(דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית)

בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד עיריית חיפה , שעניינה השבת כספים שנגבו לכאורה ביתר בשל חיוב בארנונה רטרואקטיבית מתחילת שנת המס, כתוצאה מסקר מדידות שבוצע במהלך שנת המס.

1. הבקשה לאישור תובענה ייצוגית

1.1 נטען כי העירייה מבצעת סקר מדידת נכסים לאורך השנה, במסגרתו היא מעדכנת את נתוני החיוב של הנכסים ולעיתים משיתה חיובים בגין שטחים שלא חויבו בעבר (כמו שטחים משותפים, שטחי קרקע וכיו"ב). העיריה שולחת הודעת חיוב מתוקנת לנישום, אלא שתחולתה מראשית שנת המס ולא ממועד משלוח ההודעה, דהיינו קיים חיוב רטרואקטיבי למספר חודשים. נטען כי העיריה איננה מבצעת בדיקה מוקדמת פרטנית אם מתקיימות נסיבות חריגות שיש בהן כדי להצדיק השתת חיוב רטרואקטיבי על הנישומים השונים, זאת בניגוד להלכה הפסוקה לפיה על העירייה להשית חיובים מתוקנים רק ממועד שליחת השומה ולא קודם לכן.

1.2 הקבוצה הוגדרה- "כלל הנישומים בתחום שיפוט עירית חיפה אשר מחזיקים בנכסים ברחבי העיר ונשלחה להם הודעת תיקון שומה במהלך שנת כספים בתחולה למפרע ביחס לתקופה הקודמת להודעת תיקון השומה, וזאת במהלך 24 חודשים שטרם הגשת בקשה זו. תיקון השומה יכול שיתבצע בדרך של שינוי סיווג, הגדלת שטח החיוב או ביטול פטור.

1.3 התביעה של המבקש - לגבי המבקש המקורי שהגיש את הבקשה (ברון) , המחזיק נכס בחיפה , נטען כי ביום 14.6.16 קבל הודעה על שינוי שומה בעקבות מדידה מיום 20.4.16 במסגרתה הוגדל שטח הנכס לחיוב בארנונה הכולל שטחים משותפים וקרקע שלא חויבו לאורך השנים ונקבע כי השינוי יחול מיום 1.1.16. לכך השיבה העיריה כי מקום בו רשות פועלת לביצוע סקר מדידות ומיידעת את התושבים טרום היציאה לסקר, אין כל מניעה לעדכון תוצאות הסקר מראשית שנת הכספים בגינה נמסרה ההודעה. נישום שיודע ששומתו איננה סופית וכפופה לשינויים מושתק מלטעון כי הסתמך על השומה הקודמת לסקר. ואכן, כלל מחזיקי הנכסים בעיר חיפה קבלו הודעה מפורשת במסגרת הודעת התשלום השנתית לשנת 2016 על היציאה לסקר מדידות ועל הכוונה לעדכן את שטחי הנכסים בעקבות המדידה.

אותו מבקש מקורי חויב למעלה מ-13 שנים בחסר משמעותי, תוצאת השמטה שגויה של שטח שהוחזק על ידו במשך שנים ושמש אותו לעסקו, כאשר המבקש ידע כי בפועל הוא מחזיק שטח גדול מהרבה מהשטח בו חויב. ובלשון המשיבה- "בפנינו ניצב מבקש ,שלא זו בלבד שאין הוא חש כל אי נוחות מעצם תשלומו החסר משך השנים, אלא שבקשתו היא כי יתאפשר לו –בכל דרך – למצות עד תום את ההקלה שבה זכה מן ההפקר ולדחות עד כמה שניתן את החלת הדין עליו , דין שאין הוא חולק עליו".

בנסיבות אלו ניתנה שהות לב"כ המבקש המקורי להחליף את זהות המבקש, וזו אכן הוחלפה במבקש הנוכחי.

התביעה של המבקש הנוכחי (זיתוני)- המבקש הנוכחי המחזיק נכס בחיפה קבל הודעת תיקון שומה ביום 20.9.16 שמקורה בסקר נכסים שנערך ביום 17.8.15 והודע לו כי מועד תחולתה הוא מיום 1.1.15. כך לפי תצהירו.

