1. התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת, בין היתר, בהשכרת רכבים. במועדים הרלוונטיים לתביעה הייתה התובעת הבעלים של רכב מ.ר. 35-991-79; הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") היה במועדים הרלוונטיים לתביעה הנהג ו/או המחזיק של רכב מ.ר. 88-200-25; הנתבעת 2 ביטחה את רכבו של הנתבע 1.

ביום 18/01/2014 התרחשה תאונת דרכים בין רכבי הצדדים.

2. לטענת התובעת, הנתבע 1 סטה מנתיב נסיעתו, פגע ברכב התובעת בחלקו האחורי והדף אותו לעבר מעקה הבטיחות המוצב בצדי הכביש.

נזקיה עולים כדי הסך של 29,881 ₪: נזקי הרכב בסך של 20,595 ₪, ירידת ערך הרכב בסך של 6,770 ₪, דמי שמאות בסך של 1,515 ₪ וכן הפסדים בסך של 1,000 ₪ בשל העדר היכולת להשכיר את הרכב בימי תיקונו.

3. הנתבעים, מנגד, מכחישים את נסיבות התאונה, משלטענתם נהג רכב התובעת נהג בנתיב השמאלי של הכביש, סטה לנתיב הימני על מנת לאפשר לנתבע לעוקפו, אך לאחר שהנתבע החל בביצוע העקיפה חזר נהג רכב התובעת לנתיב השמאלי, התנגש ברכבו של הנתבע והדף את רכבו לעבר מעקה הבטיחות הנמצא לשמאלו.

4. לאחר ששמעתי את העדויות ונתתי דעתי לראיות כפי שהוצגו בפניי, מצאתי לקבל את התביעה.

כעולה מעדותו של נהג רכב התובעת, מר משה יהלומי, בעודו נוהג ברכב בכביש 1 לכיוון ירושלים בנתיב השמאלי, כשברכב רעייתו וילדיו, החל הנתבע, אשר נהג בקלות ראש (למצער), לנסות ולעקוף אותו כאשר חלק מרכבו על שולי הכביש. לאחר שמר יהלומי, ככל הנראה, ניסה לסטות לנתיב הימני קלות על מנת לאפשר לנתבע לעוקפו, הנתבע החל בעקיפה למרות שהנתיב לא היה פנוי, ולאחר שמר יהלומי הבין כי אין באפשרותו לסטות בשל הימצאות רכבים נוספים בנתיב שמימין, שב לנתיב השמאלי. ברגע זה, הנתבע התחכך במעקה הבטיחות המוצב לשמאלו ופגע אף ברכב התובעת.

עדותו של מר יהלומי הייתה מהימנה עליי, והיא מתיישבת היטב עם תמונות הנזק ומיקום הרכבים בנתיבי הכביש. מקובלת עליי גרסתו לפיה ייתכן ולא היה במרכז הנתיב השמאלי אלא בחלקו הימני של הנתיב, זאת בשל הניסיון לעבור נתיב, ניסיון שעלה בתוהו (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, שורה 21). נהיגתו של מר יהלומי הינה צפויה נוכח הפעלת אורות הסימון על ידי הנתבע שנהג מאחוריו, כך שנסיונו לסטות ימינה לא מקימה כנגדו כל אחריות, ואף לא אשם תורם כלשהו. הנתבע ביקש לעקוף את רכב התובעת, לאחר נהיגה שאינה זהירה בכביש, בלשון המעטה, ועשה כן מבלי שהבחין כי נתיב הנסיעה פנוי. העדר סבלנותו של הנתבע בכביש הינה בולטת, ואין ליתן לו כל סעד בגין כך. היה על הנתבע להמתין עד שנתיב הנסיעה יהיה פנוי לגמרי, כמתחייב בדין, ורק לאחר מכן לנסות ולבצע את ניסיון העקיפה.

5. גרסתו של מר יהלומי נתמכת בעדותה של הגב' עדית יהלומי, אשר בזמן התאונה נכחה ברכב התובעת. בחקירתה נשאלה העדה האם ייתכן כי מר יהלומי ניסה לפנות את הנתיב, ותשובתה הייתה חיובית, תוך שהיא מדגישה כי התאונה התרחשה טרם פינוי הנתיב (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 4-5).

6. התובעת העידה עד נוסף מטעמה, מר עמית פרידמן. מר פרידמן העיד, כי הבחין בנתבע זמן מה לפני התאונה, כאשר הנתבע החל "מזגזג" בין נתיבי הכביש, ואף את רכבו עקף מצד ימין בנהיגה רשלנית. לאחר שנוצר עומס בכביש הגיע מר פרידמן סמוך לרכב הנתבע, הפעם כשהוא נמצא מאחוריו, והבחין כי הנתבע מנסה לעקוף את רכב התובעת בעזרת שולי הכביש. אלא, משלא היה מספיק מקום בנתיב הנסיעה, התנגש הנתבע ברכב התובעת וגרם לרכב להסתובב מספר סיבובים עד שהרכב נעצר על מעקה הבטיחות. עדותו של העד מר פרידמן מאמתת את גרסת נהג רכב התובעת לאשורה, ומצאתי לייחס לעדותו משקל רב בהיותו עד נייטרלי.

7. מנגד, מצאתי לדחות את גרסתו של הנתבע. הנתבע לא שלל את האפשרות לפיה נהג רכב התובעת לא פינה את הנתיב השמאלי במלואו (עמוד 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 10-11) דבר העשוי ללמד, כי אף אם אכן נהג רכב התובעת החל לסטות מהנתיב השמאלי, הרי שהנתבע לא נתן דעתו לתנאי הדרך והמשיך בנהיגתו חסרת הזהירות ללא שהתאפשר לו להשלים את העקיפה. הנתבע כלל לא ניסה להתכחש לעובדה כי הוא נהג בצורה שאינה הולמת את תנאי הדרך, ואישר כי ביצע עקיפות של רכבים הנוסעים לאט, שכונו על ידו "משפחת הנודניקים" (עמוד 6 לפרוטוקול הדיון, שורה 2, וכן שורה 21), לאחר שניסה "לסמן פעם ראשונה שניה" (עמוד 6 לפרוטוקול הדין, שורות 28-29). גרסה זו יש לדחות מכל וכל, משהינה נוגדת את כללי הנהיגה ויש בה להצביע על נהיגה מסוכנת שאין לעודד.

8. סיכומו של דבר, מצאתי לדחות גרסת הנתבע ולקבוע כי הוא האשם הבלעדי לתאונה.

בהתאם לכך, ניתן בזאת פסק דין לפיו הנתבעים ישלמו לתובעת את הסך של 28,880 ₪ בצירוף הוצאות ההליך (האגרה כפי ששולמה, לרבות המחצית השנייה שתוסדר תוך 20 יום), שכר העדים וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 4,637 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ח, 02 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.