1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 07.01.2016, בין כלי רכב, מ"ר 62-997-65 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 81-309-79 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שאחריותו של נהג רכב הנתבעים לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 85% ואילו אחריותו של נהג רכב התובעת תעמוד על שיעור של 15%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

אני מקבל את גרסתו של נהג רכב התובעת, בקשר עם צבע האור שדלק ברמזור שבכיוון נסיעתו, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים.

למעשה, גרסתו של נהג רכב התובעת מתיישבת היטב עם תוכנית הרמזורים שצורפה לתיק המשטרה (ת/3). על פי מפת הצומת עם סימוני המופעים על גביה (עמוד 12 למוצג ת/3) ועל פי תוכנית הרמזורים (עמוד 14 למוצג ת/3), עולים הנתונים הבאים:

1. המופע המתייחס לכיוון נסיעתו של רכב התובעת על גבי מפת הצומת הוא מופע 23;
2. המופע המתייחס לכיוון נסיעתו של רכב הנתבעים על גבי מפת הצומת הוא מופע 25.
3. מופע 23 מקבל אור ירוק בשנייה ה- 53 במחזור שניות בן 90 שניות, והאור הירוק למופע 23 מסתיים בשנייה 72, כאשר 5 שניות לאחר מכן מופע 24 מקבל אור ירוק.
4. מופע 25 מקבל אור ירוק בשנייה 32 ומסתיים בשנייה 49. הווי אומר כי 4 שניות לאחר שמסתיים האור הירוק במופע 25 מקבל מופע 23 אור ירוק.
5. מופע 11 מקבל ירוק בשנייה 33, במחזור שניות בן 90 שניות, והאור הירוק מסתיים בשנייה 49.

על פי נתונים אלו, עולה כי סביר יותר להניח כי נהג רכב הנתבעים שנסע במופע 25 ביצע מחטף רמזור (על מנת להספיק לחצות את הצומת טרם החלפת האור ברמזור לאדום) בעוד שנהג רכב התובעת נכנס לצומת בחסות אור ירוק. עוד בהקשר זה, יש לומר כי הסבירות שנהג רכב התובעת ביצע מחטף רמזור היא קלושה מאחר שאם נהג רכב התובעת היה מבצע מחטף רמזור, אזי סביר שהיה פוגע ברכב שנכנס לצומת מכיוון נסיעתו של מופע 24 שמקבל ירוק 5 שניות בתום האור הירוק במופע 23, כאמור לעיל.

נתונים אלו מתיישבים עם גרסתו של נהג רכב התובעת אשר ציין כי נכנס לצומת לאחר המתנה בקו העצירה ועם ההתחלפות האור ברמזור שבכיוון נסיעתו לירוק, ועם גרסתו של נהג רכב הנתבעים אשר העיד כי נכנס לצומת בנסיעה ישרה ורציפה.

עוד בעניין זה יש לציין כי נהג רכב הנתבעים מציין בעדותו כי הוא יצא מאוניברסיטת בר אילן, פנה ימינה חצה הצומת הראשון בנסיעה ישרה בחסות אור ירוק ולאחר מכן המשיך בנסיעה ישרה לנתיב המוביל לפנייה שמאלה בצומת המדובר, כאשר גם הרמזור בכיוון נסיעה שמאלה הראה ירוק. גרסה זו של נהג רכב הנתבעים אינה מתיישבת עם תוכנית הרמזורים. על פי תוכנית הרמזורים, מופעים 25 ו-11 מסתיימים שניהם בשנייה 49. משמעות הדבר כי קיימת סבירות לא מבוטלת כי כאשר רכב הנתבעים חצה את הצומת הראשון, בכיוון נסיעה של מופע 11 אזי האור בכיוון נסיעתו כבר היה ירוק – ויודגש כי נהג רכב הנתבעים כלל לא ציין כי נאלץ להמתין בצומת הראשון להתחלפות האור ברמזור לירוק – ועד שהגיע לצומת השני לפני הפנייה שמאלה בכיוון נסיעה של מופע 25, האור הירוק עמד להתחלף, אלא שחרף זאת, נהג רכב הנתבעים נכנס לצומת. התוצאה כבר ידועה.

אשר על כן, אני סבור כי נהג רכב הנתבעים נכנס לצומת בניגוד לאור אדום בכיוון נסיעתו בניסיונו לבצע מחטף רמזור, ובכך סיכן עצמו, את רכבו, אחרים ורכביהם, בסיכון שלמרבה הצער התממש.

מכאן, שעיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג רכב הנתבעים.

עם זאת, איני פוטר את נהג רכב התובעת מכלל אחריות לקרות התאונה.

אני סבור כי היה על נהג רכב התובעת להיכנס לצומת רק לאחר שווידא כי הצומת פנוי וכי אין רכב המבקש להיכנס אליו מכיוון נסיעה המתנגש עם כיוון נסיעתו, זאת על אף אור הירוק שדלק ברמזור שבכיוון נסיעתו. לא אחת ציינתי בפסקי דין שיצאו תחת ידיי כי אור ירוק ברמזור אינו חזות הכל, והדבר אינו פוטר את נהג הרכב שאור ירוק דולק בכיוון נסיעתו, מחובתו לוודא כי הוא נכנס לצומת פנוי.

בנסיבות העניין, נהג רכב התובעת מאשר בעדותו כי הוא מיהר וייתכן והוא הקדים רכבים אחרים שנסעו בנסיעה ישרה בנתיבים שמשמאלו, והוא אף מאשר כי לא נתן דעתו לרכבים מסביבו.

מכאן, אחריותו החלקית של נהג רכב התובעת לקרות התאונה.

באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, הרי שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שאני מקבל את ראשי הנזק, וקובע כי סכום התביעה בדין יסודו.

אשר על-כן, התביעה מתקבלת חלקית, כפי האמור בפתח סעיף 5 לעיל.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 20,628 ₪, שהינו 85% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 11.7% מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ז אייר תשע"ז, 23 מאי 2017, בהעדר הצדדים.