תביעה כספית בסדר דין מהיר, 65,293 ש"ח סכומה.

עיקרה בטענת התובעת כי הלוותה לנתבעים מעת לעת סכומים והלוואות אלו לא נפרעו. הנתבעים טוענים כי הנתבע 2 (לבדו) אומנם קיבל מידי התובעת סך של 25,000 ש"ח מתוך סכום התביעה אך הסכום שולם לו כשכר ולא כהלוואה ואין הוא חב בהשבתו.

רקע וטענות הצדדים

1. התובעת (להלן: "החברה") היא תאגיד, שעל פי הנטען עוסקת ב "תמ"א 38 ובפינוי ובינוי". הנתבע 2 (להלן: "מיכה") שימש כדירקטור בחברות "אחיות" לחברה והנתבעת 1 (להלן: "יפית") היא אשתו.
2. לטענת החברה (בתמצית): היא הלוותה לנתבעים, מעת לעת, סכומים שונים ואלו לא פרעו ההלוואות, עד כי נותר חוב של 63,328 ש"ח. ההלוואות ניתנו למיכה והופקדו בחשבונה של יפית וכנגד חלק מסכומי ההלוואה מסר מיכה לחברה שיקים (נספח 1 לתצהיר החברה) בחתימתה של יפית והמשוכים מחשבונה. לבקשת הנתבעים היא לא הפקידה השיקים וכעת, לאור חלוף הזמן, לא ניתן עוד להציגם לפירעון.
3. לטענת מיכה (בתמצית): הוא מעולם לא נטל הלוואה מהחברה, הכספים שקיבל ניתנו לו כשכר עבור עבודתו כדירקטור בחברות אחרות שבבעלות בעלי המניות בחברה. לבקשת החברה כנגד השכר ששולם לו הוא מסר לחברה שיקים בסכומי השכר שקיבל אך שיקים אלו לא היו אמורים להיפרע ואומנם לא הופקדו במשך שלוש שנים ממועד פירעונם. שיקים אלו נמסרו מחשבונה של אשתו – יפית – ללא ידיעתה. הוא נוצל על ידי בעלי המניות בחברה (באותה עת) שהינם פושטי רגל שהורשעו בפלילים. החברה בחרה לתבוע אותו כיום (בחלוף זמן רב) על מנת להפעיל עליו לחץ בהליך אחר בו הגיש תצהיר נגד בעלי המניות בחברה. כן מכחיש מיכה את סכום החוב הנתבע ואת הנתונים המפורטים בכרטסת הנהלת החשבונות שצירפה החברה.
4. יפית טוענת (בתמצית) כי היא מעולם לא מסרה שיקים לחברה, לא חתמה על השיקים ולא ידעה שמיכה מסר השיקים לחברה.
5. מר עוזי שאבי (להלן: "עוזי"), מנהל בתובעת (המצוי בפשיטת רגל) מזה, והנתבעים מזה, הגישו תצהירים ונחקרו. משהשלימו הצדדים את סיכום טענותיהם, בשל התיק להכרעה. אציין, כי הנתבעים צירפו תצהירים נוספים של מצהירים המעידים על התנהלות בעל המניות בתובעת במקרים אחרים, אולם מצהירים אלו לא זומנו לדיון ההוכחות, לא התייצבו לדיון ולפיכך תצהיריהם הוצאו מהתיק ואינם משמשים כראיה בתיק.

דיון

1. כמפורט להלן, דין התביעה נגד מיכה להתקבל במלואה ודין התביעה נגד יפית להידחות. הגם ששמתי ליבי לכל טענות הצדדים, אנמק בתמציתיות, מבלי שאדרש לטענות שאינן נחוצות לצורך ההכרעה, כמצוות המחוקק בעניין תביעות המתבררות בסדר דין מהיר.
2. בבסיס תיק זה שתי מחלוקות עובדתיות עיקריות: האחת – האם החברה שילמה למיכה כספים כהלוואות או כשכר?; השנייה – מה גובה הסכומים ששילמה החברה למיכה? מחלוקת נוספת היא מידת מעורבותה של יפית במערכת היחסים שבין הצדדים וחובתה לפרוע החוב הנתבע.
3. אקדים הערה לעניין טענותיה השטריות של החברה: הגם שהחברה נסמכת בתביעתה על שיקים המשוכים מחשבונה של יפית ושנמסרו לה על ידי מיכה, תביעה זו אינה תביעה שטרית. התביעה לא הוגשה כתביעה שטרית (אלא כתביעה חוזית), השיקים לא הוצגו לפירעון, לא חוללו ולא הוגשו לביצוע. השיקים נמסרו "על החלק" ושם החברה לא מולא כנפרעת בשיקים עד היום. מועד הפקדת השיקים חלף זה מכבר והחברה מודה שבנסיבות אלו לא היה בידה להגישם לפירעון. לפיכך, דין טענותיה השטריות של החברה להידחות. עם זאת, הגם שאין בשיקים כדי להקים לחברה עילת תביעה שטרית יש בהם כדי לשמש ראיה בתיק, לרבות לשם הוכחת קבלת הסכומים בידי מיכה.
4. אדון תחילה בטענות הצדדים לעניין מהות הסכומים ששילמה החברה למיכה (האם הלוואה או שכר) לאחר מכן אדון בטענות הצדדים בדבר גובה הסכומים ששילמה החברה למיכה ולסיום אדון בחובתה של יפית לפרוע החוב.

