בפני תובענה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת לטענתה בשתי תאונות דרכים.

א. רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. התובעת טוענת כי נפגעה בשתי תאונות דרכים; האחת ביום 27.2.15, כאשר היתה נוסעת באוטובוס אשר סטה ופגע במעקה בטיחות. לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה נזרקה קדימה ופגעה במושב שלפניה. התאונה השניה הינה מיום 30.11.16, כאשר לטענת התובעת נסעה עם בעלה לאסוף את הילדים מן הגן ורכב התנגש ברכבם מאחור. הנתבעים לעומת זאת, מכחישים את שני אירועי התאונות או כי הן תאונות דרכים, כהגדרתן בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

2. המומחה הרפואי מטעם בית המשפט – ד"ר הנדל, קבע כי בגין שתי התאונות נגרמו לתובעת שני אחוזי נכות צמיתה בגין פגיעה בעמוד שדרה צווארי, כאשר לכל תאונה יש לייחס אחוז אחד. עוד קבע המומחה נכות זמנית לכל תאונה בשיעור 100 אחוזים לחודש, 30 אחוזים לחודש נוסף, ו- 10 אחוז לחודשיים נוספים.

3. בסיכומיה טוענת התובעת כי יש לאמץ את גרסתה לתאונות, לגבי התאונה השניה, טוענת התובעת כי כלל לא נחקרה בבית המשפט, ואילו לגבי התאונה הראשונה, הנתבעים הודו למעשה בקיומה בתחשיב הנזק מטעמם. התובעת טוענת כי אירועי התאונות נתמכים באישור משטרה, כאשר הנתבעים לא טרחו לזמן את תיק המשטרה, ובתיעוד רפואי הסמוך בזמן למועד התאונות. התובעת מפנה גם לכך, כי הנתבעים לא ביקשו לחקור את המומחה הרפואי מטעם בית המשפט על אף שקבע קשר סיבתי לתאונות. אשר לנזק טוענת התובעת למגבלות הנובעות מכאבים בצוואר ובכיפוף הראש ולטענתה יש להעמיד את נכותה התפקודית על 5 אחוז, כאשר גם אם היו לה כאבי צוואר לפני התאונות הם הוחמרו ויש להחיל על התובעת את עקרון "הגולגולת הדקה". התובעת טוענת להפסדי שכר בעבר, אובדן השתכרות בעתיד, הפסדי פנסיה, צורך בעזרת צד ג' לעבר ולעתיד, הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות.

4. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את גרסתה העובדתית של התובעת בגין שתי התאונות, וכי גרסתה העובדתית נתמכת רק בעדותה היא שהינה עדות בעל דין יחידה ועל כן אין לקבלה. הנתבעים מפנים לכאבי הצוואר מהם סבלה התובעת עוד לפני התאונות. הנתבעים טוענים כי התובעת נמנעה מלהביא עדים התומכים בגרסתה, שזהותם ידועה לה או יכולה היתה לבררה לרבות עדות חברתה נורה שנמצאה לידה במועד התאונה הראשונה.

5. לגבי התאונה הראשונה טוענים הנתבעים, כי המסמך הרפואי הראשון הינו מיום המחרת לתאונה בשעה 15:36, ואינו כולל את תיאור מנגנון הפגיעה הנטען על ידי התובעת ולא תיאור סימני חבלה, מה גם שיש להניח כי אילו התובעת היתה נפגעת וגם אם כטענתה ביום התאונה ניגשה למבחן כטענתה, ולכן נמנעה מלגשת לבית החולים, היתה ניגשת לטיפול רפואי לא יאוחר מבוקר המחרת. עוד טוענים הנתבעים כי מנגנון הפגיעה המתואר על ידי המומחה מטעם בית המשפט, כזה שסופר על ידי התובעת, אינו כולל נפילה קדימה אלא טלטול גוף התובעת בלבד. עוד טוענים הנתבעים כי מעדות התובעת "כי לא היתה ערה" (עמ' 6 לפרוטוקול), יש להסיק כי איבדה את הכרתה ובמקרה כזה יש להסיק כי היתה מפונה לבית החולים.

