1. זוהי תביעה כספית חוזית ע"ס 817,928 ₪ בגין תוספות ועבודות נוספות שביצעה התובעת לטענתה, עבור הנתבעת ולא קיבלה בגינן תמורה, וכן תביעה שכנגד על סך 256,794 ₪ בגין תמורה ביתר ששולמה לתובעת, כאשר שת התביעות מתבססות על הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 30.4.2012.

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. ביום 30.4.2012 התקשרה הנתבעת עם התובעת בהסכם לביצוע עבודות תשתית לחשמל ותקשורת בפרויקט פוליניום בחיפה ("להלן: "ההסכם/החוזה"), שביצעה הנתבעת כקבלן משנה של חברת סולל בונה בפרויקט חיל הים עבור משרד הביטחון (להלן: "המזמין").
2. על פי ההסכם, נדרשה התובעת לבצע את העבודות המפורטות במסמך תיאור העבודה בכתב הכמויות שצורף להסכם בתמורה לסך כולל של 547,056 ₪, וליד סכום זה נרשם "למדידה" (ראה סעיף 8 להסכם).
3. מאוחר יותר, התווספו בכתב יד על גבי כתב הכמויות המקורי (נספח ג' להסכם), 4 רכיבים של עבודות נוספות (שירותי כוח אדם וציוד) שאינן כלולות במחיר כתב הכמויות או באופני המדידה כפי שמתואר במפרטים, ושהינן עבודות על בסיס יומי (להלן: "כתב הכמויות המעודכן/נספח ג' להסכם"). 4 הרכיבים האמורים הם:
4. רכיב 99.01.0010 מחפרון י"ע (יום עבודה) תמורת 1,200 ₪.
5. רכיב 99.01.0020 מחבש י"ע (יום עבודה) תמורת 400 ₪.
6. רכיב 99.01.0030 הובלת מחבש י"ח (יחידה) תמורת 500 ₪.
7. רכיב 99.01.0040 פועל י"ע (יום עבודה) תמורת 400 ₪.

(להלן: "העבודות הנוספות").

1. לטענת התובעת, במהלך ביצוע העבודות בהתאם להסכם המקורי בינה לבין הנתבעת, ביצעה היא מספר תוספות ועבודות נוספות לבקשת הנתבעת אשר לא נכללו בהסכם הנ"ל, ואשר לא קיבלה עבורן תמורה כלשהי. התובעת טענה כי העבודות הנוספות והתוספות הנ"ל בוצעו על פי בקשת הנתבעת באמצעות מנהלי העבודה ו/או מפקחי העבודה מטעמה, וכללו עבודות מעבר לכמות ההסכם המקורי. התובעת הוסיפה שהיא השלימה את העבודה בהסכם המקורי וכן את העבודות הנוספות לשביעות רצונם של מזמיני העבודה, וכן ביצעה את העבודות לפי דרישה וחתימה על יומנים באופן יומי. היא פנתה לנתבעת לתשלום חובה בגין התוספות והעבודות הנוספות שביצעה, אך הנתבעת התחמקה מלשלם את יתרת התמורה כאמור.
2. התביעה הוגשה מלכתחילה בסדר דין מקוצר, ובבקשת הרשות להתגונן טענה הנתבעת כי אין בסיס לתביעת התובעת, וכי שולם לתובעת ביתר בגין ביצוע עבודותיה באתר. הנתבעת טענה כי ההסכם שנחתם ביניהן הוא על בסיס מדידה ועל סך של כ- 547,000 ₪, וכי בכפוף למדידת הכמויות שביצעה התובעת בפועל, קיבלה האחרונה סך של 478,337 ₪. הנתבעת טענה שהתובעת זנחה את הנושא דנן משך שנים, וכי לא צירפה לכתב תביעתה דו"ח מודד מוסמך, אישור המפקח או אישור המזמין משרד הביטחון, לביצוע עבודות נוספות ו/או חריגות, ואף לא צירפה אישור שלה (של הנתבעת) לביצוע העבודות המזכות אותה בתמורה, או אישור שלה ו/או של המזמין לחשבון הסופי המנופח אשר צורף לתביעה שאין לו כל בסיס ונעדר כל אסמכתא.
3. הנתבעת הוסיפה שהתובעת מנסה להתעשר על חשבונה, תוך ניסיון לגלגל לפתחה תשלום נוסף בגין עבודות הכלולות במסגרת התמורה החוזית המוסכמת, עבודות שכבר שולמה לה התמורה בגינן, ותוך ניסיון לחייב אותה בחיוב כפול. עוד טענה הנתבעת כי מחשבון סופי שערכה לתובעת, עולה כי לתובעת מגיעה יתרת תמורה בסך של 3,273.6 ₪ בלבד בתוספת מע"מ, אך התברר גם שהיא שילמה לתובעת ביתר בגין ביצוע העבודות על ידה, שכן כעולה מהחשבון הסופי שצירפה התובעת לתביעתה, היא שילמה לתובעת בגין עבודות שכלל לא נדרשו על ידה, שהמזמין לא אישר (ולא שילם), ועבודות אשר כלולות במסגרת ההסכם ועל כן היא לא היתה צריכה לאשר תוספת תמורה בגין ביצוען. על כן, טענה הנתבעת כי יש לדחות את תביעת התובעת, ולהורות על קיזוז כל סכום מכל סכום אשר ייפסק לטובתה, ככל שייפסק, סך של כ- 318,000 ₪.
4. בכתב התביעה שכנגד חזרה הנתבעת (התובעת שכנגד) על טענותיה שהועלו בבקשת הרשות להתגונן, ועתרה לקבלת או קיזוז סך של 256,794 ₪ אשר שילמה לטענתה לתובעת (הנתבעת שכנגד) ביתר. הנתבעת טענה כי עם השלמות העבודות, ערכה היא לתובעת חשבון סופי, נספח 4 לכתב התביעה שכנגד, שממנו עלה כי התובעת זכאית ליתרת תמורה בסך של 3,372.6 ₪ בתוספת מע"מ. אולם, בדיעבד, ולאחר שהתובעת העלתה דרישות כלפיה, והיא (הנתבעת) ביצעה בדיקה מדוקדקת ומחודשת של כל החשבונות בהתאמה לחשבון הסופי המאושר ולאופני המדידה, התברר לה כי עקב טעויות, היא שילמה לתובעת, בשוגג, סכומים שלא מגיעים לה, והתובעת היא זו שחבה לה כספים ולא ההפך.
5. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, טענה התובעת כי דין התביעה שכנגד להידחות על הסף. עוד טענה כי לאחר שהנתבעת נתקלה בקשיי ביצוע בפרויקט עסקינן, פנתה היא אליה וביקשה שתחלץ אותה ותקדם את ביצוע הפרויקט, ובהתאם נחתם ההסכם ביניהן, ובהמשך אף התווספו להסכם סעיפים נוספים (העבודות הנוספות). התובעת טענה כי הנתבעת ניהלה את הפרויקט בחוסר מקצועיות ובעיכובים רבים, וכאשר היא נכנסה לעבודה והתחילה בביצועה לשביעות רצון המזמין הראשי, התחילה הנתבעת להרחיב את ההסכם עמה, תוך הוספת עבודות נוספות לפי הזמנות שנחתמו על ידי מנהלי הנתבעת. עם סיום ביצוע העבודות, התנערה הנתבעת מהסיכומים, ואף הגדילה והגישה נגדה תביעה שכנגד, לאחר שנים.
6. התובעת הכחישה כי המדובר בהסכם "מדידה", וטענה כי הנתבעת עשתה חשבון על דעתה מבלי להתייחס לכל ההזמנות ו/או הבקשות אשר מתועדות וחתומות על ידי מנהליה (של הנתבעת). התובעת גם הכחישה את הטענה לעניין העסקת קבלנים נוספים לביצוע עבודות שהיה עליה לבצע בהתאם להסכם ולא בוצעו על ידה.
7. למעשה, התובעת עותרת לקבלת תשלומים מאת הנתבעת עבור שני רכיבים: הראשון בגין עבודות שביצעה על פי המוסכם ביניהן בהסכם, ושהתשלום בגינן הוא על פי מדידת יחידת עבודה (מטר/אורך /עומק) וכמות ומחושבים לפי הכמויות שהעביר המהנדס מטעם הנתבעת; והשני בגין עבודות נוספות או שירותים נוספים שהתווספו בהמשך בכתב יד על גבי כתב הכמויות המקורי להסכם, ובהתאם, בוצעו על ידה, והתמורה המגיעה לה בגינן נמדדה על פי תשלום יומי או יחידה, וכן לפי אישורים שחתמה עליהם הנתבעת או מי מטעמה. התובעת טענה שהתשלומים בגין כלל העבודות מסתכמים בסך של 1,680,490.89 ₪ (כולל מע"מ), ולאחר ניכוי סך של 475,063 ₪ שהנתבעת שילמה לה (ועליו אין מחלוקת), נותרה לזכותה יתרה של סך 1,205,427.89 ₪.
8. הנתבעת טענה כי על פי ההסכם, נדרשה התובעת לבצע את העבודה המפורטת בנספח ג' להסכם, בהתאם למפרטים ושאר מסמכי החוזה בינה לבין סולל בונה. הנתבעת טענה כי, המדובר בהסכם "למדידה" בהתאם לאופי המדידה של ההסכם העיקרי בין משרד הביטחון לסולל בונה. היינו שהתמורה תשולם על פי הכמות שתבוצע בפועל ותאושר על ידי המזמין. הנתבעת הוסיפה כי נספח ג' להסכם (כתב הכמויות), נכלל במסגרת הפרויקט בסעיפים 1.08.1.0010- 1.08.01.0380 וסעיפים 1.18.04.0140- 1.18.04.0010 בכתב הכמויות שצורף להסכם בינה לבין סולל בונה. עוד נטען שהתובעת לא הגישה מסמכים כלשהם אשר יש בהם כדי להעיד על עבודה שבוצעה בפועל, ואשר נחוצים לצורך עריכת חשבונות ביניים ו/או סופיים, בדיקתם ואישורם כדין, ובכלל זה, לא הוגשו דפי מדידה, סקיצות או תוכניות חתומות ע"י מודד מוסמך. כמו שלא הוגשו סקיצות המתארות את העבודה, אלא רק טבלאות אקסל ללא סימוכין, כך שברור על פי החומר שנמצא בתיקים, שהתובעת קיבלה לאורך כל הפרויקט "על חשבון" ללא בדיקה כלשהי. עוד נטען שהעבודות שהיו בתכולת כל אחד מסעיפי כתב הכמויות, כוללות את ביצוע העבודות וכן אספקת כל החומרים והציוד הנדרשים לכל סעיף וסעיף.
9. בהסכמת הצדדים, מונה המהנדס מר מרדכי שטיינר כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה מטעם ביהמ"ש"). לאחר קבלת חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, ומתן מענה לשאלות הבהרה שהופנו אליו, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.
10. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר האני זועבי (להלן: "האני"), ומטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של מר שגיא קוריס (להלן: "שגיא"), מר זאב ויטומורסקי (להלן: "זאב"), מר אריאל איבגי (להלן: "אריאל") ומר אריק גרייגוריץ (להלן: "אריק"). בסופו של הליך, התקיימו שלושה דיוני הוכחות בהם נשמעו עדויות המצהירים ועדות המומחה מטעם בימה"ש, ובסיום, הגישו ב"כ הצדדים את סיכומי טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה:

1. לאחר שמיעת עדויות הצדדים ובחינת כל החומר אשר הוצג בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה, והתביעה שכנגד להידחות, ואנמק;
2. השאלות העומדות על הפרק הן: האם עלה בידי התובעת להוכיח שהיא ביצעה את כל העבודות החוזיות על פי ההסכם; והאם היא הוכיחה שביצעה עבודות נוספות שבגינן היא זכאית לקבל מהנתבעת תמורה נוספת, ושאותן עבודות נוספות לא נכללו במסגרת ההסכם או התמורה החוזית המוסכמת ביניהן.
3. כאן המקום לציין את הקושי הרב שבו נתקלתי בהבנת ומיון החומרים והנתונים הרבים שהצדדים "זרקו" לפתחו של בית השפט. ב"כ הצדדים לא טרחו לעשות סדר מינימלי בכמויות החומר הרב שהוגשו לתיק בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד, ולמעשה יש לנו כאוס שלם, שמתוכו היה עלי לנבור בחומר רב כדי להגיע למסקנות המתבקשות. בעניין זה די אם אפנה לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, לתשובותיו לשאלות ההבהרה, ולתשובותיו בחקירתו הנגדית, כדי לשקף את הקושי האמתי שבו נתקלנו, כלהלן;
4. בחוות דעתו של המומחה הוא ציין שלאחר שעיין במסמכים שהובאו בפניו, הגיע למסקנה שבוצעו עבודות, וכי שולמו עיקר התשלומים בהתאם לחוזה, אך הבהיר כי מהחומרים שנמסרו לו, אין באפשרותו להפריד בין מידע שהוא כלול בחוזה ובין דרישה לתוספת. המומחה לא יכל להבחין בתוך המידע האם העבודה הנטענת כתוספת היא חלק מהעבודה הכלולה בכתב הכמויות או שהיא תוספת החורגת מכתב הכמויות, והוסיף כי במונח של "הגדלת היקף עבודה" הביצוע בפועל תמיד מוגדר כאילו הוא חלק מהעבודה, אלא אם יש אישור שהעבודה מוגדרת כתוספת מוסכמת ואין להסתפק רק באישור הנתבעת כי העבודה בוצעה, כי ביצוע של עבודה יכול להיחשב כביצוע בהתאם להסכם ללא תוספת. מכאן החשיבות הגדולה לכך שכל דרישה לתוספת מכל סוג תהיה מלווה בהסכמה ואישור הנתבעת בזמן האמת של ביצוע העבודה, ובחומר שהוגש בפניו, ההקשר הזה מפוזר ולא מרוכז בצורת טבלה המאחדת נתונים ואסמכתאות חתומות.
5. המומחה כתב כי אם יוכח שהתובעת החלה וגם סיימה את העבודה מבלי שגורם אחר נכנס לנעליה כדי להשלים עבודה שהיה מוסכם שהיא תבצע, הרי שלצורך החשבון, כנראה שלתובעת מגיעים ההפרשים כספיים לפי ההסכם, והם בסך של 68,719 ₪ (547,056 ₪ - 478,337 ₪). המומחה ציין כי זוהי הערה הטעונה הבהרות של הצדדים והחלטה נפרדת של בית המשפט שבה יוגדרו היקפי העבודה הסופיים ביחס להיקפי העבודה התחיליים של ההסכם. בחקירתו, אישר המומחה כי הסך של 68,000 ₪ לא כולל את הפרק הנוסף של הרג'י, והוסיף שוב שהוא לא יכול לאשר אם זו עבודה חוזית או עבודה נוספת.
6. באשר לתביעה שכנגד, כתב הממחה כי באותה מידה, אינו מוצא בטענות שהועלו שם הוכחה כלשהי לכך ששולמו לתובעת כספים ביתר. ובאשר לטענת הנתבעת לתיקוני ליקויים, הרי שעל הנתבעת להוכיח מי תיקן בסופו של דבר, וכי ככל שנפגעה כתוצאה מהליקויים, או שלא אושרו לה חשבונות, עליה להוכיח את הקשר לאותם ליקויים.
7. בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה הוא הוסיף בין היתר, כי לא קיבל מצרף מסודר של עבודות שבוצעו שעליהן אין מחלוקת שהתקבלה תמורה, או עבודות שהתבקשו להתבצע ואושרו לחשבונות של עבודות חוזיות או עבודות של שינויים ותוספות. הוא ציין שקיבל המון חומר מפוזר על תהליכי חשבונות וגם חשבונות מאושרים. הכל נמצא בידו אך אין חיבור ביניהם למצרף אחד שלם של חשבונות מקזזים ומחושבים. עוד ציין המומחה כי בפועל, אין לו מידע מובהק מהי העבודה שבוצעה בפועל.
8. בחקירת המומחה, הוא הופנה לסעיף 3.5 לחוות דעתו, ונתבקש לאשר שהתובעת לא העבירה אליו מאותו מועד ולו מסמך אחד שמאשר ביצוע עבודה נוספת, והוא השיב כך: "אני מצטט את דברי התובעת ואני טוען שהיא השלימה את עבודותיה כי אין לי ידיעה על זה, אלא מהתגובות של הנתבעת. ז"א אין לי ידיעה אישית לפי התכתובות והמסרים שהועברו, וממה שהבנתי היא השלימה את כל עבודותיה. אין לי ידיעה אם היא עשתה את הכל לבד או באמצעות קבלני משנה של הנתבעת, אין לי ידיעה אילו כלי ידיעה היו לתובעת ולנתבעת, הרבה דברים לא ידועים מתוך המסמכים. מה שידוע לי מתוך המסמכים זה שהיו עבודות נוספות. לדוגמא בין אפריל 2012 לנובמבר 2012, 8 חודשים, יש בחשבונות שהם חתומים ומאושרים על ידי הנתבעת שהיה שימוש במחפרון. לא כתוב של מי המחפרון, האם בכל העת המחפרון שהיה בשטח הוא של התובעת או של הנתבעת וחשבון הזה לאיזה חוזה שייך? האם הוא שייך לעבודות מקומיות או לשינוי נספחים? אני בא ואומר שאין לי ידיעה מהמסמכים שנמסרו לי שאכן זה או אחר שייך לחוזים או לשינוי והתוספת. כל העיסוק זה רק עניין של החשבונות, לא ליקויי בניה, לא נשאלה פה שאלה האם העבודה הושלמה אם לאו, זה בכלל לא עומד על הפרק".
9. המומחה העיד כי כאשר התובעת הסכימה להסכם הזה, היא הסכימה לתמורה החוזית שבהסכם, ולכך שהמדידה תיעשה לכל היותר בכל שלב של הגשת חשבונית, אבל בחשבונות הוא לא רואה מדידה, ואישר שלמעשה הוא היה אמור לקבל את המדידות מהתובעת. המומחה נשאל אז מה הדרך למדוד את העבודה שבוצעה, והוא השיב כי כיום, אין דרך למדוד את זה, וכי בדיעבד, המדידה הייתה צריכה להיעשות כאמור בהגשת החשבונות וגם שם זה איננו. המומחה תיאר שאנו נמצאים במצב של אינפורמציה מובהקת שהיא חסרה, ולא רק זה אלא גם חסר ההפניות האם זה חוזה מקורי או עבודות נוספות. המומחה העיד כי לא נכנס לעומק באופני המדידה מכיוון שלא היו לו מדידות, והנתבעת עצמה שילמה לתובעת כספים בגין עבודות שביצעה על אף שהגישה לה חשבונות ללא מדידה. המומחה נתבקש לאשר שהתובעת לא העבירה אליו מדידות שהיא ביצעה את כל העבודה, ובתשובה לכך הוא ענה שהוא מאשר גם שהנתבעת הסכימה לקבל את החשבונות ללא מדידות.
10. המומחה נשאל אם לפי השיטה שלו, הנתבעת לא אמורה לשלם כלום, והוא השיב כי: "לפי מה שהבנתי זה שנתבעת צריכה לשלם את מלוא סכום ההסכם כי אנו יודעים שכל העבודה נעשתה, אין טענות על ליקויים כלשהם או על עבודות שעשתה בניגוד להסכם. יש מסגרת אחת קשיחה, יש את ההסכם. כל השאר היה צריך להיות מוגש בחשבונות, הוגשו או לא הוגשו, למה הנתבעת שילמה החל מהשקל הראשון?". בתגובה לכך, נאמר למומחה שהומצאו לו מסמכים שמראים לו שלא בוצעו כל העבודות, ונשאל האם יש לו אישור שהתובעת ביצעה את כל העבודות, והוא השיב בשלילה. המומחה נשאל האם הועברו אליו מסמכים שמראים שקבלנים אחרים ביצעו חלק מהעבודות של החוזה, והוא השיב שאינו יודע להשיב על כך, וכי מתוך המסמכים הוא לא יכול לאשר או לשלול זאת.
11. המומחה נשאל האם הגיונית דרישתה של התובעת לקבל סך של כ- 900,000 ₪, והוא השיב: "לחלוטין לא הגיוני. הסכומים לא הגיוניים. לא נכנסתי לכל מרכיבי הדרישה שלהם בגלל שהבסיס הוא הבסיס החוזה. אין ספק שהמפרט ומה שכלול בחוזה היה צריך לעשות את זה, בהתאם לכתב הכמויות ובהתאם לכתב המדידות", והוא מבחינתו, לא ראה שום הפרדה וזה גם לא הגיוני לדרוש 900,000 ₪ כאשר כל החוזה הוא בסכום של 578,000 ₪.

