א. המבקש, אלירן כהן (להלן: "המבקש"), הגיש תובענה כנגד המשיבה ובקשה לאישורה כייצוגית בטענה שהמשיבה מבצעת במהלך שנת המס מדידות וביקורת בנכסים המצויים בתחום שיפוטה כדי לבדוק את הצורך בעדכון נתוני חיובן של הנכסים שבתחום שיפוטה.

טענת המבקש היא, שהמשיבה נוהגת להשית את החיובים המתוקנים, שמתבררים במסגרת הביקורות שנערכות על ידה, בתחולה רטרואקטיבית הקודמת למועד בו נשלחה הודעת עדכון השומה, דהיינו, מתחילת שנת המס, ללא קשר למועד ביצוע המדידה ו/או מועד משלוח השומה, כל זאת באופן גורף, וללא קיום בדיקה קודמת בשאלה האם התנהלות חסרת תום לב מצד הנישום הביאה לחיובו בחסר בעבר, ומבלי להצביע על טעמים כבדי משקל המצדיקים את החיוב הרטרואקטיבי, ובניגוד לפסיקת בית המשפט העליון ב- בר"מ 1781/15 עיריית ראש העין נ' סולריס סוככים בע"מ (מיום 21.7.15).

ב. הקבוצה אותה מעוניין המבקש לייצג מוגדרת כך:

"... כלל הנישומים בתחום שיפוט העירייה אשר מחזיקים בנכסים ברחבי העירייה ונשלחה להם הודעת תיקון שומה במהלך שנת כספים בתחולה למפרע, ביחס לתקופה הקודמת להודעת תיקון השומה, וזאת במהלך 24 חודשים שטרם הגשת תובענה זו. תיקון השומה יכול שיתבצע בדרך של שינוי סיווג, הגדלת שטח החיוב או ביטול פטור. לחלופין, בית המשפט הנכבד מתבקש להגדיר את הקבוצה לפי שיקול דעתו".

שווי התביעה האישית של המבקש: 527.92 ₪. הסעד המבוקש לחברי הקבוצה: השבה של כ-3,421,620 ₪, לפי אומדן השבה לשנתיים שקדמו להגשת התביעה (נספח ז' של התביעה).

ג. בתגובתה לבקשת האישור, טענה המשיבה, בין היתר, כי לתושבים הייתה ידיעה על ביצוע סקר הנכסים ותיקון שומות הארנונה, ולמצער, פעלה המשיבה במיטב המאמצים ליידע את כלל התושבים כי שומת הארנונה עשויה להשתנות, בין היתר, לנוכח ממצאי סקר הנכסים, וכי התושבים עשויים להיות מחויבים בגין הפרשים אלה (או יזוכו במקרה של הפחתה), למן תחילת שנת המס.

עם קבלת תוצאות המדידה, פעלה המשיבה לתיקון שומות הארנונה של מחזיקי הנכסים, לפי הנסיבות הפרטניות של כל מקרה, ולפי מועד קבלת המדידה של אותו נכס. בגין נכסים שנמדדו בשנת 2016, הוציאה המשיבה הודעות תיקון שומת ארנונה (חלקן הגדלת חיוב וחלקן זיכוי), וצירפה מכתב המפרט בפני מחזיק הנכס כי השינוי בחיוב (הגדלה או הקטנה), נבע מסקר נכסים שבוצע וכי הנישום רשאי לפנות לצורך בירור ממצאי הבדיקה עם נציגי המשיבה.

ד. לטענת המשיבה, הודעות תיקון שומה למן תחילת שנת 2016, תאמו כל נכס באופן פרטני, והודעות התיקון נשלחו לנישומים באופן שבחלק מן המקרים המדובר בסוגיה של שטח הנכס, בחלק מן המקרים סיווג הנכס והשימוש שנעשה בו, ובחלק מדובר במחזיקים שונים וכיוצא באלה.

עוד ציינה המשיבה בתגובתה, שהליך הבירור היה נגיש ופתוח לכלל מחזיקי הנכסים ובוצע בהתאם להוראות הדין.

ה. בתאריך 18.1.17, התקיימה בתיק זה ישיבת קדם משפט ובהמשך לכך הוגשה הודעה מוסכמת בעניין חדילה, לפי סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, כולל בקשה להארכת המועד להגשת הודעת חדילה.

צוין בהודעה, שהחל מיום 27.12.16 אין המשיבה מטילה עוד ארנונה לנכסים בתחולה למפרע ממועד הגשת הודעת שומה במסגרת סקר הנכסים, אלא בהתאם למבחנים שנקבעו בדין ובפסיקה, כדוגמת הפעלת שיקול דעת, העדר הסתמכות מצד הנישום, וכיוצא באלה (להלן: "המקרים המותרים").

ו. נכתב בהודעת החדילה שזו תחול באופן הבא:

(1) החל מן המועד הקובע (27.12.16) אין המשיבה מטילה עוד ארנונה לנכסי מגורים בתחולה למפרע ממועד הודעת השומה במסגרת סקר הנכסים, אלא בהתאם למקרים המותרים.

