מבוא

1. לפניי בקשה שהוכתרה כ"בקשה להסרת צו החרמה", ובמהותה היא בקשה לביטול החלטה בדבר איסור שמוש מנהלי ברכב, שניתנה ביום 25.8.15 בגין עבירה של נהיגה ללא מלווה, וכך אתייחס אליה.
2. המבקש הוא בעל הרכב, הנהג הוא בנו – עודאי חמודה.

טיעוני הצדדים

1. בבקשה בכתב וכן בטיעוני המבקש לפניי נטען כי הנהג התייצב לשימוע ונמסר לו על ידי קצין כי הוא נפסל מלהחזיק רשיון למשך חודש ימים, וכי הרכב לא יוחרם, משום שרשום על שם אביו. הסניגור טען כי צירף לבקשה עותק מדוח השימוע. דברי הקצין מהווים הבטחה מנהלית. עוד ציין כי למרות שמחומר החקירה עולה שהשימוע נערך בהעדר הנהג, הרי שהשימוע נערך בנוכחותו.

החלטת איסור השימוש מעולם לא הגיעה לידי המבקש.

כשנה לאחר מכן, כאשר בקש האב לחדש את רשיון הרכב, נאמר לו במשרד הרישוי כי "הרכב מוחרם" מיום 25.8.15. לטעמו, מדובר ברישום מוטעה שיש לבטלו.

עוד ציין כי ביום 12.9.16 יחול חג הקרבן, והמבקש זקוק לרכבו לצורך ההכנות לחג, וכי בתקופה בשלושת החודשים האחרונים לא נעשה שימוש ברכב משום שהיה מקולקל.

1. ב"כ המשיבה בקש לדחות את הבקשה על מנת שחוטא לא יצא נשכר. קיימות ראיות לכאורה ומדובר בעבירה מסוכנת. הנהג הוזמן כדין לשימוע, אך לא התייצב והשימוע נערך בהעדרו. בהמשך נהג בדרך מתחכמת והרכב לא הופקד עד לאחר הדיון הראשון בבקשה.

דיון והכרעה

1. אין חולק בדבר קיומן של ראיות לכאורה, ואף לא בדבר מסוכנותה של העבירה המיוחסת לנהג.

יש לציין כי הנהג נעצר לאחר שנמצא כי נהג במהירות של 148 קמ"ש.

1. עיינתי בחומר החקירה, אך לא ראיתי כל מסמך לפיו התקיים שימוע בעניינו של המבקש או הנהג בנוכחותו. הסניגור ציין בבקשתו כי צירף מסמך כזה, אך בפועל לא צורף המסמך לבקשה.
2. בניגוד לטענת ההגנה לפיה מסר הנהג את רשיונו לקצין הפוסל במעמד השימוע שנערך בנוכחותו, רשיון הנהיגה ניטל מהנהג בשטח ביום רישום הדוח, וקיים בתיק אישור בדבר נטילתו. באותו טופס נרשם כי הנהג הוזמן לשימוע שאמור היה להתקיים למחרת היום. עוד צויין כי הטופס נמסר לנהג, אך הוא סירב לחתום על גביו.

במאמר מוסגר ייאמר כי באישור זה, בשגגה נרשם כבעל הרכב, בעליו הקודמים של הרכב ולא המבקש.

1. בחומר החקירה קיימים שני טופסי שימוע, שנערכו בהעדר הנהג, ביום 25.8.15, לאחר שהנהג זומן לשעה 08.30 ולא התייצב עד לשעה 14.35, לפיהם הוחלט באחד על פסילתו המנהלית של הנהג ובשני על איסור שימוש מנהלי ברכב, שניהם למשך 30 יום.
2. עוד קיים בחומר אישור משטרתי לכך שנשלחו לנהג בדואר רשום, שני דוחות. האחד הוא הדוח מושא תיק זה, והשני הוא דוח המהירות. דברי הדואר נמסרו, אך המקבל סירב לחתום על גבי אישורי המסירה.
3. עוד יצויין כי בגין דוח המהירות הוגש כתב אישום נפרד, בתיק 5111-12-15, והנהג נדון בהעדרו ביום 20.4.16, בין היתר לפסילה בת 30 יום, שקוזזה מימי הפסילה המנהלית שריצה.
4. לא שמעתי בטיעוני ההגנה כל נימוק המכניס את המבקש לגדרו של סעיף 57 לפקודת התעבורה.
5. על יסוד האמור, מן הדין לדחות את הבקשה במלואה.
6. יחד עם זאת, אניח לטובת המבקש והנהג כי חל בלבול בין תיק זה לתיק המהירות, ועל כן סברו השניים כי המבקש נפסל ל-30 יום, אך לא ניתנה הוראת איסור שימוש ברכב, כפי שנעשה, מן הסתם, בתיק המהירות.
7. בנסיבות אלה, לפנים משורת הדין ובהתחשב בחלוף הזמן, אני רואה לנכון לקצר במקצת את תקופת איסור השימוש ברכב.
8. הטענה לפיה היה הרכב מקולקל ולא נעשה בו כל שימוש משך שלושת החודשים האחרונים, אין בה כדי להשפיע על ההחלטה בבקשה זו.
9. גם קיומו של החג אינו בעל משקל משמעותי בשקלול כלל האינטרסים, נוכח משקלו הנכבד של האינטרס הציבורי בכלל וביחס לשמירת החוק והסדר בפרט.
10. על בסיס האמור, אני מורה כי הרכב מ.ר. 8108070 יוחזר לבעליו ביום 13.9.16.

המזכירות תעביר החלטה זו לב"כ הצדדים לאלתר.

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ו, 25 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.