רכיב התביעה של העבודות החוזיות:

1. התובעת טענה שעל פי ההסכם, העבודות החוזיות לא כללו חומר, וכי חישוב התמורה המגיעה לה בגין ביצוע עבודות אלו הוא לפי כמות ומטר ביצוע הקבועה בצידה, והיו מחושבים על סמך כמויות שהעביר המהנדס של הנתבעת. האני טען בתצהירו שביום 27.7.2012 העבירה הנתבעת באמצעות המהנדס הראל איבגי, דו"ח המפרט את כמויות ביצוע הצנרת שבוצעה בידי התובעת בהתאם להסכם ועד לאותו מועד (נספחים 16 ו- 17 לתצהירו). ביום 8.8.2012 העבירה הנתבעת דו"ח נוסף, ובו פירוט העבודות הנוספות שנעשו לשיטתה עד לאותו מועד (נספחים 18 ו- 19 לתצהירו). ביום 2.9.2012 העבירה הנתבעת דו"ח מסכם בו סיכום העבודות שבוצעו, עבודות שאינן כוללות רכישת ימי עבודה של כלים ועובדים (נספחים 20 ו- 21 לתצהירו). לטענת התובעת, הדו"חות מפרטים באיזה מקטע בוצעה העבודה, סוג העבודה, אורך החפירה, רוחב החפירה, מטרים. למעשה, להוכחת ביצוע כל העבודות החוזיות, הסתמכה התובעת על דו"חות ביצוע שנערכו לטענתה על ידי הנתבעת ונשלחו אליה באמצעות הדוא"ל (הכוונה לנספחים 16-21 לתצהיר האני), ועל סמך אותם דו"חות היא חישבה את התמורה המגיעה לה בגין ביצוע העבודות שנכללו בהסכם (ראה: סעיפים 32-53 לתצהיר האני).
2. בסיכומי התובעת, נטען שהנתבעת היתה מדי פעם מבצעת תשלומים לאחר אישור החשבונות, וכי חשבונות אלו התבססו על המדידות שהייתה הנתבעת מבצעת באופן יומיומי ותיעוד היומי של הנתבעת לעבודות שבוצעו. על סמך אלו היתה התובעת מגישה חשבונות, אלו היו נבדקים ומאושרים בידי הנתבעת והיא היתה מאשרת את ביצוע התשלום. התובעת הפנתה לעדות העד אריאל איבגי בעמ' 70, שורות 9-30. אריאל נשאל האם התפקיד שלו, בין היתר, היה לערוך דו"חות עבור זאב על מה נעשה בשטח, והוא השיב: "ערכתי כמויות, אם למשל חפרו מנקודה א' לנקודה ב' והייתי הולך עם אריק ומסמן "היום חפרנו מפה לפה", יש לי תכנית על הלוח, אני מודד, רואה מה עשינו היום ומסמן". בהמשך הוא העיד שהיה מדווח לזאב, ומעביר לו את הנתונים בטבלאות אקסל. התובעת טוענת כי הנתבעת היא שביצעה את המדידות לפיהן חושבו ואושרו חשבונות לתשלום לתובעת בגין ביצוע עבודות לפי מטר, וכי כל המידע מצוי ומוחזק בידי הנתבעת, והיא זו שבחרה לא להביא ראיות שברשותה. לפיכך, אפשר לחשב את הכספים המגיעים לתובעת בגין רכיבים אלו בהתבסס על הודאות בעל דין ומצגים מחייבים מטעם הנתבעת.
3. בסיכומי הנתבעת נטען שהתובעת ביצעה את העבודות החוזיות בחלקן, כאשר חלק מהעבודות בוצעו על ידי קבלני משנה אחרים, וחלק נדחו על ידי מזמין העבודה, לכן התובעת זכאית לתמורה בגין העבודה שהיא ביצעה בלבד, בהתאם לכמויות שאושרו על ידי המזמין במסגרת החשבון הסופי לנתבעת, במחירי היחידה שבהסכם בין התובעת לנתבעת. בתצהירו של שגיא, הצהיר שהתובעת לא ביצעה עבודות ו/או לא אושרו לה על ידי המזמין, ושהיא לא הגישה מסמכים כלשהם אשר יש בהם כדי להעיד על העבודה שבוצעה , מסמכים הנחוצים לצורך עריכת חשבונות ביניים ו/או סופיים, ובכלל זה, דפי מדידות, סקיצות או תוכניות חתומות ע"י מודד מוסמך, אלא רק טבלאות אקסל ללא כל סימוכין. שגיא הפנה לסעיפי העבודות שלטענתו התובעת לא ביצעה ו/או לא אושרו על ידי המזמין, כפי שהופיעו בחשבון הסופי שערכה הנתבעת לתובעת, ופירט 7 סעיפי עבודות שבהסכם, ומה הכמות שאושרה על ידי המזמין, לעומת מה ששילמה הנתבעת לתובעת בפועל כעולה מהחשבון הסופי שהיא ערכה לה (נספח 5 לתצהירו), ועל סמך האמור, הוא טען שלתובעת שולמו תשלומים ביתר. לשיטת הנתבעת, יש לחשב את התמורה המגיעה לתובעת בגין עבודות חוזיות, על סמך החשבון הסופי של המזמין. הנתבעת הוסיפה כי בפועל, כבר עם החתימה על ההסכם בסוף חודש אפריל, התובעת ביצעה חלק מעבודות שהיו כלולות בהסכם, עליהן היא קיבלה תשלום ב"יומיות" בחשבון אפריל 2012. כך שגם אם נקבל את הטענה של התובעת שהיא ביצעה את כל העבודות בהסכם (והיא לא), עדיין התובעת לא יכולה להיות זכאית למלוא הסכום שנקבע בהסכם, שכן חלק מהעבודות בוצעו על ידה עוד טרם החתימה עליו ושולמו ב"יומיות", כך שמדובר בתשלום חופף וכפול.
4. הנתבעת טענה שאריאל לא ביצע מדידה של העבודות שבוצעו על ידי התובעת, וודאי שלא אישר לה תשלום, לא על סמך אותן מדידות, ולא בכלל. נטען שאריאל העביר לזאב מדי פעם דו"ח בו הוא ציין באופן מוערך אילו עבודות בוצעו על ידי התובעת לתקופת הדו"ח, בערך, מנקודה א' לנקודה ב', הא ותו לא. נטען גם שאריאל העיד שהוא מהנדס ואינו מודד, והוא לא נשכר על מנת לבצע עבודה של מדידה, בטח שלא לצורך אישור תשלומים כלשהם לתובעת. עוד נטען שהתובעת כלל לא הוכיחה כי הטבלאות שהיא צירפה ואשר נערכו לטענתה על ידי אריאל, הן בכלל הטבלאות שנערכו על ידו, והאם, לאן ומתי הן הועברו. נוסף לכך, הנתבעת טענה שעיון בחשבונות שאושרו לתובעת, מראה כי במסגרת אותם חשבונות, היא לא שילמה לתובעת על פי אותן טבלאות שצירפה, ולא היתה להן משמעות כלשהי לעניין תשלום ו/או אישור חשבון. גם המומחה דחה בחוות דעתו את הטענה כי הטבלאות שצורפו מהוות אישור למדידה כלשהי, והוא לא קיבל את החישובים של התובעת ולא את הטבלאות שצורפו על ידה. עוד נטען בהקשר זה שהתובעת מנסה להסתמך על טבלאות אקסל שצירפה בטענה כי אלו נערכו על ידי הנתבעת, אולם המדובר בטענה שגוייה ומטעה שכן מדידות של כמויות מוגשות לאישור המזמין, ולנתבעת אין כל סמכות לאשר כמויות והיא כפופה למזמין ולחברת הפיקוח מטעמו. לפיכך, לא ניתן לראות על גבי הטבלאות המפרטות את הכמויות אישור בכתב או חתימה של מנהל הפרויקט, שכן הכמויות הנקבעות על ידי המזמין הן הכמויות הקובעות לצורך תשלום התמורה לתובעת. דהיינו, הכמויות הקובעות לצורך חישוב התמורה המגיעה לתובעת, היא על פי החשבון הסופי שערכה הנתבעת לתובעת, המתבסס על מדידות שבוצעו על ידי המזמין ועל ידי התובעת. ככל שהתובעת חולקת על אופן ביצוע המדידה ו/או הכמויות, הרי שהיה עליה להגיש חוות דעת התומכת בטענתה כי המדידה שבוצעה על ידי המזמין שגויה, וכי המדידות שנערכו בחשבון הסופי אינן משקפות את הכמויות שבוצעו על ידה.
5. אין בידי לקבל את טענות הנתבעת. בשום מקום בהסכם בין הצדדים לא צוין כי המשמעות של הסכם "למדידה" היא שהמדידה בהתאם לאופי המדידה של ההסכם העיקרי בין משרד הביטחון לסולל בונה (המזמין), או שהתמורה המגיעה לתובעת תשולם על פי הכמות שתאושר על ידי המזמין. כמו שלא צוין שהתובעת נדרשת לבצע את העבודה המפורטת בנספח ג' להסכם, בהתאם למפרטים ושאר מסמכי החוזה בין הנתבעת לבין סולל בונה. המזמין אינו צד להסכם בין התובעת לנתבעת, ולא הוסכם בשום מקום שהתובעת זכאית לתמורה בגין העבודות שתבצע בכפוף או בתנאי שהמזמין יאשר אותן בחשבון הסופי. תימוכין לאמור ניתן למצוא בחקירתו של שגיא שם נשאל לגבי תנאי התשלום שהוסכמו בהסכם, ואישר כי בשום מקום בהסכם לא כתוב שהתשלום לתובעת צריך להיות תלוי במשהו שנוגע לסולל בונה (ראה: עמ' 72, שורות 18-25). גם זאב אישר בחקירתו שסולל בונה לא מוזכר בכלל בהסכם בין התובעת לנתבעת (ראה: ע' 50, שורות 21-22). כך שהמזמין אינו קשור להתחשבנות בין התובעת לנתבעת, ועל כן, אני דוחה את טענת הנתבעת, שהועלתה בעלמא וללא כל תימוכין לפיה הבסיס לתשלומים שמגיעים לתובעת, הוא מה ששולם לה ע"י המזמין (סולל בונה) שנים לאחר סיום העבודה. כך גם נדחית כל טענה של הנתבעת, לרבות בכתב התביעה שכנגד, שהתבססה על החשבון הסופי שנערך על ידי סולל בונה או כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת עבור סולל בונה (ראה: נספחים 8 ו- 9 לתצהיר שגיא).
6. הטענה שחלק מהעבודות בוצעו על ידי קבלני משנה אחרים ולא על ידי התובעת, לא הוכחה. הטענה שחלק מהעבודות שביצעה התובעת נדחו על ידי מזמין העבודה, אינה רלוונטית, שכן כבר נקבע לעיל שבהתאם להסכם, התובעת אינה כפופה לאישור כלשהו מהמזמין. באשר למחלוקת לגבי מי היה אמור לבצע את מדידת הכמויות של העבודות שביצעה התובעת, והאם על התובעת היה להגיש מדידות או סקיצות חתומות ע"י מודד מוסמך, הרי שעובדה מוגמרת היא שהנתבעת אישרה לתובעת חשבונות לתשלום בגין ביצוע עבודות, ובכללן, חוזיות, מבלי שיהיו בפנייה כל מדידות או סקיצות מטעם התובעת, ואת זאת היא טענה בעצמה, לא פעם (ראה: נספחים 8 ו- 9 לתצהיר האני).