(2) החל מן המועד הקובע לא תגבה המשיבה תוספות ארנונה לתקופה שקדמה למועד הוצאת השומה שהושתה על נישומים בגין הנכסים ב - 24 החודשים שקדמו למועד הגשת התובענה, אלא אם תוספות הארנונה לתקופה שקדמה למועד הוצאת השומה, הן במסגרת המקרים המותרים.

הודעת החדילה נתמכה בתצהירה של גב' פאני סמיטצקי, מנהלת אגף הגבייה בעירייה.

ז. לעניין קביעת גמול למבקש וכן שכר טרחת עורך דין לב"כ המבקש, ביקשו הצדדים שאלה ייקבעו על ידי בית המשפט, לאחר הגשת טיעוניהם בכתב וכן ביקשו הצדדים, כי בית המשפט יאשר את הודעת החדילה, ידחה את בקשת האישור, ויפסוק גמול למבקש ושכר טרחת עורך דין לבא כוחו על יסוד טיעוני הצדדים.

בהחלטתי מיום 23.3.17, הארכתי את המועד להגשת הודעת החדילה עד למועד הגשתה בפועל, אישרתי את הודעת החדילה על כל חלקיה, ונתתי לה תוקף של החלטה, והדבר מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דיני זה.

כמו כן, הוריתי על הגשת טיעוניהם בכתב של באי כוח הצדדים לעניין גמול ושכר טרחת עורך דין.

ח. ב"כ המבקש עתר בטיעונו לפסיקת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15% מסך גביית היתר, וכן גמול למבקש בשיעור של 3%.

באשר לאופן חישוב סכום גביית היתר, טען ב"כ המבקש, שיש לחשב את הסכום לפי אומדן שנעשה במסגרת בקשת האישור, שכן בקשתו של המבקש לגילוי מסמכים, ובכלל זה בקשתו לקבלת נתוני הגבייה, לא זכתה למענה. נתוני גביית היתר התבקשו על ידי המבקש עוד במסגרת הפנייה המוקדמת שנעשתה למשיבה ומכיוון שהמשיבה נמנעה מלהמציא נתונים אלה, ניתן להסיק, כך לטענת ב"כ המבקשים, שאילו הובאה הראייה, הייתה היא פועלת לחובתה של המשיבה.

מכאן הבקשה, להעמיד את סכום הגבייה על סך של 3,421,620 ₪ בהתאם למפורט בנספח ז' של בקשת האישור.

ט. עוד טען ב"כ המבקש שבגין 24 החודשים שקדמו להגשת בקשת האישור, יש להוסיף הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק רשויות מקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"ם – 1980, עד למועד ההשבה בפועל.

בהינתן האמור לעיל, יש לפסוק גמול למבקש בסך 102,648 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין של ב"כ המבקש על 513,243 ₪.

י. עוד מציין ב"כ המבקש, כי הוא פעל לפי הלכת בית המשפט העליון בעע"מ 2978/13 מי הגליל – תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ נ' יונס (מיום 23.7.15) והוא פנה פנייה מוקדמת למשיבה ביום 14.6.16, קרוב לשלושה חודשים בטרם הוגשה בקשת האישור, והגם שהמשיבה חייבת הייתה להשיב על פי חוק בתוך 45 יום, ניתנה תשובתה רק בחלוף 2.5 חודשים, לאחר תזכורת. גם הודעת החדילה נמסרה רק בחלוף כמחצית השנה מאז הוגשה בקשת האישור, אף אם החדילה בפועל היא מיום 27.12.16.

מוסיף ב"כ המבקש, שנוכח הימנעות המשיבה ממתן מענה, נהנתה היא מגבייה נוספת על פני כ 6.5 חודשים מיום פנייתו אליה ועד החדילה בפועל , כאשר בתקופה זו גבתה המשיבה ביתר, לפי האומדן של ב"כ המבקש, סך של 926,000 ₪.

י"א. בכל הנוגע לשיקולי התשומה, ציין ב"כ המבקש את המורכבות המשפטית ואת הסיכון שנטל על עצמו המבקש משמדובר בעילה הדורשת השקעת תשומות ומומחיות, לרבות הכרת הפסיקה בסוגיה זו ובדיקה עובדתית כדי לוודא שאכן מדובר בחיוב רטרואקטיבי גורף.

בנוסף מציין ב"כ המבקש, שלאחר הגשת תגובת המשיבה בבקשת האישור, הוגשה מטעם המבקש בקשה לגילוי מסמכים וכן התקיימה ישיבת קדם משפט ביום 18.1.17, והתנהל משא ומתן בין הצדדים בנוגע להודעת החדילה.

י"ב. באשר לשיקולי התפוקה, טען ב"כ המבקש, כי הבקשה הביאה תועלת לכלל הנישומים בתחומי המשיבה באשר בעקבותיה עודכן החיוב ביחס לארנונה, החל ממועד החדילה.

