לפני תביעה כספית לפיצוי בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים. מדובר בתאונת שרשרת, כאשר רכב התובעים היה הראשון בשרשרת המכוניות. רכב הנתבעת 2 (מסוג פג'ו) היה השני ואילו רכב הנתבע מס' 5 (מסוג מרצדס) היה אחרון.

הצדדים הסכימו והסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה על פי שיקול דעתו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984. בהכרעה מסוג זה רשאי בית המשפט לקבל את כל התביעה או לדחות את כל התביעה, או לקבלה לשיעורין, הכל על פי שיקול דעת בית המשפט, לרבות משיקולי פשרה וצדק, ללא קביעות וללא נימוקים וסיכויי הערעור קלושים.

במקרה הנדון הצדדים ביקשו כי לפסק הדין יצורפו נימוקים קצרים. 

עיינתי בכתבי הטענות, בראיות הצדדים, במסמכים שהוגשו לתיק בית-המשפט ובסיכומיהם.

בהכרעתי, הערכתי את הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם, התחשבתי בשיקולי צדק, הוגנות וסבירות, כמו גם בעצם מתן ההסכמה לפסיקה בפשרה.

לאחר שהבאתי בחשבון את טענותיהם של הצדדים האחד כנגד השני ושקלתי את הדברים אלו מול אלו - אני פוסקת בזה כי הנתבעים 4-6 ישלמו ביחד ולחוד לתובעים, לסילוק סופי ומלא של כל תביעותיהם נגדם כמפורט בתובענה, סכום של 18,826 ₪. לסכום זה יתווספו הוצאות בסך 920 ₪. בסה"כ 19,746 ₪. הסכום האמור לעיל ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבעים 1-3 נדחית.

להלן נימוקי:

מדובר בתאונת שרשרת שאירעה ביום 5.6.16. אין מחלוקת בין הצדדים כי נהג רכב המרצדס, הנתבע 4, הינו האחראי לתאונה. נהג המרצדס, כעדותו, התנגש ברכב לפניו. רכב זה נהדף קדימה ופגע ברכב התובעים.

המחלוקת הינה בשאלה האם גם לנתבעים 1-3 אחריות לנזק שנגרם, בהינתן כי רכב התובעים ספג, כעדות התובע 1, שתי חבטות: הראשונה חבטה חזקה מאד והשניה חלשה (עמ' 4 שורות 1-2).

כאמור, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את התצלומים שהוגשו והמסמכים, מצאתי כי קיימת סבירות גבוהה יותר לכך שרכב המרצדס, שהיה נהוג על ידי הנתבע 4, הוא זה אשר פגע פעמיים ברכב שלפניו וגרם לאותו רכב (פג'ו) לפגוע פעמיים ברכב התובעים.

הנתבע 3, נהג רכב הפג'ו, העיד כי גם הרכב בו הוא נהג קיבל שתי מכות - אחת חזקה והשניה חלשה (עמ' 4 שורות 32-34). דברים אלו נאמרו גם על ידי הוריו של הנתבע 3 (נתבעת 4 והעד מר אדוין קורלקאר עמ' עמ' 5 שורות 26-28, שורות 34-36 אשר היו ברכב הפג'ו בעת התאונה).

הנתבעת 2 ומר אדוין קורלקאר העידו, כי הנתבע 4 היה מעולף לאחר שנפתחה כרית האוויר במכונית בה נהג וכי הוא פונה על ידי מד"א (עמ' 5 שורה 28 עמ' 6 שורה 2). עדות זו תואמת את עדות הנתבעים 1-2 ומר קורלקאר, אשר ניתנה ביום התאונה במשטרה (נ/4). גם בעדות זו, הובהר כי נהג מכונית המרצדס התעלף לאחר פתיחת כרית האוויר. אף התמונות שהוצגו (נ/2) מעלות כי הנתבע 4 היה במצב מעולף או דומה לכך.

הנתבע 4 טוען, כי הוא לא היה מעולף אלא ערני ודאג ליתר נפגעי התאונה, הוא אף טען כי לכל אורך התאונה ועד לחילוצו הוא החזיק את הרגל על דוושת הברקס (עמ' 6 שורות 14-17). כך שלא יכול להיות שפגע פעמיים ברכב לפניו. מאידך, הנתבע 4 מודה כי כתוצאה מפתיחת כרית האוויר, הוא חטף מכה חזקה והפסיק לנשום (עמ' 6 שורה 15). גם אם הנתבע 4 לא שם לב לכך, הרי משחטף מכה חזקה שגרמה לו להפסיק לנשום או לנשום בכבדות, קיימת סבירות גבוהה לכך, כי רגלו לא היתה על הברקס, והמכה השניה שחש התובע, נבעה ממכה נוספת שנתן רכב המרצדס לרכב הפג'ו, אשר נהדף שוב על רכב התובעים.

הנתבע 4 הוסיף בעדותו כי בהיפתח כרית אוויר ברכבים מסוג מרצדס, נכבה המנוע באופן אוטומטי ולא ניתן לנסוע לאחר מכן (עמ' 6 שורה 30). טענה עובדתית זו, שאף נטענה בסיכומי הנתבעת 6, לא נתמכה בשום ראיה. יתירה מזו, יכול להיות מצב ולפיו המנוע יכבה, אך הרכב יזוז מעט קדימה, בין היתר, בהינתן כי הבלם לא הופעל, בין אם מדובר בבלם יד ובין אם מדובר בבלם רגל.

עוד אציין, כי הגם שהנתבע 4 טען שניסה לבלום את הרכב טרם התאונה, בוחן התנועה המשטרתי לא מצא סימני בלימה על הכביש (נ/3), כך שקיימת סבירות גבוהה לכך שהנתבע 4 התנגש בפתאומיות ברכב שלפניו, והמכה החזקה, לא אפשרה את המשך הלחיצה על הברקס כטענת הנתבע 4.

נוכח האמור, התביעה כנגד הנתבעים 4-6 התקבלה. 

הסכומים שהופקדו על ידי הנתבעים 4 ו – 5 בקופת בית המשפט במסגרת המרת צו ההבאה, ישוחררו לידיהם אלא אם קיימת מניעה חוקית לכך.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ז, 25 יוני 2017, בהעדר הצדדים.