7. בתצהירו של זאב, הוא טען שבסוף כל חודש העבירה לו התובעת טבלת כמויות מרכזת, ללא סקיצות, חישובי כמויות או מסמך אחר המעגן את הכמויות אותם היא הגישה. אולם, ולגרסתו, על מנת לקדם עניינים, הוא אישר לתובעת תשלומי ביניים על חשבון הן עבור עבודות שבתכולת ההסכם, והן עבור עבודות שלא היו בתכולת ההסכם. זאב הצהיר כי נוכח העובדה שהתובעת לא העבירה שום אסמכתא לטבלאות הכמויות, כאשר הוא אישר לתובעת חשבונות ביניים, הוא התבסס על הכמויות החלקיות כפי שאושרו "על חשבון" במהלך העבודה ע"י המפקח מטעם המזמין. בסיכומי הנתבעת נטען כי כאשר זאב אישר לתובעת חשבונות ביניים, ועל מנת להיטיב עמה, הוא התבסס על הכמויות החלקיות ע"פ הערכות בלבד שעשה אריאל, ועל הצהרות התובעת בקשר עם העבודות שהיא ביצעה. זאב הצהיר כי למרות שמדובר היה בחוזה למדידה, אלא שעל מנת להיטיב על התובעת, במהלך הפרויקט הוא אישר לתובעת, לא אחת תשלום "על חשבון" ועוד טרם קבלת אישור המזמין בדבר ביצוע העבודות. זאב נימק את התנהלותו בכך שהיה לו ברור שכל תשלום ביניים הינו מקדמות על חשבון בלבד, וכי בירור סופי יתבצע לאחר קבלת חשבון סופי מאושר ע"י המזמין, כפי שגם נהוג בתחום.
8. זאב הצהיר כי עזב את עבודתו אצל הנתבעת טרם קבלת החשבון הסופי מהמזמין, וכי החשבון הסופי שערכה הנתבעת לתובעת שכותרתו "חשבון חלקי מס. 8 ביצוע 11/12" (נספח 3 לתצהירו) נערך לתובעת על סמך האישורים שהוא נתן. זאב הצהיר כי מהשוואה בין החשבון הסופי שנערך לתובעת לבין החשבון הסופי של המזמין שהוצג לו, עלה כי המזמין לא אישר חלק מהעבודה שהוא אישר לתובעת, ועל כן, התובעת כלל לא היתה אמורה לקבל בגינן תשלום. כמו כן, התברר לו כי לעתים, בלהט הפרויקט, לא בדק את הדרישות של התובעת לעומקן, וכנראה שאישר לה בשגגה תשלום בגין עבודות יומיות "חריגות", על אף שמדובר היה בעבודות שהיו בתכולת ההסכם עמה ולא הגיע לה עליהן כל תשלום נוסף. בחקירתו של זאב, נאמר לו שנספח 3 לא יכול להיות חשבון סופי כי רשום עליו "חשבון חלקי מס' 8", והוא השיב כי זו תוכנית בינארית, ושזה חשבון מצטבר (ראה: עמ' 63, שורות 27-23, ועמ' 64, שורה 3).
9. מחקירתו של זאב עולה באופן חד משמעי, כי לתובעת אושרו חשבונות ושולמו לה כספים על סמך טבלת כמויות שהוכנה מטעם מי מהנתבעת. האני נשאל בחקירתו מי מבצע את המדידה ומאשר את הכמויות לתשלום, והוא השיב שהם עשו ביחד עם המהנדס של הנתבעת ששלח לו מיילים כל הזמן. האני הוסיף שבהתחלה הם עשו מדידות, אחר כך אמרו להם שעושים מדידות בשטח, מסכמים ושולחים למייל סיכום, וכל פעם המהנדס שלח סיכום של כמויות, כמה מדידות היו, עם פירוט והכל, מיקום, אורך וכו'" (ראה: עמ' 32, שורות 7-24).
10. זאב נשאל בחקירתו אודות נספח 7 לתצהיר האני שם הוא כותב לו "הכמויות לפי הטבלה של אריאל", ונשאל מי זה אריאל והאם הטבלה שאותה אריאל היה מכין היא הכמויות שבוצעו וימי העבודה, והוא השיב שמדובר באריאל איבגי המהנדס של הנתבעת והוסיף: "כן, יש כמויות. אני לא יודע אם זה נכון, אני צריך לבדוק. לפי שיטת העבודה, היה חסר במקום מישהו שיודע לכתוב וזועבי היה בסוף החודש בא ומבקש כסף כדי לשלם לפועלים, אז זה כבר נהיה טבע האופי שלי, רציתי לעזור לו אז הייתי מכין את כתבי הכמויות, כאשר בגדול כמו שכתוב פה שהוא הצהיר שהוא קבלן מקצועי, הוא היה צריך לעשות את זה אך לא עשה את זה. הפרויקט כזה שאני חייב לקדם את העבודה. לא היה לזועבי מישהו שיודע לספור ולחשב ולארגן טבלת כמויות, אז אנחנו היינו עושים את זה, אריאל היה עושה את הטבלאות של הכמויות שבוצעו. בסופו של דבר היינו צריכים להגיש את החשבון לקבלן, אז לא היתה לנו ברירה ולכן היינו מכינים טבלאות כמויות במקומו של קבלן התובעת... וזועבי היה כותב שצריך כסף והיינו משלמים לו לפי אותם דפי חישובים שעשינו לבד ועדיים לא היו מאושרים על ידי המזמין שלנו במשרד הביטחון" (ראה: עמ' 51, שורות 17-29).
11. זאב נשאל אודות עמ' 74 שבנספח 7 לתצהיר האני שכותרתו "יומן עבודה 7/2012", שם מתחיל בעצם הפירוט של עבודות לפי ימי העבודה של מחפרון וצוות עובדים, והוא השיב כך: "זה מסמך שהכינה התובעת, שאני לא מכיר אותו. זועבי לא הביא את המסמך הזה אליי אף פעם. המסמכים היחידים שהיו זה אותם דפי כמויות שעשינו והיינו מעבירים כמויות, הוא היה מביא חשבון, לפעמים מוסיף משהו והיינו מנהלים איתו מו"מ והיינו מסכמים איתו משהו ואז היה חשבון סגור שהיה הולך איתו להנהלת חשבונות של הנתבעת ומקבל תשלום" (ראה: עמ' 51, שורות 30-35).
12. מכל העדויות דלעיל עולה שאריאל היה עושה טבלאות של הכמויות שבוצעו על ידי התובעת, ושעל בסיסם אושרו לתובעת חשבונות לתשלום. יחד עם זאת לא ברור לנו אם אותן טבלאות שהגישה התובעת הם אלו שנערכו על ידי אריאל.
13. בכל אופן, וגם בהנחה שנספחים 17, 19 ו- 21 לתצהיר האני צורפו למיילים שבנספחים 16, 18 ו- 20 לתצהירו, שאכן אלו הם הקבצים המצוינים בהודעות הדוא"ל ומהווים דו"חות ביצוע מטעם הנתבעת, אלא שלא ניתן ללמוד מהם על כמויות. המדובר בטבלאות אקסל שרשומים בהן מספרים של מטר, אורך חפירה, רוחב חפירה ועומק חפירה, ולא ניתן לכמת את אותם מספרים לערכים כספיים או לתרגם אותם לסכומים כפי שנטען בתצהיר האני מטעם התובעת. על מנת לקשור בין הסכומים הנטענים למספרים שבטבלאות, נדרשת חוות דעת מומחה מוסמך בעניין. אוסיף על כך כי גם אם הייתי קובעת שאותם טבלאות מהוות ראיות קבילות טרם העברתן למומחה מטעם ביהמ"ש, ספק אם גם הוא יכל לתרגם את אותם נתונים שבטבלאות לסכומים או להסיק מהן כמויות העבודות שביצעה התובעת.
14. בחוות דעת המומחה, הוא קבע כי על פי ההסכם, העבודות החוזיות נמדדות לפי מטר, כך שחייבות להינתן על ידי מודד. המומחה הבהיר בחקירתו כי התובעת לא העבירה לו ערכים של מדידה ואין כל דרך למדוד אותן בדיעבד (עמ' 10, שורות 10-11 ו- 22-25). המומחה הבהיר בחקירתו כי בחוות דעתו הוא הסתמך רק על סכום ההסכם, ועל ההנחה שהתובעת ביצעה בעצמה את כל העבודות שבהסכם, כאשר לא ניתן לדעת לפי התכתובות והמסמכים אם התובעת אכן עשתה את הכל לבד או באמצעות קבלני משנה של הנתבעת, ואין לו דרך לדעת אילו כלי עבודה היו, ולדבריו "הרבה דברים לא ידועים מתוך המסמכים".
15. לפי המסקנות דלעיל (ראה סעיף 37 לעיל ) אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה היו תשלומים ששולמו לתובעת בשגגה או ששולמו "על חשבון", כמו שאין קבל את טענת שגיא בתצהירו לפיה הנתבעת אישרה לתובעת חשבונות ביניים ללא בדיקה מעמיקה. עסקינן בתשלומים ששולמו לתובעת על סמך מדידות ואישורים חתומים על ידי הנתבעת ו/או על ידי בעל תפקיד מוסמך מטעמה, כך שאין לקבל את ניסיונה כעת להתכחש לאישורים שניתנו בזמן אמת על ידה או לטעון כנגד אותם אישורים. בהקשר זה, גם המומחה נשאל בחקירתו האם מניסיונו כמומחה, במיוחד בפרויקט כגון זה עסקינן, האם יכול להיות שנעשתה טעות ושולם כסף בגלל שאושר תשלום על חשבון שלא היה צריך לאשר, והוא השיב כך: "אני יוצא מנקודת הנחה שמה ששולם זה על חשבון אלא על חשבונות מאושרים ולא באופן כללי. כלומר היה מישהו אצל הנתבעת שאמר את זה הוא מאשר ולא "על חשבון". לא קיים דבר כזה" (ראה: עמ' 26, שורות 24-28).
16. למעלה מן הצורך, יצוין כי בתצהירו של האני נטען גם שלתובעת מגיעה תמורה בגין ביצוע חפירת שוחות ותאי בקרה על פי סעיפים שבהסכם, ולתימוכין הפנה האני לנספח 4 לכתב התביעה שכנגד. בקצרה אציין כי דין טענות אלו להידחות. המדובר בנספח שהוא "חשבון חלקי מס. 8 ביצוע 11/12", חשבון מצטבר שערכה הנתבעת לתובעת, ובו ניתן לראות, ואין מחלוקת על כך, שלתובעת שולם כבר סך של 475,063.14 ₪ עבור עבודות שביצעה, ובכללם העבודות הנטענות של חפירת שוחות ותאי בקרה.
17. נוכח כל המפורט לעיל, ובשים לב לאמור בחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, אני קובעת שלא עלה בידי התובעת להוכיח שהיא ביצעה את כל העבודות החוזיות על פי ההסכם או שביצעה כמויות של עבודות חוזיות מעבר להיקף העבודה המוסכמת, ומשכך אינה זכאית לקבלת כל תמורה נוספת בגין רכיב זה.

