לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם.

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירה של נהיגת רכב בשכרות (סמים). ההזמנה לדיון נשלחה למענו של הנאשם ברחוב ויינשל 2, ת"א וחזרה בציון לא נדרש. בעקבות זאת נשפט הנאשם בהיעדרו. עותק פסק הדין נשלח לנאשם לפי אותה כתובת בדיוק, ויינשל 2, ת"א אך באורח פלא קיבל הנאשם את פסק הדין ופנה לב"כ שהגיש בשמו בקשה זו. הבקשה הועברה לתגובת התביעה. הזמן למסירת תגובה חלף אך זו לא נמסרה.

2. ב"כ הנאשם טוען כי לא קיבל את ההזמנה לדיון בעניינו והדבר מתיישב עם ציון "לא נדרש" בו חזרה ההזמנה שנשלחה אליו. לטענתו, אילו היה יודע על הדיון היה פונה לקבל ייצוג משפטי כפי שעשה בעקבות זאת שנודע לו על פסק הדין שניתן בהיעדרו. הנאשם טוען כי זכות יסוד היא לו להיות נוכח במשפטו ולשטוח טענותיו וכי יש לו טענות הגנה שראוי לבדוק אותן מול חומר הראיות שבידי התביעה.

דיון והכרעה

3. נאשם שנשפט בהיעדרו יכול להביא לביטול פסק הדין שניתן בעניינו על יסוד שני נימוקים: הראשון, כי היה טעם סביר לאי התייצבותו לדיון. השני, כי שפיטתו בהיעדרו הסבה לו עיוות דין. במקרה זה מנמק הנאשם את הבקשה בכך שלא זומן לדיון בעניינו. מאישורי המסירה בתיק עולה כי בעוד ששניהם נשלחו לאותה כתובת ( וינשל 2, ת"א) רק פסק הדין נדרש על ידי הנאשם ואילו ההזמנה לדיון חזרה בציון "לא נדרש". היעדר הסבר מניח את הדעת מצד הנאשם לכך ששני דברי דואר נשלחו לאותה כתובת אך רק אחד מהם התקבל על ידו מעורר תמיהה. הנימוק השני לביטול פסק דין הוא גרימת עיוות דין לנאשם. הנאשם אינו טוען, לא כל שכן מראה, כי הותרת פסק הדין נגדו תסב לו עיוות דין שכל טענתו לגופו של עניין מתמצית בכך שיש לו "טענות הגנה" שראוי לבדוק אותן חומר הראיות בתיק. טענה סתמית זו אינה משכנעת בכך שהותרת פסק הדין מסבה עיוות דין לנאשם.

4. על יסוד מכלול השיקולים אני סבור כי נכון היה לדחות בקשה זו. יחד עם זאת, משעה התביעה בחרה לא להגיב לבקשה ובשים לב לחומרת האישום נגד הנאשם אני סבור כי נכון יהיה לבטל את פסק הדין ולתת לנאשם את יומו בבית המשפט בכפוף לכך שהנאשם ישלם הוצאות בסך 500 ₪ לטובת אוצר המדינה עד 20.3.17. לאחר ובכפוף לתשלום ההוצאות יקבע התיק להקראה. לפי שעה אני מותיר את עיכוב ביצוע גזר הדין עד ליום 20.3.17.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ז, 19 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.