פסק דין

התנגדות לביצוע שטר חוב ע"ס 200,000 ₪ בטענה להעדרה של עסקת יסוד, או היכרות מוקדמת וחתימה מתוך כפייה ואיומים.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובעת הינה חברה העוסקת בשירותי מטבע לפי חוק איסור הלבנת הון, ובין היתר נותנת שירותי ניכיון שיקים, שטרי חליפין ושטרי חוב. מר סולטנה אברהם (להלן- "מר סולטנה") הוא בעל החברה ומי ונותן השירות בזמנים הרלוונטיים מעסקו שברח' גוטמן 5 בפתח תקווה.
2. הנתבע חתום על שטר החוב מיום 21.9.15 יחד עם מר חליליה מחמד (להלן-"מר חליליה") הבעלים של חברת "זמר התקנות אלומיניום בע"מ" (להלן- "חברת זמר") ועל שיקים ומסמכים נוספים המצויים בידי התובעת.

תיק ההוצאה לפועל, תיק המשטרה וההליכים בפני הרשם:

1. ביום 7.10.15 , הגישה התובעת לביצוע את השטר עליו חתם הנתבע, במסגרת תיק הוצל"פ מס' 507901-10-15 בלשכת ההוצל"פ ברמלה (להלן-"תיק ההוצל"פ"). ביום 17.8.16 הגיש הנתבע התנגדות לביצוע השטר.
2. ביום 14.3.16 הנתבע הגיש תלונה במשטרת רמלה בגין החזקת נשק שלא כדין ואיומים כלפיו. בתלונה נרשם כי האירוע שאירע שלטענתו התרחש ביום 22.9.15. פרטי החוקר המופיעים הם של חוקר נוער. מטופס זה עולה, כי מקום האירוע בלוד בבית הקורבן. ביום 3.8.16 הגיש הנתבע תלונה נוספת בתחנת פתח תקווה שרון. התלונה אוחדה תחת אותו תיק משטרה עם התלונה הקודמת לפי מספר תיק המשטרה.

הנתבע לא הגיש את תיק המשטרה, על אף שניתן צו והדבר התבקש. התובעת אף היא לא הגישה מלוא תיק המשטרה, אך בחרה להגיש הודעותיו של הנתבע בתחנות המשטרה ואת חקירתו של מר חליליה מיום 4.8.16 .

1. מהודעתו של הנתבע בפני חוקר הנוער משה גדבא ביום 14.3.16 עולה כי עסק בתחום השיפוצים עד יולי 2015. במהלך יולי בשעה 13:00 בצהריים הגיע מר חליליה למשרדו ברח' יצחק שדה בתל אביב. מר חליליה ביקש ממנו שישפץ עבורו בניין בפ"ת והוא הסכים. למחרת התקשר אליו מר חליליה, והוא עלה איתו לרכב ושם אמר לו שהוא לא רוצה שישפץ בניין, אלא יחתום לו ערבות לפריטת ארבעה שיקים בסך של 200,000 ₪. לאחר שלא הסכים, שלף מר חלילה אקדח ואיים להרגו, והוא נאלץ להסכים. הם נסעו לצ'יינג' בפתח תקווה ושם הוא חתם על ארבעת השיקים. גם לאחר מכן ומאז מדי שבועיים, מר חליליה מאיים עליו שאם יתלונן או יגיש תלונה במשטרה הוא יהרוג אותו. לפני כחודש קיבל תביעה מלשכת ההוצאה לפועל שהשיקים חזרו והוא בחוב של 200,000 ₪. הוא טען שלא הייתה ביניהם היכרות קודמת והוא ידע את פרטיו מהתביעה שהוגשה בהוצאה לפועל.

לעומת זאת בהודעה שנגבתה ממנו בפתח תקווה ביום 3.8.16 בפני החוקר יניב צוויג מסר שסגר את החברה בשל חובות בספטמבר 2015, ואמר שחליליה יצר איתו יום אחד קשר טלפוני וביקש הצעת מחיר. הם קבעו בפ"ת והוא הגיע למרכז העיר ופגש אותו שם. הוא העלה אותו לרכבו ויחד אתו היה אדם נוסף מלוד ששמו הוא פואד, ייתכן והוא לא יוכל לזהותו, וכן ילד קטן כבן 10-11. הוא ישב מאחור ליד הילד והייתה נעילת ילדים. ברכב סיפר לו חליליה שהוא מעוניין שיחתום לו ערבות על שיקים, לאחר שסרב ואמר לו שאינו מכיר אותו הוא שלף אקדח, מתחת כסאו, כוון אותו עליו ואמר לו שהוא יודע הכל עליו ואיפה הוא גר, ואם הוא לא רוצה למות שיחתום על השיקים. הם נסעו לצ'יינג של אבי סולטנה בפ"ת, והילד הצטרף אליהם, חליליה איים עליו להתנהג יפה ולחייך בגלל המצלמות. שם לא הסבירו לו על מה הוא חתם והחתימו אותו ערבות. בהמשך חליליה קיבל סכום של 250,000. הם יצאו החוצה וחליליה העלה אותו למונית ובדרך המשיך לאיים עליו שיעלים אותו. כאשר נשאל אם חליליה הגיע אליו למשרד בתל אביב, השיב בשלילה, וזו הייתה הפעם הראשונה שדיבר אתו, ומאז היה מתקשר כל תקופה ומזהיר אותו. הוא טען שאין לו חובות על החברה והוא סגר אותה. כאשר נשאל לגבי אי ההתאמות עם החקירה מרמלה מסר שהחוקר שם היה חסר סבלנות, ביקש ממנו לקצר ורק רצה לסיים ולא כתב כל מה שאמר לו, קפץ מנושא לנושא ולא נתן לו להסביר עצמו כמו שצריך. הוא טען כי מלבד ערבות זו אין לו חובות נוספים.

