לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש לרכב.

1. בכתב התביעה נטען כי בעת נסיעה בכביש 65, פגע ברכב התובעים רכב הנתבעים 1-2. מאחר שהנתבעים 1-2 טענו כי התאונה התרחשה עקב הדיפתם לפנים על ידי רכב הנתבעים 3-4, והתובעים אינם יודעים מי מבין שני כלי הרכב שנסעו מאחוריהם אשם בתאונה, התביעה הוגשה נגד כלל הנתבעים.

בכתב ההגנה של הנתבעים 1-2 נטען כי רכב התובעים האט לקראת פניה שמאלה בכביש 65, ובעקבות זאת רכבם שלהם האט עד כדי עצירה. לפתע הגיח רכב הנתבעים 3-4, פגם ברכבם, והדף אותו לפנים אל רכב התובעים.

בכתב ההגנה של הנתבעים 3-4 נטען כי במהלך הנסיעה בכביש, לפתע פגע רכב הנתבעים 1-2 ברכב התובעים אשר נסע אותה עת לפניו, וכתוצאה מקיצור מרחק הבלימה וחרף ניסיון בלימה, פגע רכבם ברכב הנתבעים 1-2 אולם זאת מבלי שהדף אותו לפנים לרכב התובעים.

2. לאחר שעיינתי בכלל החומר שהוגש לבית המשפט ושמעתי את עדויות הצדדים וטענותיהם, מצאתי כי דין התביעה שלפניי להתקבל נגד הנתבעים 1-2 בלבד.

3. הממצא הראשון הינו כי רכב הנתבעים 1-2 פגע ברכב התובעים לפני היפגעותו על ידי רכב הנתבעים 3-4. ממצא זה מבוסס על כך שהנתבעים 1-2 לא הביאו עדים נוספים אשר היו ברכבם, ובכללם אשתו של הנתבע 1. כידוע חזקה היא כי אי הבאת עד ללא הסבר סביר (שלא סופק כאן) נזקפת לחובת הצד החודל ומקימה חזקה שאילו היתה מובאת העדות היא היתה פועלת לרעת אותו צד. במקרה דנא החזקה האמורה מקבלת משנה תוקף, מאחר שאשתו של הנתבע 1 העידה בבית המשפט לתביעות קטנות (בתביעה שהגיש הנתבע 1 נגד הנתבעים 3-4 ת"ק 42805-03-15) כי רכבם פגע תחילה ברכב התובעים ורק לאחר מכן נהדף לפנים על ידי רכב הנתבעים 3-4. פרוטוקול הדיון הוגש כראיה בתיק זה (במ/1). אמנם, הפרוטוקול אינו ראיה קבילה לעניין אמיתות תוכן הדברים אלא רק לעצם אמירתם, אולם הוא מחדד ומעצים את משמעות המחדל של אי הבאת אשתו של הנתבע 1 לעדות.

4. הממצא הנוסף הינו כי רכב התובעים נפגע פעם אחת בלבד. ממצא זה מבוסס על עדותו החדה והברורה של נהג התובעים, שהוא חסר על אינטרס לעניין זה, שלפיה הוא חש בפגיעה יחידה בלבד. אני ער לכך שבהתאם לעדות אשתו של הנתבע 1 בבית המשפט לתביעות קטנות רכבם נהדף לפנים ופגע בשנית ברכב התובעים, אולם לעניין זה עדותה היא בהתאם לאינטרס שלה כבעלת דין באותו הליך (בניגוד לעדות של הפגיעה הראשונה ברכב התובעת שהיא בניגוד לאינטרס שלה) ומעבר לכך, זו אינה עדות שניתנה לפניי ולפיכך היא אינה ראיה קבילה לאמיתות תוכן הדברים. כן יש לזקוף גם כאן לחובת הנתבעים 1-2 את אי הבאתה לעדות. מכל מקום, עדות נהג התובעים עדיפה בעיניי מפני שכאמור לעיל הוא חסר כל אינטרס ביחס לסוגיה זו.

5. שילוב שני הממצאים הללו מוביל למסקנה, שלפיה הוכח לפניי, במבחן של מאזן הסתברויות, כי רכב הנתבעים 1-2 פגע ברכב התובעים מאחור, וכי לאחר מכן נפגע רכב הנתבעים 1-2 על ידי רכב הנתבעים 3-4, אולם זאת מבלי שנהדף שוב אל עבר רכב התובעים.

6. נותרת השאלה האם יש לייחס לנהג התובעת אשם תורם בהתרחשות התאונה. הנתבעים כולם טענו לפניי כי הנתבע 1 עצר בכביש 65 לפני מקום שבו נוהגים כלי רכב לפנות לשמאל למרות שהפניה שם אסורה. לאחר ששקלתי בדבר מצאתי כי בנסיבות העניין הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח אשם תורם מצד נהג התובעים. אמנם לפניי העידו שני הנהגים כי נהג התובעת עצר, אולם ראשית, אף אחד מהם לא טען לבלימה פתאומית שלו. כמו כן, עיון בטופסי ההודעה לחברות הביטוח מעלה כי נהג הנתבעים 1-2 לא טען לעצירה של נהג התובעים בטופס ההודעה ואף לא טען לבלימה פתאומית כלשהי, אלא ציין רק כי נהג התובעים האט (כאשר הוא עצמו האט עד כדי עצירה). המקום היחיד שבו הועלתה טענה לבלימה פתאומית לפני פניה אסורה שמאלה, הינו בטופס ההודעה של הנתבע 3, ואולם בכתב ההגנה של הנתבעים 3-4 הטענה לא הועלתה, והאשם לתאונה יוחס לרשלנות הנתבע 1. בנסיבות אלה, הטענה לבלימה פתאומית כביכול של נהג התובעים – לא הוכחה, והגרסה לעצירה של נהג התובעים לצורך פניה שמאלה מצויה בספק שקול ביחס לטענת נהג התובעים שלפיה מדובר בהאטה לפני עיקול. זאת ועוד - הנתבעים גם לא הוכיחו שמדובר בפניה אסורה שמאלה, ולפיכך אף אם נהג התובעים אכן עצר (ולא בפתאומיות) כל עוד לא מדובר בפניה אסורה אין מדובר בהתרשלות שלו.

7. סוף דבר: נסיבות התאונה שהוכחו לפניי הן כמפורט בפסקה 5 לעיל. בנסיבות אלה, דין התביעה נגד הנתבעים 1-2 להתקבל במלואה ואילו דין התביעה נגד הנתבעים 3-4 להידחות.

הנתבעים 1-2 ישלמו לתובעת סך של 35,373 ₪ בצירוף האגרה כפי ששולמה, שכר העד בסך 600 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 6,208 ₪. כן ישלמו הנתבעים 1-2 לנתבעת 3 את הוצאות התייצבותו בסך 350 ₪.

יש לבצע את התשלומים בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור – כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשע"ח, 14 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.