1. לפנינו תביעת התובע להכיר באירוע מיום 9.4.2015 שבו לגרסתו הוא נפל במדרגות הבנין המשותף שבו הוא מתגורר ונפע בידו כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק").

המחלוקת בתיק הינה בסוגיה האם אירוע הנפילה קרה בעת שהתובע היה בדרכו לעבודה, אם לאו.

1. המל"ל דחה את תביעת התובע להכיר באירוע כפגיעה בעבודה במכתבו מיום 22.2.2016.

מכאן, התביעה שלפנינו.

1. לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים לעניין התשתית העובדתית, אנו קובעים כדלקמן:

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:-

1. תחילה נפרט את גרסאות התובע כפי שנמסרו בזמנים שונים.

בתביעה שהוגשה למל"ל

1. בתביעה שהוגשה למל"ל נרשם:

בהודעת התובע לחוקר המל"ל

1. בעת חקירתו על ידי חוקר המל"ל העיד התובע:

בתביעה שהוגשה לבית הדין

1. בכתב התביעה שהוגש לבית הדין נרשם בס' 4 "ביום 9.4.2015 בעת שיצא מביתו לפגישת עבודה במשרדי החברה בחוצות המפרץ בחיפה, עם מנהלו דאז, מר אורי קדוש, כדי לדון בעבודתו, תפקידיו ותנאיו, בשל תקרית שארעה במהלך עבודתו בהום סנטר, נפל התובע במדרגות ונחבל בידו השמאלית".

בס' 11 לכתב התביעה נרשם: "התובע יטען כי הפגיעה הינה תאונת עבודה שכן אירעה לתובע בעת שהיה בדרכו ממעונו לפגישת עבודה במשרדי החברה."

ובס' 15 נרשם: "התובע יטען כי משהפגישה שהוא היה בדרכו אליה היתה פגישה שנקבעה מראש עם מנהלו דאז, במשרדי החברה, ועניינה היה קשור בקשר ישיר עם העבודה אותו ביצע ו/או נדרש לבצע ותנאיה, דין התובענה להתקבל, אף אם התאונה ארעה מחוץ למקום העבודה ומחוץ לשעות העבודה".

בתצהירי התובע

1. התצהיר התובע נרשם:

בדיון ההוכחות

1. ביום 9.1.2017 התקיים דיון הוכחות בתיק. במסגרת דיון ההוכחות העיד התובע כדלקמן:

אני גר בבניין של 4 קומות. כל קומה 4 דירות, בסך הכל – 16 דירות.

יש דלת כניסה עם אינטרקום, אך האינטרקום לא עובד.

מדובר בבניין ללא מעלית. אני גר בקומה ב'.

אני נפלתי במדרגות האחרונות, ממש לפני דלת היציאה.

ש. באיזה משמרת היית אמור לעבוד ביום ה-9.4.2015?

ת. לא הייתי משובץ באותו יום במשמרת.

הייתה לי חופשת מחלה בין יום א' ליום ד' – 8.4.2015.

לפני שיצאתי לחופשת המחלה – היה לי דין ודברים עם המנהל בהום סנטר, ששמו איגור.

לכן, בתקופה שהייתי בתקופת מחלה דיברתי עם המנהל שלי, ששמו אורי קדוש, וביקשתי להיפגש איתו כי רציתי לעבור מקום או לעשות הבהרות לגבי תפקידי בהום סנטר.

ש. ב-9.4.2015 לא ידעת מתי המשמרת הבאה שלך?

ת. נכון. ב-8.4 הסתמסתי עם קדוש כדי לקיים איתו שיחת הבהרה והכנתי מכתב הבהרה לגבי מה שקרה בהום סנטר.