1. ביום 4.8.16 נחקר מר חליליה במשטרה בה העיד בתחילה כי אינו מכיר את הנתבע ולא פגש אותו. הוא מצוי בהליכי כינוס נכסים עם עסקו לאלומיניום משנת 2013. הוא פגש מישהו מלוד בשם פואד טורי, שהציע לעזור לו לפרוט שיקים של החברה שלו, והתברר כנוכל. השיקים היו ע"ס 60,000 ₪ והם הגיעו לאבי סולטנה ופואד הכיר לו אותו. התברר שלפואד יש חוב אצל סולטנה וזה יסגור לו את החוב, והיה צריך קבלן שיתן חשבונית, ייקח את המיסים ויעשה את זה על שמו. פואד הביא את הנתבע, והוא לא מכיר אותו כלל ולא דיבר איתו. פואד סיכם אתו שהוא יקבל את המע"מ ויפרוט את השיקים דרך החברה שלו. הם ישבו אצל סולטנה והנתבע הגיע עצמאית. אחרי שהוא סגר את העסקה הזמינו לו מונית והוא יצא והלך. ואז פואד אמר שאם הוא צריך קבלות, אפשר לסדר את הבחור הזה עם קבלות. הוא לא בטוח במאה אחוזים אם זה הבחור אך נראה שזה הוא. בהמשך פואד גנב מהתיק שלו פנקס שיקים וחילק אצל כל ה"צ'יינג'ים" שהוא היה פורט אצלם, והכל בסדר, כי הוא היה במצוקה בעסק בו עבד. הוא חשד בפואד ונהג להקליט את השיחות עמו ולשמור הודעות שהוא שלח לו. הוא מעולם לא נסע עם הנתבע ברכב, כאשר בא לפרוט את השיקים לא היה עמו ילד, אין ברשותו אקדח, הוא לא החליף מילה עם הנתבע ואין לו פרטים אודות פואד. אין לו חובות ב"צ'ינג'ים", הוא סגר את החוב אצל סולטנה והעביר לו תשלום אחרון במאי. הטענה שאיים עם אקדח על הנתבע פשוט הזויה, והוא הניח שברצונו לברוח מהאחריות שלו כלפי סולטנה או פואד.
2. ביום 8.8.16 החליט פקד ניר הרשקוביץ לא להעמיד לדין את הנילונים בשל היעדר ראיות מספיקות.

בקשת הרשות להגן:

1. בבקשת הרשות להגן טען הנתבע כי אין לו כל קשר לחוב נשוא שטר החוב, אין לו ולא היה בינו ובין התובעת כל קשר עסקי או אחר, לא קיבל כל תמורה, וכי הוא נפל קרבן למעשה סחיטה ואיומים, שרק בעקבותיו נכפה עליו לחתום על השטר, תוך ניצול מצוקה ותחת איומים.
2. בדיון שנערך ביום 9.3.17 בפני כב' הרשם הבכיר נעם רף, נחקר הנתבע ובהמלצתו ניתנה לנתבע רשות להתגונן בכפוף לתשלום הוצאות התובעת בסך 3,000 ₪.
3. בחקירתו הנגדית בפני כב' הרשם העיד הנתבע שהגיע ללשכת ההוצאה לפועל ביום 3.8.16 לאחר שהוצא נגדו צו הבאה. הוא ידע אודות תיק ההוצאה לפועל במרץ 2016. הוא טען כי מר חליליה יצר עמו קשר והונה אותו להיכנס לרכבו לצורך מתן הצעת מחיר לבניין, אך ברכב איים עליו באקדח שיחתום לו ערבות. לטענתו מאחר והגיע ליתן הצעת מחיר היו ברשותו כל המסמכים וחותמת החברה. הוא טען שהיה אצל מר סולטנה פעם אחת בלבד, ושם חתם מתוך כפייה ופחד על המסמכים. כאשר נשאל מי זו חברת "זמר התקנות אלומיניום" השיב שעבד עם המון חברות והוא לא יודע אם יזכור כל חברה. הוא אמר שקנה את חברת הבנייה מאדם בשם הראל ב- 80,000 ₪ ושהוא לא מכר אותה אלא נקלע לחובות ועיקולים ולכן נאלץ לסגור אותה כי לא יכל להמשיך. הוא השיב כי היה משתמש בשירותי ניכיון שיקים. כאשר נשאל מיהו סתמיר אלולו השיב שמדובר באדם שרכש ממנו את החברה. הוא מכר אותה ושיש לו מסמכי העברה לפיה מר אלולו רכש ממנו את החברה.

טענות הצדדים:

