לפניי בקשה לביטול צו הריסה מנהלי, בקשה לפי סעיף 238 א (ז)(1) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

ביום 24.8.16 הוצא צו הריסה לגבי בניין מגורים הידוע כגוש 3930 חלקה 332 (להלן: "הבניין") ואשר הופנה "לכל מאן דבעי מרחוב ירושלים 43 ראשון לציון" (להלן: "צו ההריסה המנהלי").

צו ההריסה המנהלי, הודבק על קיר קומת הקרקע של הבניין, המורה על הריסת 20 מ"ר בקומת הקרקע של הבניין תוך 24 שעות משעת הדבקתו.

טיעוני המבקש:

1. לטענת המבקש, צו ההריסה המנהלי אינו חוקי. צו ההריסה המנהלי הוצא לכל מאן דבעי, בתצהיר המהנדס אשר צורף לצו, מצוין כי: "האחראי לביצוע העבודות הנ"ל לא אותר על ידי". לטענת המבקש, עובדה זו איננה נכונה, שכן ביום 24.5.16, דהיינו 90 ימים לפני מתן צו ההריסה המנהלי, כאשרה תקופה המקסימלית היא 60 ימים, זומן המבקש למשיבה למסור עדות בעניין המבנה.
2. המבקש מוסיף בבקשתו וטוען כי המבנה נבנה בשנות ה - 70. המבקש רכש זכויות בדירת המגורים בקומה הרביעית בבניין הנ"ל בשנת 1988 מאת חדוה והרצל שלמה יעקובי (להלן: "המוכר הראשון"). יחד עם רכישת הדירה, רכש המבקש את זכויות המוכר הראשון במחסן אשר בקומת הקרקע.

לימים, רכש המבקש גם את זכויותיו של בעל דירה נוספת, בשם מיכאל שיפוטובסקי (להלן: "המוכר השני"), ביחס למחסן שבקומת הקרקע ושילם לו את התמורה שהוסכמה ביניהם. כך היה המבקש לבעל הזכויות והמחזיק הבלעדי בשטח של כ - 20 מ"ר בקומת הקרקע של הבניין המהווה מחסן של המבקש, וזאת במשך עשרות שנים.

1. קומת הקרקע של הבנין מושא צו ההריסה מעולם לא היתה מפולשת כאמור בצו ההריסה המנהלי ובוודאי שלא אחרי שנת 1988, עת רכש המבקש דירה בבניין, אלא סגורה בקירות מסביב.
2. סביב קומת הקרקע בבניין היו מאז ומתמיד קירות מהקרקע ועד לתקרת הקומה הראשונה. מצב זה לפיו החזיק המבקש באופן בלעדי במחסן הנ"ל בשטח של כ - 20 מ"ר נמשך שנים רבות ואיש מבעלי הדירות האחרות בבניין מעולם לא פנה למבקש בטענה כלשהי לגבי המחסן בן 20 מ"ר ובעניין חזקתו הבלעדית של המבקש בו.
3. דרישת המשיבה להרוס את המחסן כולו איננה הגיונית, בניית הקירות סביב הבניין בוצעה לפני שנת 1988, הריסה המחסן עלולה להחליש את יסודות הבניין כולו, דבר העלול לגרום לקריסת הבנין אשר הינו בן למעלה מ - 40 שנים, ומהווה סכנה לכל דיירי הבניין.
4. עוד לטענת המבקש, תנאי להוצאת צו הריסה מנהלי על יסוד תצהיר מהנדס הינו ציון העובדות הבאות:
5. לפי ידיעתו הוקם הבניין ללא היתר או שהבניין חורג ובמה הוא חורג.
6. לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבניין או שנסתיימה לא יותר משישים ימים לפני יום הגשת התצהיר.
7. ביום הגשת התצהיר, אין הבניין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים ימים.
8. בענייננו, טוען המבקש כי תצהיר המהנדס אינו ממלא אחר דרישות החוק ועל כן אינו חוקי ולא ניתן להוציא צו הריסה מנהלי בהסתמך עליו. הבנין הוקם ואוכלס בשנות ה - 80 ובניין קירות הקרקע לגביהם מבוקש צו ההריסה הסתיימה לפני שנים רבות. לטענתו, סביב קומת הקרקע בבניין היו מאז ומתמיד קירות מהקרקע ועד לתקרת הקומה הראשונה, והמבקש לא ביצע שינוי כלשהו במצב הקיים מאז.
9. לטענת המשיבה, המחלוקת בין הצדדים הינה עובדתית גרידא ונוגעת לשאלת מועד ביצוע העבודה נשוא הצו ואכלוסה, אם בכלל.
10. המשיבה מאשרת כי עבודות הבניה החלו לפני זמן רב, ואולם הן בוצעו טיפין טיפין במשך תקופה ארוכה, והסתיימו, רק בסמוך למועד הוצאת צו ההריסה המנהלי. עוד הוסיפה המשיבה כי במועד הוצאת הצו, המבנה אף לא היה מאוכלס.