מוסיף ב"כ המבקש, שלפי ההלכה הפסוקה, אימץ בית המשפט את שיטת האחוזים לצורך קביעת הגמול ושכר הטרחה (עע"מ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש.ברקאי בע"מ, מיום 18.5.14), בהוסיפו, שכאשר מדובר בהודעת חדילה, יש לבחון את התועלת לקבוצה, בהתאם לחיסכון שנוצר, לפי גביית היתר ב - 24 החודשים שקדמו להגשת התובענה. לעניין זה מפנה ב"כ המבקש גם לדבריו של כב' השופט א. רובינשטיין בהלכת יונס.

שוב, חוזר ומדגיש ב"כ המבקש, שהמשיבה לא הגישה נתונים מטעמה בנוגע לשיעור גביית היתר, הגם שהמידע מצוי ברשותה.

י"ג. עוד מפנה ב"כ המבקש לשיקולי הכוונה ציבורית בציינו, שבתובענה נשוא הדיון כאן, יש כדי לקדם את הערך של שלטון החוק מעבר לתועלת המופקת עבור חברי הקבוצה וזאת נוכח העובדה כי המשיבה התעלמה מפסיקת בית המשפט העליון בדבר תיקון השומה במהלך שנת המס בתחולה רטרואקטיבית.

גם היעדר מענה לפנייה המוקדמת במסגרת המועד החוקי, והימנעות מחדילה בעת הפנייה המוקדמת ו/או מיד לאחר הגשת בקשת האישור, יש בהם כדי להצדיק, לטענת ב"כ המבקש, הטלת הוצאות גבוהות. שכן המשיבה, באופן מודע, נמנעה מלתקן דרכיה ו/או ליתן התייחסות במועד לפנייה המוקדמת.

י"ד. מוסיף ב"כ המבקש, שלדעתו, המשיבה, ביודעין, ותוך התעלמות מהוראות הדין והפסיקה גבתה מתושביה כספים שלא כדין מתוך ידיעה שבהגיע יום הדין היא תודיע על חדילה, ובאופן זה תימנע מהחזר כספים שנגבו ביתר ותצא נשכרת.

אלמלא הוגשה התובענה כייצוגית, הייתה המשיבה, לדעת ב"כ המבקש, ממשיכה בדרכה הלא ראויה גם בעתיד, בשיטת "מצליח".

ההרתעה היחידה שהמחוקק מאפשר במסגרת החוק היא השימוש בסעיף הגמול ושכר הטרחה לצורך יצירת ההרתעה לרשות.

ט"ו. ב"כ המבקש מפנה לפסיקה רלבנטית בכל הנוגע לשיעורי הגמול ושכר הטרחה שראוי לפסוק ושוב, חוזר על כך, שגביית היתר של המשיבה בששת החודשים שמיום הפנייה המוקדמת ועד הודעת החדילה, היא עצמה מגיעה לכמעט מיליון ₪.

טוען ב"כ המבקש, כי לפי פסיקת בתי המשפט במקרים בהם מדובר בהודעות חדילה של רשויות, ללא ניהול הבקשה עד תום, גובה שכר הטרחה המקובל הינו בין 10% ל- 25% ואילו הגמול הינו כרבע מסכום זה.

כך, למשל, מפנה ב"כ המבקש לת"צ 5453-02-15 דוד פלד נ' מועצה מקומית גן יבנה (מיום 24.1.16), שעסק בעילה זהה ונמסרה בו הודעת חדילה מידית, ואף נקבע כי לא הייתה באותו מקרה נטילת סיכון גבוה ואף לא השקעה מרובה, ולא נעשתה פנייה מוקדמת על ידי המבקש ובכל זאת, נפסק למבקש גמול בשיעור של 2.5% מן התועלת שצמחה לנישומים ולב"כ המבקש נפסק שכר טרחה בשיעור של 10.5%.

לפיכך, עותר ב"כ המבקש כי המשיבה תחויב בתשלום גמול ושכר טרחת עורך דין בהתאם לסכומים שצוינו בפתח טיעונו של ב"כ המבקש.

ט"ז. שונה עמדת ב"כ המשיבה אשר סבור, כי יש לפסוק לזכות המבקש גמול בטווח שבין 5,000 ₪ ל – 10,000 ₪, וכן שכר טרחת עורך דין לב"כ המבקש, בסכום שלא יעלה על 20,000 ₪.

נטען בטיעוניו של ב"כ המשיבה, כי מתוך כלל החיוב שהוטל על הנישומים ב – 24 החודשים שקדמו להגשת בקשת האישור, הוטל למפרע סכום של 697,992 ₪ בלבד, כדלקמן: ביום 1.6.15 סך של 78,350 ₪, ביום 1.6.16 סך של 177,002 ₪ , ביום 10.6.16 סך של 403,514 ₪, וביום 7.8.16 סך של 39,125 ₪, ונתונים אלה הופקו מתוך מערכת הגבייה ומהווים את כלל החיובים שיצאו בתקופה האמורה.

מציין ב"כ המשיבה, כי מדובר אך ורק בחיובים שהעירייה הטילה, ולא בכספים שנכנסו לקופת העירייה, שכן סך גביית הארנונה בעיר עכו עומד על כ 90% בלבד.

