רקע

1. בפני תביעה שטרית, בגדרה הוגשו לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 17-12515-13-2) 3 שיקים, שנים ע"ס 20,000 ₪ (מספרי שיק 487 ו-488, לזמ"פ 1.3.13 ו-1.2.13, בהתאמה) ואחד ע"ס 10,000 ₪ (מספר שיק 486, לזמ"פ 22.1.13), משוכים לכאורה על ידי הנתבעת (מחשבון משותף לה ולבעלה לשעבר, דוד זוהר – להלן "דודי"), וערוכים לפקודת התובע.

2. הנתבעת הגישה התנגדות, רשות להתגונן ניתנה (בהסכמה), והתיק עבר לסדר דין מהיר ובורר עד תום. יוער, כי ההתנגדות הוגשה לכאורה באיחור, אולם אגב כפירה בכשרות המצאת האזהרה (אשר לפי הודעת השליח נמסרה לדודי, שסרב לחתום ולאשר קבלתה) – והמועד הוארך בהסכמה.

התצהירים

3. בתצהירה התומך בהתנגדות טענה הנתבעת, ראשית, כי החתימות ע"ג השיקים מזויפות, ועוד טענה, כי אינה מכירה את התובע, העוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות, ולא היו לה עסקים עמו, ולא קיבלה ממנו כל תמורה. לאחר שנודע לה על קיום תיק ההוצאה לפועל פנתה לדודי, וזה סיפר לה, כי בשעתו לווה מהתובע 50,000 ₪, ולביטחון מסר לו את 3 השיקים האמורים, משוכים מהחשבון המשותף, וכל זאת בלא ידיעתה.

4. לאחר שניתנה הרשות להתגונן (בהסכמה ובלא דיון), הגיש התובע תצהיר עדות ראשית, בו טען כי את ההלוואה הנזכרת נתן לא לדודי, שכן התובע הכיר אותו וסרב להעניק לו הלוואה, אלא לנתבעת עצמה, זאת לאחר שדודי הציע שהנתבעת היא זו שתהיה הלווה, תחתום, ותמסור שיקים שלה.

5. העמדת ההלוואה עצמה היתה בבית קפה ברח' ויצמן בכפר סבא ביום 18.3.2010, ונעשתה בנוכחות דודי (ובנוכחות תינוקם של דודי ושל הנתבעת), והכסף נמסר לנתבעת לבקשתה, במזומן ובמעטפה, והנתבעת ספרה אותו במקום, חתמה על הסכם הלוואה, ומסרה לתובע צילום תעודת הזהות שלה (העתק מאלה לא צורף לתצהיר, וההסכם הוגש במהלך ישיבת ההוכחות, כמוצג ת/3).

6. הגם שהוסכם על פריסת החוב ל-5 תשלומים, שייפרעו תוך 7 חודשים, עד 18.10.2010, מסרה בידי התובע את 3 השיקים שהוגשו לביצוע (בלא ציון שם נפרע ותאריך פרעון). לאחר שהתראות (שהופנו לדודי) לא הועילו, ולאחר שדודי נכנס להליכי פשיטת רגל, נטל התובע את השיקים, מילא בהם את שמו ואת תאריכי הפרעון, והפקיד אותם.

7. הנתבעת הגישה תצהיר גילוי מסמכים, אליו צרפה מסמכים שונים שקיבלה מתיק פשיטת הרגל של דודי, ובהם לפחות 3 הסכמי הלוואה שונים בין התובע לדודי, כל אחד בכמה עשרות אלפי שקלים, מאותה תקופה, וכן כתב התחייבות, אף הוא נושא תאריך 18.3.2010, בו מצהיר דודי כי קיבל מהתובע 50,000 ₪, ואם לא יפרע אותם עד 18.10.2010 – יהיה התובע רשאי לפרוע את השיקים שדודי נתן לו.

8. הנתבעת אף הגישה תצהירי עדות ראשית, שלה, של דודי, ושל אחיו של דודי, רונן סטולפר (תצהיר אחרון זה נמשך מהתיק, לאחר שהאח לא התייצב לישיבת ההוכחות, ועל כן לא אדרש לכתוב בו).

