התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת ע"ס של 4,223 ₪, עקב תאונת דרכים מיום 3/12/15.

אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לאחריות לתאונה, החלה על הרכב אותו מבטחת הנתבעת, המחלוקת היא בנוגע ליתרת נזקי התובעת, שלא שולמו על ידי הנתבעת.

התובעת טענה כי נזקיה לאחר התאונה היו בסך של 6,663 ₪, והורכבו מנזק ישיר בסך של 2,400 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 830 ₪, ירידת ערך בסך של 1,900 ₪ ויום עמידה בסך של 1,533 ₪. מתוך סכום זה, שילמה הנתבעת לתובעת סך של 2,440 ₪ ולפיכך הוגשה תביעה על היתרה.

הנתבעת טענה כי לתובעת הסכמים עם מוסכים ועם שמאים , לפיהם מקבלת היא הנחות מרחיקות לכת ואף לא צורפו קבלות מתאימות עבור התשלומים אותם טוענת התובעת כי שילמה ואין להסתפק בחשבוניות מס. לאור זאת, קיזזה הנתבעת % 15 מהנזק ושילמה שכר טרחת שמאי בהתאם למקובל. עוד טענה הנתבעת כי אין לפסוק לתובעת תשלום עבור ירידת ערך היות ולא צורפו תמונות המראות תיקון גשר פנימי.

הצדדים הסכימו לוותר על שמיעת ההוכחות ולהגיש סיכומים מטעמם, שלאחריהם יינתן פסק דין מנומק.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים וסיכומיהם, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה הגדול.

שכר טרחת שמאי:

2. התובעת, כאמור, דרשה מהנתבע סך של 830 ₪ עבור שכר השמאי, הנתבעת אישרה 400 ₪, סכום הנמוך בסך של 430 ₪ מדרישת התובעת.

3. כפי שציינו הצדדים גם בסיכומיהם, קיימת פסיקה ענפה של בתי המשפט השונים לעניין גובה סביר של שכר טרחת שמאי . עיון בפסיקה שצורפה מביא למסקנה כי בסופו של דבר, יש להתייחס בכל תיק לגופו של עניין ולבחון את סבירות גובה שכר הטרחה ביחס לכל מקרה. המחלוקת בין הפוסקים השונים לעניין שכר הטרחה, בשאלה מהו שכר טרחת שמאי סביר, מדגישה כי בסופו של יום, כבמקרים אחרים, שיקול הדעת לגבי שכר טרחה סביר הוא של בית המשפט.

4. במקרה שלפני, פרט השמאי את שכר טרחתו בחשבון העסקה אותו ערך. לפי אותו חשבון עסקה השקיע השמאי שעתיים עבודה וגבה כ-300 ₪ עבור כל שעה, סכום שלטעמי הינו סביר. גם שאר ההוצאות אותן ציין השמאי בחוות דעתו עבור נסיעות , צילומים והוצאות משרד, הינן סבירות בהחלט. הכנת חוות דעת במשך שעתיים, זמן הכולל גם ביקור במוסך, בדיקת הרכב לפני ובזמן התיקון וכתיבת חוות הדעת הינה סבירה בהחלט. גם עלות נסיעות של 80 ₪ , צילומים בעלות של 30 ₪ והוצאות משרד שכוללות טלפונים, מזכירות וכדומה, גם הן הוצאות סבירות בהחלט.

5. לאור זאת מצאתי מקום לקבל את דרישת התובעת לעניין שכר הטרחה, במלואה.

6. יצוין כי לא מצאתי כל תימוכין לטענה כי קיים הסכם בין השמאי לבין התובעת לעניין גובה שכר טרחתו. לו רצתה הנתבעת להוכיח טענתה זו ולסתור את חשבון העסקה שצורף, יכולה הייתה לבקש לזמן את השמאי לעדות ולחקור אותו לגבי אותן הסכמות נטענות, ובאותה הזדמנות גם לחקור אותו לעניין טענותיה כנגד ירידת הערך שנגרמה לרכב.

ירידת ערך:

7. הנתבעת טענה כי אין לשלם לתובעת פיצוי עבור ירידת הערך היות ולא הוכח כי קיים נזק לגשר או כי תוקן.

8. לעניין זה טענה הנתבעת כי לא הועברו לה תמונות צבעוניות , אולם ב"כ התובעת, בהודעתו לתיק מיום 15/11/16, הודיע כי כבר ביום 5/4/16 הומצאו לנתבעת תמונות נזק צבעוניות. הנתבעת המשיכה וטענה כי גם מהתמונות שהומצאו לה, שלא בצבע, אין תיעוד כי הגשר תוקן או ניזוק.