י"ז. מוסיף ב"כ המשיבה, כי רבים מן הנישומים שקיבלו את הודעות התיקון, ביררו את מהות התיקון ובשל כך בוטל תיקון השומה. ביטול תיקוני השומה בהיקף גדול הביא להפחתה נוספת ומשמעותית של כ- 10% בגביית תיקוני השומה.

כמו כן, וכפי שנטען על ידי המשיבה בתגובתה לבקשת האישור, חלק בלתי מבוטל מהודעות השומה יצאו לנישומים, שהיו חסרי תום לב באופן משמעותי ביותר, לרבות נישומים שביצעו שימוש חורג בנכסים, בנו ללא היתר, והסתירו במכוון ועל מנת להתעשר על חשבון הרשות, את נתוני הנכס והשימוש שנעשה בו.

נוכח הגשת הודעת החדילה, נמנעה מן המשיבה האפשרות להוכיח את מלוא היקף הודעות השומה שיצאו לנישומים שהיו חסרי תום לב באופן משמעותי ביותר, אך בבוא בית המשפט לשקלל את מלוא הסכום שנגבה על ידי המשיבה בתקופה האמורה, יש להפחית, לדעתה, מתוך כלל הסכום האמור, שיעור משמעותי ביותר בגין הוצאת הודעת שומה מתוקנות למפרע לנישומים חסרי תום לב, דהיינו – הודעות שהינן תקינות וכשרות לפי מבחני הפסיקה.

בנסיבות אלה, כך טוענת המשיבה, הרי במהלך 24 החודשים שקדמו להגשת בקשת האישור גבתה המשיבה תיקוני שומה למפרע, למן תחילת שנת המס, בסך של כ- 558,324 ₪ בלבד.

י"ח. ב"כ המשיבה מפנה לשיקולים שנקבעו בפסיקה באשר לאופן הערכת שווי הגמול ושכר הטרחה, לפי שיקולי תשומה, שיקולי תפוקה, ושיקולי הכוונה ציבורית (עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול, מיום 25.12.12).

בנוסף, מציין ב"כ המשיבה, כי בתי המשפט אף הביאו בחשבון בפסיקת הגמול ושכר הטרחה את מיהות הנתבעת, וכאשר מדובר ברשות מקומית, מצאו בתי המשפט שבעניין פסיקת גמול ושכר טרחת עורך דין יש להתחשב בכך שמדובר בכספי ציבור ויש לפסוק את הסכומים במשורה וביתר זהירות.

לטעמה של המשיבה ראוי לפסוק את הגמול ושכר הטרחה באופן מצומצם שלא יפגע בקופה הציבורית, הואיל ופסיקת סכומים מופרזים, כמבוקש על ידי המבקש, יפגע בקופה הציבורית, שנועדה למתן שירותים מוניציפאליים לתושבי עכו.

י"ט. באשר לשיקולי התשומה, טוען ב"כ המשיבה, כי המבקש ובאי כוחו לא השקיעו משאבים ניכרים בהגשת בקשת האישור, שהרי ב"כ המבקש הגישו בקשות דומות ברשויות שונות באופן סדרתי, ללא השקעה כלשהי, ולמעשה, רק חזרו על בקשת האישור שהוגשה כנגד המשיבה.

לעניין זה מפנה ב"כ המשיבה לשורה של בקשות אישור שהוגשו על ידי ב"כ המבקש כנגד רשויות שונות (נספח 1 לטיעוני המשיבה), באופן זהה לחלוטין לבקשה נושא הדיון כאן, משמע, ללא השקעת משאבים כלשהם.

עוד מציין ב"כ המשיבה, כי לא הוגשו חוות דעת של מומחים או מאמרים או מחקרים סטטיסטיים, שעלולים היו לייקר את ההליך. למעשה, נוכח היענותה של המשיבה להמלצת בית המשפט הסתיים ההליך במסגרת הודעת חדילה לאחר דיון מקדמי, בטרם ניתנה החלטה בתובענה ואף לא בבקשת האישור וכן, לא נוהלו הליכי הוכחות וחקירות, לא זומנו עדים ומצהירים, לא התבררו העובדות וכמעט לא הושקעו משאבים כלשהם על ידי המבקש או באי כוחו.

כ. באשר לשיקולי התפוקה, טוענת המשיבה כי הופקה תועלת שולית בלבד, מכיוון שמרבית תיקוני השומה שהשיתה המשיבה כבר נגבו על ידה במהלך העסקים הרגיל, ולמעשה, חדילת המשיבה (מביצוע הגבייה של תיקוני השומה שהושתו), התייחסה לחלק שולי ביותר מתוך כלל הסכום שהטילה המשיבה. יחד עם זאת, חדלה המשיבה מהשתת תיקוני שומה עתידיים למפרע, למן תחילת שנת המס, למעט באותם מקרים המותרים בפסיקה.

כ"א. לעניין שיקולי הכוונה ציבורית, טוענת המשיבה כי התובענה אינה בעלת השפעות רוחביות, אינה מעניינו של כלל הציבור ורלוונטית רק לציבור מסוים מתוך תושבי העיר עכו.