העיריה הדגישה שהתובענה הייצוגית איננה יכולה להתייחס לסקר מדידות שבוצע בשנת 2015, שכן בגינו ניתנה כבר בעבר במסגרת אחרת הודעת חדילה על ידי העיריה שמשמעותה שלא תעדכן את ממצאי המדידות החל מראשית שנת המס 2015. לכן נישומים ששומתם עודכנה בשנת 2015 אינם יכולים להימנות על חברי הקבוצה בתובענה זו.

עוד טענה המשיבה לגבי מבקש זה כי תצהירו איננו מפרט את העובדות לאשורן. ביום 17.8.15 נערכה מדידה במשרדו של המבקש ושטחו הוגדל משטח של 90 מ"ר לשטח של 96.59 מ"ר כאשר הגדלת השומה היא מיום 28.10.15. בחלוף כשנה, בחודש אוגוסט 2016 התברר לעיריה כי נפלה טעות בשומתו של המבקש , טעות העיריה בייחוס השטחים המשותפים לנכס, נערכה בדיקה חוזרת של פרטי שומתו והשטח תוקן מ-96.59 לשטח של 100.66 מ"ר . נשלחה למבקש הודעה על כך ביום 20.9.16. לא מדובר בנישום ששומתו תוקנה באופן גורף מיום 1.1.16 אלא במקרה פרטי לגביו התקבלה החלטה פרטנית ומושכלת. נטען כי מאחר ובעניינו של המבקש הנוכחי הופעל שיקול דעת פרטני, אין הוא מתאים להליך של תובענה ייצוגית וכן נטען כי מאחר והגיש השגה שנדחתה שומתו חלוטה, ואיננו יכול להימנות על חברי הקבוצה.

טענות המשיבה נדחו אחת לאחת על ידי ב"כ המבקש.

1.4 העילה בתובענה הייצוגית- גביית יתר באמצעות חיוב רטרואקטיבי שלא כדין וחובת השבה מכח עשיית עושר ולא במשפט.

1.5 הסעדים שהתבקשו – נתבקשה קביעת בית המשפט כי העירייה אינה מוסמכת במסגרת הודעות תיקון שומה להשית חיובי ארנונה באופן רטרואקטיבי בתחולה מוקדמת למועד הוצאת הודעת השומה, וזאת עוד בטרם בדקה האם קיים "אשם" בהתנהלותו של הנישום אשר הביא לחיוב הקודם למועד הודעת תיקון השומה. כמו כן נתבקשה השבה של הסכומים שנגבו ביתר כתוצאה מהחלת החיובים הרטרואקטיביים בסכום המוערך על ידי המבקש בסך של כ-12,562,320 ₪ בתוספת ריבית והצמדה עד למועד התשלום ו/או כל סכום אחר שיפסוק בית המשפט.

2. תמצית טענות הצדדים

2.1 המבקש טוען כי ההחלטה על ביצוע סקר נכסים למדידת כלל הנכסים העסקיים בעיר, שתוצאותיו יחולו באופן גורף בתחולה רטרואקטיבית מתחילת שנת המס- מנוגדת להוראות הדין ולהלכה הפסוקה. דרוש שיקול דעת פרטני ובחינת מבחני הסבירות והסמכות טרם החלתה. במקרה זה לא קיימים טעמים חריגים כבדי משקל המצדיקים תחולה למפרע. העירייה נתפסה לכלל טעות וטוענת כי בנסיבות של סקר נכסים בו הודע מראש לנישומים על קיומו של הסקר היא אינה נדרשת להפעיל שיקול דעת בנוגע לתחולה הרטרואקטיבית. תוצאת הגבייה הרטרואקטיבית הנעשית ללא שיקול דעת פרטני כנדרש הינה גביית יתר שאינה כדין. יש לדחות גם את טענת העירייה כי התשלום הרטרואקטיבי תורם לשוויון. מבחינה עובדתית, לא כל הנישומים חויבו באותו מועד, אלא בכמה שנות מס. בחינה פרטנית של המקרים היא שתוביל לשוויון בפעולת העירייה בהתאם להוראות הדין ביחס לכל הנישומים בתחומה. נטען כי שליחת ההודעה בדבר קיומו של הסקר אינה מאיינת את חובת העירייה בהפעלת שיקול דעת פרטני. ההודעה שנשלחה מטעה ואינה מודיעה דבר לעניין החיוב הרטרואקטיבי, מדובר על ניסיון ערפול והסתרה מהציבור.