1. התובע נשאל במסגרת חקירתו כמה זמן לוקח להגיע מביתו עד לחוצות המפרץ וענה, כי דלת לדלת זה בערך 20-25 דקות, כאשר זה כולל נסיעה במטרונית. התובע הוסיף כי יש לו רכב פרטי אך הוא מעדיף לנסוע במטרונית.
2. במסגרת הדיון המציאה ב"כ הנתבע לבית הדין צילום של מסך הטלפון של התובע מיום 8.4.2015, במסגרתו התובע שאל את מנהלו אורי אם הוא יהיה במשרד ואורי ענה לו שמחר ב-10.00 הוא יהיה במשרד.

כן הומצא צילום של מסך הטלפון מיום 9.4.2015. באותו יום בשעה 09.04 התובע שלח הודעה למנהלו "אורי שברתי את יד, בדרך לבית החולים, אחי אלי מפנה אותי, אהיה איתך בקשר" ובשעה 09.12 עונה לו אורי "תהיה בריא".

1. התובע העיד עוד:

ש. באיזה שעה יצאת מהבית?

ת. סמוך לשעה 09.00. כשבית הדין מפנה אותי לכך שב-09.04 כבר הודעתי לאורי שאני בדרך לבית חולים, ואחי אלי מפנה אותי, ומן הסתם חלף זמן עד שאלי הגיע אלי אחרי שמצאתי מי פנוי לעזרה.

התקשרתי לאחי אלי, הוא לא ענה לי, התקשרתי לאחותי, הייתי עם כאבים.

להערכתי זה לקח כמה דקות עד שאלי הגיע אלי.

אלי גר קרוב אלי, ברח' קדיש לוז בקרית מוצקין.

ש. מה בדיוק מה קרה?

ת. יצאתי מהבית, בקומה למטה, לפני היציאה מהבניין מעדתי באמצע המדרגות שם ועל מנת לבלום את הנפילה – נפלתי על יד שמאל.

נפלתי בערך באמצע גרם המדרגות התחתון.

ש. למה נפלת?

ת. אני לא יודע. מעדתי ונפלתי.

1. התובע העיד כי אחרי שנפל הוא התקשר לאחיו אלי, אך לא איתר אותו אז הוא התקשר לאחותו אורה וביקש ממנה שתמצא מישהו שיבוא לעזור לו. אחותו התקשרה אליו אחרי כמה דקות וסיפרה לו שהיא הצליחה לאתר את האח אלי, ואלי יבוא לפנות אותו. אלי הגיע כמה דקות לאחר שאחותו התקשרה.
2. התובע נחקר על כך שהוא מסר לרופאת המשפחה כי הוא נפל בבית וענה, שהיא רשמה כך בשיחת מסדרון, אך הוא לא אמר לה שהוא נפל בבית, וכבר בבית החולים נרשם שהוא נפל במדרגות.
3. התובע נחקר לגבי כך שאורי קדוש אמר בחקירתו במל"ל שהתובע הסביר לו שהוא נפל בבית אבל רוצה להפוך זאת לתאונת עבודה ולכן הוא ביקש מאורי קדוש שיחתום על מסמכים ושתשובתו הייתה: "זה היכה אותי בתדהמה. לא היו דברים מעולם. שמעתי את זה מפיו, זה היכה אותי בתדהמה".
4. אחותו של התובע, גב' אורה מזרחי נחקרה בדיון ההוכחות. הגב' מזרחי העידה כי התובע התקשר אליה בשעה 9.00 או לפני כן ושהיא התקשרה לאח הגדול כדי שייקח את התובע לקופת החולים.
5. באותו דיון העיד גם מנהלו הישיר של התובע, מר אלי קדוש, כעד מטעם הנתבע. מר קדוש העיד כי הוא מנהל סניף בחב' האבטחה בה עבד התובע וכי "הוא מכיר את אחיו, גיסתו והאחיינים והוא מכיר את אבא שלי, וכך הוא הגיע אלי לעבודה".

כן העיד מר קדוש:

ש. התובע טוען שהייתה לו תאונת עבודה ביום 9.4.2015 כשהיה בדרך לפגישה איתך ונפל במדרגות ונחבל. מה יש לך להגיד על כך?

ת. יום או יומיים לפני כן היה לו ויכוח עם מישהי בהום סנטר, שם הוא שמר מטעם חב' גשש.