1. טענות התובעת מצויות בתצהיר העדות הראשית שהגיש מר סולטנה בשם התובעת. בתצהיר טוען מר כי הינו מנכ"ל ובעלים של התובעת, בעת הרלוונטית היה הנתבע בעלים ומנהל בחברת בי.בי.קיו (2011). ביולי 2015 הגיע אל התובעת וביקש לנכות שיקים של "זמר התקנות אלומיניום בע"מ". בהתאם לנהלי החברה ביקש מהנתבע להגיע שוב עם מסמכי ההתאגדות, ייפוי כח מהחברה, אישור לגבי היותו מורשה חתימה ואישור חברת זמר כי בכוונתה לפרוע את השיקים (מר סולטנה צירף לתצהירו את המסמכים הנ"ל).לטענתו ביקש מהנתבע להגיע יחד עם נציג חברת זמר. ואכן ביום 22.7.15 הגיע הנתבע לעסק יחד עם מר חליליה, שטען שהוא בעליה של חברת זמר, והנתבע הביא עמו את כל המסמכים שביקש, לרבות חותמת החברה. לאחר שבדק את המסמכים וקיבל את אישור חברת זמר שהשיקים ייפרעו, החל בפעולת הניכיון. הוא התבקש לנכות באותו יום ארבעה שיקים ע"ס 150,000 ₪ ושיק נוסף ע"ס 60,000 ₪ אותו ביקש להביא לאחר חודש ימים, וכך היה. הנתבע ומר חליליה חתמו שהם ערבים באופן אישי לפרעון השיקים. הנתבע אף חתם על טופס הצהרת מבקש השירות, טופס פרטים אישיים- הכר את הלקוח -והוא אף אמר שחברת זמר היא לקוח עיקרי שלו. בנוסף חתם הנתבע על שטר החוב נשוא התובענה. התובעת צרפה את צילום חמשת השיקים ואת אישור קבלת השיקים. מאישור קבלת השיקים מיום 22.7.15 וצילום השיקים עולה כי מדובר בפעולה מס' 596 והתקבלו ארבעה שיקים בסך 150,000 ₪ לפי הפירוט הבא:
2. שיק מספר 10607 מבנק הפועלים סניף 666 ח"ן 419175 של זמר התקנות אלומיניום לתאריך פרעון 23.8.15 ע"ס 45,000 ₪.
3. שיק מספר 10608 מבנק הפועלים סניף 666 ח"ן 419175 של זמר התקנות אלומיניום לתאריך פרעון 7.9.15 ע"ס 45,000 ₪.
4. שיק מספר 10609 מבנק הפועלים סניף 666 ח"ן 419175 של זמר התקנות אלומיניום לתאריך פרעון 20.9.15 ע"ס 45,000 ₪.
5. שיק מספר 10610 מבנק הפועלים סניף 666 ח"ן 419175 של זמר התקנות אלומיניום לתאריך פרעון 11.10.15 ע"ס 15,000 ₪.

מאישור קבלת השיק מיום 18.8.15 עולה כי מדובר בפעולת ניכיון מס' 672 וכי התקבל שיק מספר 10598 מבנק הפועלים סניף 666 ח"ן 419175 של זמר התקנת אלומיניום לתאריך פרעון 23.8.15 ע"ס 60,000 ₪.

לטענת מר סולטנה לאחר שהקליד את כל הפרטים הפיק את שובר הניכיון והעביר לנתבע את הסך 150,000 ₪ במזומן והנתבע אישר בחתימתו שקיבל את הסכום. במועד הפרעון אחד השיקים לא כובד מהסיבה "א.כ.מ"- העדר כיסוי מספיק. הוא פנה למר חליליה ולנתבע בדרישה לפרוע את השיק. בהמשך נוכח לדעת שגם יתר השיקים לא נפרעו והחשבון הפך למוגבל. הנתבע השיב שהוא "מטפל" בזה יחד עם מר חליליה וידאג לכסף. בהעדר תשלום עבור השיקים הגישה התובעת את שטר החוב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ובגין כך נפתח תיק הוצל"פ מס' 507901-10-18 ע"ס 200,000 ₪ שזהו סכום הקרן. נכון ליום הגשת תצהירו של מר סולטנה עמד גובה החוב ע"ס של 287,687 ₪ .

עוד הצהיר כי בעת המפגש לא הייתה אווירת לחץ או פחד וכי מבירור עם חברת המצלמות נמחקו הצילומים של ימי הביקור לאחר 21 יום.

1. מתצהיר הנתבע שצורף להתנגדות לביצוע השטר עלה כי אין לו כל קשר לחוב או לתובעת, וכי הוא נפל קורבן למעשה סחיטה ואיומים שגרמו לו לחתום על השטר בכפייה. לטענתו בעת שהיה הבעלים של חברת הבנייה בי.בי.קיו. מר חליליה יצר עמו קשר דרך צד שלישי מהעיר מלוד. לבקשתם הוא נפגש עם שניהם ובפגישה נכח גם ילד. השניים הציגו מצג לפי הם מעוניינים בקבלת הצעת מחיר לשיפוץ בניין בפ"ת. לצורך כך הם נפגשו במרכז העיר, ונסעו לכאורה כדי להראות לו את הבניין. מאחר והגיע ליתן הצעת מחיר נשא תיק עם מסמכי החברה לרבות פרוטוקול אספה כללית, ייפוי כח של החברה, אישורי מס וכו'. רק לאחר שעלה לרכב הבהירו לו שהובא על מנת לחתום ערבות לפירעון שיקים או לחוב בסכום השיקים שחליליה נתן. הוא היה המום וסירב, ואז הוציא חליליה אקדח מתחת למקום מושבו ברכב כיוון אותו אל ראשו ואיים להרוג אותו אם ולא יחתום. הם נסעו למר סולטנה ומהפחד הוא חתם והתנהג כרגיל בשל האיומים שהופנו אליו. שם חתם על אסופת מסמכים ומסר את המסמכים שהיו עמו. הוא נלקח לתחנת מוניות וחזר לבדו לביתו. למחרת מר חלילה יצר עמו קשר ואיים עליו. לדבריו הגיש תלונה ביום 16.3.16 ומסר עדות ובהמשך התבקש ליתן עדות משלימה. הוא היה בעסקו של מר סולטנה פעם אחת בלבד. הנתבע לא צירף להוכחת טענותיו מסמכים או עדויות נוספות מלבד העתקי הגשת התלונה במשטרה ועדותו הינה עדות יחידה של בעל דין כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות.

העדויות :

1. מטעם התובעת העידו מר סולטנה ומר אוהד שחר הבעלים של עסק התקנת המצלמות המותקנות אצל התובעת.
2. מחקירתו הנגדית של מר סולטנה אברהם עלה כי בדרך כלל לפני ניכיון שיקים הוא מבצע

בדיקה דרך חברת דן אנד ברדסטריט לגבי נתוני האשראי וחזרות שיקים של מי החברה המבקשת את ניכיון השיקים. הוא לא בדק או ביקש את המסמכים של חברת זמר משום שהלקוח היה חברת בי.בי.קיו ולפי חוק הוא נדרש לבדוק לגביה, על אף שהשיקים היו של חברת זמר. הוא לא בדק אודות חברת זמר והסתפק בחתימת נציגה שהוא ערב אישית לפרעון השיקים. הוא הודה כי ניכה בעבר שיקים של חברת זמר, ולא הכיר אישית את מר חליליה, אך את השיקים של החברה הכיר. הוא לא יודע אם יש ברשותו את החשבוניות, אך הוא ראה חשבונית של בי. בי. קיו. לטובת זמר וצוין שם שהוא ביצע עבורו עבודות.