9. השמאי, שראה את הרכב ובדק אותו, כתב בחוות דעתו, שדינה כדין תצהיר , כי הגשר ניזוק. לו רצתה הנתבעת לסתור את חוות דעתו ולעמתו אל מול טענתה כי לא צולמו תמונות של הגשר הניזוק, יכולה הייתה לבקש לחקור את המומחה. לפני כעת חוות דעת מצד אחד, ואין כל סיבה לחשוד כי מי שנתן את חוות הדעת הצהיר עובדות שאינן אמרת ומנגד אין כל חוות דעת נגדית , או חקירתו של השמאי, ממנה ניתן היה ללמוד כי אין מקום לפסוק את ירידת הערך הנתבעת.

10. לאור זאת, אני מוצאת מקום לאשר את ירידת הערך שנתבעה בסך של 1,900 ₪.

נזק ישיר:

11. טענתה של הנתבעת לעניין זה הוא כי לתובעת הסכמים עם מוסכים ולכן סכום החשבונית שהוצג אינו משקף את התשלום אותו שילמה בפועל.

12. טענה זו בדבר אותם הסכמים לא נתמכה בראיה כלשהי ומנהלי התובעת או בעל המוסך אף לא נתבקשו להעיד לעניין זה. לכתב התביעה צורפה חשבונית ממנה ניתן לראות את עלות התיקון , עלות שתואמת גם את הערכת השמאי.

13. מצאתי מקום לקבל את טענת התובעת בדבר הוצאת קבלה כללית לכלל התיקונים שעורכת היא באותו מוסך. התובעת מנהלת ציי רכב וסביר כי אין זה התיקון היחידי שלה באותו מוסך, כך שספק אם יהיה ניתן ללמוד מקבלה אחת עבור תיקונים רבים של רכבים נוספים את עלות התיקון של הרכב נשוא כתב התביעה. לצורך כך היה צורך להמציא את כל החשבוניות נשוא אותה קבלה ולנתח את הנהלת החשבונות של אותו חודש ביחד לחשבוניות אל מול הקבלה, מה שהיה מכביד ביותר על ניהול ההליך וייתכן שאף לא היה מביא לתוצאה מדויקת לגבי השוואת חשבוניות אל מול הקבלה, בעיקר אם שילמה התובעת לפחות חלק מהחשבוניות בתשלומים.

14. לאור זאת, סבורני כי ניתן להסתפק בחשבונית המעידה על עלות התיקון, משלא הוכח כי קיים הסכם אחר בין התובעת לבין בעל המוסך.

15. הנתבעת הפנתה, בין היתר, לע"א 33147-11-14, אולם שם לא צרפה המערערת כל ראיה לתשלום מלבד חוות דעת שמאי ובית המשפט שם, התפלא מדוע התעקשה המערערת לא לצרף אסמכתאות וראיות בדבר התיקון שבוצע. לא נקבע שם כי קיימת חובה לצרף דווקא קבלה, אלא נקבע כי ניתן לצרף אסמכתאות וראיות להוכחת התשלום (גם בהמשך פסק הדין מתייחס בית המשפט לראיות הכוללות חשבוניות ולאו רק קבלות).

יום עמידה:

15. לגבי ראש נזק זה, לא מצאתי מקום לקבל את מלוא הסעד המבוקש.

16. הערת רואה החשבון מטעם התובעת מהו ממוצע הפסד עבודה לרכב פעיל, אינה בהכרח מהווה את אותו הפסד בפועל. לתובעת רכבים חליפיים בהם יכולה הייתה להשתמש עקב השבתת הרכב נשוא תיק זה, אולם מנגד, אין להתעלם מהעובדה כי אותם רכבים יעודיים, כשמם כן הם, מיועדים למשימה או לתפקיד כלשהו ולאו דווקא להחלפת רכב בעבודה.

17. התובעת טענה כי צרפה לכתב התביעה חשבונית בגין השכרת רכב, כנספח ה', אולם מעיון בכתב התביעה לא מצאתי נספח מסוג זה.

18. בשים לב לאמור לעיל, מצאתי מקום להעמיד את הנזק שנגרם לתובעת בגין יום עמידת הרכב ע"ס של 500 ₪.

19. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,190 ₪ בצירוף המחצית הראשונה של אגרה בית המשפט בסך של 375 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

כמו כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 1,500 ₪.

אני פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ז, 19 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.