אז הוא ביקש שהוא רוצה לבוא אלי להסביר לי מה קרה. קבענו ליום מסוים בשעה 10.00, שזה היה ביום שהוא נפל.

באותו בוקר התחלתי את היום בעכו, מתוך מגמה להגיע לפגישה שקבענו ב-10.00. ושעה או שעה ורבע לפני כן, הוא שלח לי מסרון שהפגישה תתבטל כי הוא שבר את היד והוא לא יכול להגיע ושהוא הולך עם אחיו לבית חולים.

ש. התובע טוען שלא רצית לתת לו טופס בל 250?

ת. ביום שהוא נפל הוא לא דיווח שזאת תאונת עבודה, אלא שהוא נפל בבית ואחיו פינה אותו לבית חולים ואין לו מזל.

לאחר יומיים או שלושה, הוא הופיע אצלי במשרד, הראה לי את הגבס. הוא אמר לי שאם הוא יגיד שזה קרה בדרך לעבודה, אז הוא יוכל להכריז זאת כתאונת עבודה, ולכן הוא מבקש ממני בל 250. זה היה בפגישה אישית אצלי במשרד. הסברתי לו שאני לא עושה דברים כאלה, זה חוסר אמינות שלי מול המעסיק שלי ומול הגורמים הממשלתיים.

הוא גם אמר לי "מה אכפת לך, אנחנו מכירים, זה לא עולה לך כלום". הסברתי לו בתשובה שמניסיוני במקרים כאלה מגיעים חוקרים ואני לא מוכן למסור עדות שקר לאף אחד כי אחר כך זה מגיע לבית משפט ואני יכול להסתבך.

בחקירתו הנגדית העיד מר קדוש:

ש. מפנה לשורה 18, אמרת לחוקר שלא נקבעה פגישה כי הסתכלת ביומן עכשיו. מפנה לשורה 32, אז נזכרת שנקבעה פגישה לאחר שראית את הודעות הוואטס אפ אך לא זכרת שנקבעה שעה. אם לא היו מציגים לך את הודעות הוואטס אפ לא היית מודה שנקבעה בכלל פגישה?

ת. חוקר המל"ל ביקש לראות את היומן שלי ולצלם אותו וכשראיתי את היומן לא הייתה שם פגישה.

אבל כן זכרתי שנקבעה פגישה.

ש. מפנה לשורה 52 בהודעה לחוקר ואמרת שאתה זוכר שהוא נפגע בביתו. זה נשמע כאילו יש לך זיכרון סלקטיבי. לא זכרת בהתחלה שנקבעה פגישה. אתה זוכר בבירור שהוא נפל בבית אך אינך זוכר באיזה נסיבות זה קרה. יכול להיות שאתה טועה בזכרונך שהוא אמר לך שזה קרה בבית?

ת. ממש לא. אנחנו חברה של לא מהיום. לצערנו נפגעים אצלנו אנשים בעבודה ואני חותם על טפסים כאלה לא אחת ולא פעמיים. אפילו אתמול חתמתי על טופס כזה.

כשאדם מדווח אמת ונפגע בעבודה, אנחנו מאשרים.

במקרה הזה החוקר נפל עלי בהפתעה. הוא שאל אותי במשרד ושהוא קופץ אלי בקשר לתובע.

תוך 10 דקות הוא היה אצלי.

אני מתעסק עם עוד הרבה דברים וחלף הרבה זמן וחלק מהדברים אולי לא זכרתי באותה שנייה, אבל אני מכיר את המקרה ממש טוב כי אני מכיר את האיש.

גם לא סיפרתי לחוקר שהתובע ניסה לפנות להנהלה של גשש כי גם את זה לא זכרתי באותו רגע, והוא ניסה לבקש מהם טופס בל 250 בדרך עוקפת הסניף.

כשהפנו אותו לסניף בחזרה, הוא כבר לא פנה.