באותו מועד ניכה 150,000 ₪, ועורך הדין שכח להציג שיק נוסף המופיע בחשבונית ובחתימותיהם. הכתב בשטר החוב הוא של הנתבע אשר מילא אותו בעצמו, בגובה 200,000 ₪ באותו מעמד. הוא חתם בעצמו כעושה השטר בטעות, אך השטר אינו טעות והוא מולא בהסכמת הנתבע ומר חליליה, וזה היה התנאי לניכיון השיקים. הסכום בשטר תאם את גובה הניכיון שביקשו, אך מאחר ולא היה ברשותו את הסכום, הוא ביקש מהם להביא שיק נוסף כעבור חודש ע"ס 60,000 ₪. החשבונית עבור הניקיון נחתמה על ידי הנתבע, ובעותק אין חתימה. המסמך המקורי שמור במשרדו. אין ברשותו כרגע צילום ת.ז. של הנתבע אך זה מצוי במערכת שלו. הוא נתן את המזומן לחברת בי.בי.קיו אך לא ביקש את חותמת החברה, מאחר והסתפק בחתימת הנתבע. במסמך נכתב כי הוא קיבל סכום של 106,000 ₪ במזומן. והנתבע הוא שקיבל הסכום לידיו, חתם והכניס את הכסף לתיק היד שאחז בו. הוא חיכה לזמר במשרדו כחצי שעה והיה חייכן ולא חש מאוים. נפח הזיכרון של המצלמה מספיק לפחות מ-21 ימים. אין לו הסכם עם החברה שמפעילה לו את המצלמות והגיבוי נשמר בין 14-30 יום, כאשר המשטרה הייתה מעוניינת בצילומים היא הייתה מגיעה בטווח הזה מקליטה ולוקחת. הוא בדק אם יש צילומים רק כאשר נדרש לכך במהלך המשפט. השיק הראשון שחזר ביום 23.8.15 לא עורר אצלו חשד ולכן לא בדק במצלמות. לו היה מתעורר חשד הוא לא היה לוקח גם את השיק ע"ס 60,000 ₪. הוא לא יכול לשמור גיבויים של כל לקוח שמגיע אליו. הוא לא מסכים עם האמירה שחלק מהאנשים שפונים לנכות שיקים הם בעייתיים, והוא פנה גם למר חליליה בתחילה על אף שמדובר בערב משום שהוא הבעלים של חברת זמר. השוטר אמר לו שכך מתחמקים מתשלום החוב. הנתונים במסמך "הכר את הלקוח" ממולאים לפי הצהרות הלקוח ואינם נבדקים.

1. מר שחר נחקר בחקירה ראשית והגיש את אישור חברת המצלמות שערך ובה נכתב כי החומר המצולם נמחק לאחר 21 ימים. והעיד שזו מצלמה שמצלמת 4 שעות ביום לפי תזוזות האנשים. במקרה הנוכחי הצילומים נשארים מקסימום שלושה שבועות. מחקירתו הנגדית עלה שהוא הבעלים בעסק משנת 2007, שהוא ביצע את ההתקנה והחליף את הדיסק הקשיח בעסק. הוא לא זוכר אם יש הסכם התקשרות והוא לא מבין באיזה הסכם מדובר כי הוא מבצע כל הזמן התקנות. אין לו חשבונית מס כי מדובר בהתקנה שנערכה לפני שנים רבות ייתכן לפני 5 או 6 שנים. כל כמה חודשים מתקלקלת מצלמה והוא מגיע ומתקן. עורכת הדין ביקשה ממנו להגיע ליתן עדות והוא הגיע במונית מהרצליה. הוא לא הגיע עם מר סולטנה אך ייתכן שיחזור אתו. הוא לא דיבר אתו מעבר לכך שאמר לו שבית המשפט מעוניין לדעת כמה זמן הדיסק הקשיח יכול להקליט. ביקשו ממנו לערוך מסמך ולא להגיש תצהיר עדות ראשית. המערכת יכולה לתת גיבוי של 21 או 30 ימים, אך אם המשרד יפעל מהבוקר עד הערב היא יכולה לשמור צילומים רק של שבוע ימים. אם היה נפח גדול יותר, היה עליו להתחבר לחוות שרתים חיצונית שמשלמים לה כל חודש והיא מגבה הנתונים. הוא מרכיב 100 דיסקים קשיחים בחודש ולכן אינו זוכר איזה סוג היה לו בעבר ודיסקים ישנים יכילו עוד פחות מידע מהדיסקים הקיימים היום.
2. מטעם הנתבע העיד הנתבע, אשר בתצהירו חזר על האמור בתצהיר שצורף לבקשת הרשות להגן.

