בפניי תביעה כספית בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 11.5.16 בשעה 09:10 לערך ברחוב כנרת בכפר סבא (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובעת, מס' רישוי 69-022-10, נהוג בידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") ורכב נתבעת 2, מס' רישוי 43-060-30 נהוג בידי עובד הנתבעת, באסל כברא, המבוטח בנתבעת 1 (להלן: "רכב הנתבעים").

בתביעתה עתרה התובעת לחיוב הנתבעים בסכום הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה, כמפורט להלן:

א. נזק לרכב על פי דו"ח שמאי בסך של - 7,410 ₪.

ב. שכ"ט שמאי בסך של - 850 ₪.

להוכחת נזקיה הגישה התובעת חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט שמאי, מסמכים ותמונות.

התובעת אשר נהגה ברכב התובעת עובר לתאונה ותוצאותיה, תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינה את הדברים הבאים:

"אני הבעלים של רכב שמספרו 69-022-10. ביום 11.5.16 נהגתי ברכב שלי ברחוב כנרת כפר סבא.

בשלב מסוים, בגלל שהיה פקק תנועה אני עצרתי את הרכב ועמדתי בפקק תנועה. זה היה יום הזיכרון , ביציאה מהחנייה עמדתי בפקק תנועה, כפי שציינתי ברחוב כנרת בכפר סבא, ואז הגיע משאית שבדיעבד הסתבר שהמספר שלה 43-060-30 שהיא משאית של מאפיינת אגמי, ומבוטחת בחברת מנורה, ונהג בה נהג של הנתבעת מס' 2, באותו יום כנראה מיהר מידי והוא נצמד עם המשאית שלו לאוטו שלי האחורי וחתך לי את כל הצד האחורי של הרכב. הנהג קראו לו באסל כברא. אני רוצה להסביר שנהג המשאית בא מהכיוון הנגדי ברחוב כנרת, ואז הוא נצמד עם הצד השמאלי של המשאית לצד השמאלי של הרכב שלי , ובפגע בחלק האחורי שמאלי של הרכב שלי. לרכב שלי נגרמו נזקים. הנזק לרכב מסתכם בסך של 7,410 ש"ח ושכ"ט שמאי 850 ₪. אחרי התאונה הנהג הודה באחריות שלו והחלפנו פרטים ולא קיבלתי את סכום הנזק עד היום. אני צרפתי לתביעה שלי את כל המסמכים המעידים על הנזק, השביתו לי את הרכב. לגבי כתב הגנה שהוגש אני רוצה לומר שכתבו שאני סתיתי מהכביש וכל הדברים האלה לא היו ולא נבראו".

עד מטעם הנתבעים, בסאל כברא, אשר נהג ברכב הנתבעים עובר לתאונה ותוצאותיה, תאר בעדותו את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינו כדלקמן:

" ביום 11.5.16, נהגתי במשאית שמספרה 43-060-30 שהיא בבעלות מאפיית אגמי ששם אני עובד.

יחד איתי היה העוזר שלי. נהגתי ברחוב כנרת בכפר סבא, פניתי ימינה בצומת, יצאתי עם כל המשאית לצומת, ואז אני רואה את המשאית שהתובעת היא זו שפגעה במשאית שלי מאחור. ברחוב כנרת, זה רחוב בכפר סבא שיש חניות בשני הצדדים. אני רוצה להגיד שאני הגעתי מרחוב מסוים שאני לא יודע את שמו, פניתי ימינה כיוון נסיעתי בצומת של אותו רחוב עם רחוב כנרת לתוך רחוב כנרת, נסעתי אולי 3 או 5 מטרים בתוך רחוב כנרת והחלק האחורי של המשאית היה כבר בתוך רחוב כנרת כלומר כבר עברתי את הצומת וכל המשאית היתה בתוך רחוב כנרת ואז פתאום אני לא יודע מאיפה הגיע הרכב של התובעת, ואני לא יודע מאיפה היא באה, ואני רק יודע שהיא פגעה בחלק אחורי שמאלי של המשאית היא נתפסה עם האוטו שלה בצד הזה. אני לא ראיתי אותה בכלל שהיא נוסעת ברחוב כנרת מולי בנתיב הנגדי, היא אומרת בכלל שהיא היתה בעצירה. בכלל לא היו כלי רכב מול כיוון נסיעתי.