ולגבי העילה האישית של המבקש הנוכחי- המבקש טוען כי במקרה שלו הוגדל השטח מ-96.59 מ"ר לשטח של 100.66 מ"ר בשל טעות חשבונאית לכאורה אצל המשיבה. המבקש לא יכול היה לדעת על טעות כזו ולכן אין מקום להחיל את הגבייה באופן רטרואקטיבי. עילתו האישית היא דוגמא לחוסר החוקיות וגביית היתר הנוצרים מהתנהלות העירייה. למבקש לא היה חלק בטעות העיריה. העירייה תיקנה את השומה באופן רטרואקטיבי לתחילת השנה, ללא בחינת הנסיבות, ומבלי שתהא לסיבת התיקון כל משמעות בעיניה.

על העירייה לבטל את התחולה הרטרואקטיבית של החיובים שנשלחו ולהשיב לנישומים את גביית היתר שגבתה בגין התקופה שמתחילת שנת המס ועד למועד שליחת ההודעה בפועל לנישומים.

2.2 המשיבה טענה כי התביעה אינה מתאימה להתברר כתובענה ייצוגית בשל כך שמבוקש בה צו הצהרתי והיא איננה תביעת השבה. נטען כי קבלת טענות המבקש ובחינה פרטנית של כל נישום, תוביל להגדלת החיובים ותפתח פתח לריבוי הליכים לתקיפת החלטות הרשות. נטען כי ההליך המתאים לניהול התובענה הוא במסגרת הליך מנהלי רגיל במסלול של עתירה מנהלית. נטען כי מקום בו רשות פועלת לביצוע סקר מדידות, ומיידעת את התושבים טרם היציאה לסקר ניתן להחיל את המדידה המעודכנת החל מראשית שנת הכספים בגינה נמסרה ההודעה. נישום היודע כי שומתו אינה סופית והיא כפופה לשינויים מושתק מלהעלות כל טענת הסתמכות על השומה הקודמת לסקר. במקרה זה פעולת העירייה מצויה בתחום הסבירות ואין לבטלה. עמדת היועמ"ש המכירה בחלופה של חיוב מראשית הרבעון שהוצגה כחלופה אחת של חיוב לגיטימי, שאף הוא בגדר חיוב גורף- שומטת את הקרקע תחת דרישת קיומו של הליך בחינה והפעלת שיקול דעת פרטני.

נטען כי מקרה המבקש אינו כשאר המקרים, וקיימת שונות מובהקת מההתנהלות הנטענת בתובענה. חיוב המבקש ממחיש את השונות בין הנישומים שהמבקש מנסה לאגדם במסגרת התובענה כקבוצה אחת, ודן את התביעה לדחייה, בשל הצורך להידרש לנסיבות חיובו של כל נישום. עוד נטען כי לא מתקיימות הדרישות בס' 8 לחוק, שכן אין קבוצה המעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לחבריה. מדובר באוסף נישומים שנסיבות שומתם שונות ומגוונת. המבקש דורש בחינה פרטנית של כל שומה ושומה, שעלולה להוביל להגדלת חובם של חברי הקבוצה, מכאן שעניינם של חברי הקבוצה אינו עומד בראש מעייני המבקש ובא כוחו, וספק אם ניתן לומר כי קיים יסור להניח שעניינם ייוצג וינוהל בתום לב.

2.3 לכך השיב המבקש כי הטענה שלא מבוקש סעד של השבה הינה טענה חדשה שלא הועלתה במסגרת כתב התשובה של המשיבה ועל כן מהווה הרחבת חזית אסורה . גם לגופו של עניין מדובר בטענה שאיננה נכונה שכן סעד ההשבה מבוקש בתובענה באופן מפורש, לגבי חיובים רטרואקטיביים שהושתו שלא כדין.

דיון והכרעה

3. הליך הבקשה לאישור תובענה ייצוגית

3.1 הליך הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הינו הליך מקדמי שמטרתו להכריע האם יש מקום לאפשר את הדיון בעניין בדרך של תובענה ייצוגית. ההליך המקדמי לא נועד לבירור התביעה לגופה, אלא משמש כ"פרוזדור" שבאמצעותו ניתן להיכנס ל"טרקלין" (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ (26.05.96) כב' הנשיא ברק).