הנתבע נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הוא חתום על המסמכים שהוצגו לו למעט שטר החוב, וטופס "הכר את הלקוח" טען שקל לזייף את חתימתו. טוען שחתם על מה שחתם תחת איומים. הוא הגיע למשרדי התובעת בחודש יולי; הוא מעולם לא עבד עם אלבאבא חומרי בנייה ואבו אמה חומרי בניין; הוא רכש את החברה תמורת סך של 100,000 ₪ אותם קיבל בירושה מאביו, שהיה מיליונר ונתן לו 100,000 ₪ לפני שהוא נפטר. לשאלה כיצד נכתב שמדובר בכספי ירושה בטפסים השיב שהדבר לא נכתב שם; כאשר איימו עליו "שמו לו אקדח בראש". הוא הגיש את התלונה במשטרה אחרי שראה את שטר החוב בתיק ההוצאה לפועל והוא טען שמדובר בזיוף ויש שם חתימות שהם לא שלו. הוא הגיש תלונה ברמלה וגם בפתח תקווה ולא זוכר מתי. הוא לא ידע שהחוב קיים ושהשיק יחזור ופתאום שנדרש לשלם 250,000 ₪ הגיש תלונה במשטרה. הוא לא זוכר שמות של פרויקטים בהם עסק בתחום הבנייה אך היו הרבה בתים, ופחות בניינים, היה עובד מול אנשים פרטיים וקבלנים. הוא לא יכול לתת שם של קבלן שעבד עבורו, כי חלפו שלוש שנים והוא אינו זוכר. הוא שינה את שם החברה מהראל ייבוא דגים לחברת בי.בי.קיו כחודש לאחר הקנייה והפיכתו לדירקטור. הוא הפסיק לכהן כדירקטור בחודש אוגוסט או ספטמבר, משום שנפל לחובות ומכר את החברה. לחברה היה חשבון בנק פעיל בבנק הדואר, והוא התנהל באמצעות העברות בנקאיות או שהיו נותנים לו שיקים והוא היה פורט אותם בבנקים. הוא מכר את החברה תמורת 20,000 ₪ לאדם שאינו זוכר את שמו בשם אבולולו. הוא מכר את החברה נקייה והחובות שנשארו עליו לפי החוק שקיים היום. לחברה היו חובות בגובה 40-50 אלף ₪ לקבלנים ואנשים, אך לבנקים הוא שילם. הוא דחה טענה שהחזיק בחברה לצרכי מרמה וטען שמע"מ לא פנו אליו בחשד למרמה. חליליה לא הגיע למשרדו בתל אביב. בחקירתו הראשונה במשטרה החוקר מיהר, קפץ והוא השיב לו בקצרה ואולי לא הסביר עצמו טוב. כשהגיע למשרד התובעת הוא התנהג כרגיל ונתן לחליליה סך של 200,000 ₪. התיק שפתח ברמלה נסגר אך בפתח תקווה התיק עדיין פתוח.

הסיכומים:

1. לאחר העדויות הגישו הצדדים סיכומיהם.
2. התובע הפנה לסתירות בעדויותיו של הנתבע, לשקריו ולחוסר מהימנותו. טען נגד הרחבת החזית האסורה לגבי הטענה לזיוף חתימתו על גבי שטר החוב, אשר בעבר אישר כי הוא חתום על גביו. הפנה להחלטת המשטרה לסגור את התיק חרף שתי תלונות הנתבע והפנה למחדלו של הנתבע לבקש את הקלטות מצלמות התובעת זמן קצר לאחר המקרה.
3. מסיכומי הנתבע עלה שהשטר פגום מיסודו ובטל מעיקרו. לטענתו הוכח שבעת עשיית השיקים והשטר היו מעשי כפייה ואלימות שגרמו לו לחתום מתוך פחד. לטענתו טענות אלו לא נסתרו מאחר והתובעת לא חקרה אותו בחקירתו הנגדית אודות תיאור מעשים אלו. לא נפלה סתירה בעדותו, והוא הסביר כי בעת מסירת הודעתו הראשונה, החוקר לא הבין אותו ודילג חרף תשובותיו, ולא מדובר בסתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין. הוא הצביע על מחדלה של התובעת לזמן את מר חליליה ליתן עדות בתיק וטוען שעדותו לא נסתרה. התובעת ונמנעה מהבאת הצילומים ומחדלים אלו פועלים לחובת התובעת.

התובעת לא הוכיחה כי נתנה תמורה בעד השיקים ולא סיפקה תשובה הגיונית לכך שפתחה את התיק על שם הנתבע ולא על שם חברת זמר אשר היא הייתה נותנת השיקים. חיזוק לכך ניתן לראות באי הצגת תעודת הזהות של התובע ואי הצגת צילום רישיונו לעומת רישיונו ותעודת הזהות של מר חלילה וזו כראיה לכך שהנתבע לא ביקש דבר ולא קיבל כסף בתמורה. לבסוף טען כי התובעת חסרת תום לב, כי בעמ' 2 לחקירתו של חליליה נכתב שחברת זמר מצויה בהליכי כינוס כבר משנת ,2013 והוכח שהתובעת לא דרשה מסמכים שיעידו על מצבה הפיננסי. כמו כן עולה ממסמכי התובעת ומר סולטנה הודה שהועבר תמורת השיקים סך של 106,276 ₪ אך הוגש שטר ע"ס 200,000 ₪, וכי המסמך לגבי ניקיון השיק ע"ס 60,000 ₪ אינו חתום כלל. מכאן שהתובעת לא הוכיחה את גובה החוב לא הוכיחה את קשר החוב לנתבע ויש לדחות טענותיה.

דיון ומסקנות:

1. בפתח פרק זה אציין שסבור אני שבעלי הדין לא הביאו בפני את כל העובדות לאשורן, מטעמים השמורים עמם, ובמקרה זה רב הנסתר על הגלוי. הצדדים נמנעו מהבאת ראיות רלוונטיות מתיק המשטרה, וראיות טובות אחרות ונמנעו מהזמנת עדים רלוונטיים לתביעה זו כגון מר חליליה ופואד מסיבות השמורות עימם. בנוסף, קיימת תמיהה על המשטרה שבתיק זה לא עשתה מחקרי תקשורת על מנת לנסות להגיע לחקר האמת באמצעים אלו. לפיכך אפסוק בתיק לפי הראיות המונחות בפני ונטלי הראיה בהתאם לדיני השטרות והחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.

טענת זיוף החתימה על שטר החוב :

1. עסקינן בתביעה שטרית לחיוב הנתבע בגין שטר חוב על סך 200,000 ₪ עליו חתם הנתבע כערבות לפרעון שיקים של חברת זמר אשר לכאורה ביקש לנכות.
2. הנתבע טען בתחילה שחתם על השטר ועל מסמכים נוספים מתוך כפייה, פחד ולאור איומים על חייו וכי נקלע למקום במקרה מבלי שמכיר את הנפשות הפועלות. רק בהמשך, בעת חקירתו בפני הכחיש שמדובר בחתימתו על גבי השטר ועל חתימתו במסמך קבלת המזומן תמורת ניכיון השיקים.