לשאלת בית המשפט: לאן רציתי להגיע אני משיב שרציתי להגיע למאפייה שנמצאת בהמשך הדרך בצד ימין לכיוון נסיעתי אבל היה עוד מרחק בין המקום שבו היתה התאונה לבין המאפיה שרציתי להגיע אליה כדי להוריד שם סחורה. היה בערך עוד 10 מטרים עד 15 מטרים בין מקום התאונה לבין המאפיה כדי להיכנס למאפיה הייתי צריך לפנות ימינה ברחוב כנרת לחנייה של המאפיה. כשאני נכנס לרחוב כנרת מאותו רחוב שהגעתי ופניתי ימינה לרחוב כנרת אז אני צריך לנסוע 10 עד 15 מטרים עד למאפיה שבצד ימין, כיון נסיעתי ושם לפנות ימינה לחניה".

כל אחד מהצדדדים נחקר בחקירה נגדית.

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עליי לציין כי מהימנה עליי ללא כל סייג עדותה של התובעת. עדותה הייתה כנה, רצינית, אחראית ומדויקת. נחה דעתי כי זכורים היו לה כל פרטי התרחשות אירוע התאונה וניתן לסמוך על עדותה הנתמכת בדו"ח שמאי ותמונות שצילם.

לא כך באשר לעדות עובד נתבעת 1, בסאל כברא, אשר נהג ברכב נתבעת 1 המבוטח בנתבעת 2. עדותו הייתה בלתי כנה, חמקנית ו"פתלתלה", וניכר היה כי מנסה הוא להרחיק עצמו מאחריותו לקרות התאונה ותוצאותיה, כל זאת כדי "לעזור" לנתבעים להימנע מלשלם לתובעת את סכום נזקי התאונה.

קובעת אני, בקבלי את עדות התובעת המהימנה עליי ושאותה אני מעדיפה על פני עדות נהג רכב הנתבעים, בה אין אני נותנת אמון, כי ביום התאונה נהגה התובעת ברכב התובעת ברחוב כנרת בכפר סבא. בשלב מסוים עצרה התובעת את רכב התובעת בו נהגה בשל פקק תנועה שהיה לפניה. נהג רכב הנתבעים, בסאל כברא, אשר הסיע את רכב הנתבעים ברח' כנרת בכיוון הנגדי למקום עצירת רכב התובעת ברח' כנרת, לא שם לב למתרחש בדרך, לא הבחין כלל ברכב התובעת שעמד בפקק תנועה בכיוון הנגדי לכיוון נסיעתו, אצה לו הדרך ובנהיגה חסרת זהירות נצמד עם רכב הנתבעים שהוא רכב גדול מסוג משאית בו נהג לצד אחורי שמאלי של רכב התובעת, ונגרמו נזקים כמפורט בעדות התובעת ובחוות דעת שמאי שהוגשה ושלא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעים.

האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על נתבעת 2 שברכבה נהג העובד מטעמה בסאל כברא, רכב המבוטח בנתבעת 2, ועליהם לשאת, ביחד ולחוד, בסכום הנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מהתאונה, הכול כמפורט בעדות התובעת ובמוצגים שהוגשו לא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעים.

נזקי התובעת שהוכחו בפניי הינם כדלקמן:

1. נזק לרכב, לאחר ניכוי 624 ₪ (8%) עבור שרידי הרכב, בסך של - 7,410 ₪.

2. שכ"ט שמאי בסך של - 850 ₪.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכום תביעתה שהוכח בפניי בסך של - 8,260 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה 11.5.16 ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של -500 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד תוך 15 יום.

פסק הדין יישלח לצדדים על ידי המזכירות בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה.

ניתן היום, 22 דצמבר 2016 בהעדר הצדדים.