רכיב התביעה של עבודות נוספות:

1. התובעת טענה כי התמורה בגין העבודות הנוספות (שהיא אספקת עובדים וכלים) חושבה על בסיס יומי, והאני הצהיר כי כאשר התבקשה עבודה לרכיבים הנוספים, קרי עבודה לפי תשלום יומי או יחידה, הייתה התובעת מוציאה אישורי ביצוע עבודה ועליהם היה חותם ומאשר נציג מטעם הנתבעת. האני הוסיף וציין בתצהירו כי העבודות הנוספות סופקו לצורך ביצוע עבודות שביצעו עובדי הנתבעת, ואינה קשורה לעבודות על פי ההסכם. להוכחת העבודות הנוספות שבוצעו ע"י התובעת, היא מסתמכת כאמור על אישורי הביצוע שצורפו כנספח 22 לתצהיר האני, ואשר לטענתו אושרו בידי אריק גריגורייץ מטעם הנתבעת בחודשים אפריל עד ל- 17/7/2012, ולאחר מכן נכנס מר אריאל איבגי לתפקיד והיה זה הוא שאישר מטעם הנתבעת את הביצוע. לתצהירו של האני צורפה טבלה מרכזת של האישורים שניתנו וסוגי העבודה המפורטת בהם והסכום לתשלום. התובעת טענה כי סך הכל, ולפי הטבלה המרכזת את האישורים שניתנו וסוגי העבודה המפורטת בנספח 22 לתצהיר האני, היה על הנתבעת לשלם לה בגין העבודות הנוספות שחושבו על בסיס יומי סך של 821,000 ₪ (960,570 ₪ כולל מע"מ) (ראה: נספח 23 לתצהיר האני). בסיכומי התובעת נטען, שכל אישורי ביצוע העבודה והאישורים לתשלום הינם הודאת בעל דין מפורשת של הנתבעת שאינה יכולה להתכחש להם.
2. מנגד, נטען בסיכומי הנתבעת שהתובעת לא ביצעה ולא הוכיחה שביצעה עבודות נוספות שלא היו כלולות בהסכם, כאשר אף ברי לכל, כי חלק מהעבודות נאלצה לבצע פעם נוספת משום שהתובעת ביצעה אותן באופן קלוקל, וכי אין כל ראיה באשר להיקף העבודות הנוספות שבוצעו לטענתה. הנתבעת טענה כי אותם סעיפי עבודות נוספות על בסיס יומי, נועדו רק עבור עבודות שאינן כלולות בסעיפי כתב הכמויות והמפרטים שצורפו להסכם. הנתבעת לא טענה כנגד אישור כזה או אחר שבנספח 22 לתצהיר האני, אלא כנגד כל האישורים באופן גורף שאינם מהווים לשיטתה אישורי ביצוע אלא יומני עבודה שנערכו למעקב בלבד, ומהווים אישור בדבר כוח אדם ו/או ציוד שסופק. בתצהירו של שגיא, הוסיף שיומני העבודה אינם מבחינים בין עבודות נוספות לבין עבודות שהיו בתכולת ההסכם, ומן הסתם, גם אינם מהווים אישור לביצוע תשלום כלשהו. עוד טען שגיא שעל פי ההסכם, כל עבודה שהתובעת ביצעה כללה את כוח האדם והכלים הדרושים לצורך אותה עבודה, והתובעת הייתה אמורה לקבל תוספת תמורה בגין "יומיות" בלבד, שלא היו חלק מההסכם. נטען שהתובעת לא הוכיחה כי נדרשה וביצעה עבודות נוספות כלשהן, וכי מהמסמכים שצורפו על ידי התובעת, רואים בבירור שהיא דורשת בכפילות תמורה בגין עבודות שהיו כלולות בעבודה החוזית. זאב הוסיף והבהיר בתצהירו שזכור לו בבירור שהתובעת ביצעה, לכל היותר, מספר קטן של עבודות חריגות, וודאי שלא עבודות בהיקף של מאות אלפי שקלים כנטען, וכל העבודות שבוצעו, אושרו ושולמו על ידי הנתבעת. עוד הצהיר זאב שלא בוצעה הרחבה או הגדלה של הפרויקט מעבר למתכונת הפרויקט המקורית, וכי למעט עבודות שוליות וזניחות, גם הנתבעת לא קיבלה ולא נדרשה לביצוע עבודות נוספות או הגדלת הסכם מול סולל בונה.
3. עוד נטען שבגין חלק מהעבודות אשר היה על התובעת לבצע, נאלצה הנתבעת להתקשר עם צדדים שלישיים, כיוון שהתובעת כשלה לבצע את משימותיה. כך למשל, לאחר שכבר התחילה התובעת לבצע את העבודות באתר, נאלצה הנתבעת להתקשר עם קבלן תשתיות חשמל ותקשורת, דב וולף עבודות עפר בע"מ ולשלם לו סך של 27,028 ₪, ובכתב התביעה שכנגד, חזרה הנתבעת על אותה טענה, והוסיפה כי התקשרה עם עוד קבלני משנה הקבלן אסעד נאיף בע"מ והקבלן טרה-קום תשתיות תקשורת בע"מ.
4. מנספח ג' להסכם, ניתן לראות שרוב ככל העבודות שהיה על התובעת לבצע על פי ההסכם כוללות חפירה ו/או חציבה, בכלים ו/או בידיים, וכן הנחת צינורות. על פי המפרט הטכני של הפרויקט, והמפרט הכללי למתקני חשמל, ובהפנייה ספציפית לנספח 4 לתצהיר זאב, צוין שעבודות החפירה יבוצעו באמצעים מכניים או בעבודות ידיים, שהצבת תא בקרה תכלול גם חפירה, הידוק לפני הצבת התא, חיבורו לתשתיות ומילוי עפר סביבו והידוק בשכבות, וכן שלאחר גמר הנחת צינורות והחיבור לתאים, יש לנקות את פנים הצינור ולוודא שהוא שלם ונקי, ולאחר הניקוי יש להעביר בכל צינור מברשת מתכת ולנקותו משאריות חול וצרורות עפר, ולאחר מכן יש להעביר גליל בדיקה ("מנדריל"). בסעיף 9 להסכם התחייבה התובעת לשלם את כל שכר העבודה ומשכורותיהם של עובדיה, ובסעיף 7 להסכם נרשם כי נמסרה לתובעת רשימת תוכניות ומפרט טכני, והתובעת אישרה זאת וחתמה על ההסכם. כמו כן, עדי הנתבעת טענו שלתובעת נמסרו מסמכי הפרויקט, לרבות המפרט הטכני הכללי והמיוחד של הפרויקט, והמומחה אישר בחקירתו שהמפרט הכללי, אופני המדידה מהווה נספח להסכם, ונספח לכל הסכם אחר מסוג זה. מכאן אצא מנקודת הנחה שהתובעת קיבלה את המפרט הכללי והמפרט הטכני המיוחד של הפרויקט.
5. למעשה, אין מחלוקת שהרכיב ההסכמי הראשון של העבודות החוזיות על פי מדידה, כלל בתוכו גם כוח אדם והציוד הנדרש לשם ביצוען. השאלה היא, אם הוכיחה התובעת שביצעה עבודות נוספות שלא נכללו בעבודות החוזיות שבהסכם, ואשר ביצוען היה כרוך בשימוש בכלים או ציוד וכוח אדם.
6. כבר אציין שאני דוחה את טענת הנתבעת לפיה נספח 22 לתצהיר האני אינם אישורי ביצוע אלא יומני עבודה שנערכו למעקב בלבד. מלבד העובדה שטענת הנתבעת הועלתה בעל פה, בעלמא, ללא בסיס או תימוכין, כנגד מסמך ברור בכתב, הרי הטענה עלתה בדיעבד שנים לאחר סיום העבודה. המדובר במסמכים ברורים ביותר אשר נושאים את הכותרת "אישור ביצוע עבודה", ובהם מצוין שם המזמין (שהוא הנתבעת), תאריך העבודה, את פרטי העבודה שבוצעה והכמות שהוזמנה באותו יום, ובסוף כל אישור חתום במקום "חתימת המזמין" בעל תפקיד מטעם הנתבעת (בהתחלה אריק ואחרי זה אריאל). הנתבעת לא התכחשה לאישורים אלו ולא הוכיחה שהתוכן שלהם או הגדרתם שונה מהכותרת שלהם, ושני העדים מטעמה החתומים עליהם אישרו את חתימתם עליהם, כך שלא נותר ספק כי אישורים אלו כשמם הם אישורי ביצוע עבדה, ומהווים הוכחה לביצוע עבודות על ידי התובעת, אשר אושרו באותה עת ובזמן אמת על ידי הנתבעת.
7. גם בחקירתו של זאב, הוא הופנה לאישורים אלו (נספח 22 לתצהיר האני) ונשאל במה מדובר, והוא השיב כי: "באפריל 2012 לפני שנחתם החוזה וזועבי כבר הגיעו לשטח לעבוד, בינתיים עד שלא יכלו לעשות לו חשבון לפי כמויות, בינתיים סיכמו שהוא יביא את הדפים האלה של אישור ביצוע העבודה, זה בעצם מה שאתה אומר יומני עבודה ופה הוא כתב שבאותו יום 2.4.12 הגיע מחפרון ושלושה עובדים ופה בעצם בדפים הללו מחודש אפריל שעל בסיסם הוצאתי.. זה לפני שחתמו איתו על ההסכם וכתב הכמויות". מכאן ניתן ללמוד שמטרתם של אותם אישורי ביצוע, היה לתעד את העבודה שביצעה התובעת עוד טרם חתימת ההסכם, ועל בסיסם היא אמורה לקבל תשלום. הנתבעת לא הוכיחה כי אותו סיכום עליו העיד זאב כאמור, שונה במועד כלשהו לאחר מכן, ודווקא מעיון באישורי הביצוע ניתן לראות שנרשמו בו העבודות שבוצעו על ידי התובעת ואושרו על ידי הנתבעת, לא רק טרם החתימה על ההסכם (30.4.12), אלא עד לסיום העבודות בפרויקט (עד חודש 11/2012).