דיון והכרעה:

1. הסמכות להוצאת צו הריסה מנהלי מעוגנת בסעיף 238א(א) לחוק התכנון והבניה:

"הוקם בניין חורג, לרבות ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתוכנית, או הוחל בהקמתו של בנין כאמור, רשאי יושב ראש הועדה המקומית לצוות בכתב שהבנין, או אותו חלק ממנו שהוקם או הוחל בהקמתו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתוכנית, ייהרס, יפורק או יסולק, ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד מהנדס הועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך המציין כי –

1. לפי ידיעתו הוקם הבנין ללא היתר או שהבנין חורג ובמה הוא חורג;
2. לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבנין או שנסתיימה לא יותר משישים ימים לפני יום הגשת התצהיר;
3. ביום הגשת התצהיר, אין הבנין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים ימים".
4. סעיף 238א(ז) לחוק מקנה זכות לכל מי שרואה עצמו נפגע על ידי צו ההריסה המנהלי לפנות לבית המשפט בבקשה לביטולו, ואולם סעיף 238א(ח) קובע שני מצבים בהם רשאי בית המשפט להורות על ביטול הצו, כאמור להלן:

"לא יבטל בית המשפט צו הריסה מנהלי אלא אם הוכח לו שהבנייה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת".

1. הנה כי כן, העילות שבעטיין ניתן לבטל צו הריסה מנהלי בהתאם לסעיף 238א(ח) לחוק מוגבלות לשני מצבים בלבד: האחד - אם מתברר כי הבנייה בוצעה כדין; והשני - אם הוכח שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.
2. ברע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו נ' רפאל עורקבי, פ"ד מח (2), 397 נקבע כי מעבר ל - 2 העילות המפורטות בסעיף 238 א(ח) על בית המשפט לבחון את הצו וניתנת לו האפשרות להתערב ולבטל את הצו מקום בו מצא כי בצו פגם חמור העושה אותו בטל מעיקרו. נטל ההוכחה להוכיח כי בצו ההריסה דבק פגם חמור הינו על הטוען טענה זו ובמקרה זה על המבקש, שכן המשיבה נהנית מחזקת תקינות המעשה המנהלי, שלפיה חזקה שכל פעולה מנהלית נעשתה כדין. (רע"פ 1088/86 סברי חסן מחמוד נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה הגליל המזרחי, פ"ד מד (2) 417).

טענות מקדמיות בדבר אי חוקיות הצו:

1. בבקשתו טען המבקש כי הצו אינו חוקי בין היתר בשל הטענה כי הופנה "כל מאן דבעי" בעוד שקודם לכן זומן המבקש למסור עדות.
2. בדיון שהתקיים לפניי ביום 28.11.17, העיד המפקח גל אוחיון (להלן: "גל") כי התקבלה תלונה על סגירת קומת עמודים לגבי הבניין נשוא הבקשה, הוא הגיע למקום וראה כי אכן נבנו קירות בלוקים ונסגר חלל בקומת העמודים. גל העיד כי: "זימנתי את מי שחשדתי שהוא זה שבונה את הקירות בלוקים למתן עדות, הוא לא הגיע זמנתי אותו כמה פעמים ולא הגיע תהליך הבניה המשיך עוד ועוד ולאחר התייעצות עם היועמ"ש של העירייה, הוחלט להוציא צו מנהלי הבניה האחרונה היתה דלת, תריס גלילה והותקן מזגן" (עמ' 13 שורות 30-31 - עמ' 14 שורות 1-3).
3. כשנשאל גל כיצד בתצהירו של המהנדס כתוב כי האחראי לביצוע העבודות לא אותר, השיב גל כי המתלונן היה אנונימי והוא שמסר את שמו של המבקש.
4. בהמשך, בחקירתו החוזרת השיב גל: "התחלנו מזה שהייתה תלונה, אני לא יכול להסתמך על התלונה במאת האחוזים. אם קיים חשד אנחנו מעדיפים להוציא את הצו לכל מאן דבעי מאשר לטעות. אם האדון מגיע למתן עדות והייתי מזהה אז כן הייתי רושם את הצו על שמו".
5. מקובלת עליי ההנחה שלפיה המשיבה פנתה תחילה למבקש, בשל התלונה שהוגשה, ומקום בו זומן המבקש למסור את עדותו ולא הגיע, ומשהיה קיים ספק באשר לזהותו, הונפק צו כלפי כולי עלמא, אשר הקים למי שמצא עצמו נפגע מהצו, להגיש בקשה לביטולו.
6. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הצו שהוצא פגום.