המשיבה, כך נטען, פעלה לכל אורך הדרך בתום לב, והדבר נכון ביתר שאת גם בכל הנוגע להטלת תיקוני השומה למפרע למן תחילת שנת המס, ובהינתן המצב המשפטי שהיה קיים באותו עת, כפי שהדבר השתקף בהלכות בתי המשפט המתייחסות לגבייה רטרואקטיבית ואשר התוו את הכללים וייצבו את הנורמות לביצוע גבייה מעין זו, או אי – ביצועה, בשנים האחרונות.

לטענת המשיבה, היא ביצעה את הגבייה נשוא בקשת האישור לפי הכללים והנורמות שהיו ידועים באותו זמן ובכלל זה יידעו את כלל תושבי העיר בדבר תיקון שומות הארנונה וכן צוינה עובדה זו על גבי הודעות השומה שיצאו בתחילת כל שנת מס, באופן הסותר "הסתמכות" על שומה ישנה – לא נכונה, שהעירייה צפויה לשנות, ועל כך הודיעה המשיבה במפורש ובכל אמצעי תקשורת זמין.

להודעת השומה המתוקנת צורף מכתב המסביר את הפערים בין השומה הישנה המוטעית לשומה המתוקנת המתבססת על נתוני אמת כפי שנמדדו, ובמקרים של תיקון שומה באופן המפחית את חיוב הנישום זוכו תושבים באופן רטרואקטיבי. בנוסף, העמידה המשיבה מנגנון בירור נפרד ועצמאי, שבמסגרתו רשאי כל נישום שקיבל שומת ארנונה מתוקנת לברר את מהות התיקון, ללא צורך בהגשת ערר.

כ"ב. עוד טוענת המשיבה שפסק הדין בעניין עיריית ראש העין נ' סולריס, עליו הסתמך המבקש בבקשת האישור, לא ניתן בנסיבות דומות לנסיבות הטלת החיוב בגין תיקוני שומת הארנונה, שכן בעניין סולריס, לא נטען כלל ביחס להיעדר הסתמכות של הנישומים ואילו בענייננו, אין ספק שכלל התושבים מודעים היו, או צריכים היו להיות מודעים, כי שומת הארנונה שנשלחה להם בתחילת השנה תתוקן במהלכה, בהתאם לסקר המדידות ונתוני האמת, כפי שיימצאו על ידי המשיבה. עניין זה משמעותי ומהותי, כך סבור ב"כ המשיבה, בכל הנוגע להלכות המתירות חיוב רטרואקטיבי, שכן הפגם היחיד בחיוב רטרואקטיבי הוא היעדר ציפיות של הנישום ביחס לשומת המס.

כ"ג. מוסיף ב"כ המשיבה, שקיימות פסיקות רבות המתירות חיוב רטרואקטיבי, מקום בו הנישום ידע או צריך היה לדעת, שחיוב הארנונה לא יישאר על כנו ויש לתקנו לפי נתוני האמת.

כמו כן, ובשונה מן ההלכה בעניין סולריס, הרי העמידה המשיבה בענייננו מנגנון בירור יוצא דופן שהביא לידי ביטוי את יכולתם של הנישומים לברר את שומת הארנונה ללא השקעה כספית ומבלי להיזקק להליכי השגה וערר הקבועים בחוק. מכאן, שהמשיבה פעלה בתום לב, ולמרות חדילתה, הרי למעשה, לא היה באפשרותה לדעת, בזמן אמת, שהיא פועלת שלא בהתאם לחוק.

המשיבה ניאותה לחדול מן ההליך כדי לחסוך במשאבים משמעותיים, לרבות זמן שיפוט יקר ערך, עוד בטרם התבררו המחלוקות בתיק זה, ומכיוון שמדובר בכספי ציבור עתירת המשיבה היא כי ייפסק גמול למבקש בטווח שבין 5,000 ₪ ל- 10,000 ₪ בלבד ושכר טרחת עורך דין לב"כ המבקש בסכום שלא יעלה על 20,000 ₪.

כ"ד. ב"כ המבקש הגיש תשובה לטיעוני ב"כ המשיבה וציין, כי המשיבה בטיעוניה הציגה לראשונה סכומי גבייה לכאורה למרות שבתגובתה לבקשת האישור, לא הוצגו סכומי הגבייה בגין חיוב למפרע ולא נטען שהסכום בפועל נמוך יותר, אלא המשיבה העלתה טענות ביחס לתחשיב המבקש, ללא אסמכתאות, למרות שרק ברשותה הראיות והנתונים.

בנוסף, בתגובתה של המשיבה לבקשתו של ב"כ המבקש לגילוי מסמכים, לרבות נתוני גבייה, טענה המשיבה כי מדובר בשאלה מכבידה בצורה משמעותית ושאין למשיבה הנתונים המבוקשים. עוד מוסיף ב"כ המשיבה, שהנתונים שצוינו על ידי ב"כ המשיבה בטיעוניו, אינם נתמכים בדו"חות תומכים או ראיות מוסדיות או לכל הפחות תצהיר תומך, ויש אפוא לזקוף, לדעתו, לחובת המשיבה גם את הימנעותה מהבאת ראיות אלה.

