28 פברואר 2017

1. ביום 07.08.16 הגישה התובעת כתב תביעה כנגד הנתבעת.
2. הנתבעת הגישה כתב הגנה ביום 05.10.16.
3. ביום 03.01.17 היה קבוע דיון אך רק התובעת ובא כוחה התייצבו. בהחלטה שניתנה במעמד הדיון נקבע, כי על הנתבעת להודיע מדוע לא יינתן כנגדה פסק דין בגין אי התייצבות לדיון חרף העובדה כי זומנו כדין.
4. עיון בתיק מעלה כי לא הוגשה עד ליום זה תגובת הנתבעת חלף חלוף המועד שנקבע בהחלטה.
5. התובעת עותר למתן פסק דין בהעדר התייצבות ועל יסוד התביעה.
6. בנסיבות כאמור, משלא התייצבה הנתבעת לדיון, ומשלא הגישה הודעה חרף החלטת בית הדין מיום 03.01.17, מצאתי להיעתר לבקשה ליתן כנגדם פסק דין בהיעדר התייצבות (ובעניינו של הנתבע 1 אף בהיעדר כתב הגנה) וזאת על יסוד כתב התביעה בלבד. וזאת בתוקף סמכותי לפי סעיף 49 (ב)(2) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.
7. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין:
8. פיצויים בגין הפרת הסכם בסך 16,000 ₪.
9. פיצויי בגין עוגמת נפש בסך 7,000 ₪.
10. הסכומים ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
11. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 5,500 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לנתבעים פסק הדין, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ב' אדר תשע"ז, (28 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.