1. זו תביעה לפיצוי כספי בסכום של 20,000 ₪

התובע טוען בשנת 2005 התובע הציע לנתבע לשמש כתובע בתביעה נגזרת נגד בנק הפועלים. התובע טוען שטיפל בכל החומר הקשור לתביעה והפנה אותו לעו"ד עמית מנור אשר הגיש את התביעה בשם הנתבע נגד בנק הפועלים.

2. התובע טוען שהוסכם בין הנתבע לבינו שבתמונה לעבודתו יקבל מהנתבע חלק מסכום פסק הדין. הנתבע קבל 50,000 ₪ כתוצאה מפסק הדין. אז התובע דרש ממנו 13,000 ₪.

לטענת התובע:

"בדרך כלל הלקוחות שלי משלמים לי בין 25 – 40 אחוז. הטענה להבנה..." (עמ' 1 שורות 11, 12)

בנוגע לדרישתו כסכום של 13,000 ₪ אמר התובע שזה סדר גודל של 30% מסכום פסק הדין.

התובע העיד שבדרך כלל דואג להחתים את הלקוחות שלו על הסכם מפורט אך לא דאג לעשות כך במקרה של הנתבע.

3. עמדת הנתבע פשוטה הוא: הובהר בפגישה עם התובע ועו"ד מנור שהוא ,הנתבע, לא יתבקש לשלם דבר לתובע. הוא שמע מעו"ד מנור שזכה בסכום של 50,000 ₪ ובקש ממנו להעביר את הסכום לחשבונו וכך אכן נעשה. אחר כך התקשר עליו טלפונית התובע ודרש ממנו 14,000 ₪ . אחר כך קבל מכתב דרישה

"לא טרחי להשיב לו על המכתב מאחר ואין בו אלא נסיון לקבל ממנו סכום כסף שאנו לא.חייב" (כתב הגנה סעיף 7).

4. בדיון שהתנהל בין בעלי הדין בפני ביום 21.11.16 הנתבע חזר וטען

"אמרתי לו (התובע) מראש שאני לא משלם שקל" (עמ' 2 שורות 4, 5). הנתבע היה משוכנע שעו"ד מנור שלם לתובע שכר כלשהו. (שם שורה 8).

5. בסוף הדיון בית המשפט ראה לנכון לדחות את המשך הדיון ולזמן את עו"ד מנור להעיד. הדיון התחדש ביום 13.3.17 ועו"ד מנור התייצב והשיב לשאלות בית המשפט וכך מסר עו"ד מנור:
"התובע מפעם לפעם עוזר לי בפעולתי ומשדך לי תובעים בתביעות ייצוגיות ותביעות נגזרות. אני יודע שהוא מגיע להבנות עם אותם תובעים לקבל עמלה שהוא אמור ... אם התביעה מצליחה. אם התובע מביא לי לקוח אני משלם לו תגמול על כך" (עמ' 3 שורות 17 ל-19).

עו"ד מנור גם אשר בפני בית המשפט שהתובע בדרך כלל מחתים את הלקוחות של על התחייבות לשלם לו 25%. עו"ד מנור הסביר שהתובע לא עשה זאת עם הנתבע מכיוון שהם היו חברים טובים. עו"ד מנור לא זכר שהנתבע הצהיר בפניו שלא ישלם דבר לתובעים אך נכון הדבר שעו"ד מנור לא גובה שכר מהתובעים. בעת שהעביר את כספי הזיכוי לנתבע אמר לו שמקובל לשלם לתובע עמלה והנתבע מסר לו שהוא יסתדר עם התובע.

בתשובה לאמרה זאת הנתבע אמר שאכן אמר לעו"ד מנור שיסתדר עם התובע וזאת רק: "שפחדתי משום שהכסף עדיין בידיים של עו"ד מנור שלא אקבל אותו". (עמ' 4 שורות 11, 12).

6. התובע הביע פליאה שהמצב התדרדר לניהול דיון וטען שהוא עדיין בקשר טוב עם משפחת הנתבע. הנתבע טען בכעס בסוף הדיון :

"אם הוא היה אומר לי פעם אחת 25% מי היה מתעסק איתי אני אמרתי שאני מוכן להיות תובע על מנת שהתובע יקבל העמלה שלו מעו"ד מנור". (עמ' 4 שורות 13, 14.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

א. התובע לא הוכיח בצורה חד משמעית מה הוסכם ביני לבין הנתבע בעת שהתובע הביא את הנתבע לעו"ד מנור. עדותו של התובע בנקודה זו הייתה מעורפלת, מצד אחד טען שבדרך כלל מחתים את לקוחותיו על הסכם של בין 25 – 40 אחוז – אך לגבי הנתבע אמר
"הגענו להבנה".

אך לא נאמר מה הייתה ההבנה.

ב.כמו כן אחר מתן פסק הדין התובע לטענתו דרש מהנתבע 13,000 ₪ אך לא טוען בצורה משכנעת שזה היה המוסכם בין בעלי הדין. אם כך היה מוסכם מדוע בתביעה זו דורש התובע 20,000 ₪?

ג. היה על התובע להוכיח בדייקנות מה הוסכם בינו לבין הנתבע, והוא לא עשה זאת.

די בכך לדחות את התביעה.

ד. יתכן ביותר שבגלל בעלי הדין היו חברים טובים, התובע לא החתים את הנתבע על מסמך והוא סבור שיצליח להגיע להבנה עמו לכשיצליח בתביעה.

ה. מכלל הראיות מקובל עלי שהנתבע כלל לא הבין שעליו לשלם דבר והסכים להיות תובע נגד הבנק וידע שהתובע יקבל תגמול מעו"ד מנור וכך אמנם היו פני הדברים.

כללית, התובע לא הרים את נטל ההוכחה די הצורך.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ז, 06 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.