8. יתרה מכך, מחקירת זאב עולה שהנתבעת מילאה יומני עבודה (ראה: עמ' 54, שורות 27-29) ואין היגיון למלא שני יומני עבודה, ואילו רצתה הנתבעת להראות שהיו לה יומני עבודה השונים מאישורי הביצוע הללו (ככל שמהווים הם לשיטתה יומני עבודה) הייתה מציגה את יומני העבודה שמילאה וניהלה בעצמה, אולם היא נמנעה מלעשות זאת. לצד זאת, זאב אישר שבהסכם לא היתה דרישה שהתובעת תמלא יומני עבודה, ולא היה בידו מסמך כלשהו המעיד על כך שהוא ביקש מהתובעת לנהל יומני עבודה (ראה: עמ' 54, שורות 19-26). גם האני שלל בחקירתו שבמסגרת הפרויקט נתבקשה התובעת לספק לנתבעת יומני עבודה בגין כל הפועלים והציוד שבאתר כל יום. האני העיד שיש יומן שמתנהל אצל הנתבעת לכל מה שמתרחש באתר, בכל מה שקשור לנתבעת, והם היו חלק מהצוות שנמצא שם, וכל בוקר היו שואלים אותם מה הם הולכים לעשות. האני העיד שהוא בעצמו לא ביצע רישום של יומני עבודה, וטען שהפרויקט נוהל על ידי אנשי הנתבעת (ראה: עמ' 37, שורות 20-24).
9. זאב נשאל בחקירתו (עמ' 56 שורות 15-24) מדוע נרשם באחד מאישורי הביצוע "אישור זאב" והוא השיב כי: ".. אז בזמן שהוא נתן מחיר הוא לא לקח את המכבש בחשבון.. בגלל שהוא התחיל עם זה אז נתתי לו אישור כי גם התכוונתי לשלם על מספר הימים שהשתמשו במכבש, ואכן שילמתי..". מעבר לכך, וחרף טענתו של זאב שהאישורים הללו (נספח 22 לתצהיר האני) אינם לצורכי תשלום, הוא סותר את עצמו ומעיד שהוא שילם לתובעת עבור המכבש בשני הימים 15-16/5/2012 כפי שזה מופיע באישורים שבעמ' 313 בנספח 22 (ראה: עמ' 56, שורות 30-31). גם בהמשך הוא העיד שבאישור 323 שבעמ' 326 קיבלה התובעת כסף עבור ביצוע עבודות ביום 8/6/2012 באומרו כך: "פה יש משהו מיוחד ועל זה הוא קיבל כסף, התקנו צינורות תקשורת והיה צריך לעשות ריתוך. שוב הפעם, זה כלול בהתקנת צנרת אבל הבן אדם בא ואמר שלא לקח בחשבון, ידע לא ידע, בכי בכי, ואישרתי לו צוות רתכים של צנרת". זאב אישר שאישור זה (מס' 323) הוא אישור עבודה (ראה: עמ' 59, שורות 10-15).
10. בהקשר זה, יש לדחות את טענת הנתבעת שהמכבש הוא חלק מהעבודה לפי מטרים (הכלולה בהסכם), טענה שנסתרה בעדותו של זאב לפיה בזמן אמת התחייבה הנתבעת לשלם עבור המכבש. בעמ' 56, שורה 30 נשאל זאב: "אבל את המכבש צריך לשלם." והוא השיב: "את המכבש פה ב- 313 אני שילמתי". בחקירתו של האני הוא נתבקש לאשר שבשביל הצבת תא בקרה (עבודה הכלולה בחוזה) היה צריך מכבש, והוא השיב כך: "לא. אנחנו עבדנו בקטע של ייבוש ים, ז"א אנחנו חופרים עד מתחת למפלס של פני המים אז היינו שמים חצץ ומהדקים את זה עם כלי אחר, עם ג'בקה. אנחנו לא יכולים להוריד מכביש כי תוך 10 דקות אנחנו צריכים לשים את התא, אחרת יתמלא מים. המקום הזה לא מתאים לעבודת מכבש" (ראה: עמ' 39, שורות 15-19).
11. האני הצהיר כי התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת בתחילת חודש 4/2012, על סמך הסכמות בעל פה ובמסגרת עבודה יומית, על בסיס מחיר ידוע לפועל ולכלי עבודה. הוא הצהיר כי בשלב זה בוצעה העבודה כסיוע לצוות הנתבעת ברציפים 60 ו- 61, ובהמשך בוצעו עבודות נוספות לבקשת הנתבעת, ברציפים 64 ו- 65. האני הוסיף כי במקביל, הוחלף מנהל הפרויקט, ועל סמך הצעת מחיר קודמת שנשלחה, התקדמו הצדדים לחתימת ההסכם. בחקירתו של האני הוא נתבקש להפנות להצעת המחיר הנטענת, אך לא הצליח למצוא אותה. האני נשאל מתי הנתבעת ביקשה להוסיף את רכיב העבודות הנוספות, והוא השיב שבתחילת חודש מאי 2012, וכי זאב מטעם הנתבעת הוא שביקש זאת, ובהתאם, היתה ביניהם התכתבות במייל וזאב שלח לו את ההסכם מעודכן עם העבודות הנוספות שהוספו בכתב יד להסכם(ראה: עמ' 38, שורות 5-13, ונספח 5 לתצהיר האני). האני נשאל אילו עבודות נוספות ביצעה התובעת, והוא השיב: "התחלנו לעבוד לפי ההסכם עם הכמויות, במקביל הנתבעת עבדה עם צוות שלהם וביצעו עוד עבודות. בשלב מסוים הנתבעת לא הספיקה בעבודות וביקשה שנעזור להם עם כוח אדם וכלים, ומכאן התחלנו לספק להם פועלים וכלים וביקשנו שיכינו את התוספת להסכם עבור העבודות הנוספות, ביקשנו שכל עבודה נוספת יחתמו לנו על אישור ביצוע עבודה" (ראה: עמ' 33, שורות 2-9). האני הופנה לנספח 5 לתצהירו שממנו עולה שזאב החזיר לו מייל עם הסכם עם הערות ותיקונים ביום 21.5.12, ונתבקש לאשר שבין 30.4.12 לבין 21.5.12 לטענתו, הוא ממשיך לספק עובדים לנתבעת, והוא השיב: "באותה תקופה סופקו עובדים, גם בהמשך לחודש אפריל. לא הפסקנו". האני נשאל איך הוא סיפק עובדים בלי שיש לו הצעת מחיר מאושרת, והוא השיב שהיתה מאושרת בע"פ, והוא רצה בכתב, אז זאב שלח לו את ההסכם החדש. בתצהירו של זאב הוא אישר שביום 21.5.12, או בסמוך לכך, לבקשת התובעת, הוא העביר להאני כתב כמויות מעודכן על גביו כתב בכתב ידו את המחיר הנדרש בגין עבודות על בסיס יומי (העבודות הנוספות).
12. האני הצהיר שהנתבעת היתה מדי פעם מבצעת תשלומים על חשבון החוב, וכדי להדגים זאת, צורף נספח 6 לתצהירו שהוא התכתבות במייל בינו לבין לזאב, ובו כותב האני לזאב ביום 8/5/2012 "..מצורף חשבון מחפרון פולנום חיפה עד 3/5/2012". זאב עונה למייל ביום 9/5/2012: "רצ"ב חשבון חודש 04/2012 מאושר". לנספח 6 צורף גם "חשבון שניידר פולינום 4/2012" טבלה המפרטת עבודות מחפרון מיום 1/4/2012 עד ליום 3/5/2012 בסך של 20,416 ₪, ועל גבי אותו חשבון נכתב על ידי זאב "מאושר לתשלום" והוא חתום עליו עם חותמת הנתבעת. בחקירתו של האני הוא הופנה לנספח 6 לתצהירו, ואישר כי החשבון שם הוא עבור עבודות שאינן חלק מההסכם אלא עבור עבודות נוספות.
13. בסיכומי הנתבעת נטען כי תחילה, היא ביצעה את העבודות הקשורות עם הנחת וחפירת הצנרת באמצעות קבלני משנה, להם שילמה על בסיס "יומיות", ובכללם התובעת שהחלה לעבוד באתר "ביומיות" בחודש 4/2012. הנתבעת הבהירה כי היא סיפקה לאתר כוח אדם וכל הציוד, וטענה שהתובעת מנסה לבסס את טענתה שהנתבעת אישרה לה תשלום בגין עבודות נוספות תוך הסתמכות על חשבון חודש 4/2012, בעוד שמדובר בניסיון חמור ביותר להטעות את בית המשפט, שכן באותו חודש, טרם השתכלל בין הצדדים הסכם "מדידה" והתמורה באותו חודש שולמה לתובעת על בסיס יומיות בלבד. למעשה, הנתבעת טענה שרוב "העבודות הנוספות" אושרו בחודש 4/2012, טרם החתימה על ההסכם, שעה שהן כלל לא היו "עבודות נוספות".
14. אין מחלוקת כי ההסכם עם כתב הכמויות המעודכן לאחר הוספה בכתב יד בגין רכיב העבודות הנוספות, נשלח לתובעת ביום 21.5.12, ועובר לכך לא היה ביניהן כל מסמך בכתב המעיד על כך שהתובעת והנתבעת הסכימו על רכיב עבודות נוספות, והאני עצמו הצהיר כי עובר ליום 21.5.2012 הייתה בין הצדדים הצעת מחיר מאושרת בע"פ. האני גם העיד כאמור שהנתבעת ביקשה להוסיף את רכיב העבודות הנוספות בתחילת חודש מאי 2012, כך שלצורך חישוב עבודות נוספות שבוצעו על ידי התובעת, ככל שיוכחו, לא יובא בחשבון חודש 4/2012 (שאגב כבר אושר ושולם לה כפי שניתן לראות בנספח 6 לתצהיר האני).
15. האני הצהיר כי ביום 18.8.2212 הוא העביר לנתבעת (לזאב) מייל וחשבון מפורטים הן לפי כמויות והן לפי יומני עבודה, ובהודעה זו שוב ביקש כי ישולמו התשלומים אשר טרם שולמו עד לאותו מועד (ראה: נספח 7 לתצהיר האני). בנספח 7 רואים טבלה הנושאת כותרת "חשבון פולינום 7/2012", ובה מפורטות כמויות של עבודות חוזיות ועבודות נוספות שלטענת התובעת ביצעה בפרויקט בחודש זה בסך של 597,103.44 ₪, וכן יומן עבודה לחודש 7/2012. עוד צורף לתצהיר האני פירוט כמויות ויומן עבודה בקשר לחשבון חודש 9/2012, בדומה לנספח 7, ובנספח 15 ניתן לראות מייל מזאב המורה (ככל הנראה למישהו מעובדי הנתבעת) על הקלדת חשבון חודש 9/2012 לבינארית והעברתו אליו לחתימה.