9. בתצהירה, חזרה הנתבעת על גרסתה כפי שהובאה בתצהיר ההתנגדות, והוסיפה, כי לאחר בירורים נוספים הבינה כי דודי נטל מספר הלוואות מהתובע, וכי לדבריו מסר לתובע שיקים רבים משוכים מהחשבון המשותף, חלקם חתומים על ידו וחלקם ללא חתימה. עוד סיפרה, כי דודי הזכיר לה "לאחרונה", כי אכן היתה פגישה בכפר סבא, בה נכחה כבדרך אגב, ובה פגש דודי את התובע. עם זאת הבהירה, כי לא השתתפה בפועל בפגישה, לא ידעה כי מדובר בתובע, ולבטח שלא קיבלה מהתובע מעטפה עם מזומנים. היא אף צרפה לתצהירה תוצאת בדיקת פוליגרף שערכה, בה נמצאה דוברת אמת בטענתה, כי לא קיימה עם התובע פגישה בה קיבלה ממנו מזומן או ספרה סכום מזומן שקיבלה ממנו, או חתמה לו על הסכם הלוואה.

10. בתצהירו של דודי הוא מספר, כי הנתבעת לא ידעה דבר על הסתבכויותיו הכלכליות ועל הקשרים שלו עם התובע, וכי הנתבעת לא קיבלה מהתובע הלוואה כלשהי, ולא מסרה לו שיקים כלשהם. הוא סיפר, כי מחמת מצוקתו הכלכלית והסתבכות אישית, ומתוך ניסיון להסתיר את הדברים מהנתבעת – שכן חשש שאם יוודע לה הדבר תהיה התוצאה היפרדותם (כפי שאכן קרה) – לווה כספים מהתובע, ואז נגרר לעשות דברים שונים לדרישת התובע, ובניגוד לכל היגיון, כגון מסירת שיקים רבים מהחשבון המשותף, שעל חלקם חתם, על חלקם העתיק את חתימת הנתבעת, וחלקם אף היו ללא חתימה כלל. בכל מקרה, כל השיקים היו ללא שם נפרע, ללא תאריך ואף ללא סכום.

11. דודי הכחיש את טענת התובע, כי זה סרב לתת לו הלוואה, וטען כי תמיד נענה בחיוב, ואף קיבל מהתובע הלוואות לאחר מועד ההלוואה המדוברת. גם הוא הזכיר את הפגישה האקראית בה נכחה הנתבעת, אך הבהיר כי לא נמסר לה סכום כלשהו ולא הוחלפו עמה דברים. הוא הפנה למסרונים ששלח לו התובע, בהם כתב כי נתן לו את הכסף אישית, והפנה גם לתביעות חוב שהגיש התובע בתיק פשיטת הרגל שלו ובתיק פשיטת הרגל של אחיו רונן, וטען כי היתה כפילות בסכומים.

12. בישיבה מקדמית, לאחר שהוגשו התצהירים, נדחתה בקשת התובע להגיש חוות-דעת שמאי באיחור, והתיק נקבע לישיבת הוכחות, שם נחקרו 3 המצהירים.

דיון והכרעה

13. ייאמר מייד: דינה של תביעה זו להימחק על הסף, מחמת אי עמידת כתב התביעה בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן – "חוק ההלוואות"), הדורשות, כי בעת הגשתם לביצוע של שיקים שנמסרו בקשר עם הלוואה חוץ בנקאית, יצורף העתק ההסכם לבקשה לביצוע. לא יכול להיות חולק, כי התובע הוא "מלווה", כהגדרתו בחוק ההלוואות, ועל כן הוא חייב בהוראותיו. כאמור לעיל, ההסכם הוגש לתיק לראשונה בישיבת ההוכחות עצמה, הגם שנזכר כבר בתצהיר העדות הראשית. לבקשה לביצוע הוא לא צורף, וגם לא נזכר בה, ולו ברמז. די בכך כדי להביא, לכל הפחות, למחיקת התביעה.