כ"ה. על פניו, כך סבור ב"כ המבקש, הנתונים שבטיעוני המשיבה אינם אמינים, שהרי לפי הנתונים שהציגה המשיבה, הגבייה האחרונה נערכה ביום 7.8.16, בעוד שבהתאם להודעת החדילה של המשיבה עצמה, החדילה מגבייה הינה רק מיום 27.12.16 (בטעות צוין בסעיף 3 של תשובת ב"כ המבקש שהחדילה היא מיום 27.11.16, ולא היא).

לטענת המבקש מדובר בהרחבת חזית אסורה, גרסה כבושה, והימנעות מהבאת ראיות שבשליטת בעל דין ואין לקבל שהמשיבה, שהיא רשות ציבורית, תימנע ממתן גרסתה העובדתית במסגרת כתב טענותיה, תתחמק, כך נטען, ממתן נתוני הגבייה במסגרת גילוי מסמכים, בטענה של הכבדה ואי-זמינות נתונים, כאשר לפתע מופיעים הנתונים, ללא כל אסמכתא כשהמטרה היא , לטעמו של ב"כ המבקש, הימנעות של המשיבה מלשלם את המגיע ממנה, ולכן, עותר ב"כ המבקש שבית המשפט יתעלם מטענותיה של המשיבה ביחס לסכומי הגביה ויקבל את גרסת המבקש לעניין סכומי הגביה.

עד כאן תמצית טיעוניהם של באי כוח שני הצדדים.

כ"ו. בטיעוניו, העלה ב"כ המשיבה, בין היתר, טענה, לפיה התנהגותה של המשיבה, בענייננו, הייתה שונה מזו של הרשות המוניציפאלית שבעניין ראש העין נ' סולריס, באופן המצביע על תום ליבה של המשיבה, ועל כך שלמרות חדילתה, לא היה באפשרותה לדעת בזמן אמת שהיא פועלת שלא בהתאם לחוק.

סבורני שהמענה לטענה זו ניתן בהחלטתה של כב' השופטת א. חיות בבר"ם 1781/15 עיריית ראש העין נ' סולריס סוככים בע"מ מיום 21.7.15, שם נכתב, בסעיף 9:

"כאשר מוסמכת רשות לקבל החלטה מסוימת רק בהתקיים טעמים כבדי משקל שיש בהם להצדיקה, פשיטא כי היא אינה רשאית לקבל החלטה כזו מבלי שבדקה קודם האם טעמים אלו אכן מתקיימים. בחינה מעין זו צריכה להיערך לפני קבלת ההחלטה ולא בדיעבד, ונוכח אמות המידה שהותוו במשפט המנהלי לפיהן על החלטה של רשות מוסמכת להיות מבוססת ומנומקת אין זה סביר שקודם תקבל הרשות החלטה שרירותית הפוגעת בזכויותיו של אזרח ורק לאחר מכן תבחן האם הייתה לה הצדקה (ולעניין זה ראו והשוו: בג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז(3) 29, 50-48 (1983); בג"ץ 5999/10 זיק דינור בע"מ נ' שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, בפסקה 12 (‏29.11.2011); בג"ץ 143/56 אחג'יג' נ' המפקח על התעבורה, פ"ד י"א 370, 372 (1957); ועוד ראו, דפנה ברק-ארז משפט מינהלי, כרך א', בעמ' 431-423 ו- 440-439 (2010); יצחק זמיר הסמכות המנהלית, כרך ב', בעמ' 1123-1119 ו- 1296-1288 (2011)). לפיכך נראה, לכאורה, כי הכספים אותם גבתה העירייה בעקבות חיוב גורף בתשלום רטרואקטיבי של ארנונה שהטילה על כל מי ששומתו תוקנה, נגבו על ידה שלא כדין. בנסיבות אלו ולצורך אישור התובענה כייצוגית, אין צורך לבחון באופן פרטני האם הייתה או לא הייתה הצדקה לחייב כל אחד מחברי הקבוצה באופן רטרואקטיבי, ודי לכאורה במסקנה כי הוטלו על חברי הקבוצה חיובים רטרואקטיביים מבלי שנבחנו ההצדקות לכך, על מנת לקבוע כי חויבו שלא כדין. מסקנה זו יש בה משום מענה גם לטענת העירייה לפיה המשיבה נעדרת עילת תביעה אישית, שכן אי החוקיות שבה נגועה, לכאורה, דרישת התשלום הרטרואקטיבית שנשלחה אליה אינה תלויה בשאלה האם יש או אין הצדקה לחייבה בתשלום רטרואקטיבי, אלא בעובדה ששאלה זו כלל לא נבחנה על ידי העירייה קודם למשלוח הדרישה". (ההדגשה שלי - י.ג.).

כ"ז. באשר לחישוב הגמול המגיע ושכר הטרחה המגיע:

סעיף 22 של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק") קובע, שבקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין היתר, בטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה ומידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית.

