1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 18.11.2015 בצומת גבעת המורה בעפולה. התובעת טוענת לנזקים לנזקים בסך כולל של 69,415 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך ושכר שמאי. בין הצדדים מתנהל הליך מקביל, בבית משפט השלום בפתח תקוה (תא"מ 1729-01-17), שם תובעים הנתבעים כאן את נזקיה (בסך של 36,000 ₪) מהתובעת, מנהגה, וממבטחתה.

2. מדובר בצומת מרומזר ובשעת בוקר מוקדמת, טרם האיר היום, וכשבמקום שורר ערפל קל. רכב התובעת הגיע מכיוון מזרח לכיוון עפולה, ואילו רכב הנתבעים הגיע מכיוון עפולה ופנה שמאלה. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. נהג התובעת טוען, כי במרחק של כמה עשרות מטרים מהרמזור הבחין שמופע האור בו מתחלף מאדום לירוק, ועל כן המשיך בנסיעה רציפה, אלא שאז הבחין ברכב הנתבעים כשהוא מגיע משמאלו, רגע לפני הפגיעה, וחרף נסיון בריחה שלו ימינה, לא יכול היה למנוע את התאונה. לדבריו, נסע במהירות של כ-50 קמ"ש, והתאורה בצומת לא עבדה (בדו"ח המשטרה שהוגש נכתב, לפי בדיקה לאחר יום, שהתאורה תקינה). הוא סיפר, כי לא היו כלי רכב נוספים בכיוונו, לפניו או מאחוריו (בדו"ח המשטרה נכתב מפיו, שהיו כלי רכב מאחוריו, אולם הנהג טען כי לא אמר דברים אלה, ואולי התכוון לכלי רכב שהגיעו לאחר מכן).

4. הנתבע 1 טוען, כי המתין להתחלפות הרמזור בנתיבו, ורק כשזה התחלף לירוק יצא לדרכו. הוא לא הבחין ברכב התובעת עד לרגע הפגיעה. הוא מספר, כי מאחוריו היה אוטובוס מקומי שהתחיל גם הוא בנסיעה, אולם לאחר מכן חרף נסיונותיו לא הצליח לאתר את הנהג כדי לקבל את עדותו התומכת. גם הוא מאשר כי הצומת היה חשוך למדי (אם כי לדבריו התאורה עבדה).

5. לא נשמעו עדים נוספים, אולם בהסכמה הוגש תיק המשטרה, הכולל תכנית רמזורים, ממנה עולה כי האור הירוק בכיוון נסיעת רכב הנתבעים הוא לפי קריאה, דהיינו: הרמזור אינו מתחלף לירוק אם אין רכב הממתין לו.

6. דומה, שהממצא היחיד שאפשר להגיע אליו במידה סבירה של ודאות הוא, כי שני הנהגים לא היו זהירים בכניסתם לצומת, שכן אין להעלות על הדעת שנהג זהיר, השם לבו למתרחש בצומת, לא יבחין בשעת חשכה ברכב המגיע מולו, כשפנסיו דולקים (ואיש מהנהגים לא טען שפנסי משנהו לא דלקו).

7. לבד מכך, אין כל ראיה היכולה לחזק איזו משתי הגרסאות. הנתבעים מבקשים להסתמך על תכנית הרמזורים, אולם לא מצאתי כי יש בה כדי לסייע במשהו לגרסתם. אמנם, מסתבר כי הנתבע 1 לא יכול היה להיכנס לצומת באור ירוק אלמלא עצר קודם לכן לאור אדום, אולם אין כל ערובה לכך שאכן נכנס לצומת באור ירוק. זאת ועוד, אמנם תכנית הרמזורים מראה, כי האור בכיוון נסיעת נהג התובעת מתחלף לאדום בדיוק לפני שהאור בכיוון נסיעת הנתבע 1 מתחלף לירוק, ועל כן, ככל שאחד הנהגים ניסה (בלא הצלחה) להספיק לעבור באור הירוק, הרי שזהו נהג התובעת, אולם שוב, אין כל ערובה לכך שבניסיון להספיק רמזור עסקינן. באותה מידה יתכן שאחד הנהגים טעה בזיהוי הרמזור הנכון מולו (מול עיני שניהם שתי מערכות רמזורים), או כלל לא הביט ברמזור, ונכנס לצומת במהלך מופע האור האדום בכיוונו, ללא קשר לזמן התחלפות האור ברמזור.

8. משכך, אין מנוס מלקבוע, כי שתי הגרסאות נותרו מעויינות, ולפיכך, מחמת נטל הראיה, התוצאה היא שהתביעה שבפני נדחית. בנסיבות, ישא כל אחד מהצדדים בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ז אייר תשע"ז, 23 מאי 2017, בהעדר הצדדים.