14. עילה חלופית למחיקת התביעה היא היותו של כתב התביעה נטול עילה, באשר פרק ו' לטופס הבקשה לביצוע לא מולא, ובהעדר מילויו כהלכה, אין הוא מגלה עילה כלפי הנתבעת (כך, לא צוין בו אם השיקים הוצגו לפרעון או אם נשלחה הודעת חילול – ושני אלה הם רכיבים חיוניים להקמת עילת התביעה). טענה זו, יוער, עלתה כבר בהתנגדות, והגם שהנתבעת לא חזרה עליה בסיכום הטענות, הרי שגם היא מובילה לאותה תוצאה של מחיקת התביעה על הסף.

15. אלא, שבפועל דינה של התביעה גם להידחות, לגופה, הן בשל כך שההסכם (ת/3) אינו עונה על דרישות חוק ההלוואות, והן בשל כך, שגם אם אכן מסתבר בעיני שהחתימות על השיקים (ועל ההסכם) הן של הנתבעת (זאת בעיקר נוכח העולה מעדויות הנתבעת ודודי), הרי שלא שוכנעתי באמיתות סיפור המסגרת של התובע, על אודות נסיבות נתינתם לו, ועל כן לא שוכנעתי כי התובע זכאי להיפרע מהם.

16. לעניין אי עמידת ההסכם בהוראות חוק ההלוואות די אם נפנה להוראות סעיף 3(ב)(1) (פרטי הצדדים ומעניהם) וסעיף 3(ב)(9) (מועדי הפרעון ושיעורי התשלומים). יתר על כן, מאחר שאין זה מסתבר בעיני, שהתובע העמיד הלוואות לדודי (או למי מבני משפחתו) בלא רווח בצדן, הרי שההסכם גם אינו כולל הוראה כלשהי בדבר ריבית (ולמעשה, קובע כי סכום ההלוואה יהיה צמוד לגבוה מבין הדולר או המדד, בלבד) – וזו, כמובן, ההוראה המרכזית האמורה להופיע בהסכם (לבד מהסכום).

17. לעניין החתימות – הרי שהדרך להוכיחן היא, לרוב, באחת משתי דרכים: עדות ראיה או חוות-דעת מומחה כתב יד. במקרה שבפנינו, נשען התובע על טענתו, כי הנתבעת חתמה על השיקים, כמו גם על ההסכם, בנוכחותו.

18. אלא, שנוכח מספר תמיהות שעלו בעדותו של התובע, אני מתקשה לתת אמון מלא בגרסתו, ויודגש – כי ממילא שומה על בית המשפט לנקוט זהירות רבה בבואו להשתית הכרעה במחלוקת על סמך עדות יחידה של בעל דין, ולבטח שאין לעשות כן מקום בו העדות היחידה לוקה באמינותה. אדגיש: אין משמעות הדבר שהחתימות אינן של הנתבעת (ולמעשה, באופן כללי, מסתבר בעיני יותר שהן כן שלה, כפי שיובהר), אלא שאינני סבור שהתובע יכול להיבנות מחתימות אלה (גם אלמלי היה דין התביעה להימחק).

19. כך, בעוד בתצהירו כתב התובע כי הכיר את דודי ולכן סרב להעמיד לו הלוואה, סיפר בעדותו כי אכן נאות להעמיד לו הלוואות, אולם דווקא בשל אותן הלוואות סרב עתה להעמיד לו הלוואה נוספת; היותה "נוספת", דהיינו: קיומן של הלוואות קודמות, לא נזכרה בגרסתו עד לאחר הגשת תצהירי הנתבעים, מהם עולה כי אכן היו מספר הלוואות שהעמיד התובע לדודי. גם לגבי מספר ההלוואות שקדמו לאותה הלוואה מדוברת השתנו תשובותיו בין "אחת" (עמ' 2 שורה 18 לפרוטוקול) לבין "1, 2, 3, לא זוכר" (שורה 24 שם).

