1. זו תביעה לפיצוי כספי בסכום של 30,000 ₪ בגין הפרת חוזה שכירות מיום 11.9.15 (להלן: "החוזה") לפיו התובעים שכרו דירה מאת הנתבע לתקופה של שנה, בדמי שכירות של 7,000 ₪ לחודש. הדירה הייתה חדשה והקבלן סיים בנייתו מיד לפני חתימת החוזה משום כך דמי השכירות הופחתו מ-7,000 ₪ ₪ ל-6,500 ₪ לחודש במשך 6 חודשים .

לטענת התובעים הם נאלצו לפנות את הדירה בי-21.7.16 מכיוון שהדירה לא הייתה ראויה למגורים. כתוצאה מהפינוי המוקדם התובעים טעונים שנגרמו להם נזקים כספיים.

2. להלן פרטי הנזק כפי שעולה מכתב התביעה :

א. דמי תיווך ששולמו עבור דירה אחרת 8,424 ₪.

ב. הובלה לדירה חדשה 950 ₪.

ג. הפרש דמי שכירות שנאלצו לשלם עבור דירה חדשה 2,800 ₪.

ד. "הפרש ברמה של הדירה" (סעיף 8.5) דובר בדירה פחות טובה מדירת הנתבע והתובעים עותרים ל 14,000 ₪.

ה. עוגמת נפש ולקיחת חופשה לצורך העברת דירות 2,400 ₪.

ו. החזר דמי שכירות בגין התקופה ששילמו דמי שכירות ולא התגוררו בדירת הנתבע (חצי חודש) 3,500 ₪.

סך הכל 32,074 ₪.

3. לטענת הנתבע, התובעים הפרו את החוזה וגמרו לו נזק כספי רב אם כי לא הוגשה תביעה שכנגד.

לכן לטענת התובע שאם מגיעים כספים לתובעים (דבר שמוכחש) הרי זכותו לקזז את נזקיו, שאותם הוא מעמיד ב- 44,181 ₪.

להלן ,בקיצור, טענות הכספיות של הנתבע לצורך קיזוז.

נזקים שהתובעים גרמו לדירה 15,0000 ₪.

ניקוי מקצוע של הדירה 4,000 ₪.

דמי שכירות מכיוון שהתובעים השתמשו 3,500 ₪.

בדירה ללא תשלום בתחילת השכירות.

חשמל באותה תקופה 86 ₪.

ארנונה באותה תקופה 469 ₪.

ההפרש בדמי שכירות של 500 ₪ 3,500 ₪.

בשש חודשים הראשונים

בזבוז זמן 2,500 ₪.

עוגמת נפש 5,000 ₪.

4. מכלל העדויות בתיק עולה כי רק בחודשים בקיץ התובעים סבלו מריח ולכן לטענת התובע הדירה לא הייתה ראויה למגורים במשך חודשים לפני שהתובעים פינו את הדירה.

(ראה דברי התובע עמ' 8 ש' 18-17).

לדבריו היה סיוט לגור בדירה.

דובר בריח של ביוב. התובעים התלוננו ופנו לנתבע ולקבלנים.

התובעת: "הקבלנים הגיעו כל יומיים, פתחו את תקרת הגבס, את מכסה הביוב, הוסיפו גומיות סיפונים אך הם לא הצליחו להבין מה מקור הבעיה ומה מקור הריח" (עמ' 2 ש' 22-21).

התובעים פינו את הדירה עקב המצב לטענתם בהסכמת הנתבע ביום 21.7.16 אך הנתבע לא קיבל את המפתח עד 11.8.16. לטענת התובעת התובעים שילמו את דמי השכירות עבור אוגוסט.

התובעים טענו שמכיוון שנאלצו לפנות את הדירה בטרם סיום התקופה לא הייתה ברירה אלא לשלם תוספת של 200 ₪ לחודש בדירה החדשה.

5. הנתבע בעדותו אכן אישר שלא הצליחו הקבלנים לפתור את בעיית הריח. אך יחד עם זאת, טען שלא מגיעים לתובעים כל הפחתה בדמי שכירות בגין כך. אם כי הדירה לא הושכרה מאז והקבלנים לא פתרו את הביעה. .

