בהעדר עילה להרמת מסך, התביעה כנגד נתבע 2 נדחית.

שאלת האחריות האישית של מנהלים בתאגיד לעניין ס' 30א' לחוק התקשורת (הידוע בכינויו "חוק הספאם") נדונה בת"א 1586/09 חיות ואח' נ' טלרן ואח'. כב' השופטת, ד"ר מיכל אגמון-גונן קבעה כי בהעדר עילה להרמת מסך, סעיף 30א'(א) לחוק התקשורת אשר מגדיר מיהו "מפרסם", מתייחס לתאגידים עצמם ולא למנהליהם. נביא את דבריה כלשונם:

"האפשרות לתבוע על פי חוק התקשורת את המשיבים 3 ו-4 (מנהלי החברות שם – ז.ב.) מהווה למעשה הרמת מסך כנגדם, הנעשית כידוע במקרים חריגים.

...

סעיף 30א'(א) לחוק התקשורת מגדיר "מפרסם" גם כ"מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, או מי שמשווק דבר פרסומת בעבור אחר". איני מקבלת את טענת המבקשים לפיה חלופה זו בהגדרה כוללת גם את מנהלי ובעלי החברה המפרסמת או החברה שפרסום נעשה באמצעותה. בהעדר עילה להרמת מסך, המדובר בסעיף זה בתאגידים עצמם ולא במנהליהם.

סעיף 30א'(ח) מטיל אחריות פלילית אישית על מנהל תאגיד או על נושא משרה האחראי על השיווק והפרסום בתאגיד, לכל פרסום בניגוד לחוק:

"(ח) מנהל של תאגיד וכן מי שאחראי לתחומי השיווק או הפרסום בתאגיד) בסעיף זה - נושא משרה בתאגיד) חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי סעיף קטן (ו) בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו - קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין; נעברה עבירה בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף קטן זה, אלא אם כן עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו".

גם העובדה שהוראת החוק הרלוונטית מטילה במפורש אחריות פלילית על מנהלים ונושאי משרה בתאגיד שאחראים לתחומי השיווק, מלמדת על העדר כוונה להטיל על המנהלים אחריות כללית לפרסום האסור, מעבר לזו שנקבעה במפורש בסעיף 30א'(ח)."

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ו, 25 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.