בעניין: מדינת ישראל – פרקליטות מחוז מרכז המאשימה

ע"י ב"כ עו"ד דניאל איקן

נ ג ד

איאד שריף הנאשם

ע"י ב"כ עו"ד מירב נוסבוים

גזר דין

1. הנאשם, יליד 1983, הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירה של החזקת שטר כסף מזויף, בניגוד לסעיף 462(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי העובדות, ביום 16.8.16 בשעה 17:40 החזיק הנאשם ברכבו סך של 53,400 בשטרות מזויפים (217 שטרות של 200 ₪; 70 שטרות של 100 ₪; 60 שטרות של 50 ₪).

2. במענה לכתב האישום ובעדותו בבית המשפט טען הנאשם שלא ידע שהשטרות מזוייפים, אלא רק חשד בכך; שמצא אותם יום קודם לכן ברחבת החניה של אולם אירועים בעכו; וכי התכוון להסגירם ולמוסרם למשטרה – ואולם, גירסתו של הנאשם נדחתה על ידי כבלתי אמינה.

3. ב"כ המאשימה עתר לקביעת מתחם עונש הולם הנע בין 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות לבין 18 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי וקנס כספי. את עונשו של הנאשם ביקש למקם בשליש התחתון של המתחם לו עתר, לצד מאסר על תנאי וקנס כספי שלא יפחת מסכום הכסף המזויף שנתפס ברשות הנאשם. התובע הפנה לערכים החברתיים המוגנים בעבירה, שעניינם גרימת נזק לכלכלת המדינה ולתדמיתה, פגיעה בזכות הקנין ופגיעה קשה בקורבנות הרוכשים בתום לב ובתמורה מלאה את שטרות הכסף שלמעשה הם חסרי ערך. כמו כן, פגע הנאשם בערך חברתי מוגן של חיי מסחר תקינים במשק וביחסי החוץ של המדינה עם מדינות בהן מתבצעות עסקאות כלכליות. התובע ביקש להחמיר בענישה בשל הקלות הבלתי נסבלת שבביצוע העבירה וכן בשל הסיכוי הנמוך להיתפס בגינה, כמו גם בשל קיומו של פוטנציאל לרווח כלכלי משמעותי. ענישה מקלה, טען התובע, תעודד עבריינים בכוח להתפתות ולבצע עבירות דומות. התובע הפנה לסכום הכסף הגבוה שהחזיק הנאשם, לעובדה שהסכום חולק לשטרות שונים ולעובדה שהנאשם התנייד עם הכסף ברכבו, ענין המלמד על תכנון רב שקדם למעשה.

ב"כ המאשימה הפנה לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה וביניהן העובדה שהנאשם בחר לנהל משפט הוכחות, לא הודה בביצוע העבירה ולא נטל אחריות או הביע חרטה. כמו כן, טען התובע שאת חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, כ-4 שנים, אין לזקוף לחובת התביעה, שכן היה זה הנאשם שהשתהה בכל הנוגע להליכי השימוע שהתקיים בעניינו.

התובע הפנה לפסיקה.

4. ב"כ הנאשם טענה שמדובר בנאשם שלו זו ההסתבכות הראשונה והיחידה עם החוק. הוא למד בעבר משפטים ומוכר לטובה בסביבת מגוריו. הוגשו שלושה מכתבי המלצה בעניינו של הנאשם (נע/1-נע/3), אשר עבד, בין היתר, במעון לנערות במצוקה בצפון. לגבי נסיבות ביצוע העבירה נטען שלא נעשה דבר עם השטרות המזוייפים וכי חלק גדול מהשטרות היו קרועים, עובדה השוללת את הכוונה להשתמש בהם. כמו כן, אין לדבר על תכנון מוקדם וגירסתו של הנאשם לפיה מצא את השטרות ערב קודם לכן לא נסתרה. אין בדל ראיה לכך שהנאשם ניסה להפיק רווח כלכלי מביצוע העבירה. נטען כי העבירה בוצעה לפני 4 שנים, כתב האישום הוגש בשיהוי, ויש ליתן משקל לחלוף הזמן. הנאשם כרגע אינו עובד ומצוי במצוקה כלכלית עקב משבר הקורונה (הוגש אישור מאת המוסד לביטוח, נע/4). ב"כ הנאשם טענה כי כאשר מדובר בעבירה בודדת של החזקה, ללא תכנון מוקדם וללא שותפים, מתחם העונש ההולם מתחיל במאסר על תנאי. לאור זאת, ביקשה הסניגורית לגזור עליו עונש מאסר על תנאי לצד צו של"צ, ולחילופין, עונש מאסר לריצוי בעבודות שרות לתקופה מינימלית, לצד קנס כספי מתון.