3.2 בשלב מקדמי זה של אישור הבקשה נדרש בית המשפט לבחון האם התנאים לאישור התובענה הייצוגית הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות מתקיימים. בחינה זו צריכה להיעשות בזהירות מרובה, והרשות צריכה להינתן במקרים המתאימים בלבד, על מנת שלא תתבררנה תביעות סרק ייצוגיות (רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ (11.04.13) (להלן: "עניין מגדל חברה לביטוח").

3.3 אישור הבקשה מותנה בהתקיימותם של תנאי החוק הבאים: הבקשה נמנית על רשימת הנושאים שבעניינם ניתן להגיש תביעה ייצוגית (ס' 3 לחוק והתוספת השנייה לו); קיומם של ארבעת התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק. ; עילה אישית של מגיש הבקשה (ס' 4 לחוק);

4. הדרישות בס' 3 לחוק

4.1 העירייה טוענת שיש לדחות את הבקשה כי איננה מקיימת שתי דרישות בסיסיות בס' 3 לחוק, העוסק בדרך של הפניה לתוספת השניה ברשימת הנושאים שניתן לדון בהם כתובענה כייצוגית . נטען כי הסעד המתבקש בתובענה שהוא סעד הצהרתי וצו עשה אינו נמנה בין הסעדים המתאימים להתברר בדרך של תובענה ייצוגית שכן כנגד המשיבה ניתן להגיש תובענה כזו כתביעת השבה בלבד. כמו כן לא מתקיים התנאי של "גבייה שלא כדין" הנדרש בפרט 11 לתוספת השנייה.

4.2 להלן נוסח הוראות החוק הרלוונטיות - סעיף 3 לחוק קובע כדלקמן:

"3. (א) לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; על אף האמור, לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שנגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי; בסעיף קטן זה ובסעיפים 5(ב)(2), 9 ו-21 , "רשות" – כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים". (הדגשה אינה במקור).

פרט 11 לתוספת השנייה קובע -

"11. תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר, וכן תביעה נגד רשות מקרקעי ישראל להשבת סכומים שגבתה שלא כדין אף אם אינם בגדר תשלום חובה; תביעה כאמור נגד רשות מקרקעי ישראל, במסגרת פעילותה לפי חוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך-1960, תוגש לפי פרט זה בלבד." (ההדגשה אינה במקור).

4.3 לענין הסעד המתבקש - מעיון בבקשה לאישור עולה כי הסעד המתבקש בבקשה הינו קביעה כי העירייה לא הייתה מוסמכת להשית חיובי ארנונה באופן רטרואקטיבי בתחולה מוקדמת למועד הוצאת הודעת השומה מבלי לברר את מידת אשמתו של הנישום בחיוב השגוי , ולהורות לעירייה להשיב את הסכומים שנגבו כתוצאה מהחלת החיובים הרטרואקטיביים בתוספת ריבית והצמדה.

הסעד הנדרש הינו סעד של השבה. הדרישה לקבוע שהייתה גבייה שלא כדין הינה תנאי הכרחי וראשוני לדיון בסעד ההשבה. אין לראות בדרישה לקביעת אי החוקיות סעד נפרד מסעד ההשבה, אלא חלק ממנו. גבייה שלא כדין כוללת בין היתר גם גבייה רטרואקטיבית שלא עומדת בדרישות הדין. עקרונית, אם מוכחת טענת המבקש כי מדובר בגבייה רטרואקטיבית שלא כדין- נקבעת התשתית שעל בסיסה ניתן לדון בסעד של השבה. לפיכך, דין טענה זו של המשיבה –להידחות.

עוד אציין כי לא מצאתי לקבל את טענת העירייה בענין זה כי קבלת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית תוביל לריבוי תביעות. כאמור, הסעד הנתבע הוא השבת הכספים שנגבו ביתר ואיננו סעד לפתיחת השומות כולן באופן פרטני , וקבלת החלטה חדשה בכל אחד מהם.