כתב המינוי או ההסכמה שניתן על ידי מהנדס העיר או יו"ר הועדה המקומית:

1. בין הדיונים בבקשה גופה, עתר המבקש בבקשה להורות למשיבה להציג את כתב המינוי או ההסמכה שניתן על ידי מהנדס העיר או מהנדס מטעם המשיבה או ע"י יו"ר הועדה המקומית, לטובת מר מוני ברקוביץ לפיו הוא מוסמך לחתום על תצהיר בהתאם לסעיף 238 (א)(א) לחוק התכנון והבניה. ובשל כך, טען המבקש כי מוני ברקוביץ חרג מסמכויותיו ומשכך צו ההריסה בטל.
2. לטענת המשיבה, החוק מעניק ליו"ר הועדה המקומית או למהנדס הועדה המקומית, סמכות להסמיך מהנדס של הרשות או מהנדס אחר או אדריכל שאינו בהכרח "מהנדס" הועדה המקומית, לחתום על תצהיר לצורך הוצאת צו הריסה מנהלי, אשר יובא בפני יו"ר הועדה המקומית בטרם חתימת האחרון, על צו ההריסה המנהלי. עוד הוסיפה המשיבה כי מהנדסי הועדה המקומית, המשמשים גם כמפקחי בניה, הוסמכו כחוק על ידי מהנדס העיר. המשיבה הציגה לבית המשפט, את החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון, מיום 19.3.06, אשר הסמיכה, לבקשת מהנדס העיר, את המהנדס מוני ברקוביץ, לחתום על תצהירים לצווי הריסה וסגירה מנהליים בהתאם לחוק התכנון והבניה.
3. המבקש טען כי בפרוטוקול נרשם מהנדס העיר/ אגף רישוי, מבלי שנרשם שמו של המהנדס, כאשר לטענתו, ברור שאינו מהנדס הוועדה ואף לא מהנדס העיר אגף הרישוי, זאת ועוד, טען כי לא ברור מי נכח בישיבה ולגרסתו, הפרוטוקול אינו מהווה הסמכה של המהנדס ברקוביץ שחתם על התצהיר לצו ההריסה המנהלי. אין לוועדת בנין עיר סמכות בחוק למנות בעלי תפקיד לחתימה על תצהירים. סמכות זו מוקנית או למהנדס העיר או למהנדס הועדה וזה לא בוצע לפי הפרוטוקול.
4. במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ביום 28.11.17, חזרו הצדדים על טענותיהם, תוך שהמבקש הדגיש כי המהנדס הוא פקח בניה, וצו הריסה מנהלי שונה במהותו מצו הריסה שיפוטי, ההסכמה ניתנה כשלא היה קוורום לישיבה, במקום אחד כתוב מהנדס העיר, בשני מהנדס העירייה ונראה כי אין כל סמכות.
5. המשיבה הדגישה בדיון כי בחוק ניתנה הסמכה למהנדס העיר/ מהנדס הוועדה המקומית, להסמיך מהנדסים מטעמו לחתום על צווי הריסה מנהליים, עוד הוסיפה כי היא פועלת לקבל את האישור של הועדה להסמכה זו ולטענתה, פרוטוקולי הוועדה מפורסמים לכל, למרות שאין חובה קבועה בחוק לכך.
6. מצאתי לדחות את טענת המבקש בעניין זה, ראשית, ולמען הסדר הטוב, יובא בשנית החלק הרלוונטי בסעיף 238 (א)(א) שעניינו הסמכת המהנדס:

" [...] רשאי יושב ראש הועדה המקומית לצוות בכתב שהבנין, או אותו חלק ממנו שהוקם או הוחל בהקמתו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתוכנית, ייהרס, יפורק או יסולק, ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד מהנדס הועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך...".