20. בנוסף, וזו אחת הנקודות העיקריות, שכן יש לכך גם השלכה על סוגיות כגון השלמת פרטים שלא לפי הרשאה (גם אם טענה זו לא עלתה במפורש מפי הנתבעת), ועל טיב אחיזתו בשיקים – לא היה בפיו הסבר לתמיהה הגדולה העולה מעיון בהסכם – שם כתוב שנמסרו 5 שיקים עבור פרעון ההלוואה, לרבות נקיבה במספרי השיקים (484, 485, 486, 487 ו-488), בעוד 3 השיקים שהוגשו לביצוע, המסתכמים בסכום ההלוואה המלא, הם רק ה-3 האחרונים ברשימה זו. כשעומת עם סתירה זו, ניסה להסביר אותה בכך שהנתבעת הגיעה רק עם 3 שיקים, אולם לא היה לו מענה הגיוני לכך שלא מחק את פרטי שני השיקים הראשונים ברשימה, אם לא קיבל אותם – ולמעשה, כיצד ומדוע נרשמו מלכתחילה (עמ' 6 שורה 18 עד עמ' 7 שורה 3 לפרוטוקול).

21. לאחר מכן, משהציג את העותק המקורי של ההסכם (שנותר ברשותו), וכאשר התברר כי על גבו ישנה תרשומת בזו הלשון "ערבון הילה ואחיו של דודי שולם מראש גם אחיו חתום", התקשה להסביר את השימוש במונח "ערבון" עבור הנתבעת, לה ייחס את היותה הלווה, או להסביר את משמעות הלשון "שולם מראש", אם אכן מסר לה את כספי המזומן ביד במעמד החתימה.

22. גם זמני הפרעון של השיקים (תחילת 2013) אינם מתיישבים עם הקבוע בהסכם, לפיו היה על ההלוואה להיפרע תוך 7 חודשים, וכי השיקים נועדו לשם כך. מתקבלת הרבה יותר על הדעת הסברה, העולה גם מהרישום על גב ההסכם, כי אכן מדובר היה במעין הפיכת הנתבעת לערבה להלוואה שהועמדה לדודי, ומסקנה שכזו מתיישבת היטב במארג הכללי של הנתונים, המצביעים על כך שההתקשרות האמיתית היתה בין התובע לבין דודי, בלבד, כשהנתבעת נגררת אל תוכה שלא בידיעתה ושלא מרצונה.

23. על אלה יש להוסיף את חליפת המסרונים בין התובע לבין דודי, שצורפה לתצהירי הנתבעת, בה הוא כותב לדודי, כי "קיבלת ממני את הכסף אישית", באותו מסרון בו הוא מתרה כי יתבע את אביו ואחיו של דודי, וכן את הנתבעת. אמנם, יכול ואדם ינקוט בלשון "קיבלת ממני את הכסף אישית", גם אם מסרו לנתבעת ולדודי יחדיו, אולם לבטח שהניסוח אינו מחזק את הגרסה, לפיה הנתבעת בקשה את ההלוואה וקיבלה את הכסף, שכן לא מצאנו התייחסות כלשהי במסרון, למשל, ל"הלוויתי לאשתך כסף לבקשתך", או דברים ברוח זו.

24. הפועל היוצא הוא, כי הגם שהגרסה העקרונית נותרה אפשרית, הרי שהבקיעים שהתגלו בסיפורו של התובע, והמובילים להטלת ספק במהימנותו, מקשים על אימוצה, ואין בהם כדי לגבור על עדותה הנחרצת בעניין זה של הנתבעת, כי פגישה כזו מעולם לא התקיימה.

25. עדותה של הנתבעת הותירה, באופן כללי, רושם מהימן, גם כאשר תשובותיה סיבכו את גרסתה, לפיה אין היא חתומה על השיקים. מתברר מעדותה, כי אין היא יודעת לזהות בעיניה את חתימתה, ולהבחינה מחתימות אחרות, ועולה גם, כי בפועל אכן מסרה בידי דודי מספר פעמים שיקים חתומים, ריקים. היא אמנם הסבירה כי עשתה זאת רק עבור תשלום לגנים, וכיו"ב, אולם אין הדבר מונע את האפשרות, שדודי עשה שימוש בשיקים חתומים על ידה ומסרם לתובע, בניגוד לרצונה או שלא בידיעתה. ברור גם, שאין כל משמעות לאמירתה, שלא היתה חותמת על שיקים בסכומים כאלה, אם חתמה עליהם כשהם ריקים מסכום.

