1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא לחייב את המבקש בתשלום הוצאות בסך 1,500 ₪ למשיב וכן למדינה, וזאת לאחר שניתן פסק דין בהעדר התייצבות כנגד המבקש, אולם בוטל לפי בקשתו תוך חיוב בהוצאות – כל זאת בהחלטה מיום 14.6.2016.

גם בקשה לעיון חוזר נדחתה ביום 17.6.2016.

2. המבקש טוען, בין השאר, כי לא התעלם ולא זלזל בהחלטות בית משפט וכי הגם ששעת הדיון נדחתה לשעה 09:30, מעיון בנט המשפט סבר כי הדיון נדחה לשעה 10:30 ועל כן לא הייתה התייצבות בשעה שנקבעה.

עוד הודגש כי הצד שכנגד הסכים לדחיית שעת הדיון ולמעשה לא נגרם כל נזק ועל כן גם לא היה מקום לחייב בהוצאות.

3. במקביל הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות.

4. דין בקשת רשות הערעור להידחות הן על הסף והן לגופם של דברים.

5. למעשה מדובר בהשגה על החלטה מיום 14.6.2016 בעוד שהבר"ע הוגשה רק היום ואף אם נתייחס לדחיית הבקשה לעיון חוזר מיום 17.6.2016, הרי בכל מקרה חלפו עברו להם ה-30 יום להגשת בר"ע, וכשתום המועד, עוד טרם הפגרה.

6. גם לגופם של דברים לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. בית המשפט הסביר ונימק מדוע היה מקום לחייב בהוצאות ובמיוחד נוכח החלטה מפורשת של בית המשפט אודות שעת הדיון. יתר על כן, גם בהתייחס לשיעור ההוצאות דומה כי מדובר בהוצאות נמוכות יחסית, בהתחשב באשר ציין בית משפט קמא.

לא למותר להזכיר כי אין מקום שבית משפט ימתין עד הופעת הצדדים לדיון הוכחות וכי על בית המשפט להתייחס לאיחור שאינו ראוי, גם אם ניתן הסבר זה או אחר.

מכל מקום, כלל הוא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בנושא של פסיקת הוצאות, למעט במקרים חריגים שהמקרה דנן אינו נמנה עליהם (ראו ע"א 1645/15 אדלר נ' לבנת (1.9.2015).

7. לאור כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית, ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

נוכח האמור כמובן שגם הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

8. המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ו, 07 אוגוסט 2016.