מאחר וטענת הזיוף נולדה רק בעת עדותו ואינה תואמת גרסאותיו הקודמות, על אף שנחשף לשטר כבר בחודש מרץ 2016 עוד לפני הגשת תלונתו למשטרה, אני סבור כי דינה של טענת זיוף חתימתו על גבי שטר החוב להידחות.

יתר על כן מדובר בהרחבת חזית אסורה אשר התובעת התנגדה לה.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת הזיוף שטען הנתבע בעדותו בבית המשפט.

נטל הראיה בקשר לפירעון שטר החוב:

1. לטענת התובעת מדובר בשטר חוב שנחתם כערבות לעסקת ניכיון שיקים של חברת זמר, אשר התבקשה לנכות על ידי חברתו של הנתבע.
2. סעיף 57 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן- "הפקודה"):

"57. (א) פרעונו של שטר יכול שיהא נערב על ידי אדם שאינו צד לשטר, או על ידי אדם שהוא צד לשטר; ובלבד שהערבות במקרה הנזכר אחרון תהא מוסיפה על זכויות החזרה של האוחז.

(ב) ערבות לשטר יכול שתיכתב על גוף השטר או שתינתן במסמך נפרד, והיא נוצרת על ידי הביטוי bon pour aval או ביטוי אחר שווה לו, שיש אחריהם חתימה; לא נאמר בעד מי ניתנה ערבות לשטר, רואים אותה כאילו ניתנה בעד עושה השטר אם הוא שטר חוב, או בעד המושך אם אינו שטר חוב.

(ג) ערב לשטר חב עם האדם שלחתימתו ערב, ביחד ולחוד; הוא חב אף אם התחייבותו של הצד שבעדו ערב פסולה מכל סיבה שאינה פגם בצורה; ערב לשטר שפרע את השטר זכאי לחזור על הצד שבעדו ערב ועל הצדדים החבים כלפי אותו צד.

סעיף 29 לפקודה קובע כדלקמן:

"29. (א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.

(ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר.

לאחרונה נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א (מחוזי תל אביב) 60745-01-18 רקפת הוד והדר בע"מ נ' ציקורל המרה בינלאומיות בע"מ (פורסם בנבו, 17.7.18) פסק דין בנסיבות המזכירות את טענות הנתבע. שם נטען כי השיקים הוצאו בנסיבות של פחד ואיומים, טענה שלא הוכחה שם. לעניין נטלי הראיה הובהר בפסק הדין כי:

"על פי סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות (נוסח חדש) נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנתבע - מושך השיק, אלא אם כן, הודו או הוכיחו שהקיבול או ההוצאה או הסיחור פגומים ברמאות, כפיה, אלימות, פחד או אי חוקיות. (ראה לעניין זה: זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית תשמ"ג – עמ' 261 – 262).

לפיכך, כאשר נוצר פגם קנייני בשטר, עוברת חובת הראיה לאוחז ועליו להוכיח את כשרות אחיזתו, בניגוד למקרה הרגיל ולפיו קיימת חזקה ש"אוחז" הוא אוחז כשורה ואין לגרוס כי על מושך, הטוען לפגם קנייני בשטר להוכיח שהאוחז אינו אוחז כשורה.

במצב זה נוצר בדיני השטרות היפוך של חובת הראיה."

בענייננו טען הנתבע כי חתם על השטר מתוך כפייה ואיום על חייו, כי לא קיבל כל תמורה ולא היה מעורב בעסקת היסוד אלא נקלע לסיטואציה במקרה.

הנתבע לא הצליח להרים הנטל המוטל עליו להוכחת הטענה לגבי האיומים והכפייה. הנתבע השתהה בהגשת התלונה למשטרה ,וגם שם מסר גרסאות סותרות או מתפתחות, ונמנע מהגשת תיק המשטרה לבית המשפט והסתפק בהגשת אישור הגשת התלונות בלבד.

התובע העיד חמש פעמים. במסגרת הודעתו בפני חוקר הנוער במשטרה, במסגרת הודעתו בפני החוקר לאחר התלונה השנייה, בפני הרשם, במסגרת תצהיר עדותו הראשית ובעת חקירתו הנגדית שבפני. בין כל העדויות התגלו סתירות מהותיות ואף נוספו מפעם לפעם פרטים, שהיה מצופה מהתובע להזכירם כבר בעת החקירה הראשונה, ולשמור על עקביות בכל הנוגע אליהם. כך, בעת ההודעה הראשונה מסר התובע שמר חליליה הגיע למשרדו ולמחרת נפגשו בפתח תקווה. בהמשך טען שנפגשו לראשונה בפתח תקווה וכי הקשר הראשוני היה טלפוני. בגרסה שמסר בתחילה לא אמר שכיוונו אקדח לראשו, ושפואד והילד נכחו בעת זו, למעשה הם כלל לא הוזכרו. הוא טען שהיה מדובר בארבעה שיקים בסך 200,000 ₪ כמו כן הוא אמר שגילה אודות תיק ההוצל"פ כחודש לפני הגשת התלונה ושאין לו היכרות קודמת עם מי מהם.

