<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד סמוכה

הנאשם – נוכח

הסניגור – עו"ד נאג'י עאמר, ס. ציבורית

פרוטוקול

הסניגור:

מרשי מוותר על זכותו ל – 48 שעות.

כתב האישום הוקרא לנאשם ואמר שהבינו. הנאשם נשאל מה תשובתו לאישום והשיב:

אני מודה בעובדות המפורטות בכתב האישום.

ב"כ המאשימה:

לאור דברי הנאשם, אבקש להרשיעו בעבירות המפורטות בכתב האישום.

הנאשם בעזרת תרגום סניגורו:

אני מודה באמור בכתב האישום. כל האמור נכון.

ב"כ המאשימה:

לאור הודאת הנאשם, אבקש להרשיעו במיוחס לו בכתב האישום.

<#4#>

הכרעת דין

על סמך הודאת הנאשם, אני מרשיע אותו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ה' אב תשע"ו, 09/08/2016 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

הנאשם הורשע בכניסה לישראל שלא כחוק כאשר בתאריך 08.8.16 שהה הנאשם בכפר דיר אל אסד, בשטח מדינת ישראל, מבלי שהיה ברשותו אישור כניסה ושהייה כדין.

מתחם העונש הראוי לעבירות שב"ח עם עבירה נלוות הינה של מאסר בפועל אשר מתחם העונש הוא בין חודש מאסר עד חודשי מאסר בפועל, מאסר ע"ת והתחייבות.

לביצוע העבירה של כניסה לישראל קדם תכנון מוקדם לביצוע העבירה, חבירה ותיאום עם המסיע, היציאה ממקום מושבו הקבוע בשטחי הרשות הפלסטינית עד להגעה לתוככי מדינת ישראל (לא מדובר בעבירה ספונטנית בפרץ של רגשות או החלטה בת רגע לביצוע העבירה).

הנזק החברתי, הכלכלי והביטחוני למדינה הוא רב כשהמדינה משקיעה כסף רב ומשאבים לצורך סגירת הגבולות ובניית מחסומים וגדר גבול שנפרצת מדי יום, הפעלת מערך מודיעין וסיכול לצד הנזק הכלכלי של העסקת עובדים לא חוקיים מערך שלם של "עבודה שחורה" ולא מדווחת והפגיעה בעובדים החוקיים במדינה.

עבירת השב"ח הינה עבירה קשה לגילוי לאור מגבלות משטרת ישראל שאמונה על הלחימה בפשיעה בנוסף על ביטחון הפנים, כך שעבירות כאלה מתגלות בדרך כלל באקראי ורשויות אכיפת החוק. בהתאם להנחיות התביעה אין מעמידים לדין בגין הכניסה הראשונה בה מגורש השב"ח לשטחי הרשות.

מן הטעמים שהוזכרו, מדיניות הענישה הנהוגה וההלכה שיצאה מבית המשפט העליון כי בעבירות על חוק הכניסה לישראל ראוי להטיל עונש מאסר בפועל של ממש כנגד השב"חים, מאסר בו יחוש השב"ח כי הדבר אינו כדאי (ברע"פ 3173/09, מוחמד פראגין נ' מדינת ישראל).

נציין כי לאחרונה חלה הסלמה משמעותית באירועי הטרור כלפי אזרחי מדינת ישראל בכל רחבי הארץ. לנוכח הועבדה כי חלק ניכר מהמפגעים הינם שוהים בלתי חוקיים לא ניתן לדעת מי נכנס למדינת ישראל במטרה להתפרנס או במטרה לפגע. על כן מתבקש ביהמ"ש להחמיר בעונשם של השוהים הבלתי חוקיים הנמצאים בארץ. אני מפנה את ביהמ"ש לפסק דין אלהרוש, אשר מתמקד בקביעת מתחם הענישה, שם נקבע בבירור כי אומנם המתחם נע בין מאסר על תנאי ל- 5 חודשי מאסר, אך הכול נתון לשינוי בעקבות המצב הביטחוני הקיים במדינה.

לנאשם אין הרשעות קודמות.

לאור האמור, אבקש להטיל על הנאשם עונש מאסר שלא יפחת מחודש וכן מאסר על תנאי.

הסניגור טוען לעונש:

אבקש להפנות להלכת אל הרוש ולפסיקת בתיהמ"ש המחוזיים במחוז הקובעים כי המצב הבטחוני אינו צריך להשפיע על מתחם הענישה. לא נלוו עבירות נוספות לעבירות הכניסה לישראל. אבקש לשים את הדגש למאסר מותנה. הנאשם הוא מפרנס יחיד במשפחתו, מתעד להתחתן ואין אדם אחר שיכול לעזור בפרנסה.

הנאשם בעזרת תרגום סנגרו:

אני מצטער.

הסניגור:

אבקש לאפשר לנאשם שיחת טלפון על חשבון המדינה.

<#3#>

גזר דין

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירת כניסה לישראל.

2. הערך המוגן שנפגע מן העבירה, הינו זכותה של המדינה לקבוע מיהו הבא בשעריה. ערך מוגן זה מקבל משנה תוקף כאשר המצב הבטחוני הורע ומבוצעות עבירות כלפי תושבי המדינה על ידי תושבים זרים אשר אינם מורשים להכנס בשעריה.

3. הפסיקה כבר קבעה מתחם ענישה בעבירה מסוג זה הנע בין מאסר על תנאי למאסר בן 5 חודשים.

4. השאלה המרכזית העומדת בימים אלה לדיון היא, האם במצב הבטחוני השורר במדינה בתקופה האחרונה, יש בו כדי להצדיק החמרה בענישה. אפנה לעניין זה להוראות סעיף 40ו הקובע כי הרתעת הרבים הוכרה כשיקול כאשר יש סיכוי של ממש שהחמרה בעונשו של נאשם תביא להרתעת הרבים. אז, רשאי ביהמ"ש להתחשב בשיקול זה בבואו לקבוע את עונשו של הנאשם, בתוך המתחם.

5. עבירת כניסה לישראל מחייבת תכנון. במקרה זה טוען הנאשם כי נכנס לתחומי המדינה על מנת להביא פרנסה לביתו. למדינה אין ראיות הסותרות טענה זו. המדינה גם לא הצביעה על נזק ספציפי למעט אובדן השליטה על הנכנסים בשעריה בתקופה בה המצב הבטחוני הוחמר ומדובר בפגיעה ביכולתה של המדינה להגן על אזרחיה.

6. הנאשם נטל אחריות על מעשיו. הנאשם נעדר הרשעות קודמות.

7. באיזון בין כל השיקולים שמניתי לעיל, מוצאת אני כי עניינו של הנאשם מצוי בחלק התחתון של מתחם הענישה. יחד עם זאת, אינני מוצאת כי ניתן להסתפק במאסר על תנאי בלבד אלא בתקופה זו ובכפוף להרתעת הרבים, יש להעביר מסר כי הבא בשעריה של המדינה ללא רשותה, יאסר, גם אם לתקופה מוגבלת.

8. לאור האמור לעיל, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל לתקופה של 10 ימים החל מיום מעצרו, 08.8.16.

ב. מאסר על תנאי לתקופה של 30 ימים למשך שנתיים מיום שחרורו והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זאת עבירה על חוק הכניסה לישראל ויורשע עליה בדין.

שירות בתי הסוהר יאפשר לנאשם לבצע שיחת טלפון אחת, על חשבון המדינה, על מנת להודיע לקרוביו דבר מאסרו.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ה' אב תשע"ו, 09/08/2016 במעמד הנוכחים.