לדבריו, התובעים עזבו את הדירה ב-10.8.16, והוא הציע לתובעים שכל אחד ילך לדרכו ללא תשלומים כל שהם אך הם סירבו ורצו להישאר בדירה בהפחתה ל-5,000 ₪ לחודש.

הנתבע טען שחלק מהנזקיםלדירה תוקנו וחלק לא. הוא לא פירט סכומים ולא הגיש קבלות . הוא לא ערך דו"ח שמאי או כל מסמך אחר.

באשר לניקוי הדירה, הנתבע שילם "לאריטראי סכום זה". אין בידיו קבלות או אישור על כך.

באשר לפינוי הדירה, הנתבע טען "פחדתי שהם יגורו בלי לשלם פשוט רציתי לקבל בידי את המפתח את החזקה שלי בדירה" (עמ' 3 ש' 11-10).

הנתבע צירוף צילומים לכתב ההגנה על מנת להדגים את מידת הנזק לדירות אך אין בתמונות אלה לתמוך בטענותיו לנזקים רבים.

6. לאחר ששמעתי את טענות הצדים הגעתי למסקנות הבאות:

א. הטענות ההדדיות כפי שפורטו בכתבי הטענות היו מוגזמות ומופרזות לחלוטין.

לא התובעים ולא הנתבע הצליחו להניח את דעת בית המשפט שדובר בטענות נכונות.

ב. עולה מכלל הראיות שהתובעים מסרו את הדירה לידי הנתבע ב-10.8.16 ופינו את הדירה בהסכמה הדדית. לכן, תקופת השכירות הסתיימה באותו מועד.

ג. התובעים אכן סבלו מבעיות ריח בדירה, במשך החודשים לפני הפינוי. הנתבע והקבלנים לא הצליחו לפתור את הבעיה.

ד. ומקובלת עלי טענות התובעים שזו הסיבה אשר בגללה החליטו לפנות את הדירה. אולם, לא שוכנעתי שהדירה הייתה לא ראויה למגורים.

אולם, לעומת זאת, מגיעה לתובעת הפחתה משמעותית בדמי השכירות אותה אני מעריך ב-2,500 ₪ לחודש.

ה. אין הצדקה לעתירת התובעים לדמי תיווך אוד דמי הובלה :אלה הוצאות שהיו צריכים לשלם בכל מקרה בסוף החוזה על מנת לעבור לדירה חדשה.

כמו כן, אין בסיס לדרוש מהנתבע את הפרשי השכר עבור הדירה שאליה עברו. הם היו חופשים לבחור מקום מגורים לפי רצונם. כמו כן אין הגיון בטענה שהדירה חדשה הייתה פחות יוקרתית אך דמי השכירות היו גבוהים יותר.

ו. מלבד האמור, בסעיף .ג 6 האמור התובעים לא הצליחו להוכיח את יתר העתירות.

ז. הנתבע בזמנו הסכים לאפשר לתובעים לאחסן דברים בדירה ואף הסכים להפחית את דמי השכירות מ-7,000 ₪ ל-6,500 ₪ במשך 6 חודשים. אין הוא זכאי היום לחזור מהסכמות אלה ולדרוש כספיו.

ח. כללית הנתבע לא פירט את נזקיו ולא הביא לפני בית המשפט מסמכים על מנת להוכיח את טענותיו.

על מנת לדרוש תשלום עבור נזקים לדירה היה עליו ,לכל הפחות ,לפרט את נזקיו, ולתת לנתבעים הזדמנות לבצע את התיקונים.

עדותו של הנתבע בכל הקשור עם נזקיו הייתה מעורפלת ולא מפורטת. לפי דין טענת קיזוז מחייבת הוכחות ברורות.

לכן, אני דוחה את כל טענותיו הכספיות.

7. על סמך הממצאים המפורטים בסעיף 6 דלעיל, אני מקבל את הביעה באופן חלקי בלבד, ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים 5,000 ₪ ועוד 500 ₪ הוצאות הדיון. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים ואם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה.

.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ז, 26 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.