26. יוער, כי אמנם קיים קושי מסוים בגרסה הבסיסית, שכן על שום מה תמסור לדודי שיקים חתומים על ידה, שעה שגם לו זכות חתימה בחשבון? תשובה אפשרית עשויה להיות נעוצה בתמימות שהיא מייחסת לעצמה, וניסיון החיים מלמד כי אכן, לא מעט זוגות מתנהלים באופן כזה, בו אחד מבני הזוג, האמון על ההתנהלות הכספית, מנחה את משנהו באשר לפעולות שעליו לנקוט בהן, וזה מבצע אותן ללא תמיהות.

27. עדותו של דודי סתרה את עדותה של הנתבעת בנקודות רבות: כך, הוא טען כי לגנים לא שילמו השניים בשיקים כלל, אלא במזומן, וכי פנקסי השיקים היו בשליטתו, ולא היו בידי הנתבעת. הוא טען, כי הוא זה שחתם על השיקים, והוא זה שחתם על ההסכם.

28. הוא גם ניסה לחתום את חתימתה על גבי נייר שהוגש לתיק (מוצג ת/2), כאשר לשרבוטים אלה לא היה קשר של ממש לחתימות הנתבעת על נייר דומה (מוצג ת/1) או לחתימות על גבי השיקים (ובהקשר זה לא נעלם ממני כי דודי טען בתצהירו כי "העתיק" את חתימותיה של הנתבעת, אולם לא הותיר בעניין זה רושם מהימן במהלך עדותו). לא היה לדודי הסבר מניח את הדעת לכך, שכאשר קיבל מהתובע את המסרון בו הוא מתרה בו כי יתבע (בין היתר) את הנתבעת, לא ענה משהו בסגנון "מה יש לך מהילה? היא לא חתומה לך על כלום" או דברים אחרים ברוח זו.

29. באופן כללי, ניתן לומר כי לא נתתי אמון רב בעדותו של דודי, וניכר היה כי הוא מנסה, לאחר מעשה, לסייע לנתבעת בתשובותיו. לא היה בעדותו כדי להביאני לפקפק בדברי הנתבעת באשר לחתימותיה על שיקים, מעת לעת, ואף טענתו, כי הוא שחתם על ההסכם, נשמעת בלתי מסתברת, הן בשל כך שהתברר שכלל אינו יודע לזייף את חתימתה של הנתבעת, והן בשל הדמיון הרב בין החתימה על ההסכם לבין חתימתה האמיתית של הנתבעת (כגון: על תצהיר העדות הראשית שלה), חתימה הדומה גם לחתימות על השיקים.

30. מסתבר בעיני, כי התובע קיבל מדודי את ההסכם כשהוא חתום על ידי הנתבעת (את נסיבות החתימה לא ניתן לדעת, ולמעט בגרסתו של התובע הנושא כלל לא עלה, אולם יש לשער כי הדבר נעשה אגב טיפול משפחתי בניירת כזו או אחרת), וכן את השיקים, אותם קיבל ממנה דודי באמתלה כלשהי. מסתבר בעיני, אפוא, כי הנסיבות המתוארות על ידי התובע לא התרחשו, וכי הנתבעת אכן לא השתתפה בפגישה האמורה ברח' וייצמן בכפר סבא, אולם כי השיקים אכן נתקבלו בידיו אגב ההלוואה המתוארת בהסכם המדובר.