באשר לשכר טרחתו של ב"כ המייצג, מפרט סעיף 23 של החוק כי השיקולים יהיו, בין השאר: התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה, מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא כוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך, כמו גם מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית, האופן שבו ניהל בא כוח המייצג את ההליך והפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשת האישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית.

כ"ח. לעניין שיקולי התשומה, סבורני כי הגשת התביעה והבקשה לאישורה כייצוגית הייתה כרוכה בחשיבה, בהשקעת עבודה, והכנת התשתית הנדרשת על מנת לבסס את טענותיו של המבקש, גם אם יש להביא בחשבון שהודעת החדילה הוגשה לאחר שהתקיימה ישיבה אחת של קדם משפט.

כ"ט. לעניין שיקולי התפוקה, אכן, הביאה הבקשה תועלת לנישומים אשר בתחום השיפוט של המשיבה, שיצאו נשכרים, שהרי עקב בקשת האישור שהוגשה והודעת החדילה שהוגשה בעקבותיה, עודכן חיוב הארנונה נכון למועד החדילה (27.12.16).

ל. גם שיקולי ההכוונה הציבורית מתקיימים בענייננו, הואיל וההליך שהתנהל הביא לידי הפנמת ההבנה וההקפדה על כך שחיוב רטרואקטיבי של ארנונה יתבצע, בשים לב להלכה הפסוקה, רק באותם מקרים המוגדרים כ"מקרים מותרים". לכך, יש, לטעמי, חשיבות מבחינת קידום הערך של שלטון החוק.

עוד יש לציין, וזאת בשים לב לעע"מ 2978/13 מי הגליל נ' יונס (מיום 23.7.15), כי נעשתה פנייה מוקדמת של המבקש למשיבה, אך זו נענתה רק לאחר כחודשים ומחצה.

ל"א. לצורך קביעת שיעור הגמול ושכר הטרחה יש מקום לבדוק מהו סכום גביית היתר שנעשתה על ידי המשיבה ב- 24 החודשים שקדמו להגשת בקשת האישור.

המבקש מסתמך על אומדן (נספח א' של טיעוניו), ומגיע לסכום של 3,421,620 ₪, והוא מוסיף ומלין על כך שהמשיבה נמנעה מלחשוף את הנתונים במסגרת הליך גילוי מסמכים.

ל"ב. המשיבה מצדה טוענת, כעולה מסעיפים 3 + 4 של טיעוניה לעניין פסיקת גמול ושכר טרחת עורך דין, שסכום החיוב שהושת למפרע הינו 697,992 ₪ בלבד, וזאת לפי נתונים שהופקו מתוך מערכת הגבייה.

יחד עם זאת, מוסיפה וטוענת המשיבה, שרבים מן הנישומים שקיבלו את הודעות התיקון ביררו את מהות התיקון ועקב כך בוטל תיקון השומה שלהם והדבר הביא להפחתה נוספת ומשמעותית של כ- 10% בגביית תיקוני השומה וכן, טוענת המשיבה, שחלק בלתי מבוטל מהודעות השומה יצאו לנישומים חסרי תום לב באופן משמעותי, ולכן, לטעמה, יש להפחית מתוך הסך האמור, שיעור משמעותי ביותר בגין הוצאת תיקון שומה לנישומים חסרי תום לב, דהיינו, מדובר במקרים בהם רשאית הייתה המשיבה לשגר תיקון שומה באופן רטרואקטיבי, ולכן טוענת המשיבה, שלמעשה, במהלך 24 החודשים שקדמו להגשת בקשת האישור גבתה היא תיקוני שומה למפרע בסך של כ - 558,324 ₪.

ל"ג. רואים אנו אפוא, שהמחלוקת אשר בין הצדדים בשאלה מהו סכום גביית היתר של המשיבה, היא מחלוקת קוטבית.

לאחר שנתתי דעתי לטיעוניהם של ב"כ הצדדים, לרבות הטענות שהעלה ב"כ המבקש במסגרת בקשתו למתן תגובה לטיעוני המשיבה, סבורני שיש לאמץ את טענת המשיבה, לפיה סכומי החיובים שהושתו למפרע בשנתיים שקדמו להגשת בקשת האישור הסתכמו ב- 697,992 ₪.

יש להביא בחשבון כי הסכום שהופיע בטיעוני ב"כ המבקש התבסס על אומדן בעוד שהמשיבה מציינת, כי הסכום שמופיע בטיעוניה מבוסס על נתונים שהופקו מתוך מערכת הגבייה של המשיבה (הגם שהמשיבה לא נענתה בזמנו לבקשתו של המבקש לגילוי מסמכים).

ל"ד. יחד עם זאת, אינני מקבל את טענת המשיבה, לפיה יש להעמיד את סכום תיקוני השומה למפרע על 558,324 ₪ בלבד, בהתחשב בהודעות שומה מתוקנות למפרע שנשלחו, לטענת המשיבה, לנישומים חסרי תום לב, דהיינו, מקרים בהם מותר היה למשיבה לתקן את החיוב באופן רטרואקטיבי.