6. לגבי התאונה השניה טוענים הנתבעים, כי לא הוצגה ראיה לתאונה כגון דוח שמאי על הפגיעה ברכב התובעת וגם ממסמך בית החולים לא ניתן לראות סימני פגיעה. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי גם אם נקבל את גרסת התובעת לתאונה השניה, אין מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק, שכן מדובר בפגיעתה הנטענת של התובעת בהיותה ברכב חונה, כאשר הרכב שימש "כזירה" בלבד לתאונה.

7. לגבי נזקה של התובעת, טוענים הנתבעים כי על פי חוות דעתו של ד"ר הנדל, אין לתובעת מגבלת תנועות ולפיכך לא נגרמה לתובעת כל פגיעה תפקודית, ולחילופין ככל וקיימת יש ליחסה למצבה הרפואי קודם לתאונות נשוא התביעה. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי נוכח האמור אין לקבל את אישורי העדרותה של התובעת מעבודה, ויש ליחסם לסיבות אחרות, וכך גם לגבי הפסקת עבודתה כמורה במשרה חלקית לאחר התאונה. לפיכך, ככל ובית המשפט יקבע אחריות לתאונות, מבקשים הנתבעים ייחוס נזק מינורי בגין הפסדי שכר בעבר לתקופה של חודש בלבד לאחר כל תאונה, וללא פיצוי בגין אובדן השתכרות בעתיד. עוד דוחים הנתבעים את טענת התובעת לצורך בעזרת צד ג', בהעדר הוכחה לצורך בכך הנובע מהתאונות נשוא התביעה ובהעדר הוכחה או אזכור בתצהיר התובעת כי הינה מעסיקה עוזרת בית. עוד דוחים הנתבעים את טענת התובעת להוצאות בעבר ובעתיד, שכן נובעות לטענתם ממצבה הרפואי הכרוני של התובעת, ואף מכוסות על ידי קופות החולים. אשר לכאב וסבל, מבקשים הנתבעים להסתפק בפסיקת סכום מינימלי בלבד.

ב. דיון והכרעה:

שאלת האחריות

8. אשר לשאלת האחריות, אציין כי החלטתי לאמץ את גרסתה של התובעת לקיום התאונות כנטען על ידה. אמנם, מקבל אני את טענת הנתבעים, כי יכולה היתה התובעת להביא עדים לתמיכת גרסתה. עם זאת, לא ניתן לומר כי גרסתה כוללת את עדותה בלבד. היא נתמכת באישורי משטרה לגבי שתי התאונות ובמסמכים רפואיים בסמוך למועדי התאונות הנטענות, לרבות מסמכים רפואיים עוקבים באשר לטיפולים שקיבלה התובעת לרבות טיפולי פיזיוטרפיה מתמשכים, תוך אזכור התאונות הנטענות. יצוין כי באישורי המשטרה מוזכרים פרטי נוסעים נוספים, פרטי האוטובוס לגבי התאונה הראשונה, ופרטי הרכב הנוסף לגבי התאונה השניה. ציון פרטים אלה מצביע אכן על כך כי התאונות התקיימו. הנתבעים לא טרחו לזמן לעדות את אותם גורמים או את תיקי המשטרה הרלבנטיים.

9. התובעת לא נחקרה בבית המשפט לגבי התאונה השניה. לגבי התאונה הראשונה אמנם נחקרה התובעת ועדותה נשמעה מבולבלת משהו, כך שנאלצתי במהלך הדיון, לבקש ממנה לחזור מספר פעמים על גרסתה לאירוע, ולשואלה שאלות הבהרה רבות מיוזמתי. עם זאת התרשמתי בדיון כי עדותה המבולבלת נבעה בעיקרה מבעיות תרגום לשפה הערבית, ולא מאי אמירת אמת, והתובעת נשמעה מהימנה בעיני. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון התחזקה דעתי כי בכללו של דבר, גרסתה הבסיסית נותרה קוהרנטית ללא סתירות בסיסיות בה. על פי גרסה זו סטה האוטובוס במרחק מסוים לאחר מחסום צבאי מהמסלול השמאלי לימני כשהוא פוגע במעקה הבטיחות, וכאשר התובעת טולטלה קדימה עקב הפגיעה. לעניין זה גם לא מצאתי סתירה מהותית כלשהי בין גרסתה של התובעת לגרסה שמסרה למומחה מטעם בית המשפט. גם לפי גרסה זו היתה סטיה של האוטובוס וגופה של התובעת טולטל. לעניין זה גם יש לציין כי הנתבעים לא זימנו את ד"ר הנדל לחקירה וממילא לא ניתן היה לקבל הבהרות מפיו על הגרסה ששמע מהתובעת. עניין זה פועל לרעת הנתבעים.