לעומת זאת בעת הודעתו השנייה שינה גרסתו לגבי הפגישה במשרד, הוסיף את פואד והילד לסיפור האיומים, סיפר כי ברכב הייתה נעילת ילדים ושכיוונו עליו את האקדח. בגרסה מאוחרת יותר טען שהאקדח כוון לראשו. הפעם טען שמדובר בסך 250,000 ₪ שמר חליליה קיבל. עוד סיפר שאין לחברה שהייתה לו חובות, ושהוא סגר אותה. את ההבדלים בין הגרסאות נימק בכך שהחוקר הראשון קפץ מנושא לנושא ולא נתן לו להשלים תשובותיו. מאחר ובהודעתו יש פרטים רבים ומדובר היה בחוקר נוער, מתקשה אני להאמין לטענה זו, ונראה כי הפרטים הנוספים נולדו בשלב מאוחר יותר. גרסתו הלכה והשתנתה עוד גם בהמשך. בפני הרשם טען שסגר את החברה לאחר שנקלע לחובות ועיקולים ובהמשך טען שהחברה נמכרה ללא חובות. לעומת זאת בחקירתו הנגדית טען שלחברה היו חובות בגובה 40-50 אלף ₪, אך לאנשים פרטיים וקבלנים וכי לבנקים הוא סגר את החובות וטען שנהג לנכות שיקים אך ורק בבנקים.

התובע לא תאר בחקירותיו במשטרה כי מסר את כל מסמכי התאגדות החברה, פרטיכל, אישורי מיסים וכיוצ"ב לתובעת. בהמשך טען שכל המסמכים היו עמו משום שהגיע ליתן הצעת מחיר. איני סבור שיש ממש בטענה זו שכן לא מדובר במסמכים שאדם מסתובב עימם כדי ליתן הצעות מחיר לכל אדם היוצר עימו קשר טלפוני. וגם אם אלה היו עמו לא ברור מדוע מסר אותם. לאור העובדה שגרסת הנתבע כללה סתירות רבות, השתנתה והתפתחה, איני יכול ליתן אמון בגרסתו לגבי האיומים על חייו, והחתימה מתוך כפייה ופחד. סבור אני שהנתבע לא הוכיח טענה זו למרות שמר חליליה העיד במשטרה כי ייתכן שהנתבע בדה את הסיפור משום שפחד מפואד ומר סולטנה.

הלוואה חוץ בנקאית:

1. למרות שהתובע לא הוכיח שחתם על המסמכים מתוך כפייה ופחד מהסיבות המתוארות לעיל. הוא הצליח להרים נטל ההוכחה בעיקר בשל חקירתו של מר סולטנה ואי הלימת טענותיו וטענות התובעת למסמכים המצורפים. אי ההתאמות שהתגלו מעוררות חשש לכך שעסקינן בהלוואה חוץ בנקאית לפושט רגל, אשר הסתבכה, וכי כל מעורבותו של הנתבע נגועה באי חוקיות ובנסיבות של מרמה. לאור האמור וכפי שיפורט להלן, סבור אני כי נטל הראיה התהפך, בכל זאת ועל התובעת היה להוכיח כי עמדה בתנאי חוק הלוואות חוץ בנקאיות.
2. כאשר מחברים את סכומי השיקים לא מגיעים לסכום עליו חתם הנתבע ומר חלילה בשטר החוב. השטר הינו על סך 200,000 ₪, השיקים שניתנו באותו מעמד לטענת התובעת הם בסך מדובר בסך של 150,000 ₪. הנתבע טען שתמורת העסקה לא קיבל דבר, ומדובר בסך של 200 או 250 אלף ₪ שניתנו למר חליליה. מר סולטנה טען שנתן לנתבע 150,000 ₪ במזומן ובהמשך קיבל שיק נוסף ע"ס 60,000 ₪ שגם אותו ניכה. אולם במסמך הניכיון של ארבעת השיקים נכתב כי ניתן במזומן לנתבע לכאורה סך של 106,276 ₪, ולגבי ניכיון השיק ע"ס 60,000 השקלים צורף העתק המסמך בלבד, והוא לא נושא חתימה של הנתבע או של מי מהמעורבים. לאור נתונים אלו מדובר למעשה ברבית של כמעט 100% לתקופה שמיום 21.9.15 (מועד חתימת שטר החוב) ועד ליום 6.10.15 (מועד הגשת הבקשה לביצוע השטר). מדובר ברבית שהיא מעל ומעבר למותר על פי הלוואות חוץ בנקאיות, וזאת בלשון המעטה.

1. מהודעתו של מר חליליה במשטרה עולה כי הוא מצוי בהליכי כינוס בשיטת רגל כבר משנת 2013, וכי פואד הציע לסייע לו וקישר אותו עם מר סולטנה. בהקשר זה ציין מר סולטנה כי הכיר את השיקים של חברת זמר וניכה אותם בעבר. מכאן שמר סולטנה ידע שהחברה מצויה בהליכי כינוס, ושאין יכולת לפרוע את השיקים. פרט זה גם מסביר מדוע לא ביצע בדיקה בחברת בי. די. אי. באשר לחברת זמר, אשר את השיקים שלה קיבל לכאורה לניכיון ומדוע אינה רשומה כלקוחה במסמכי הניכיון.

עוד עלה מהודעתו של מר חליליה כי השיק המקורי עמו הגיע היה ע"ס 60,000 שקלים, דווקא השיק שמר סולטנה טען שניתן לו כחודש לאחר ניכיון השיקים ע"ס 150,000 השקלים. מר חליליה הודיע כי השיקים ע"ס 150,000 שקלים נגנבו ממנו על ידי פואד.

איני יכול לדעת אם השיקים נגנבו או לא, אך עולה כי פואד ומר סולטנה פרעו השיקים על אף הליכי הכינוס, עליהם ידעה התובעת.

1. חוסר היגיון נוסף שמחזק במידת מה הודעתו של חליליה במשטרה הוא טענתו של מר סולטנה שהשיק שחזר היה הראשון מבין הארבעה וכי השיק על סך 60,000 ₪ הובא חודש לאחר מכן. הדבר אינו הגיוני מפני שמועד הפירעון של השיק ע"ס 60,000 ₪ זהה למועד פרעונו של השיק הראשון מתוך הארבעה. אין היגיון שמר סולטנה ינכה כחודש לאחר מכן שיק נוסף לאחר שהשיק הראשון לא נפרע.

