1. לפניי תביעה על סך של 14,647 ש"ח שעילתה פיצוי בגין נזק רכוש שנגרם לרכבו של התובע בעקבות תאונת דרכים. התביעה הוגשה ונתבררה כתביעה קטנה. כמצוות התקנות, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי.

2. על-פי הנטען בכתב התביעה ועל-פי עדותו של התובע, ביום 18.4.2016 הוא נסע ברכבו בחניון מתחם "סינמה סיטי" בגלילות. לטענתו, באחד מן הצמתים בחניון, התנגש בו רכב הנתבעים. לטענת התובע רכב הנתבעים הגיע מצד שמאל, וכן היה בכיוון הנסיעה של רכב הנתבעים פס עצירה. לדבריו, רכב הנתבעים לא ציית לפס העצירה ולא נתן זכות קדימה לתובע, ועל כן התרחשה התאונה באשמת הנהג ברכב הנתבעים. התובע הציג תמונות של הצומת שבו התרחשה התאונה, שבהן ניתן לראות את פס העצירה שהיה בכיוון הנסיעה של רכב הנתבעים.

3. מנגד, על-פי הנטען בכתב ההגנה ועל-פי עדותו של הנתבע 2 (שהוא, לטענתו, הנהג ברכב), הוא נסע עם רכבו בכביש הראשי בחניון, אולם רכב התובע הוא שהתנגש ברכבו ללא שנתן לו זכות קדימה. יצוין, כי התובע טען בדיון שלמיטב זכרונו, לא הנתבע 2 הוא שנהג ברכב הנתבעים בעת התאונה.

4.         לאחר ששמעתי את בעלי הדין ועיינתי בחומר שהוגש, ולאחר שהודגמה בפניי את אופן קרות התאונה באמצעות דגמי מכוניות, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

5. טעם מרכזי לדחיית התביעה הוא חוסר התאמה בין הדגמת התאונה על-ידי התובע באמצעות דגמי מכוניות, לבין תמונות הנזק לשני הרכבים. כשהדגים התובע את קרות התאונה, טענתו הייתה כי רכב הנתבעים התנגש בחלק הקדמי שלו בפינה הקדמית-שמאלית ברכב התובע. תיאור זה תאם את גרסת התובע, שלפיה רכב הנתבעים הוא שהתנגש ברכבו שלו. עם זאת, תמונות הנזקים לרכבים מלמדות על התרחשות שונה מכך: רכב הנתבעים נפגע בברור בצידו הימני באמצעו של הרכב. תמונת הנזק לרכב התובע מלמדת על נזק בחזית הקדמית של הרכב. תמונות הנזקים לרכבים אינן עולות בקנה אחד עם הדגמת התאונה על-ידי התובע ועם גרסתו לגבי התאונה. תמונות הנזקים אף עשויות להתיישב עם גרסת הנתבעים, שלפיהן רכב התובע הוא שהתנגש ברכב הנתבעים.

6. בין הצדדים גם הייתה קיימת מחלוקת לגבי מיקום התאונה. כאמור, גרסת התובע היא שהתאונה התרחשה בצומת שבו בכיוון הנסיעה של רכב הנתבעים היה פס עצירה. התובע הציג תמונה של הצומת שצולמה ביום אחר מיום התאונה, ושבה ניתן לראות את אותו פס עצירה (מוצג מ/1). לעומת זאת, הנתבעים גורסים כי התאונה התרחשה בצומת אחר, שבו לא היה פס עצירה בכיוון נסיעת רכב הנתבעים. לתמיכה בטענתם זו הציגו הנתבעים תמונה המציגה את רכב התובע לאחר התאונה, וזה ממוקם בצומת ללא פס עצירה בכיוון נסיעת רכב הנתבעים. הנתבעים טוענים, כי הרכבים לא הוזזו ממקומם בין הזמן שבו התרחשה התאונה לבין הזמן שבו צולמה התמונה. לעומת זאת, התובע טוען שהרכבים כן הוזזו למיקום אחר.

אין בידי לקבוע איזו מבין הגרסאות לגבי מיקום התאונה היא הנכונה. עם זאת, כשנותנים משקל לפערים שנתגלו בין גרסת התובע לגבי מיקום הנזקים לכל אחד מן הרכבים לבין התמונות שהוצגו בעניין זה, סבורני כי יש ליתן לגרסתו משקל נמוך גם באשר למיקום התאונה, ונוטה הכף להעדיף את גרסת הנתבעים גם בעניין זה. אף אם אחרת והיינו מוצאים כי כפות המאזניים מעויינות, הנטל הוא על התובע להוכיח את תביעתו. המסקנה מן האמור לעיל היא שלא הוכח שרכב הנתבעים חצה פס עצירה ללא מתן זכות קדימה.

7. גם העובדה שרכב הנתבעים הגיע משמאל ועליו ליתן זכות קדימה לרכב המגיע מימין, אינה מספקת בנסיבות העניין להטלת אחריות על הנתבעים. כאמור, תמונות הנזקים מלמדות שרכב הנתבעים נפגע בצידו ובמרכז הרכב. התובע העיד שהוא לא הבחין ברכב הנתבעים עד לתאונה עצמה (עמ' 4 שורה 18 לפרוטוקול). בנסיבות אלו, אין בידי לקבוע שהתאונה התרחשה באשמת הנהג ברכב הנתבעים אשר לא נתן זכות קדימה לרכב המגיע מימין. נוכח מיקום הנזקים בכל אחד מן הרכבים (חזית רכב התובע וצידו של רכב הנתבעים), ניתן גם לסבור שהתאונה התרחשה בשל העובדה שהתובע לא נתן די תשומת לב למתרחש בדרך. מכל מקום, אין צורך לקבוע בכך מסמרות, שכן הנטל להוכחת התביעה מונח על כתפי התובע ולטעמי הוא לא עמד בנטל זה.

8. התוצאה היא שהתובע לא עמד בנטל להוכחת תביעתו, ועל כן התביעה נדחית. נוכח העובדה שהתקיימו בתביעה זו שני דיונים, כאשר בדיון הראשון לא התבררה התביעה לגופה בשל חוסר הבהירות שעלה באותו דיון באשר לזהות הנהג ברכב הנתבעים, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק-הדין.

ניתן היום, ה' ניסן תשע"ז, 01 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.