1. עיון בפרוטוקול הועדה אכן מלמד כי הפרוטוקול אינו ערוך בצורה המפורטת כפי שנדרש מרשות שלטונית אשר פרוטוקולי הדיונים בעניינה מפורסמים.
2. אין להוציא מכלל אפשרות כי חל בעניינו הכלל המשפטי הרחב, לפיו פעולה ללא הרשאה, או בחריגה מהרשאה, ניתן לאישור בדיעבד, ודין "אישור בדיעבד כהרשאה מלכתחילה" ובלבד שלא נפגעה עקב כך זכותו של אחר (בג"צ 3017/05 חברת הזרע בע"מ נ' המועצה האזורית לתכנון ובניה (משרד הפנים ואח', ניתן ביום 23.3.11 (להלן: "חברת הזרע")).
3. בעניין זרע נקבע כי אין להוציא מכלל אפשרות כי כלל זה שעניינו בדיני השליחות במשפט הפרטי, עשוי לחול גם במשפט הציבורי, מקום בו הרשות הציבורית רשאית לאצול סמכותה לאחר, והיא מאשרת בדיעבד אצילה כזו, שאף נתקיימה בפועל.
4. בעניינו, אין המדובר באצילה בדיעבד. נכון אמנם שהפרוטוקול אינו ערוך כנדרש, אך נראה כי זו הייתה הכוונה וכי המהנדס הוסמך כראוי, המדובר בתקלה פורמלית, טכנית, שאין בה כדי לאיין את תוקפה "ab-initio"
5. זאת ועוד, הכשרתו פעולתו של המצהיר בעניננו, נובעת גם מהחלת דוקטרינת הבטלות היחסית, המאפשרת, בנסיבות מתאימות, למתוח קו מבחין בין פגם שנפל בפעולה מנהלית לבין תוצאתו המשפטית של הפגם. דהיינו: "לא כל טעות ואפילו לא כל הפרה מהותית של הדין, גוררת בטלות. יש להבדיל בין עצם הפגם לבין תוצאות הפגם". (רע"פ 2413/99 גיספאן נ' התובעת הצבאי הראשי, פ"ד נה (4) 673, 685).
6. אשר לטענה שלפיה המהנדס הוא "חותמת גומי", מצאתי לדחות את הטענה. המהנדס רשאי להסתמך בתצהירו על עדות מפקח הבניה. נכון אמנם כי עד לתיקון 43 לחוק התכנון והבניה נדרש המהנדס לציין בתצהירו כי האמור בו הינו לפי ידיעתו האישית, אולם, במסגרת התיקון, בוטלה דרישה זו ודי בידיעה אישית של אחר הפועל מטעמו של המהנדס.
7. ברע"פ 2034/06 מוחמד שקיר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, ניתן ביום 21.3.06 נקבע:

"כך נקבע גם, כי אין צורך שהמהנדס יבקר אישית כבכל אתר ואתר, אלא יוכל להסתמך על תצלומים ותצהירים של מי מטעמו. הקלות אלו מאוזנות במקרים מוגבלים, אשר בגינם ניתן להוציא צו הריסה מנהלי, ובהתאם לפרוצדורה המדוקדקת הנדרשת על מנת לעשות כן, כפי שנקבע בסעיף 238 א לחוק".

לגופה של בקשה:

1. לאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לבקשה, לרבות התמונות והתרשמתי מעדויות הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה.
2. המדובר בצו הריסה שהוצא כדין, בגין בניית קירות בין עמודים בשטח המשותף, בנייה זו, הינה בניגוד להיתר הבנייה. התשריט וההיתר שהוצגו לתיק בית המשפט, מפרטים באופן מדויק אלו מחסנים יש במבנה. המחסן נשוא צו זה נבנה בניגוד להיתר.
3. לא מצאתי לקבוע ממצאים על בסיס עדותה של של הגב' אביבה עוז, שהעידה מטעם המבקש, אביבה העידה כי כשקנתה את הדירה היה מחסן בנוי, אשר היה שייך לכל הדיירים ולגרסתה השתמשה במחסן בעבר וכי כולם בנו אותו (עמ' 4 שורה 6 לפרוטוקול). בהמשך טענה כי לא משתמשת בזה וכי יש לה מחסן אחר: "לי יש מחסן משותף יחד עם עוד דיירים" (עמ' 4 שורה 10 לפרוטוקול) ובהמשך, טענה כי המבקש לא מתחלק איתה במחסן. אביבה לא ידעה להשיב לשאלה מתי נבנה והוסיפה: "אני לא יורדת כל הזמן למטה ורואה מה עושים או לא עושים... אולי לפני שנתיים זה קרה לא יודעת מתי" (עמ' 4 שורות 20, 23).
4. המבקש בעדותו ציין כי סיים את כל העבודות קודם להדבקת הצו. לטענתו, ביצע עבודות שנים קודם להדבקת הצו. המחסנים בבעלותו מזה 30 שנה, לא הייתה לו כוונה להשכירם לאחר או לגור שם. לגרסתו, התקין מזגן, שכן היה לו חם כשהוא היה נכנס להניח במחסן ציוד ו/או להוציא משם ציוד. עוד לטענתו, התקין דלת במחסן שכן פרצו לו למחסן.
5. בחקירתו הנגדית, טען המבקש כי עת רכש את הדירה, המוכר אמר לו כי המחסן שייך לו וכי קיים מחסן נוסף השייך לשכנים, המבקש טען כי לא יכול להראות נסח טאבו המאשר זאת. כשעומת על ידי ב"כ המאשימה כי בשטר המכר, המחסן לא נמצא השיב: "אשתי ניהלה את העסקה של הבית, אני לא ניהלתי את העסקה... אינני יודע" (עמ' 22 שורות 23-25). בהמשך חקירתו הנגדית, טען כי לימים רכש זכויות במחסן של בעל דירה נוספת, אך טען כי אין ברשותו שטר מכר ו/או רישום בטאבו שהמחסן בבעלותו, עוד טען כי לא יודע מדוע לא ביקש לרשום אותם. ובהמשך הוסיף: "מה זה מעניין כולם משתמשים במחסן, זה של הקבלן. כולם קיבלו מהקבלן. כל הדיירים קיבלו מהקבלן". (עמ' 23 שורות 13-14 לפרוטוקול) ובהמשך הוסיף וטען כי לוועד הבית יש מפתחות.
6. לשאלת בית המשפט, טען המבקש, כי המחסן אינו בבעלותו הבלעדית, כי לכולם יש מפתח (עמ' 23 שורה 31 לפרוטוקול) וכי המחסן הוא משותף. לגרסתו, הוא ששכר את שירותיו של עורך הדין "מטוב לב" בגלל מצב קשה של אנשי הבניין וטען כי למרות שהוא רכש את המחסן, הוא מאפשר לכולם להשתמש בו (עמ' 24 שורות 1-16 לפרוטוקול).
7. לטענת המבקש לא בנה קירות, כך הוא רכש את המחסנים. הוא אישר כי החליף חלון והתקין מזגן.
8. לא מצאתי לתת אמון בעדות המבקש, תחילה טען המבקש כי המחסנים בבעלותו הבלעדית וכי לדיירים האחרים יש מחסן משלהם, בהמשך טען כי המחסן הוא רכוש משותף של כלל הדיירים וכי הוא מממן את השירות המשפטי ומטפל במחסנים מטוב ליבו. עוד לא מצאתי אמינה את טענת המבקש שלפיה הבנייה הסתיימה אך לאחרונה ולא נערכו כל שיפוצים ו/או תוספות לבנייה.
9. המפקח גל אוחיון העיד בפני בית המשפט כי התקבלה תלונה על סגירה של קומת עמודים ברחוב ירושלים, הוא הגיע למקום וראה כי אכן נבנו קירות בלוקים ונסגר חלל (עמ' 13 שורות 30-31 לפרוטוקול). המבקש הוזמן לעדות אצל המשיבה ומשלא התייצב, הוצא צו הריסה מנהלי והודבק על המבנה.
10. המפקח גל העיד כי כשעיין בתיק הבניין מצא כי ההיתר לא תאם במאת האחוזים את הבנייה שנעשתה בפועל, אישר כי הוא צילם את התמונות ואף ציין כי ערך מספר ביקורים במקום וכי דלת הגלילה והמזגן היו הדברים האחרונים שנבנו.
11. גל אישר כי לא ראה את המבקש בונה.
12. בחקירתו הנגדית טען המפקח גל כי המתלונן ציין את שמו של המבקש וכי התלונה הוגשה קודם להוצאת הצו.
13. בחקירתו החוזרת טען גל כי הצו הודבק ביום 24.8.16
14. אשר לטענה כי הבנייה הסתיימה טרם 60 הימים , מצאתי לדחותה. נכון אמנם כי מהרגע בו זומן המבקש לעדות ועד הוצאת הצו חלפו 60 הימים ואולם, מהנדס הועדה מוני ברקוביץ, אשר חתום על התצהיר, מאשר כי היה במקום, לטענתו ביקר במקום ובחן את המבנה, לשאלה האם יודע שיש הגבלה של 30 יום או 60 יום, השיב: "קודם כל זה לא נראה גמור, אבל לגבי זה תשאל אותו כי זה לא האזור שלי" (עמ' 6 שורה 9 לפרוטוקול). בהמשך העיד המהנדס כי לא מצא בתיק הבניין היתר והוסיף: "כל זמן שהבניה לא הסתיימה אפשר להוציא צו הריסה, זה יכול לקחת פרק זמן ארוך, ברגע שהבניה לא הסתיימה או הסתיימה במועד הוצאת הצו אפשר להוציא" (עמ' 8 שורות 6-7 לפרוטוקול).
15. לאחר ששמעתי את עדויות המפקח והמהנדס אני מוצא כי המבקש לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הבנייה הסתיימה קודם להדבקת הצו. המפקח גל העיד כי ביקר במקום מספר פעמים. מעדותו עולה כי הבניה במקום נבנתה "טיפין טיפין" וכל פעם התווסף דבר נוסף.
16. בנסיבות העניין אני קובע כי המבנה ו/או השלמתי נבנו בגדר 60 הימים ולא קודם לכן.
17. אשר לטענה כי הריסת הקירות תמוטט את הבנייה, מקובלת עליי עמדת המהנדס כי לא יהא בהריסה זו כל סיכון למבנה. (עמ' 10 שורה 16 לפרוטוקול).
18. באשר לבחינת נושא מטרת הצו ומניעת עובדה מוגמרת, הרי שסוגיה זו נדונה במספר רב של פסקי דין, כך למשל בר"ע 273/86 חנייה פרץ נגד יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד מ (2) 445, נקבע:

"הסמכות המנהלית נתווספה כדי לאפשר תגובה על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות בהסתמך על כך שההליכים המשפטיים הרגילים דורשים, לא אחת, זמן לא מועט, וכי גם קיימות דרכים, שאין תמיד אפשרות מעשית לחסמן, כדי למשוך הליכים באופן מלאכותי. על כן הוספה הסמכות להורות על פעולה מנהלית, הבאה למנוע על אתר עובדה מוגמרת...ב"

כמו כן, ברע"פ 5738/00 סלאמה נגד יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים, דינים עליון נ"ח 443 נקבע:

"צו מנהלי להריסת מבנה שהוקם ללא היתר, מהווה אחד האמצעים החשובים לאכיפתם של דיני התכנון והבניה.... ככלל אין לעכב את ביצועו מעבר לפרק הזמן שבאופן סביר נדרש לבעל המבנה לעשיית הסיורים הכרוכים בפינוי המבנה לקראת הריסתו. בית המשפט רשאי אמנם, להשהות את ביצועו של צו ההריסה לפרק זמן ארוך יותר, אך זאת יטה בית המשפט לעשות – כחריג לכלל הרגיל – רק בהתקיים נסיבות בעלות משקל המקימות סיכוי ממשי להכשרת הקמתו בדיעבד של המבנה. כך למשל, אם נוכח בית המשפט שלא נתבקש היתר להקמת המבנה, ושאילו נתבקש קרוב להניח שגם היה ניתן, עשוי בית המשפט ליתן לבעלים ארכה להשגת ההיתר, שאם יושג יתבטל הצו..."

1. צו הריסה מנהלי הוא אקט מנהלי, למשיבה קיימת, כאמור, חזקת התקינות המנהלית שלפיה פעולותיה נעשו כדין, לא מצאתי כי המבקש הצליח לסתור חזקה זו והצליח להוכיח כי אכן בפעולות המשיבה נפלו פגמים.
2. אשר על כן, הבקשה נדחית.
3. על המבקש לפעול להריסת המבנה בתוך 45 ימים, ממועד החלטתי זו.
4. ככל שלא יוגש ערר, והמבנה לא ייהרס בתוך 45 יום ממועד החלטתי זו, אני מסמיך בזאת את המשיבה לבצעו ולשם כך היא רשאית להסתייע בגורמי האכיפה.
5. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ח, 31 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.