הסכומים שקיבל מיכה לא שולמו לו כשכר:

1. אפתח בהערה: מצאתי כשלים לא מבוטלים בגרסאות שני הצדדים - גרסאותיהם מעוררות תמיהות לא מבוטלות. לא מן הנמנע, כי האירועים בפועל היו שונים מגרסאות שני הצדדים גם יחד וכי הצדדים נמנעו מהצגת מלוא התמונה בפני בית המשפט, מטעמים השמורים עמהם. עם זאת, כמפורט להלן, מצאתי כי החברה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח ששילמה למיכה את סכום התביעה וכן מצאתי לדחות את גרסתו של מיכה כי הכספים שולמו לו כשכר וכי אין הוא חב בהשבתם.
2. החברה טוענת, כי שילמה למיכה סך של 63,328 ש"ח כהלוואה ותמכה טענתה בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה (נספח 2 לתצהירה). מיכה מכחיש וטוען כי החברה שילמה לו אך סך של 25,000 ש"ח (סכומי השיקים) וזאת כשכר שאין הוא חב בהשבתו.
3. מיכה (שכאמור הודה בקבלת חלק מהסכומים) לא עמד בנטל להוכיח כי הסכומים שולמו לו כשכר.
4. מיכה מודה כי לא עבד בחברה (עמוד 16 לפרוטוקול, שורה 23) וממילא לא הייתה כל סיבה שהחברה תשלם לו שכר. לטענתו הוא עבד כדירקטור בחברות אחרות שהיו בבעלות ובניהול מר עופר ארביב (להלן: "עופר") ומר אילן הופשטטר (להלן: "אילן") ואלה שילמו לו הסכומים המגיעים לו כשכר דירקטור בחברות אחרות אלו באמצעות החברה.
5. טענה זו נטענה על ידי מיכה באופן סתמי וללא כל פירוט. מיכה לא פירט באילו חברות עבד ולא הציג כל ראיה לכך שהסכומים שולמו לו בגין כך. מיכה לא הציג תלושי שכר, חשבוניות או כל מסמך אחר המעיד על כך ששולמו לו סכומים בגין עבודתו כדירקטור ואף לא הציג כל מסמך המעיד כי קמה לו זכות לקבל סכומים כלשהם מאותן חברות כשכר עבור היותו דירקטור בהן. בתשובתו לשאלה האם קיים מסמך המעיד שמגיע לו שכר השיב: "... מגיע לי שכר. תביא את אילן הופשטטר שיעיד" (עמוד 17 לפרוטוקול, שורה 3). על אף האמור, מיכה לא ביקש לזמן לעדות את עופר או אילן (או כל אדם אחר) שהיה בידם (לטענתו) לאשש או להפריך את טענתו זו. משנמנע מלעשות כן הדבר משמש לחובתו.
6. ועוד: הסכומים ששולמו למיכה (לטענתו) אינם מתיישבים עם גרסתו כי אלו שולמו לו כשכר. הסכומים שונים זה מזה והם שולמו במועדים לא קבועים מבלי שניתן על ידי מיכה כל הסבר לכך.
7. לכך אוסיף, כי גרסתו של מיכה כי הסכומים שולמו לו כשכר אף אינה מתיישבת עם טענתו שמסר לחברה שיקים כנגד הסכומים ששולמו לו. מיכה טוען כי כנגד כל תשלום שקיבל מהחברה הוא מסר לה שיק בגובה התשלום שקיבל (סעיף 17 לתצהירו). אולם אם הסכומים מגיעים לו כשכר מדוע היה עליו למסור שיק נגדי הרי לטענתו הוא לא היה חייב להשיבם? הטענה כי נדרש לעשות כן על מנת להצדיק התשלום בהנהלת החשבונות של החברה לא הובהרה ולא הוכחה. אף לא הוצגה כל ראיה לכך שהצדדים הסכימו שהשיקים לא ייפרעו.
8. לכל אלו אוסיף כי לא מצאתי את עדותו של מיכה מהימנה. בחקירתו הוא בחר להשיב תשובות מתחמקות הן לעניין פרשת התביעה והן בעניינים אחרים (כך כשנשאל היכן הוא מתגורר השיב: "אצל המאהבת. לא רוצה להגיד לך" - עמוד 16 לפרוטוקול, שורה 8, וראו גם שורות 13 ו- 15)
9. גם בגרסת החברה לעניין ההלוואות נמצאו כשלים. בסעיף 3 לתצהירו של עוזי צוין כי השיקים שמסר מיכה ניתנו כ"חלק מההחזרים על פי הסכם ההלוואה" אולם בחקירתו התברר כי כלל אין הסכם הלוואה וכי "השיקים זה ההלוואה" (עמוד 10 לפרוטוקול, שורה 24). גם טענתו של עוזי כי ביקש את אישורו של עופר למתן ההלוואות והצורך באישור זה מעלה תמיהות (ראו עדותו בעמוד 6 לפרוטוקול, שורות 15-1). החברה אף לא הבהירה מדוע לא הציגה השיקים לפירעון ומדוע בחרה להגיש תביעתה רק עתה. אולם, אין בכשלים אלו כדי לגרוע מכך שהחברה עמדה בנטל להוכיח ששילמה למיכה סכומים (שאת חלקם הוא מודה שקיבל) וזה לא השיבם. בין אם הסכומים שולמו כהלוואה ובין אם מכוחה של עסקה אחרת, משלא הציג מיכה כל טעם מדוע אין הוא חב בהשבתם (למעט טענתו – אותה דחיתי – כי הסכומים שולמו לו כשכר) על מיכה להשיב הכספים שקיבל.
10. אפנה עתה לדון בטענות הצדדים לעניין גובה הסכומים ששילמה החברה למיכה.

