בפני בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעים 1-3. עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף.

אינני ממהר ליתן פסקי דין בהעדר הגנה, בתביעות מסוג זה.

הלכה פסוקה היא כי בתביעות שעניינן דמי נזק שאינם קצובים, ומקל וחומר כאשר קביעתם תלויה לעיתים, במינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, אין למהר במתן פסקי דין בהעדר הגנה בלא הוכחת נזק על פי תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ויש לדרוש מהתובע את הוכחת הנזק כקבוע בסיפא לתקנה, או אף יש לשקול הזמנת הנתבע, על אף שלא הגיש כתב הגנה, על פי הסמכות הקבועה בתקנה 97(ב) לתקנות. (ראה: ע"א 464/71 אמסלם נ' שטיינברג, פ"ד כו (1) 328, 333; ע"א 573/78 פרידמן נ' סגלוביץ, פ"ד לד (1) 169; ע"א 270/77 עספור נ' קאלו, פ"ד לב (2) 656; ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר, יבוא, ייצור וייצוא עצים בע"מ, פ"ד נו (4) 817).

הדבר נכון בענייננו גם מטעמים פרקטיים. קיימת בענייננו נתבעת נוספת, אשר הגישה כתב הגנה ובו אף מבקשת להגיש חוות דעת מומחה רפואי מטעמה. יתכן גם שימונה מומחה מטעם בית המשפט כדי להעריך את נזקו של התובע.

בנסיבות האמורות אני קובע כדלקמן: אינני נותן פסק דין בשלב זה כנגד הנתבעים 1-3, אך נתבעים אלה יהיו מנועים מלכפור בנזקיו של התובע, לאחר שאלה ייקבעו במסגרת ההליך שיימשך כנגד הנתבעת 4. משיקבעו נזקים אלה תחול הקביעה גם על הנתבעים 1-3 ויינתן נגדם פסק דין בהתאם.

ניתנה היום, א' טבת תשע"ז, 30 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.