עיקר טענות התובע בסיכומים מטעמו –

1. הצדדים אינם חלוקים בדבר עצם קרות האירוע התאונתי ופגיעת התובע.
2. אין מחלוקת כי ביום התאונה נקבעה פגישה מבעוד מועד בין התובע לבין מנהלו מר קדוש, ומכאן שאין מחלוקת שהתובע יצא מביתו על מנת להגיע לפגישה עם מנהלו אשר קשורה לעבודתו.
3. יש לייחס משקל רב לאנמנזה של בית החולים, לפיה התובע נפגע לאחר שיצא מהבית בקומה התחתונה לבניין בו מתגורר.
4. באשר לאנמנזה שנרשמה על ידי רופאת קופת חולים בעת שדיברה עם התובע במסדרון – הרי שהתובע פנה בשלב מאוחר יותר לרופאה על מנת שתתקן את האנמנזה.
5. אין לקבל את עדותו של מר קדוש – מנהלו של התובע. מר קדוש העיד תחילה לחוקר המל"ל שבכלל לא נקבעה פגישה בינו לבין התובע ולאחר מכן שינה את גרסתו מספר פעמים כשהבין שנתפס בקלקלתו, כאשר הגרסה רוויה סתירות ופגמים. זכרונו של מר קדוש מעוות וגרסתו נועדה לפגוע בתובע.

מניעיו של מר קדוש לשקר אינם ברורים אך אין זה מתפקידו של התובע לברר את מניעיו של המנהל. בכל מקרה – יש מניע כספי לנתק קשר בין העבודה לבין הנפילה, שכן על המעסיק לשלם דמי פגיעה במשך 12 יום למי שנפגע בעבודה.

1. באשר לשעת היציאה וחישוב הזמנים – התובע מקדים להגיע לפגישות ואף אינו בחור צעיר וקליל ולכן סביר שייקח מקדם בטחון. מן ההגיון שהתובע יצא מביתו בסביבות השעה 8.55 כשלפניו הליכה, נסיעה והליכה נוספת למשרדים, כשבכוונתו להקדים לישיבה.
2. ב"כ התובע אף מפנה לפסיקה שמדרגות של בית משותף הינם רשות הרבים ולא רשות היחיד, שכן לא היה לתובע שליטה בלעדית על אזור המדרגות.

עיקר טענות הנתבע בסיכומים מטעמו–

1. יש לדחות את התביעה, שכן מחומר הראיות עולה שכבר בשעה 9.04 היה התובע בדרכו לבית החולים ולאור פרק הזמן שלקח לתובע להתקשר לאחותו, לאחותו לאתר את אחיו ועד שאחיו הספיק להגיע אליו – ברור שהתובע נפל לפני השעה 9.00. לאור פרק הזמן שלוקח לתובע להגיע למקום העבודה היה מצופה שהוא יצא מביתו בסמיכות לשעה 9.30. הנפילה לא ארעה בתחום הזמן הסביר שלוקח להגיע מביתו של התובע למקום העבודה.
2. יתרה מכך – מהרישומים הרפואיים עולה שרק כחודשיים וחצי אחרי הארוע נרשם במסמכים הרפואיים כי הנפילה ארעה בעת שהתובע היה בדרכו לעבודה.
3. כמו כן, מהחומר הרפואי עלה כי התובע נפל בביתו ולא במדרגות, כפי שטען בשלב מאוחר יותר.
4. התובע גם לא ידע מדוע נפל ולא הוכיח כי הוא נפל מסיכוני הדרך ולא ממקור אדיופטי.

דיון והכרעה

1. כפי שפורט לעיל, השאלה העומדת להכרעתנו בתיק זה הינה האם התובע נפגע בעודו בדרך לפגישה שנקבעה מראש עם מנהלו הישיר בעבודה מר קדוש, במדרגות הבית המשותף או שמא התובע נפגע בביתו ללא כל קשר לפגישת העבודה שנקבעה.
2. לאחר ששקלנו את כל העדויות והראיות שהוצגו בפנינו – אנו סבורים כי התובע לא הוכיח את תביעתו ודין התביעה להדחות. נפרט.
3. תחילה נציין, כי הפגישה בין התובע לבין מנהלו נקבעה בשעה 10.00 וכי התובע ידע שהמנהל לא יהיה במשרד לפני כן. התובע העיד כי לוקח כ20-25 דקות להגיע מביתו למקום העבודה בתחבורה הציבורית.