16. האני הצהיר שביום 9.9.2012 העבירה הנתבעת אישור לחשבון חלקי מספר 4, ובו ניתן לראות בבירור כי גם עבודות שתשלום בגינן התבקש על פי תחשיב עבודה יומית של עבודות נוספות, אושר לתשלום. קרי, שהנתבעת אישרה לתובעת עבודות נוספות. לתימוכין, צורף נספח 8 לתצהיר האני שהוא למעשה חשבון חלקי מספר 3 עבור ביצוע עבודות בחודש 6/2012, וחשבון חלקי מספר 4 עבור ביצוע עבודות בחודש 7/2012. שני חשבונות חלקיים אלו, מחולקים לשני פרקים, פרק אחד של עבודות חוזיות ופרק שני של עבודות נוספות, ובהם ניתן לראות בבירור כי אושר לתובעת תשלום תמורה בגין ביצוע עבודות משני הסוגים, הן החוזיות והן הנוספות. אישורים אלו מהווים הודאת בעל דין מטעם הנתבעת, הן לעניין ביצוע העבודה הנוספות והן בדבר אופן התיעוד והחישוב המגיע לתובעת, כשכבר קבעתי כאמור לעיל שאני דוחה את טענת הנתבעת לפיה חשבונות אלו שולמו בשגגה. כך גם ניתן לראות בנספח 9 לתצהיר האני, שהוא חשבון חלקי מאושר מספר 5 עבור ביצוע עבודות חודש 8/2012 על ידי התובעת.
17. בחקירתו של זאב הוא נשאל אודות נספח 8 לתצהיר האני והאם זה חשבון שעשתה הנתבעת, והוא השיב כך: "אני חתמתי, יפה מאוד. אז הנה בחשבון הזה הפרק הראשון אלה עבודות שנעשו על בסיס כתב כמויות שמופיע על שני הדפים המצורפים לחוזה ההתקשרות ויש את פרק 02.99 שזה עבודות נוספות ופה בעצם הכנסנו סעיפים שכבר אחרי שהתחלנו לעבוד הקבלן בא וביקש להוסיף לו סעיפים למקרה שנעבוד לא לפי סעיפי חוזה, אלא לפי שעות וימי עבודה, ציוד כוח אדם, באותם המקרים שהעבודות לא כלולות בסעיפי החוזה (ראה: עמ' 51, שורה 36, ועמ' 52, שורות 1-5). זאב העיד שרוב ימי העבודה בחשבון מחודש 6/2012 (נספח 8 לתצהיר האני) הם על חודש 4/2012.
18. זאב נשאל לגבי העבודות הנוספות שאישר במסגרת החשבונות המאושרים: "כל פעם היו עוד עבודות ועוד הפעם אישרת", והוא השיב: "כשאני הוספתי לו בכתב יד את הסעיפים הללו לחוזה, באמת ראיתי שלפעמים לאחר שהיה לנו צוות שלנו של הנתבעת שעשינו עבודות של קשורות אליו, הארקות וכו', היה מגיע אליו מנהל עבודה ומבקש ממנהל העבודה של זועבי "אני צריך עזרה להזיז שוחה להארקה" אז מנהל העבודה שהוא בנו של זועבי סיפר לזועבי שהוא גם עוזר למנהל העבודה של הנתבעת להזיז פה ושם ציוד וזה לא כלול בחפירה שלי. אז בא זועבי ואמר "הנה פה עבדו ככה וככה" אז הייתי יושב עם מנהל העבודה שלנו והוא היה מאשר את זה שהוא ביקש מבנו של זועבי ואני הייתי מאשר. גם היה על זה מו"מ, אפשר לראות בחשבונות שלפעמים הוא מבקש 2 והייתי נותן 1.5" (ראה: עמ' 53, שורות 1-9).
19. זאב נשאל האם התובעת צריכה לקבל כסף עבור עבודות נוספות, והוא השיב: "..התובעת עשתה עבורנו כל מיני עבודות כמו שאמרנו לך של להעביר שוחת הארקה שהם לא התעסקו עם זה והצוות שלנו היה צריך עזרה עם אותו מחפרון, אז הוא עזר. בדיעבד אני רואה שעשיתי טעות שאישרתי לו על המכבש, היה צריך לכלול את זה לפי הסעיף בחוזה. אני הייתי ותרן, רחמן ואישרתי לו" (ראה: עמ' 62, שורות 24-28).
20. האני נשאל איך הוא יודע שאותם עובדים שרשומים באישורי הביצוע לא ביצעו עבודות חוזיות, והוא השיב: "כל יום בבוקר יש תכנית עבודה, מי שעובד בעבודות החוזיות עובד בנפרד, והעבודות הנוספות יוצאים מאותו מקום בבוקר, מאותו מחסן, לוקחים את הכלים, הולכים עם אריק ועושים מה שהוא מבקש מהם". לתימוכין, הפנה האני לחתימות של אריק באישור הביצוע, שזה אומר שהעובדים עשו את העבודה (ראה: עמ' 42, שורות 11-16).
21. האני הופנה בחקירתו לאישור ביצוע 289 עמ' 301 (שבנספח 22 לתצהירו), שם כתוב "יום עבודת מחפרון" ביום 30.4.12, ונשאל איזה עבודות עשה עם המחפרון באותו יום, והוא השיב: "זה חתימה של אריק על המסמך. עד אז לא נכנסנו לעבודות החוזיות, הוא עבד רק יומיות מול שניידר". האני הסביר ש"אריק ביצע עבודות אחרות של צנרת, הארקות. חוץ מזה, זה לפני שהתחלנו לעבוד, 3.4.12 עוד לא התחלנו לעבוד". האני העיד שלפי הרשום בחלק מאישורי הביצוע, הוא עזר לאריק לפרוס צינורות שלא בתחום העבודה שלו. בהמשך הוסיף האני כי: "המקום שעובדים בו עם אריק זה מקום אחד, זה קרוב לים. אנחנו עשינו את החפירה בתעלות בקווים הראשיים, השוחות של הארקות קרוב לים, מה שבוצע על ידי אריק והאנשים שלנו טיפלו בשוחות הללו במסגרת עבודות נוספות". נאמר להאני שבחלק מאישורי הביצוע כתוב "אין חפירות", והוא אישר זאת וטען שהמחפרון זה לא רק חפירה, הוא גם כלי שירות.
22. בחקירתו של אריק (שחתום על חלק מהאישורים שבנספח 22), העיד שהתחילו לעבוד בפרויקט בלי קבלני משנה, הוא היה מנהל העבודה וכל העובדים היו של הנתבעת בצוות שלו. אריק נשאל האם השתמש בקבלני משנה על בסיס יומי לתיקונים ולעבודות שצריך, אם למשל היה צריך מחפרון, מכבש, והוא השיב שלגבי מחפרון הוא לא כל כך יודע מה היה בדיוק בהסכם עם התובעת, זה לא היה עניין שלו והוא ניהל את העבודה. לגבי מכבש, הוא העיד שהיה שם אחד בשטח ואף פעם לא עבד. נשאל האם היו כלים שהיה צריך עבור העבודות שעשה לבד עם הצוות של הנתבעת, והוא השיב כי: "היו כלים שלי בשטח. השתמשתי במחפרון ברור. היו שוחות גדולות, ענקיות שהקבלן שלנו לא יכל להתקרב כי כל שוחה שוקלת מעל 10 טון ולא היו לנו כלים כדי לעבוד עם שוחות כאלה. היו שוחות קטנות שפעם אחת זועבי התחיל לעבוד בשוחות האלה, הילדים של זועבי. הם לא הסתדרו בגלל גבהים, מיקום.. ואנחנו התחלנו לעשות את השוחות לבד עם הצוות לבד. מה שהוא כן עשה עם המחפרון שלו זה שטח לשוחות קטנות". אריק אישר שהוא חתם על האישורים שבנספח 22 לתצהיר האני, וחתם על כמות פועלים וכלים, אך הכתוב בהם לא כתב ידו אלא של האני או של בנו, וכי אם לא רשום שהיה כמות אנשים, זה אומר שהמחפרון והמכבש היו באתר.
23. בהתייחסות המומחה לאישורים לביצוע עבודה שנמסרו לו, עליהן חתום אריאל מהנתבעת, הוא ציין שכל האישורים הללו אינם מופרדים כדי לקבוע שהם משמשים ראיה להיותם תוספת עבודה. המומחה כתב כי היה עליו להפריד בין עבודה שבוצעה בהתאם להסכם לבין עבודה נוספת שעליה היה צריך להיות משולם תשלום, אך לא מצא ולא קיבל חומר ערוך כפי שהיה צריך לקבל. בהמשך הוסיף המומחה בעניין מסמכי "אישור ביצוע עבודה" שממוספרים ובהם תאריכי האישור כי: "מכל האישורים לא למדתי על "תוספות" אלא רק על העובדה שהעבודה המיועדת בוצעה. את כל זה יש להפריד. אני זקוק להוכחת "התוספות" מהסוגים שצויינו. "שינויים או "הרחבת היקף"".
24. יחד עם זאת, המומחה אישר כי על סמך חשבונות מאושרים של הנתבעת, נמצא כי התובעת עשתה עבודות נוספות (למשל באמצעות מחפרון): ".. מה שידוע לי מתוך המסמכים זה שהיו עבודות נוספות. לדוגמא, בין אפריל 2012 לנובמבר 2012, 8 חודשים, יש בחשבונות שהם חתומים ומאושרים על ידי הנתבעת שהיה שימוש במחפרון.." (ראה: עמ' 8, שורות 29-31).
25. המומחה הופנה לאופני המדידה שבמפרט הכללי למתקני חשמל (נספח 3, עמ' 15 סעיף 08.02.04 לתצהיר שגיא), ונשאל האם סעיף זה (העוסק בביצוע עבודות חפירה, מילוי וגימור פני שטח) אומר שחלק ממכלול העבודה שמבוצעת נמצאים גם הכלים המכניים כולל מחפרון, והוא השיב: "אין תשובה חד משמעית לשאלתך, מכיוון שיש רק אזכור של ציוד בהקשר של היחסים בין הצדדים בסעיף 5 להסכם". המומחה נשאל, לפי נספח זה, האם בעבודה שמופיעה בחוזה כלולים כלים הנדסיים, והוא השיב: "בסעיף הזה של 08.02.04 רשום "חפירת תעלות תבוצע באמצעים מכניים" שזה מחפרון לדוגמא, "או בעבודות ידיים.. והכל כמצוין במסמכי החוזה". כעת אני הולך לנספחי החוזה". המומחה נתבקש לאשר שגם על המחפרון, עבודת ידיים וכו', צריך אישור של המפקח, והוא השיב שראה בחשבונות של התובעת שיש אישור של אריאל שהוא מאשר את המחפרון. בהקשר זה יצוין כי על פי ההסכם, הגדרת "המפקח" היא, מטעם מזמין העבודה. בחקירת המומחה, ניסה ב"כ הנתבעת לטעון שלמעשה, המפקח בהסכם הוא המפקח מטעם סולל בונה ולא מטעם הנתבעת, וכי האישור הנדרש לביצוע עבודות נוספות או תשלום כלשהו הוא של המפקח מטעם המזמין- סולל בונה ולא של הנתבעת. אם טענתה זו של הנתבעת הייתה נכונה, אזי לא ברור מדוע בכלל נציגי הנתבעת טרחו וחתמו על אותם אישורי העבודה בזמן אמת, הרי לפי שיטתה, אותם אישורי ביצוע החתומים על ידי נציג מטעמה, לא שווים כלום.