ב"כ הנאשם הפנתה לפסיקה.

דיון והכרעה

5. נקודת המוצא לדיוננו הוא סעיף 462(2) לחוק העונשין, הקובע כי המחזיק שטר כסף כשהוא יודע שהשטר מזויף, דינו 7 שנות מאסר. מדובר, אם כן, בעבירה חמורה מסוג פשע.

על הערכים החברתיים המוגנים בביצוע העבירה עמדה הפסיקה וקבעה כי מדובר בעבירה הפוגעת בתפקודה של הכלכלה ובזכויות הקנייניות של הפרטים בחברה. פגיעה זו בציבור מועצמת שעה שלעבירות מלווה תכנון והן חוזרות על עצמן (רע"פ 523/13 דזנשווילי נ' מדינת ישראל (25.8.15)).

עוד על הערכים החברתיים המוגנים נאמר כי מדובר במניעת פגיעה בקורבנות – קונים ומוכרים תמימים אשר אליהם מתגלגלים שטרות הכסף המזוייפים חסרי הערך; וכן, מניעת פגיעה בחיי המסחר התקינים. ביצוע עבירות שכאלה מעלה את רמת החשדנות בקרב הציבור הרחב, עובדה הפוגעת באפשרות לניהול חיי מסחר תקינים.

היבט נוסף לביצוע עבירות כאלה, הוא פגיעה בתדמיתה של המדינה בעיני מדינות אחרות המקיימות עמה קשרי מסחר והחלפת מטבע.

הוסף לכך, את הקלות הבלתי נסבלת שבביצוע העבירה ואת הסיכוי הקלוש להיתפס והרי לך פיתוי של עבריינים בכוח לבצע עבירות כאלה בשל פוטנציאל הרווח הכלכלי שקל להשיגו.

אשר על כן, נוכח העובדה שמדובר בעבירה מסוג פשע, שהעונש המקסימלי הקבוע לצידה עומד על 7 שנות מאסר, נוכח הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים, כמפורט לעיל, ונוכח הקלות שבביצוע העבירה והסיכוי הנמוך להיתפס, קראה הפסיקה להחמיר בענישה –

"אכן מדיניות הענישה ההולמת של בית המשפט לנקוט בה, נוכח הישנותן של עבירות כאלה, כשהפיתוי גדול בשל הרווח הכספי העשוי לצמוח מהן, חייבת ליתן לגורם ההרתעה את המשקל העיקרי בשיקולי הענישה. גישה סלחנית שלא תשרש את התופעה ולא תעמוד כמחסום בפני הפיתוי לעבור את העבירה. כי גם אם מצאנו שבעבר לא מיצה בית המשפט את הדין עם העבריינים, סבורים אנו כי אין מנוס מלהחמיר כתגובה עונשית מתחייבת" (ע"פ 189/87 מדינת ישראל נ' ציציאשווילי, תק-על 88(1) 509).

6. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה – מדובר בסכום כסף גבוה ולא מבוטל, בסך של 53,400 ₪; הכסף היה מחולק לשטרות שונים; נסיבות החזקת הכסף על ידי הנאשם לא התבררו עד תום (משגרסתו נדחתה כבלתי אמינה), ואולם, הגיון החיים והשכל הישר מלמדים שכסף מזוייף אשר משונע ברכב על ידי אדם, ימצא את דרכו - אם למכירה, אם לביצוע עיסקה או לרכישת דבר מה ואם להחלפה. לקולא ייאמר כי חלק נכבד משטרות הכסף המזוייפים היו קרועים, ואולם לנסיבה זו ינתן משקל מוגבל, שכן נסיון החיים מלמד שגם בשטרות קרועים מבוצעות עסקאות והם עוברים מיד ליד.

עינינו הרואות, איפוא, שהפגיעה בערכים החברתיים המוגנים במקרה שלפניי היתה ברף בינוני.

