1. ביום 8.9.2016 ניתנה החלטתי שבה הוריתי על מתן צו הדדי, מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "חוק מניעת הטרדה מאיימת" או "החוק") שאוסר על כל אחד מהצדדים ליצור קשר כלשהו, ישיר או עקיף, עם הצד השני, וזאת למשך ארבעה חודשים (להלן: "הצו ההדדי" או "ההחלטה").
2. מטיעוני הצדדים שבכתובים אשר הוגשו לאחר מתן ההחלטה האמורה, עולה כי חריפות הפלוגתות ביניהם, לכאורה, לא נרגעה. בכל מקרה, לאחר שמיעת עדויות הצדדים בדיון מיום 24.4.2017, לא התרשמתי כי קיימת הצדקה לשנות מהמסקנות שבהחלטה מיום 8.9.2016, אולם קיימת הצדקה להאריך את תוקפו של הצו ההדדי ולהרחיבו.
3. המבקש טוען בין השאר, כי המשיב ובת-זוגו, לא רק שלא מסרו עדות אמת בבית המשפט במועד הדיון שהתקיים ביום 25.8.2016, אלא הם פוגעים בשמו הטוב, ממשיכים להטריד אותו ומשדלים אחרים לעדויות שאינן אמת. על כן, עותר המבקש "למצות את הדין" עם המשיב ובת-זוגו. המשיב טוען מנגד, בין השאר, כי לא רק שכיבד את הצו ההדדי שניתן, אלא שגם המבקש הטריד את בת-זוגו של המשיב באמצעות משלוח מסרונים ותמונה שלה לטלפון הנייד שלה, דבר שהביאו להגיש תלונות במשטרה נגד המבקש.
4. בדיון מיום 24.4.2017 העידו הצדדים בלבד. בדיון לא העידו עדים נוספים מטעמם לרבות לעניין נסיבות האירוע הנטען כי התרחש במקום עבודתו של המבקש.
5. כאמור, לא מצאתי מקום לשנות ממסקנתי שבהחלטה מיום 8.9.2016, תוך שמובהר כי אין בהחלטה האמורה וגם בהחלטה זו, משום נקיטת ממצאים חד משמעיים בשאלות השנויות במחלוקת, לרבות בשאלה על מי מוטלת האחריות בדבר המעשה הנטען כי התרחש במקום עבודתו של המבקש - שאלות אשר מקומן להיחקר ולהתברר לאחר השלמת החקירות המשטרתיות בתלונות ההדדיות שהגישו הצדדים וגיבוש עמדת גורמי האכיפה בנדון דנן.
6. למעשה, כפי שקבעתי בהחלטה מיום 8.9.2016, מטיעוני הצדדים ניכר כי ליבת הפלוגתות ביניהם מצויה במישור האזרחי, על רקע יישום או הפרת חוזה השכירות שנכרת ביניהם, ובמסגרתו הפקיד המשיב בידי המבקש המחאה כבטוחה לקיומו. שאלת ההפרה או אי-ההפרה של חוזה השכירות, לרבות שאלת מימוש הבטוחה הכספית, מקומן להתברר במסגרת ההליך המשפטי המתאים.
7. לא זו אף זו; גם טענות הצדדים, ובעיקר טענות המבקש, לפיהן המשיב או מי מטעמו הוציא את דיבתו, דומה כי גם טענות אלו - ומבלי לקבוע בכך כל עמדה או מסקנה לגוף הטענות - מקומן להתברר במסגרת ההליך המשפטי המתאים ולא במסגרת הליך לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת.
8. עם זאת, לא ניתן להתעלם כאמור, מהרושם שלפיו הצו ההדדי שניתן ביום 8.9.2016 לא נראה לכאורה כי הרגיע את הרוחות, מנע מתיחות או חיכוך בין הצדדים. לכן, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי נסיבות העניין, וגם על מנת להרגיע את הרוחות, מצדיקות להאריך את תוקפו של הצו ההדדי שניתן ולהרחיב אותו, כלהלן:
9. נאסר בזאת על כל אחד מהצדדים או מי מטעמם, ליצור קשר כלשהו, ישיר או עקיף, עם הצד השני או עם מי מטעמו, בעל-פה, בכתב, בטלפון או בכל אמצעי אחר.
10. הצו האמור, ובשים לב להחלטה מיום 11.1.2017, יעמוד בתוקף עד יום 8.9.2017.
11. יוער בהקשר דנן, כי צו מכוח החוק הוא צופה פני עתיד. טענות הצדדים להפרות הדדיות של הצו שניתן וזה שבהחלטה מהיום, מקומן להתברר בדרך שהותוותה לכך בדין [סעיף 8 בחוק מניעת הטרדה מאיימת].
12. כפי שהובהר בהחלטה מיום 8.9.2016, אין בצו שניתן (לרבות זה שבהחלטה דנן) כדי לפגוע או לגרוע מזכותו של כל צד לנקוט בהליך המשפטי המתאים נגד הצד האחר, וזאת לבירור זכויותיו החוזיות או אחרות, ככל שהוא סבור כי זכויותיו נפגעו.
13. שימת לב הצדדים לכך כי ניתן להשיג על החלטה זו בהליך ערעורי לפני בית המשפט המחוזי בירושלים [ראו גם החלטה מיום 21.11.2016].

המזכירות - להודיע לצדדים בהתאם.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ז, 27 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.