למתלונן, כפי שעלה גם מעדותו של אביו ומהעובדה כי המתלונן מאושפז כיום במצב פסיכוטי בבית החולים גהה ללא צפי לשחרורו. ב"כ המאשימה הוסיפה כי על פי הפסיקה אין העדר יכולת כלכלית מהווה שיקול בעניין גובה הפיצוי. על כן ביקשה ב"כ המאשימה לפסוק פיצוי בסכום שיעלה על הנזק הכספי בסך 71,000 ₪ באופן שייתן ביטוי גם לנזק הנפשי ולסבל שנגרמו למתלונן.

מנגד, ב"כ הנאשם אמנם לא חלק על כך שיש לחייב את הנאשם בפיצוי למתלונן, אך הוא הדגיש כי הנאשם הוא חסר כל, אשר מתגורר ברכב השייך לאחר, ואין לו כל יכולת כספית לפצות את המתלונן, אלא לאחר שישתחרר מהמאסר ויחל לעבוד בעונת הקיץ. על כן עתר ב"כ הנאשם להסתפק בסכום פיצוי לא גבוה אשר יחולק לתשלומים שישולמו החל מעונת הקיץ שבה אמור הנאשם לחזור לעבודתו העונתית.

אין מחלוקת כי הנאשם לא השיב למתלונן את הסכומים שנטל ממנו תוך ניצול מצוקתו וחולשתו השכלית, בסכום כולל של כ- 71,000 ש"ח. כמו כן, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שלמתלונן נגרם סבל רב עקב המעשים שבגינם הורשע הנאשם, שבעקבותם כאמור, למרבה הצער, מאושפז המתלונן במצב נפשי קשה ויש לקוות כי מצבו ישתפר בעתיד הקרוב ויוכל להשתחרר מהאשפוז ולחזור לחיים תקינים כפי שמשפחתו דאגה שיחיה בהם במשך 23 שנות חייו עד לאירועים נושא כתב האישום.

כמו כן, בצדק ציינה ב"כ המאשימה כי על פי הפסיקה (ראו למשל ע"פ 5761/05 מג'דלאווי נ' מדינת ישראל (24.7.06)), אין העדר יכולת כלכלית מהווה סיבה להימנע מלפסוק פיצוי למתלונן.

כידוע, הפיצוי לפי סעיף 77 לחוק הוא פיצוי אזרחי במהותו, אשר נועד לפצות את נפגע העבירה בגין הנזק והסבל שנגרמו לו, ובמקרה זה כאמור נגרמו למתלונן סבל רב ונזק נפשי קשה, בנוסף לנזק הממוני הנזכר בכתב האישום.

סוף דבר, החלטתי להטיל על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל, שמניינם מיום מעצרו – 27.7.16.

כמו כן, אני מטיל בזה על הנאשם 8 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מתום ריצוי עונש המאסר, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור שוב עבירה של עושק.

בנוסף, אני מחייב את הנאשם בתשלום פיצויים למתלונן בסכום כולל של 90,000 ש"ח. הפיצויים ישולמו ב- 30 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 14.7.17 ואילך.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#5#>

ניתן והודע היום י"ח שבט תשע"ז, 14/02/2017 במעמד הנוכחים.

<#4

הוקלד על ידי סטפני ז'ילינסקי