בהקשר זה נדגיש, כי התובע העיד

ש. כמה זמן לוקח להגיע מביתך עד לחוצות המפרץ?

ת. דלת לדלת זה בערך 20-25 דקות, כאשר זה כולל נסיעה במטרונית.

אשר על כן טענותיו של ב"כ התובע בסיכומיו כי רק הנסיעה במטרונית לוקחת 20-25 דקות, ובנוסף התובע צריך ללכת רגלית ואף לחצות כבישים סואנים, מה גם שאינו צעיר ונמרץ – אינן רלוונטיות.

הפגיעה ארעה לתובע להערכתנו בסביבות השעה 8.45, וזאת לאור עדותו של התובע, כי תחילה הוא התקשר לאחיו ואולם הוא לא תפס אותו, אחר כך לאחותו אשר הודיעה לו אחרי כמה דקות שהיא הצליחה לאתר את האח – וכמה דקות לאחר מכן – הגיע האח אשר לקח אותו לבית החולים. זאת אומרת – בין הנפילה לבין המועד שהיה בדרכו לבית החולים – חלפו 15-20 דקות.

מהווטס אפ שהתובע שלח למנהלו אנו למדים שכבר בשעה 9.04 אחיו של התובע אלי פינה אותו לקופת החולים (למרות שנרשם "לבית חולים"), ועל כן, מכל האמור לעיל, אנו מסיקים שהנפילה ארעה בסביבות 8.45.

1. נציין, כי אין זה סביר בעניינו שהתובע יצא כבר בשעה 8.45 לפגישה שנקבעה לשעה 10.00 – כאשר הזמן שלוקח להגיע מביתו למשרדי הנתבעת הוא כ-20 דקות בלבד.
2. בהקשר זה נציין, כי בפני חוקר המל"ל התובע העיד כי הוא יצא לפגישה מביתו בסביבות השעה 9.15.
3. אם לא די באמור –הרי שהיו סתירות בעדותו של התובע. כך למשל בעדותו אצל חוקר המל"ל העיד התובע כי לאחר שנפל הוא התקשר לבנו שייקח אותו לקופת חולים וכך היה, בעוד שבעדותו בתצהירו ובבית הדין, העיד התובע כי הוא התקשר לאחותו שתמצא מי שייקח אותו למרפאה, והיא התקשרה לאחיו שבא לקחת אותו.
4. יתרה מכך – באנמנזה הרפואית בזמן אמת נרשם כי התובע נפל בביתו וגם מנהלו הישיר של התובע, מר קדוש העיד, כי התובע מסר לו שהוא נפל בביתו, אבל בגלל שהוא רצה שיכירו במקרה כבתאונת עבודה, הוא ביקש ממנו לתחום על טופס בל 250.

נציין, כי עדותו של מר קדוש הייתה אמינה בעניינו יותר מעדותו של התובע, שכן לא הייתה לו כל סיבה למסור גרסה שיקרית בעניין זה וזאת במיוחד נוכח העובדה שהוא מכיר את התובע עוד מלפני שהתובע החל לעבוד בחב' גשש, וכי הוא זה שקיבל את התובע לעבודה לאור הכרות מוקדמת ביניהם.

1. אם לא די באמור – הרי שהתובע לא הוכיח כי הוא נפל כתוצאה מגורם חיצוני כלשהו – סיכוני הדרך ולא היה לתובע כל הסבר מדוע נפל במדרגות – ודי בעניין זה לדחות את תביעתו.

סוף דבר

1. מכל המפורט לעיל – התביעה נדחית.
2. אין צו להוצאות.
3. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ז, 23 מרץ 2017, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.