הסכומים שקיבל מיכה מהחברה:

1. לטענת החברה הכספים ששילמה למיכה מסתכמים בסך של 63,328 ש"ח, זאת על פי כרטסת הנהלת החשבונות של החברה (נספח 2 לתצהירה). על פי כרטסת הנהלת החשבונות הסכומים ששילמה החברה למיכה מסתכמים בסך של 85,328 ש"ח, מתוכם פרע מיכה, מעת לעת, סך כולל של 22,000 ש"ח ונותר חוב של 63,328 ש"ח. מיכה מודה בקבלת סך של 25,000 ש"ח (סכומי השיקים) בלבד ומכחיש את קבלת יתרת הסכום המפורט בכרטסת הנהלת החשבונות.
2. כרטסת הנהלת חשבונות מהווה רשומה מוסדית כהגדרת מונח זה בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"). עוזי הצהיר כי התמלאו התנאים הנדרשים בסעיף 36 לפקודת הראיות לקבלת כרטסת הנהלת החשבונות כ"רשימה מוסדית" ועדותו לעניין זה לא נסתרה.
3. הגם שכרטסת הנהלת החשבונות צורפה לכתב התביעה מיכה בחר שלא להציג כל ראיה להפרכת תוכנה. אומנם מיכה טען שאין לקבל את כרטסת הנהלת החשבונות כראיה אולם טענה זו נטענה בעלמא ללא כל פירוט ונימוק. מיכה לא פנה לחברה על מנת לקבל הבהרות בדבר אופן ניהולה של כרטסת הנהלת החשבונות ולא ביקש כי החברה תציג לו את מסמכי המקור העומדים בבסיס הרישומים שבכרטסת. מיכה לא ביקש לזמן לעדות אף גורם בחברה על מנת להפריך את אמינותה של הכרטסת (זכות העומדת לו גם מכוח סעיף 36 (ד) לפקודת הראיות) והימנעותו מלעשות כן משמשת לחובתו.
4. אוסיף, כי בדיון הראשון שהתקיים בתיק הבהיר בא כוחו של מיכה, כי לעניין הסכומים המפורטים בכרטסת הנהלת החשבונות: "אני מניח שמרבית הכספים התקבלו" (עמוד 2 לפרוטוקול, שורה 24). זאת בניגוד לטענת מיכה כי רק 25,000 ₪ מתוכם התקבלו.

מכל מקום, גם לאחר הדיון לא עשה מיכה כל מאמץ על מנת לברר את נכונות הנתונים שבכרטסת הנהלת החשבונות. הגם שבכרטסת מפורטים סכומים שמיכה שילם לחברה (אותם מיכה לא הכחיש) וסכומים שמיכה מודה שקיבל (הסך של 25,000 ש"ח) לא צירף מיכה כל תיעוד המעיד על תשלום סכומים אלו וקבלתם ואף לא ראיה שיש בה להעיד שלא קיבל סכומים נוספים על אלו שהוא מודה כי קיבל - לא תדפיס חשבון בנק, לא תלושי שכר, לא קבלות ולא כל ראיה אחרת.