4.4 לענין גבייה שלא כדין- העירייה טוענת שאין במקרה זה "גבייה שלא כדין על ידי הרשות" ולכן התובענה איננה עונה לדרישות פרט 11 לתוספת השנייה לחוק, וככזו מסגרת הדיון שבה איננה של תובענה ייצוגית.

א. חיוב ארנונה רטרואקטיבי אסור על דרך הכלל בשל פגיעתו בעקרונות יסוד של שיטתנו וביניהם: צדק, הגינות, הסתמכות, יציבות ואמון הציבור במוסדות השלטון. כחריג, ניתן לאשר חיוב רטרואקטיבי בכפוף למבחן דו שלבי של סמכות וסבירות (עע"מ 89/13 עיריית רמת גן נ' אריה הראל (24.02.2015) (להלן: "עניין הראל")).

ב. מבחינת הסמכות, נקבע כי כל עוד לא קיימת הסמכה מפורשת לחיוב רטרואקטיבי בחוק, והסמכה שכזו אינה קיימת ברגיל בעניין חיובי ארנונה (ראו עא 975/97 המועצה המקומית עילבון נ. מקורות חברת מים בע"מ (10.5.00)), קמה חזקה פרשנית נגד תחולה למפרע. חזקה זו ניתנת לסתירה בהינתן טעמים טובים. אם החזקה אכן נסתרת, כי אז יש לעבור לשלב השני ולבחון אם החיוב הרטרואקטיבי עומד במבחנים שנקבעו לבחינת שיקול הדעת המנהלי, ובראשם מבחן הסבירות (עא 8417/09 עירית ירושלים נ. ששון לוי (21.8.12).(להלן : "ענין ששון").

ג. מבחינת הסבירות- הטעמים והשיקולים שיצדיקו שינוי בדרישת הארנונה יהיו דומים אפוא לטעמים המנחים בנוגע לשינוי של החלטה מנהלית ולשיקולים ולאינטרסים שעל הרשות להביא בחשבון במקרה כזה. יש לבחון אם מתקיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים את החלת החיוב למפרע. מאחר ומדובר בתיקון רטרואקטיבי, יש משקל לא מבוטל לאינטרס הסופיות של ההחלטה המנהלית ולאינטרס ההסתמכות של האזרח. יחד עם זאת, החזקה החלה נגד תחולה רטרואקטיבית, אשר הוטמעה בשורה ארוכה של פסקי דין אינה יכולה לסור באופן אוטומטי מפני העיקרון של גביית מס אמת.

בחינת הסבירות צריכה להיעשות תוך איזון בין האינטרס של הפרט בסופיות ההחלטה ומידת ההסתמכות שלו עליה מחד, לבין האינטרס הציבורי שבקיום החוק ובגביית אמת מאידך. עוד נקבע כי קיימת חשיבות מיוחדת להתנהלות הנישום ולשאלה האם רובץ לפתחו "אשם כלשהו". וכן למשך הזמן לגביו מבוצעת התחולה הרטרואקטיבית. רק במקרים שבהם יתקיים המבחן הדו שלבי, והם מקרים נדירים, יותר החיוב הרטרואקטיבי (עע"מ 4551/08 עיריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (01.12.2011) להלן: "עניין גבעת שמואל"; ועניין הראל).

ד. הבחינה צריכה להיעשות בטרם קבלת ההחלטה ולא לאחר מכן. ההחלטה צריכה להיות מבוססת ומנומקת (בר"מ 1781/15 עיריית ראש העין נ' סולריס סוככים בע"מ (21.07.2015) (להלן: "עניין סולריס"). הנטל להוכיח כי מדובר במקרה חריג הסותר את הכלל מוטל על הצד המבקש לאפשר את החיוב.(ראו ענין ששון). נקבע לא אחת כי ידו של בית המשפט תהא "קפוצה" בהתרת חיובי ארנונה רטרואקטיביים (עניין הראל, לעיל).

