הבקשה לסעד זמני הועברה לטיפולי כשופט תורן.

התצהיר לא אומת כנדרש, אולם אדון בבקשה נוכח דחיפותה נוכח טיסה הצפויה למבקשת ביום 21.8.16.

לגופו של ענין, לא מצאתי שיש הצדקה לתת סעד זמני החורג מהתנאים שנקבעו ע"י רשמת ההוצאה לפועל, אף לא ביחס לטיב הערבים.

ראשית, המבקשת לא הבהירה בבקשתה מתי הוצא צו עיכוב היציאה מהארץ. מעיון בדף הפעולות עולה כי הגבלה בדבר עיכוב היציאה הוצאה בראשונה בשנת 2012 וחודשה בשנת 2013. על כן, לא ברור מדוע המבקשת המתינה עד לרגע האחרון להסדיר זאת, מבלי שניתן היה לקבל את עמדת הזוכה.

שנית, הרשמת הנכבדה הבהירה כי החוב בתיק עומד על 99,000 ש"ח ומעיון בתדפיס עולה כי המבקשת (החייבת) אינה עומדת במשך התקופה בצו התשלומים הקבוע בתיק (על כל פנים, לא הוגש כל הסדר תשלומים עם הזוכה ולא נטען אחרת).

שלישית, המבקשת לא הראתה כל צורך ממשי דחוף לצאת לחו"ל (וממילא גם לא תמכה את טענתה בדבר הסדרת הדרכון הגרמני לבתה, בשום מסמך רלוונטי ואף לא הובהרה הדחיפות הכרוכה בדבר). אין עסקינן בצורך בריאותי חו"ח שהיה מצדיק סטייה מהתנאים המקובלים. משכך, וככל שבידי המבקשת אמצעים לנסיעה לחו"ל (שלא הוכח שהם הכרחיים), ראוי שתפנה אותם לפרעון החוב לזוכה.

רביעית, היקף השכר שנדרש מהערבים עומד בקנה אחד עם המקובל בהתחשב בהגנות הקבועות בחוק הגנת השכר, באופן שניתן יהיה להפרע מהם, בכל מקרה של הפרה.

נוכח הצעת המבקשת בבקשה להעמיד ערבות ע"ס 40,000 ₪, מובהר כי ככל שתפקיד ערבון בסך של 40,000 ₪ בתיק ההוצל"פ, הרי שניתן יהיה להסתפק בערב אחד המשתכר שכר של 7,000 ₪ נטו.

משכך, ובכפוף לאמור לעיל, מצאתי כי החלטת הרשמת מאוזנת ומקובלת בנסיבות ועל כן, הבקשה לסעד זמני נדחית ללא צורך בקבלת תגובת המשיב.

מוצע למבקשת לשקול את המשך ההליך בתיק העיקרי, ע"מ שהזוכה לא יעמוד על פסיקת הוצאות שיצטרפו לחוב.

ניתנה היום, ט"ו אב תשע"ו, 19 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.