10. בניגוד לטענת הנתבעים לא ניתן ליתן משקל מיוחד לעובדה שהתובעת ניגשה לטיפול רפואי רק בשעות אחר הצהריים של יום המחרת בתאונה הראשונה. מאחר והתובעת בחרה שלא להיות מפונה לבית החולים במועד התאונה בשל מבחן שהיה לה אותו יום, היא ניגשה למחרת ויתכן שהחליטה כי כאביה מצדיקים טיפול רפואי רק בשעות הצהריים. עוד אינני מקבל את טענת הנתבעים כי יש להסיק מדבריה של התובעת כי "לא היתה ערה" כי התובעת איבדה את הכרתה במהלך התאונה. במסמך הרפואי שלאחר התאונה אין ציון של אובדן הכרה ודומה כי כוונת התובעת כי לא היתה ערנית בזמן התאונה ולא כי איבדה את הכרתה.

11. אינני מקבל גם את טענתם המשפטית של הנתבעים לגבי התאונה השניה כי על פי גרסתה של התובעת עסקינן "בזירה" בלבד ולא בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק. ראשית, אמנם בכתב הגנתם המתוקן של הנתבעים (סעיף 9) נכללה הכחשה כי אירועי התאונות הטענים בכתב התביעה היו בגדר תאונת דרכים כמשמעותה בחוק, אלא שזו היתה הכחשה גורפת ואינה מפורטת אין ספק, כי הטענה כי מדובר "בזירה" הינה טענה מפתיעה שהיה צריך לפרטה בכתב ההגנה על פי תקנות 85-86 ו- 89 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כך שתינתן לתובעת הזדמנות להביא עדים וראיות שבאות להתמודד עם טענה זו. יצוין כי גם בתחשיב הנזק מטעמם לא העלו הנתבעים טענה מעין זו, אשר הועלתה לראשונה בסיכומים מטעמם. די בכך כדי לדחותה.

12. זאת ועוד, דיון בטענה האמורה, גם לגופו של עניין, היה מצריך הכרעה בשאלות עובדתיות ומשפטיות שהתשתית העובדתית להן כלל לא נבחנה במשפט; היה צורך לבחון, האם מיקום החניה היה בו משום סיכון תעבורתי, וזאת בין אם קיים שם איסור חניה על פי דין ובין אם לאו, שכן אם קיים סיכון תעבורתי, יכול ומדובר בתאונת דרכים על פי החזקה המרבה שבהגדרת "תאונת דרכים" של "מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו" (ראה: רע"א 1953/03 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' אדרי, פ"ד נח (1) 817 (2003)). עוד יש לבחון על פי ההגדרה הבסיסית, האם החניה היתה ארוכה מספיק כדי לסיים את פעולת הנסיעה או חניה של מספר שניות בלבד שאז מדובר בחלק מפעולת הנסיעה (ראה למשל את פסקי הדין הבאים הדנים בשאלה זו: רע"א 3762/11 עזבון המנוחה אושר רחימי נ' חריזי [ניתן ביום 16.1.2012]; דנ"א 1549/12 חריזי נ' עזבון המנוחה אושרי רחימי [ניתן ביום 1.7.2012]; ע"א 1042/00 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שושי, פ"ד נו (4) 481 (2002); ע"א (נצ') 114/08 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ [ניתן ביום 30.10.2008]; ע"א (חי') 22942-10-19 פלוני נ' פלוני [ניתן ביום 23.2.2020] והשווה גם: יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 149 (מהדורה רביעית, 2013)).