ה. חיוב רטרואקטיבי הוגדר בפסיקה ככולל מספר סיטואציות . יש חשיבות להגדרת הסיטואציה שכן חיוב רטרואקטיבי הוא בעקרון פסול, אלא אם תיסתר החזקה, להבדיל מחיוב שאיננו רטרואקטיבי ולכן אין חזקה ראשונית שהוא פסול. ראו הפרוט והסיווג בעע"מ 4551-08 ענין גבעת שמואל - אשר הבחין למעשה בשלושה מצבים עיקריים :

• חיוב המושת לאחר תום שנת הכספים בעבור השנה שחלפה –שהוא רטרואקטיבי.
• חיוב המושת במהלך שנת הכספים והוא מהווה תיקון למפרע של השומה המקורית לאותה שנה- שהוא חיוב רטרואקטיבי
• וחיוב המוצא לראשונה במהלך שנת הכספים עבור אותה שנה – שכנראה לא ניתן לראותו כשומה רטרואקטיבית.

ובלשונו של המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין -

"על עניין אחד, עם זאת, אין חולק – חיוב המושת על הנישום לאחר תום שנת הכספים הוא חיוב רטרואקטיבי. מסקנה זו נלמדת מתכליתם של דיני הארנונה......

אשר לחיובי ארנונה המושתים במהלך שנת הכספים, יש להפריד לשם הדיון בשאלת הרטרואקטיביוּת, בין תיקון שומת ארנונה לבין השתת ארנונה לראשונה.... הוצאת שומה מתקנת אשר מבקשת לשנות למפרע את החיובים שהושתו על הנישום בשומה המקורית היא רטרואקטיבית במהותה – וזאת בין אם היא מופקת במהלך שנת הכספים ובין אם לאחריה (ראו: ע"א 8558/01 בעניין עילבון, בעמ' 789; עניין ט.ט. טכנולוגיה, בעמ' 784; עניין שילוח, פס' ז'; עע"ם 3081/10 בעניין תש"ן, פס' מ"א-מ"ב; רע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית, פס' 8 לפסק דינה של השופטת ד' ברלינר ([פורסם בנבו], 20.6.2010))........

המצב השני של השתת ארנונה לראשונה, לעומת זאת, הוא מצב מורכב יותר.......... בהיעדר הוראה חקיקתית המגדירה במדויק את המועד הראוי להפקתה של שומת הארנונה, ראוי כי בית המשפט לא "יצמצם" מועד זה עד לכדי מועד תחילת השנה. "צמצום" כאמור יהפוך כל חיוב המושת במהלך שנת הכספים, ובכלל זה גם חיוב המושת מספר ימים לאחר תחילתה, לחיוב "חשוד", אשר הנטל להוכיח את תקינותו מוטל על הרשות המקומית......... המסקנה היא כי – במצב החקיקתי הקיים – שומת ארנונה המופקת לנישום במהלך שנת הכספים אינה, כשלעצמה, רטרואקטיבית."

ו. סיכום ביניים - ניתן לומר כי החיוב של המבקש הנוכחי הינו חיוב רטרואקטיבי באופיו. לכן קיימת חזקה לכאורה שהחיוב איננו כדין אלא אם תסתר החזקה.

על פניו , הטענה כי הבקשה לאישור איננה עומדת בתנאי ס' 3 לחוק – נדחית.

1. לסעיף 8 (א)לחוק
   1. סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי בית המשפט רשאי לאשר ניהול תובענה ייצוגית בהתקיים התנאים המצטברים הבאים :

"(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;

(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;

(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;

(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

• 1. העירייה טענה כי לא מתקיימות הדרישות המנויות בסעיף 8(א) לחוק ובין היתר כי אין קבוצה המעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לה שיש אפשרות סבירה שתוכרע לטובת הקבוצה. מדובר באוסף נישומים שנסיבות שומתם שונות ומגוונת. המבקש דורש בחינה פרטנית של כל שומה ושומה, שעלולה להוביל להגדלת חובם של חברי הקבוצה. הסיכון הגלום לחברי הקבוצה רב. המשיבה נהגה עם נישומים רבים לפנים משורת הדין בהעמדת תחילת תיקון שומתם מראשית השנה בלבד. עניינם של חברי הקבוצה אינו עומד בראש מעייני יוזמיה, וספק אם ניתן לומר כי קיים יסוד להניח שעניינם ייוצג וינוהל בתום לב, כיוון שבחינת חוזרת של השומות עשויה להרע משמעותית עם חלקם.
  2. גם אם אניח לצורך הדיון כי קיימת קבוצה המעלה שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, הרי שלא מתקיים התנאי השני הדרוש באותו הסעיף – שיש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה.
  3. מהנתונים שהובאו בסיכומי המשיבה, בעקבות סקר מדידת הנכסים שבוצע בשנת 2016 תוקנו על ידה 2,236 שומות (מתוכן 1,465 הוגדלו ו-771 הוקטנו). לטענת המבקש, והטענה לא נסתרה על ידי העירייה, השומות תוקנו בתחולה מתחילת השנה, ללא קשר למועד ביצוע המדידה.