ניתן היה לצפות, שלצורך ביסוס הטענה לפיה יש להפחית מן הסכום הנ"ל של 697,992 ₪, יצורף תצהיר נציג מוסמך מטעם המשיבה שיפרט ויסביר את אופן חישוב ההפחתה, לו טוענת המשיבה, דבר שלא נעשה.

משום כך, נקודת המוצא, לצורך חישוב הגמול ושכר הטרחה, הוא הסכום של 697,992 ₪, כפי שצוין על ידי המשיבה, דהיינו, סכום החיובים שהוטלו באופן רטרואקטיבי בשנתיים שקדמו לבקשת האישור.

ל"ה. ב-עע"מ 2978/13 מי הגליל נ' יונס (23.7.15) נקבע, שהשיטה המקובלת לחישוב גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ולבא כוחו היא שיטת האחוזים וזאת כשנפסק סעד כספי לטובת חברי הקבוצה המיוצגת. יחד עם זאת, צוין באותו פסק דין, כי רשאי בית המשפט לפסוק גמול ושכר טרחת עורך דין לתובע המייצג ולבא כוחו, לפי שיקול דעתו ובהתבסס על הקריטריונים שנקבעו בחוק ובפסיקה, תוך התחשבות בכך שעקב הגשת התובענה הייצוגית שינתה הרשות את מדיניותה וחדלה מן הפעילות שבגינה הוגשה התובענה, דבר שיש בו תרומה להגשמת האינטרס הציבורי, באופן שיש בו כדי להצדיק פסיקת גמול ושכר טרחת עורך דין, תוך מתן תמריץ לתובעים ייצוגים להעמיד לביקורת כשלים נוספים בהתנהלות הרשויות, אך יחד עם זאת, מבלי שתיפגע הקופה הציבורית, עקב פסיקת סכומים גבוהים כנגד הרשות, תוך התחשבות בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה לגופו (עיינו בהחלטתה של כב' השופטת ב. טאובר ת"צ (מחוזי חיפה) 29389-08-16 טופ 10 ייזום ובנייה נ' עיריית חדרה (מיום 20.3.17)).

ל"ו. עוד אני מפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בעע"ם 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל (מיום 27.12.10), שם, פירטה כב' השופטת (בדימוס) א. פרוקצ'יה את קשת השיקולים הנוגדים בכל הנוגע לאופן פסיקת גמול ושכר טרחת עורך דין במקרה שבו הודיעה הרשות על חדילה.

בין יתר השיקולים שכב' השופטת א. פרוקצ'יה העלתה, שם, ציינה היא גם את הדברים הבאים:

"מטבע הדברים תובענה ייצוגית, שבקשת אישור בגינה נדחית עקב הודעת המדינה על הפסקת גבייה, אינה כרוכה בהשקעת משאבים גדולה, בדומה לזו המתחייבת בתובענה המתנהלת לגופה, ומסתיימת בהכרעה שיפוטית, או אף בבקשה לאישור תובענה הנדונה לגופה. בהערכת שיעורי הגמול המיוחד ושכר הטרחה, יש להתחשב בהשקעת המשאבים המעטה הנדרשת בהליך זה". (ההדגשה שלי – י.ג.).

שיקול נוסף מבין השיקולים שצוינו, היה:

"חמישית, יש לנהוג זהירות בכספי ציבור המשולמים כגמול ושכר טרחה על ידי הרשות הציבורית, ולאזן את עניינו הלגיטימי של התובע המייצג אל מול האינטרס הציבורי המצדיק זהירות והקפדה בקביעת הזכות לתשלומי הגמול ושכר הטרחה ובהערכת שיעורם הסביר של תשלומים אלה".

ל"ז. בהציבי לנגד עיניי את טיעוניהם של באי כוח שני הצדדים, את הוראות סעיפים 22 +23 של חוק תובענות ייצוגיות, ואת קשת השיקולים שיש להביאם בחשבון בנוגע לפסיקת גמול ושכר טרחת עורך דין, במקרה שבו הוגשה הודעת חדילה, בהתאם לפסיקתם של בתי המשפט, נראה לי, כי נכון יהיה במקרה זה להעמיד את הגמול המגיע למבקש על סך של 15,000 ₪ ואת שכר הטרחה המגיע לב"כ המבקש על סכום כולל של 80,000 ₪ (כולל מע"מ).

ל"ח. התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן:

1. בשים לב להודעת החדילה של המשיבה, אני מורה על דחיית התובענה האישית של המבקש ועל דחייתה של בקשת האישור.

2. אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש גמול בסכום של 15,000 ₪, וכן שכר טרחת עורך דין לב"כ המבקש בסכום כולל של 80,000 ₪ (כולל מע"מ).

התשלום יבוצע ע"י המשיבה במשרד ב"כ המבקש בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועל לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ג אייר תשע"ז, 09 מאי 2017, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין אל:

1. ב"כ המבקש, עוה"ד משה ואנונו, תל אביב.

2. ב"כ המשיבה, עוה"ד דביר ליבוביץ, בני ברק.