13. כאמור, עניינים עובדתיים אלה כלל לא נבחנו במשפט. תצהיר עדותה הראשית של התובעת רק מציין כי התאונה ארעה בעת שנסעה עם בעלה לאסוף את הילדים. התובעת לא נחקרה על התאונה השניה. במסמכים הרפואיים שלאחר התאונה כל שנרשם הינו כי התובעת נפגעה בזמן עצירה. מהגרסה שפורטה על ידי התובעת בפני המומחה מטעם בית המשפט והמצויה בחוות דעתו (וכאמור, גם המומחה לא נחקר על הגרסה שמסרה לו התובעת), מצוין כי הרכב עצר כדי שהתובעת תיקח את בנה מהגן, התובעת ניתקה את חגורת הבטיחות ואז נפגע הרכב מאחור. אין בתיאור זה כל פירוט ממנו ניתן ללמוד על מיקום התאונה האם הינו בגדר סיכון תעבורתי, ולא על הזמן שחלף, בין העצירה וניתוק חגורת הבטיחות לתאונה. להיפך, ניתן להתרשם שהפגיעה ארעה שניות לאחר העצירה, כאשר בכוונת התובעת היה לצאת מן הרכב. כאמור, חוסרים עובדתיים אלה אינם מאפשרים לדון בטענת הנתבעים.

14. נוכח כל האמור אני מקבל את טענת התובעת כי שני האירועים בהם נפגעה היו בגדר תאונות דרכים כמשמעותן בחוק.

שאלת הנזק

15. עיון בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מעלה, כי זה קבע, שמבדיקתו עולה כי לתובעת לא נגרמו מגבלות תנועה, וכי הבדיקה היתה תקינה. הנכות המינורית שקבע לתובעת נובעת מתלונותיה הסובייקטיביות על כאבים בלבד. בנסיבות האמורות, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי אין מקום לפסיקת פיצוי בגין אובדן השתכרות בעתיד, מה גם שכעולה מעברה הרפואי, התובעת סבלה מכאבי צוואר עוד קודם לתאונות נשוא התביעה. התובעת, בחקירתה בבית המשפט (עמ' 8), אף אישרה כי הפסיקה את עבודתה כמורה מיוזמתה, כאשר בית הספר היה מעוניין בהמשך עבודתה. בנסיבות האמורות, ניתן להכיר בהפסדי שכר בעבר של התובעת בלבד על פי אחוזי הנכות הזמנית שהעניק המומחה לתובעת בגין כל תאונה. עוד יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל, פיצוי מסוים לעניין עזרת צד ג', כאשר לעניין זה יש לציין כי התובעת לא הוכיחה כי העסיקה מטפלת או עוזרת בית, ופיצוי מסוים בגין הוצאות ונסיעות אשר אינן מכוסות בסל הבריאות הממלכתי.

16. אשר לכאב וסבל, אני פוסק לתובעת בגין שתי התאונות סכום כולל של 16,000 ₪.

17. אשר להפסד שכר בעבר, על פי שכר הנטו הכולל הממוצע של התובעת קודם לתאונות בסך 6,960 ₪, כאשר ההפסד הינו על פי אחוזי הנכות הזמנית, וכאשר הסכום משוערך מאמצע תקופות ההפסד הרלבנטיות, אני פוסק סך של 22,141 ₪. עוד אני פוסק אובדן פנסיה בשיעור 12 אחוז מהסך הנ"ל בסך 2,657 ₪.

18. אני פוסק לתובעת פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' לשתי התאונות כפי שביקשה בסיכומיה בסך כולל של 5,000 ₪.

19. אני פוסק לתובעת פיצוי גלובלי בגין הוצאות ונסיעות שאינן מכוסות על ידי קופות החולים בשתי התאונות בסכום כולל כפי שביקשה של 5,000 ₪.

20. לסכומים האמורים יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 13 אחוז ואת האגרה ששולמה.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 50,798 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13 אחוז, וכן את האגרה ששולמה. הסכומים האמורים ישולמו לתובעת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ח ניסן תש"פ, 22 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.