7. יצויין שהפסיקה אליה הפנו הצדדים אינה דומה לנסיבות המקרה שלפניי – כך, לדוגמא, בע"פ (מחוזי י-ם) 30625/06 קיקוזשוילי ואח' נ' מדינת ישראל (15.4.07) נגזרו על המערערים 18 חודשי מאסר בגין החזקה של 200,000 דולר ועוד 30,000 דולר בשטרות מזוייפים; וכך, מנגד, בת"פ (שלום ת"א) 2485-08-16 מדינת ישראל נ' בן אבי (10.9.19) נמנע בית המשפט מלהרשיע את הנאשם אשר רכש מאחר 5 שטרות מזוייפים בשווי 1,000 דולר וכן 350 דולר נוספים, וזאת בשל נסיבות אישיות יוצאות דופן וכן הוכחה לגבי פגיעה תעסוקתית באם יורשע. אך התברר שהוגש ערעור מדינה על גזר הדין, אשר התקבל על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, והנאשם הורשע בדין והוא חוייב בביצוע 250 שעות של"צ (עפ"ג (מחוזי ת"א) 39843-10-19 מדינת ישראל נ' בן אבי (3.2.20)).

8. לאור האמור לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם את נסיבות ביצוע העבירה במקרה שלפניי נע בין 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שרות לבין 18 חודשי מאסר, לצד רכיבי ענישה נלווים.

9. באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה – מחד, הנאשם לא הודה בביצוע העבירה, לא נטל אחריות ולא הביע כל חרטה בגינה (אלא בדברו האחרון לעונש (עמ' 32, ש' 6)). מאידך, מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי מכל סוג ומין שהוא; עמד לפני סיום לימודי משפטים במכללת רמת-גן, אך לא סיים חוק לימודיו; הנאשם נשוי ואב לשני ילדים קטינים; עקב משבר הקורונה נקלע למשבר כלכלי (נע/4). הוגשו בעניינו של הנאשם מכתבי המלצה לא שגרתיים – האחד מעו"ס פרח דיב, מנהל מעון נעול לנערות במצוקה, לפיו הנאשם שימש כמדריך לילה במעון, והוא עשה זאת באופן מקצועי, טוב ומוצלח (נע/1); השני מראש המועצה המקומית כפר יאסיף, לפיו הנאשם הוא בן למשפחה מכובדת, מלומדת ואהודה מאוד בכפר ותרם רבות לקהילה (נע/2); והשלישי מד"ר ספייה אמין, קונסול כבוד כללי של הפדרציה הרוסית בצפון, לפיו הנאשם עבר במעון לנערות במצוקה והוא אדם חיובי ונורמטיבי, אשר ביצוע עבירות אינה מאפיינת אורחות חייו (נע/3); העבירה בוצעה לפני 4 שנים ומאז לא שב הנאשם להסתבך בביצוע עבירות.

10. בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, כמפורט לעיל, מצאתי למקם עונשו של הנאשם בתחתית המתחם אותו קבעתי לעיל. כמו כן, נוכח מצבו הכלכלי של הנאשם כמפורט בטיעוני ההגנה אשר נתמכו במסמכים (נע/4), החלטתי שלא להכביד בענין הקנס, כפי שראוי היה לעשות, ברגיל, נוכח העובדה שמדובר בעבירה כלכלית.

11. לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שרות, וזאת בהסכמת הנאשם, ובהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השרות מיום 9.3.20. הנאשם ירצה את עבודות השרות 5 ימים בשבוע על פי טווח השעות המתאפשר בחוק העונשין, ב"קרן ילדינו מרכזי תיקוותינו", אחד העם 6, נהריה.

הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי העונש ביום 1.9.20 שעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות השרות, מפקדת מחוז צפון, רח' הציונות 14, טבריה.

מובהר לנאשם כי במידה ולא יישמע להוראות הממונה על עבודות שרות או לא יפעל על פי נהליו, יהא רשאי הממונה על עבודות השרות להפקיע את עבודות השרות והנאשם ירצה את יתרת העונש בכליאה ממשית.

ב. קנס כספי בסך 15,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-15 תשלומים חודשיים, רצופים ושווים החל ביום 20.10.20. לא ישולם תשלום במועד תעמוד כל היתרה לפירעון מיידי.

ג. 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום שלא יעבור כל עבירה בניגוד לפרק יב' לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

כספים שהופקדו במסגרת מ"י 40629-08-16 יושבו למפקיד בהתאם להוראות הדין.

שטרות הכסף המזוייף יושמדו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ח תמוז תש"פ, 20 יולי 2020, במעמד הצדדים.