כבר הקדמתי לציין כי ניתן לסתור את חזקת הפסלות של הרטרואקטיביות במבחן דו שלבי של סמכות וסבירות. לעירייה סמכות לגביית מס אמת מתושביה וסמכות להבטיח כי תהיה השתה שוויונית של נטל המס. (ראו : עעמ 7749/09 אורט ישראל חברה לתועלת הציבור נ. הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים (30.11.14); עע"ם 89/13 ענין הראל). קיים אינטרס ציבורי ראשון במעלה לגביית מס אמת, המשליך על קיום סמכותה של העיריה בענין זה. ההכרה בסמכות לשנות החלטה תואמת את עקרונות היסוד של המשפט המנהלי בהפעלת שיקול דעת. בעקרון, החלטה מנהלית כפופה לאפשרות של תיקון. הרשות מוסמכת לחזור ולעיין בהחלטותיה ולתקנן לרבות בחינת השאלה אם ניתן להחיל את התיקון רטרואקטיבית. שינוי בשיטת המדידה כפועל יוצא של קביעת בית המשפט העליון, שהוא למעשה שינוי חיצוני של נסיבות, מלמד לכאורה על הצדקה כבדת משקל לשינוי דרישות התשלום. יש לכן לבחון את האיזון בין החלת התיקון רטרואקטיבית לאותה שנת מס לבין אינטרס ההסתמכות או הציפיה של הנישומים.

• 1. העיריה טענה כי בתחילת שנת המס נשלחה הודעה לנישומים המודיעה להם כי שיטת מדידת הנכסים הייתה שגויה, ולפיכך תתבצע מדידה חדשה ועדכון שטח הנכס הנישום. לפיכך, הנישומים היו יכולים לצפות לשינוי בסכום המס שהם נדרשים לשלם, ולא יכלו להסתמך על דרישת התשלום הראשונה. להלן נוסח ההודעה שנשלחה לנישומים :

"תושבים יקרים

בית המשפט העליון קבע לאחרונה, בפסיקה תקדימית, כי שיטת מדידת הנכסים לאורה פעלו הרשויות המקומיות בישראל אינה חוקית.

לפיכך, הוא הורה לרשויות לעדכן את שטחי כלל הנכסים שבתחומן.

לכן נערכות הרשויות המקומיות בארץ לביצוע מדידה זו.

אנו מודים לכם על ההבנה ושיתוף הפעולה בקיום הוראת בית המשפט העליון.

בברכה,

עיריית חיפה"

בבר"מ 8197/11הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' עיריית פתח תקוה (04.09.2012), אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שם במהלך שנת המס תוקנה טעות העיריה בחישוב שטח לצורך הארנונה והחיוב הושת לגבי שנת המס כולה. בית המשפט אישר כי לא ניתן היה לייחס לנישום "הסתמכות" על דרישת התשלום הקודמת שכן הוברר מלכתחילה בהודעה שיצאה לנישומים בראשית שנת המס כי השומה איננה סופית, והיא כפופה לשינויים. בהודעה שנמסרה במקרה כאן הודע במפורש לנישומים בתחילת שנת המס כי תשונה שיטת מדידת הנכסים לפי קביעת בית המשפט העליון, וייערך עדכון . למה יכול לצפות כל נישום סביר שמקבל הודעה כזו ? לכך שיהיו שינויים בדרישת המס שיקבל. מכאן שאין מקום לטעון להסתמכות של הנישום על דרישת התשלום הראשונה שקבל, שזה יהיה הסכום הסופי בו יחוייב.

כאשר החלטתה של רשות סויגה מראש בתנאים המתייחסים לאפשרות שינויה, בית המשפט איננו נוהג לייחס משקל רב לטענת ההסתמכות (ראו גם בגץ 15/96 תרמוקיר חורשים נ. הרשות השניה לטלוייזיה ורדיו (1996), פסקה 14).

