29 נובמבר 2016

1. לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 5.6.16, אשר קבעה למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור של 5% החל מיום 1.7.15, בגין פגיעה בעבודה מיום 1.6.15.

2. ביום 29.11.16 התקיים דיון, במסגרתו הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות.

להלן עיקר טיעוני ב"כ המערערת

3. המערערת אשר נפגעה בברך שמאל, סובלת מקרע במיניסקוס ולכן הוועדה קבעה לה 10% נכות בגין קרע זה על פי פריט 48 (2) (ז) (1) לרשימת הליקויים, אך טעתה עת ניכתה 5% בגין מצב קודם על פי פריט 35 (1) (ב) (מחצית הסעיף) לרשימת הליקויים ובכך בעצם העמידה את נכותה על 5%.

4. שגתה הוועדה עת נימקה את החלטתה להפחית מצב קודם בברך שמאל על סמך תחושות בלבד, שעה שכל המסמכים הנוגעים בדבר, מעידים על כך שמצב הברך הינו בעקבות התאונה.

5. שגתה הוועדה עת הפחיתה מנכותה של המערערת מבלי להסתמך על שום ממצא קליני רפואי ועת לא ציינה על איזה ממצא רפואי בחרה להפחית מנכותה בגין מצב קודם בברך שמאל.

6. על פי הלכת מרגוליס שעה שמחייבים את הנפגע בגין מצב קודם, מוטלת על הוועדה החובה להצביע על סמך נתונים מוכחים מה היה המצב הקודם וכיצד נוצר. דהיינו, הוכחת המצב הקודם מותנית בתשובה לשאלה, אם היה נבדק המערער על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, האם היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקוי.

7. הוועדה אשר נראה כי כל מטרתה הייתה להכשיר את השרץ, כלומר להכשיר את החלטת הוועדה מדרג ראשון, הבינה את טעותה של הוועדה מדרג ראשון בדבר ניכוי מצב קודם בגין סעיף אחר ולכן החליטה לנסות ולהעמיד את נכותה של המערערת על 5% בגין אמתלה אחרת ובלתי מתקבלת על הדעת.

8. הוועדה לא נימקה את החלטתה באופן מקצועי, באופן שמי שאינו רופא יכול להבין על סמך מה וכיצד הגיעה למסקנתה.

עיקר טיעוני ב"כ המשיב

9. על פי תוצאות בדיקת MRI מיום 6.8.15, ישנם שינויים ניווניים במיניסקוס המדיאלי עם קרע אופקי פנימי.

הוועדה ציינה כי למערערת מחלה ניוונית מתקדמת בברך שמאל וכחלק מאותה מחלה ניוונית התרחש קרע שככל הנראה הוא ניווני.

10. החלטת הוועדה הינה רפואית גרידא המצויה במתחם שיקול הדעת הרפואי הבלעדי שלה ואין בית הדין נוטה להתערב בה.

11. החלטת הוועדה מפורטת, מקצועית ולא נפלה בה טעות משפטית.

החלטת הוועדה- דיון ומסקנות

12. מעיון בפרוטוקול הוועדה מיום 5.6.16, עולה כי המערערת הופיעה בפני הוועדה והתלוננה על חוסר יציבות של הברך ונפילות.

בפני הוועדה עמדו מסמכים רפואיים לרבות תוצאות בדיקת MRI מיום 6.8.15.

13. הוועדה ציינה כי מבדיקת ה-MRI עולה כי קיימים:

"שינויים ניווניים במיניסקוס המדיאלי עם קרע אופקי פנימי. מהקרן הקדמית ומגיע לשטח התחתון בגוף המיניסקוס. שינויים ניווניים נראו גם במיניסקוס הליטראלי וכן סדקים בסחוס הפטלופרמנאלי וכן אוסטיאופיטים במדור המדיאלי והפטלופמוראלי".

לאחר שהוועדה עיינה כאמור בבדיקת ה-MRI, ערכה למערערת בדיקה קלינית מקיפה שבעקבותיה הגיעה למסקנה כי המבחנים המינסקלים תקינים.

14. הוועדה סיכמה את דיוניה וקבעה כי:

"התובעת סובלת ממחלה ניוונית מתקדמת של ברך שמאל וייתכן גם בברך ימין שהינה קשורה לחבלה זו. כחלק ממחלה ניוונית זו שכללה גם את המיניסקוס המדיאלי התרחש קרע שככל הנראה הינו ניווני אך אין באפשרות הוועדה להצביע באופן חד משמעי על אבחנה זו. יחד עם זאת, על פי דברי התובעת סבלה ממחלה ניוונית ומכאבים נלווים בברך זו עוד קודם לתאונה ואף נעשה לה בירור אם כי באופן לא רשמי (פרסונל רפואי).

הוועדה אינה מקבלת את הערר, נמנעת מלהפחית את הנכות בגין קרע הניווני של המיניסקוס המדיאלי, אלא מפחיתה בנכות שיעור דומה בגין מחלה ניוונית מתקדמת של הברך שמאל".

עד כאן החלטת הוועדה.

15. הוראות סעיפים 118 ו-120 לחוק הביטוח הלאומי הן הבסיס הנורמטיבי ל"ניכוי מצב קודם" ולעריכת "חשבון עובר ושב" על ידי הוועדות הרפואיות בבואן לקבוע את דרגת נכותו של הנפגע הנובעת מן העבודה. הכלל שנקבע בפסיקה לעניין "ניכוי מצב קודם", וכפי שנוסח היטב בפסק הדין המנחה לעניין זה בהלכת מרגוליס, הינו כדלקמן:

     "...אם הוכרה התאונה כ"תאונת עבודה", אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף.

     לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל..." (ראו נג/46-01  מרגוליס יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו, 364 (1994)).

16. בענייננו, הוועדה החליטה להפחית 5% נכות על בסיס מחצית פריט 35 (1) (ב) לרשימת הליקויים אשר מתייחס למחלות העצמות והפרקים ובין היתר, לאריטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר הגורמת להשפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות.

קביעתה זו של הוועדה התבססה הן על תוצאות ה-MRI מיום 6.8.15, המצביעה על שינויים ניווניים במיניסקוס המדיאלי וכן על שינויים ניווניים במיניסקוס הריטראלי, כמו גם סדקים בסחוס וכן אוסטיאופיטים במדור המדיאלי והפטלופאמורלי.

כמו כן, הוועדה הסתמכה על דברי המערערת בפניה אשר ציינה כי סבלה ממחלה ניוונית ומכאבים נלווים בברך, עוד בטרם התאונה, וכי אף עברה בירור רפואי באופן לא רשמי.

17. לפיכך, מאחר והוועדה החליטה להפחית מאחוזי הנכות שנקבעו למערערת בגין קרע של המיניסקוס המדיאלי את הממצאים הניווניים שעלו מבדיקת ה-MRI אשר לטעמה של הוועדה ניתן לכמת אותם על פי פריט 35 לרשימת הליקויים, אינני סבור שיש מקום להתערב בהחלטתה.

מדובר בהחלטה רפואית גרידא המבוססת על שיקול דעתה הרפואי והמקצועי של הוועדה.

הוועדה פעלה בהתאם להלכת מרגוליס והתייחסה לנתונים שבפניה, אשר מצביעים על קיומו של מצב קודם שתרם את חלקו להיווצרות הקרע במיניסקוס המדיאלי.

סיכום

18. לאור כל האמור לעיל, משהחלטת הוועדה מנומקת וברורה ומשלא נפל בה פגם משפטי כלשהו, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתה.

אי לכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

19. כל אחד מהצדדים רשאי להגשת בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ז, (04 דצמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.