1. מר חליליה הודיע במשטרה כי הנתבע נקלע לסיטואציה לאחר שפואד חיפש קבלן שיוכל להוציא חשבוניות ובתמורה יזדכה על המע"מ, וזאת על מנת לסגור חוב של פואד אצל סולטנה. עוד העיד כי פואד הינו נוכל וכי הוא זה שקישר בין מר חליליה למר סולטנה ובין הנתבע למר סולטנה, טענה זו מהווה חשש ממשי למרמה ואי חוקיות, אך התובעת לא הביאה לעדות את פואד או מר חליליה. מחדלים אלו פועלים לחובתה שכן הלכה ידועה היא שבעל דין לא ימנע מבית המשפט כל ראיה שהיא לטובתו, ואם לא הביאה לבית המשפט, קיימת חזקה שהיא פועלת לרעתו (ראה ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה (4) 651 1991; ע"א 143/08 קרצמן נ' שירותי בריאות כללית ([פורסם בנבו], 26.5.10) וכן י' קדמי "על הראיות", חלק שלישי (תשס"ד, 2003)
2. מר חליליה הודיע במשטרה כי סיים לשלם את חובו למר סולטנה בחודש מאי. 2016 עדות זו לא נסתרה ומר חליליה לא נחקר ולא נתבקשתי לזמנו לעדות. מאחר ולפי דיני השטרות החתומים על שטר החוב חייבים ביחד ולחוד, וחובו של מר חליליה לסולטנה נפרע, כבר בחודש מאי 2016, אזי פקעה חובתו של הנתבע לפרעון החוב.

1. למעשה מכלל הראיות והנסיבות עולה שמדובר בהלוואה חוץ בנקאית שניתנה לפואד, או לחילופין, למר חליליה, חרף הידיעה שהינו מצוי בהליכי כינוס נכסים עם חברת זמר כבר משנת 2013, וכי סכומי הרבית שנגבו בהלוואה זו עלו עשרות מונים על אלו המותרים על פי חוק הלוואות חוץ בנקאיות. .

מסקנה זו מסבירה היטב מדוע היה צורך לחתום על "שטר חוב" ומדוע הסכום לא הלם את סכומי השיקים שלכאורה נמסרו לניכיון.

1. מאחר ומדובר בהלוואה חוץ בנקאית, על התובעת היה לעמוד בתנאי החוק להסדרת הלוואות חוץ- בנקאיות, תשנ"ג -1993 ובפרט תנאי סעיפים 2 ו-3 לגבי מסמך בכתב ובו פרטי המלווה והלווה; סכום ההלוואה; הסכום אותו קיבל הלווה בפועל; שיעור הריבית וכיוצ"ב וביתר תנאי החוק. חשש זה מתחזק לאור הפער בין הסכום שלכאורה ניתן במזומן לבין גובה שטר החוב. התובעת לא עמדה בנטל זה.

יצר על כן, מחומר הראיות לא ניתן לדעת מה היה הסכום האמתי של החוב מה ניתן ומה לא ניתן, ורב הסתום על הגלוי בתיק זה.

1. התובעת, אשר נראה מחומר הראיות כי ידעה על מצבה הפיננסי של חברת זמר, החתימה את התובע על "שטר החוב" כערבות לפירעון השיקים. גם אם עשתה זאת בצורה שהלקוח הינו הנתבע, עלה כי היה ערב לפרעון השיקים של חברת זמר ומכוח זה נחתם שטר החוב. אף אחד מהצדדים לא העיד כי התובעת אכן ביצעה גילוי נאות וסיפרה לנתבע אודות מצבה הפיננסי של חברת זמר בטרם החתימה אותו על שטר החוב, וחזקה היא שלא היה חותם מרצונו החופשי על השטר ככל והיה יודע שמדובר בשיקים של חברה המצויה בהליכי כינוס נכסים.
2. מכל האמור לעיל סבור אני כי הוכח שמדובר היה בעסקה הנגועה באי חוקיות ולכל הפחות בהלוואה חוץ בנקאית אשר אינה עומדת בתנאי החוק וייתכן כי כבר נפרעה על ידי מר חליליה.
3. בע"א (מחוזי ת"א) 4003/07 ארנון בס נ. אברהם אריה (פורסם בנבו, 21.1.09) נקבע כי הוראות הלוואות חוץ בנקאיות הינן הוראות קוגנטיות, וכי מלווה שלא פעל לפי החוק, כאשר לא ידוע מהו סכום ההלוואה שנתן, תביעתו תידחה.

בע"א (מחוזי מרכז) 31360-03-18 נטלי אסרף נ. אריה שעתל (פורסם בנבו, 31.1.19) נפסק כי כאשר ניתנת הלוואה חוץ בנקאית שאינה ממלאת אחר הוראות הלוואות חוץ בנקאיות, כאשר אין ספק לגבי סכום ההלוואה שניתנה והסכומים ששולמו, אזי מדובר בהלוואה חוץ בנקאית עליה חלות הוראות סעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.

במקרה שלפני יש ספק רב מה הייתה העסקה האמתית בין הצדדים, ומה היה הסכום האמתי של העסקה. בנוסף, קיימת עדותו של מר חליליה במשטרה, עדות אותה הגישה התובעת לבית המשפט, כי סיים לשלם את חובו לתובעת, וקיים חשש כבד ביותר שהתובעת מנסה לגבות חוב פעמיים, לאחר שכבר נפרע.

1. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את תביעת התובעת.

סוף דבר:

לאור כת האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבע, , ומורה על סגירת תיק הוצל"פ מס' 507901-10-15 בלשכת ההוצל"פ ברמלה, וביטול כל הליכי הגבייה נגד הנתבע.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

בהתאם לתקנה 197 לתקנות סד"א הגישה התובעת את שטר החוב המקורי, אשר סומן כמוצג במ/1. המזכירות תסרוק את שטר החוב לתיקיית מוצגים.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ט, 14 יולי 2019, בהעדר הצדדים.