1. בנסיבות אלו ובהעדר ראיה לסתור, ניתן להסתמך על כרטסת הנהלת החשבונות להוכחת החוב (ראו למשל ת"א 246/06 (מחוזי חיפה) סונול ישראל בע"מ ואח' נ. גרומן שירותי דלק בע"מ ואח' (18.8.11)).
2. כפי שציינתי לעיל, יתכן מאד שסיפור המעשה איננו לא כגרסת החברה ולא כגרסת מיכה. ניתן להעלות השערות שונות בדבר מהות הסכומים ששילמה החברה למיכה, אך אין אני נדרש לעשות כן לצורך הכרעה בתיק זה. די בכך שהחברה הוכיחה ששילמה למיכה הסכומים המפורטים בכתב התביעה ומיכה לא הציג גרסה מהימנה שיש בה לפטור אותו מהשבת הסכומים כדי להביא לקבלת התביעה נגדו.
3. לא כך הדברים באשר ליפית. הן מעדותה של יפית והן מעדותו של עוזי עולה כי הסכומים שולמו למיכה ולא ליפית. עוזי העיד כי ההלוואות ניתנו למיכה (עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 3) עבור הלוואות שמיכה לבדו ביקש (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 18-13). כי מיכה לבדו מסר את השיקים (עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 6) והגם שנמסרו שיקים מחשבונה של יפית היא לא הייתה צד להלוואות, לא נטען כי יפית הייתה ערבה לחוב ולא נטען כי היא התחייבה לפורעו. הטענה כי הסכומים הופקדו בחשבונה של יפית לא הוכחה (למעט הודאתו של מיכה שהכספים הופקדו בחשבונה "מדי פעם" – עמוד 17 לפרוטוקול, שורה 20), הטענה שיפית חתמה על השיקים לא הוכחה אף היא ועדותה בעניין זה לא נסתרה. בנסיבות אלו לא מצאתי כי החברה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי יפית חבה בפירעון החוב.
4. לכך אוסיף, כי בחקירתו הבהיר עוזי, כי: " הנתבע במשך שנים הסתתר אי אפשר היה להגיע אליו. כל הפעילות שלו מתנהלת דרך אשתו. הוא לוקח כספים ומעביר לנו דרכה, לוקח הלוואות בשוק אפור הכל דרך אשתו..." (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 13-12). היינו – החברה הייתה מודעת לכך שהסכומים ששילמה היו למיכה בלבד והייתה מודעת לכך שמיכה עשה שימוש בחשבונה של יפית ובשיקים של יפית על מנת "להסתתר" (כטענתה). בנסיבות אלו דומה שהחברה מודה שיפית לא הייתה צד ליחסים העסקיים בין הצדדים (וממילא לא הסתמכה על כך) וכי לא קמה ליפית חובה אישית לפרוע החוב.
5. לסיום עניין זה אחזור ואציין, כי הטענות השטריות נגד יפית נדחות, שכן תביעה זו אינה תביעה שטרית ואינה עומדת בדרישות הדין להגשתה כתביעה שטרית. בנסיבות אלו אף איני נדרש לטענות הצדדים בדבר זיוף חתימתה של יפית ובדבר ההרשאה שנתנה יפית למיכה לחתום על השיקים.

סוף דבר

1. נוכח כל האמור לעיל משקבעתי, כי החברה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי שילמה למיכה את סכום התביעה ומשדחיתי את גרסת מיכה כי הסכום שולם לו כשכר, הרי שאני מקבל את התביעה נגד מיכה במלואה. עם זאת, לאור הכשלים בגרסת החברה בדבר ההלוואה אני קובע שמיכה ישלם לחברה את סכום קרן החוב בלבד, בצירוף הוצאות משפט וללא שכר טרחת עורך דין. אשר לתביעה נגד יפית: משלא עמדה החברה בנטל המוטל עליה להוכיח חובה של יפית לפירעון החוב, התביעה נגדה נדחית.
2. לפיכך: התביעה נגד הנתבע 2 מתקבלת במלואה, כך שהנתבע 2 (מיכה) ישלם לתובעת (החברה – ישרא-עלית בע"מ) סך של 65,293 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך של 1,632 ש"ח.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

התביעה נגד הנתבעת 1 (יפית) נדחית ובנסיבות העניין - ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז תשרי תשע"ט, 26 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.