26. אני דוחה את טענת הנתבעת בהקשר זה. הגדרת "המפקח" שהוא מטעם מזמין העבודה, אין בה בהכרח כדי ללמד על כך שהכוונה למפקח מטעם סולל בונה או משרד הביטחון, ובפרט כאשר מתחת להגדרה זו, נרשמה גם הגדרת "המזמין/החברה" שהיא הנתבעת, ומכך ניתן דווקא להבין שהכוונה למזמין העבודה בנסיבות אלו הוא הנתבעת ולא סולל בונה או משרד הביטחון, ששמם גם לא הוזכר כלל וכלל ולא הופיע בשום מקום בהסכם.
27. המומחה הופנה בחקירתו לנספח 22 לתצהיר האני, למסמכים הנושאים כותרת "אישורי ביצוע עבודה", והוא אישר שמדובר במסמכים שכמעט בכולם רשום מחפרון ושהם חתומים. המומחה אישר שמאותם אישורים ניתן להוציא את הרכיבים של העבודות הנוספות שנוספו על גבי כתב הכמויות, ושללא ספק ניתן לחשב את התמורה בגינם על פי המוסכם בהסכם, אך טען כי אינו יודע להשיב האם זו עבודה ברג'י או שאלה עבודות שנעשו במסגרת החוזית.
28. הוצג למומחה את נספח 8 לתצהיר האני, והוא אישר שמדובר בחשבון חלקי מס' 3 לתשלום (עמ' 238), ושהוא מאושר ומחולק לרכיבים לפי מטרים ולפי ימי עבודה. קרי, שיש הפרדה ברורה בין עבודות חוזיות לעבודות נוספות, ואפשר לראות מה בוצע לפי מטרים (חוזי) ומה לפי ימי עבודה (נוספות), וכן שצוין בו אילו עבודות נעשו. המומחה נשאל גם אודות חשבון מס' 4 שבנספח 8, והקריא מה שהוא רואה בו בפרק עבודות נוספות ואישר שיש עליו חתימה של הנתבעת. למעשה, מעבר לסך של 68,000 ₪ שאישר המומחה שמגיעים לתובעת, הוא אישר גם את הסכומים שבפרק עבודות נוספות אשר אושרו על ידי הנתבעת בחשבונות החלקיים שבנספח 8 ושנחתמו על ידה. בהקשר זה, הפנה ב"כ התובעת בסיכומיו לחקירת המומחה הנ"ל, וטען שהמומחה מאשר שהתובעת ביצעה עבודות נוספות על סמך החשבונות המאושרים על ידי הנתבעת (נספחי 8 ו- 9 לתצהיר האני), מעבר לסך של 68,000 ₪ שקבע שמגיע לה.
29. בהשלמת חקירה של ב"כ הנתבעת למומחה, הוא נשאל האם קיבל מסמכים כלשהם שמראים על ביצוע עבודות רג'י, והוא השיב שאין הפניה ישירה, וכי יש ערימות של מסמכים בלי הפרדה לעומת למשל, החשבונות החלקיים שבנספח 8 לתצהיר האני. נאמר למומחה שהכוונה האם הוא קיבל מסמכים המצביעים על ביצוע עבודה בפועל, ז"א שמות של עובדים, מספרי רישיון רכב שעבדו באתר, מחפרון שעבדו באתר, והוא השיב שלא קיבל, וכי יש פיזור גדול מידי של מידע ולכן הוא מביא את זה לפתחו של בית המשפט על מנת שיקבע אילו מסמכים קבילים ואילו לא.
30. על סמך כל הנתונים והראיות שהוצגו לעיל, אני קובעת שיש באישורי הביצוע (נספח 22 לתצהיר האני) כדי להעיד על ביצוע עבודות נוספות שביצעה התובעת בפרויקט. אמנם, ולאור המפרטים הטכני המיוחד והכללי, לא ניתן להבחין באישורי הביצוע אילו עבודות הן נוספות ואילו הן כלולות במסגרת העבודות החוזיות, אך עובדה היא שהנתבעת אישרה לתובעת עבודות נוספות במספר הזדמנויות שונות לאורך הפרויקט, בחשבונות חלקיים מס' 3, 4, 5 ו-8 (נספחים 8 ו- 9 לתצהיר האני, ונספח 3 לתצהיר זאב), ושם ידעה היא להבחין בין שני סוגי העבודות שביצעה התובעת וחילקה את החשבונות בהתאם, לשני פרקים, פרק של עבודות חוזיות ופרק של עבודות נוספות.
31. אישורי העבודה החתומים ע"י נציגי הנתבעת, ביחד עם החשבונות החלקיים דלעיל, מלמדים על צורת ההתנהלות בין התובעת לנתבעת בשטח בזמן אמת. הם מלמדים על הכרת הנתבעת בכך שהתובעת אכן ביצעה עבודות נוספות, מעבר להסכם, ואף שילמה לה תשלומים בגין עבודות אלו בפרק נפרד בחשבונות החלקיים.
32. הנתבעת טענה כאמור שהיא נאלצה להתקשר עם קבלנים אחרים שיבצעו עבודות שהיו בתכולת ההסכם עם התובעת, ובכלל זאת: קבלן תשתיות חשמל ותקשורת, דב וולף עבודות עפר בע"מ, לו שילמה את הסך של 23,300 ₪; הקבלן אסעד נאיף בע"מ, לו שולם סך של 7,434 ₪ (הסכום הופחת בסעיף 04.18.01.0030 בטבלה שבנספח 6 לכתב התביעה שכנגד); והקבלן טרה-קום תשתיות תקשורת בע"מ, לו שולם סך של 58,387 ₪. הנתבעת טענה כי למותר לציין כי גם התמורה ששולמה לקבלנים אלו שביצעו עבודה שהיתה בתכולת ההסכם מול התובעת, בסך כולל של 81,687 ₪, יש להפחית מהחשבון.
33. מנגד, טענה התובעת בכתב ההגנה לתביעה שכנגד שבעניין קבלן התשתיות דב וולף בטענה ששולמו לו 23,300 ₪, הרי העבודה מתייחסת לתקופת תחילת ביצוע ההסכם בינה לבין הנתבעת, ואף בתקופה שהיא לא היתה באתר. בעניין הקבלן אסעד נאיף, טענה התובעת שהוא ביצע עבודות חצי שנה לאחר שהתובעת סיימה את עבודתה בפרויקט. בעניין הקבלן טרה-קום טענה התובעת שכאן בחוצפתה מנסה הנתבעת לקזז עבור עבודות שבוצעו בשנת 2011 כשהחוזה ביניהן היה בחודש 4/2012 מה שמעיד שהנתבעת מנסה בכל דרך להטעות את בית המשפט ולגזול מהנתבעת שכנגד את אשר מגיע לה.
34. אין בידי לקבל את טענתה של הנתבעת לתשלום נוסף בגין עבודות לקבלנים אחרים, משהטענה לא הוכחה ונמצאה כמשוללת כל בסיס (ראה: עדות זאב עמ' 65, שורות 29-34, ועמ' 66 שורות 1-13). אכן מעיון באותם תשלומים לקבלנים הנוספים עולה כי המדובר בעבודות שלא מאותה תקופה של ביצוע הפרויקט ע"י התובעת אלא לפניה או אחריה, ואין כל אינדיקציה או הוכחה לכך שאותם קבלנים ביצעו עבודות שנכללו בהסכם עם התובעת, ואותם קבלנים כמובן לא הובאו לעדות ע"י התבעת, כך שלא הוכח כל קשר בין עבודות אותם קבלנים לעבודת התובעת בפרויקט.
35. אשר על כן, אני קובעת שהתובעת זכאית לקבלת תמורה בגין העבודות הנוספות שביצעה בפרויקט, וכי התמורה תחושב לפי הטבלה שצורפה כנספח 23 לתצהיר האני. כן יצוין כי חישוב מחיר היחידה של צוות עובדים יחושב לפי 400 ₪ ליחידה (בהתאם למחיר שנקבע בהסכם בתוספת בכתב יד) ולא 500 ₪ כמצוין בטבלה. כך שסה"כ מגיע לתובעת בגין העבודות הנוספות 741,800 ₪ בהפחתת הסכומים שכבר שולמו לה בגין על פי החשבונות החלקיים כאמור בהמשך.
36. בהמשך לאמור, ועל פי המסקנות דלעיל, הרי התובעת אינה זכאית לכל סכום בגין רכיב התביעה של העבודות החוזיות כאמור לעיל, ובגין רכיב התביעה של עבודות נוספות היא זכאית לסך של 741,800 ₪, (סה"כ בגין שני הרכיבים 741,800 ₪) ומסכום זה יש להוריד את כל הסכומים ששולמו לתובעת בגין עבודות חוזיות ועבודות נוספות לפי החשבונות החלקיים (נספח 3 לתצהיר זאב) בסך 475,063.14 ₪ (עליו אין מחלוקת), כך שהיתרה לה זכאית התובעת אם כך עומדת על סך של 266,737 ₪.
37. אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה שילמה לתובעת תשלום כפול בגין חודש 4/2012, הרי התשלום של חודש 4/2012 כבר הובא בחשבון לצורך ההפחתה הנ"ל מאחר והתשלום של חודש 4/2012 נכלל בנספח 8 לתצהיר זאב שכולל את כל התשלומים מחודש 4/2012 עד חודש 11/2012, והוא נכלל בסכום ששולם לתובעת בסך 475,063.14 ₪.
38. באשר לתביעה שכנגד, הרי הוגשה בחלוף כ- 6 שנים מאז סיום עבודתה של התובעת בפרויקט, ועד לאותו מועד לא העלתה הנתבעת כל טענה כנגד התובעת או כל דרישה לקבלת כל תשלום מהתובעת, גם לא לאחר סיום ההתחשבנות בין הנתבעת לסולל בונה. מצטייר כי לא היתה כל מחלוקת באשר להיקף העבודה שבוצעה, תקינותה וזכותה של התובעת לקבלת כספיה. התביעה שכנגד התבססה על החשבון הסופי שערך לה ואישר לה סולל בונה (ראה: נספח 8 לתצהיר שגיא) מבלי שיובא כל עד מטעם סולל בונה, ועל טבלת אקסל עלומה שצורפה לתצהירו של שגיא, שלא נערכה ע"י שגיא, והוא אף לא ידע להשיב על כל שאלה בעניינה, בעוד שאין לתובעת כל קשר עם סולל בונה, והיא אינה כפופה לחישובים והתשלומים בינו לבין הנתבעת.
39. לסיכום – אני מקבלת את התביעה העיקרית בחלקה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 266,737 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪ (כולל מע"מ).

התביעה שכנגד- נדחית

המזכירות תמציא פסק דין זה לב"כ הצדדים, ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ג אב תשפ"ב, 10 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.