31. יודגש בהקשר זה, כי אם היה התובע טוען, כי דודי מסר בידיו את השיקים החתומים של אשתו-דאז, הנתבעת, יכול והיה מקום לשקול אם אין בעדות הנתבעת, כי מסרה מעת לעת לדודי שיקים חתומים, כדי לאושש את גרסתו זו, אולם שעה שהתובע העיד פוזיטיבית כי הנתבעת חתמה בפניו, הרי שלעצם אי-יכולתה לזהות את חתימתה, או לעצם אישורה כי שיקים חתומים שלה יצאו מידיה, אין משום חיזוק כלשהו של סיפור נסיבות החתימה אליבא דהתובע – והתמיהות מגרסתו-שלו נותרו בעינן, ולא מאפשרות לקבלה. לבטח אין הן מובילות למסקנה טובה יותר (לתובע) מאשר ששאלת קיום הפגישה ומתן ההלוואה ישירות לנתבעת היא בגדר מילה כנגד מילה, בלא סיבה להעדיף את עדותו על פני עדותה. בפועל, לטעמי מאזן ההסתברויות נוטה נגד גרסתו.

32. המסקנה היוצאת מכל האמור היא, שהתובע העמיד הלוואה לדודי, וקיבל כנגדה שיקים והסכם חתום, שדודי דאג לקבל מידיה של הנתבעת (יש להניח, אגב, כי אכן נמסרו 5 שיקים – ושנים מהם אבדו או שנעשה בהם שימוש אחר – ויש גם להניח כי סכומיהם מכסים את הריבית הלא-כתובה שחלה, מן הסתם, על ההלוואה). היות ההסכם משקף עסקה אחרת מזו המתוארת, והעדר הנתונים החשובים שחובה לציינם לפי חוק ההלוואות, הופך בעיני את ההסכם כולו לבלתי אכיף.

33. יודגש בהקשר זה, כי הכחשת הנתבעת את קבלת ההלוואה מהתובע אינה משחררת את התובע מתחולת הוראות חוק ההלוואות על ההלוואה שהעמיד (כפי שהיה ניתן לסבור, נוכח זאת שהנתבעת, לשיטתה, אינה "לווה" לצורך חוק ההלוואות) – שכן הוא עצמו כבול בעדותו-שלו, כי נתן את ההלוואה לנתבעת עצמה, ועל כן אינו יכול להתנער מהשלכות עדותו זו על טיב תביעתו.

34. דין התביעה להידחות, אפוא, מחמת שההסכם (והשיקים במסגרתו, לשיטת התובע) אינו אכיף, ודינה גם להידחות מחמת זאת, שמעמדו של התובע לבטח אינו כשל אוחז כשורה (שכן לא קיבל את השיקים כשהם שלמים), ולפיכך הוא כפוף לטענות ההגנה שיש לנתבעת כמושכת השיקים – ובהם, כעולה במבורר מעדותה, מעילה מצד דודי בסיחור השיקים לתובע, השלמה שלא על פי הרשאה, העדר תמורה, וכל יתר הפגמים הקנייניים בשיקים, העושים אותם בלתי אכיפים עליה, אם היה דודי מגיש נגדה את התביעה.

35. אמנם (כפי שכבר הוער לעיל), טענות אלה נגד השיקים לא הועלו על ידי הנתבעת (למעט העדר התמורה), אולם כולן הובאו כחלופה אפשרית נוספת היכולה להביא לדחיית התביעה, ותוצאת פסק-הדין נותרת בעינה גם בלעדיהן.

תוצאה אופרטיבית

36. הפועל היוצא מכל האמור הוא, שהגם שדין התביעה להימחק על הסף (הן מחמת אי צרוף ההסכם לבקשה לביצוע, והן מחמת אי-מילוי הבקשה לביצוע עצמה), הרי שאני דוחה אותה משילוב הטעמים המובילים להיות השיקים בלתי אכיפים כלפי הנתבעת – אם מחמת אי עמידת התובע בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993, ואם מחמת היות השיקים נגועים לכל הפחות בפגם של העדר תמורה, והיותו של התובע אוחז בהם שלא כשורה.

37. התביעה נדחית בזה. תיק ההוצאה לפועל 17-12515-13-2 ייסגר. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,400 ₪.

ניתן היום, כ"ה אלול תשע"ח, 05 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.