עוד אוסיף שלא ניתן להכיר בהסתמכות לגיטימית על אי-גבייתו של תשלום חובה, אשר על-פי דין קיימת חובה ברורה לגבותו. (כב' השופטת ברק ארז בעעמ 89/13 ענין הראל )

• 1. שיקול הדעת של העיריה , המחילה תיקון של שומה מתחילת שנת המס, המתבקש מכללי המדידה שהוחלו , לאחר מתן הודעה מראש על כך לאזרח – נחזה להיות שיקול דעת סביר ומידתי.
  2. ניתן לומר לכן כי על פניו לא מתקיים התנאי הדרוש של "אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה", אם אכן קיימת קבוצה כזו.
  3. מאחר ולא מתקיים תנאי ראשוני הדרוש בס' 8 (א), ממילא מתייתר הצורך לדון בשאר התנאים המצטברים הדרושים בס' 8 (א).

1. ס' 4 (א) לחוק - עילה אישית .
   1. הטענה בבקשה זו היא כנגד החלטה ומדיניות גורפת לכאורה של העירייה בחיוב רטרואקטיבי של הארנונה בעקבות ביצוע סקר נכסים למדידת כלל הנכסים העסקיים בעיר. לטענת המבקש, העירייה מחילה את תוצאות הסקר באופן גורף בתחולה רטרואקטיבית מתחילת שנת המס. וזאת מבלי שערכה בחינה פרטנית לכל מקרה, וכל שכן לא הרימה היא את נטל ההוכחה להראות כי מדובר במקרים חריגים בהם ניתן להתיר את החיוב רטרואקטיבית.
   2. ס' 4 (א) (1) לחוק קובע כי מי שיכול להגיש את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוא מי שיש לו עילה המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני האדם באותה הקבוצה.
   3. אקדים ואציין כי גם המבקש הנוכחי (כמו המבקש שקדם לו ) איננו מתאים לשמש כמבקש בבקשה זו. כפי שיפורט בהמשך עניינו נבדק באופן פרטני יסודי ומקיף, והשומה נשלחה אליו לאחר תיקון הטעות.
   4. בתצהירו של מנהל המחלקה לחיובים באגף לחיובי ארנונה כללית בעירייה צוין כי במקרה של זיתוני בוצעו שני תיקוני שומה: אחד ביום 17.08.15 בתחולה מיום 01.01.15, בעקבות סקר מדידות שמצא שהשטח לחיוב הוא 96.59 מ"ר. השני, מיום 20.09.16 בתחולה מיום 01.01.15, בעקבות החלטה פרטנית שנבעה מפניית בעל נכס אחר באותה הכתובת. לטענת העירייה בבירור הפנייה נמצא כי בסקר המדידות שנערך נפלה טעות בקביעת פרטי שומת כלל הנכסים המצויים ברח' מרדכי מקלף 7, שנבעה מייחוס שטחים משותפים לחלק מהנכסים שבכתובת, בעוד שלמעשה יש ליחסם לנכסים אחרים וביניהם נכסו של זיתוני. הוצהר כי ההחלטה על תיקון השומה התקבלה לאחר בחינה יסודית ומקיפה של פרטי התקלה שאירעה בשומת הנכסים בקומה, ולאחר שהתגלו נסיבות חריגות של השמטה מחיוב נכס מסוים וחיוב ביתר של נכס אחר. עוד הוצהר כי פקידי השומה במשיבה סברו שחלה עליהם החובה לתקן את השומות השגויות ממועד התיקון הראשון שנעשה.
   5. המבקש שאותר על ידי בא כוחו לכאורה כמי שעונה לשאלות משותפות של עובדה ומשפט שהקבוצה מבקשת לעורר, איננו מתאים. עניינו נבדק באופן פרטני, ספציפי וניתנה החלטה הנוגעת לעניינו בלבד. המבקש, שעניינו נבדק פרטנית על ידי העיריה, איננו אדם שעניינו מעורר שאלות מהותיות של עובדה או משפט, המשותפים לקבוצה הנטענת על ידי ב"כ המבקש.

השאלה בשלב זה איננה אם הייתה הצדקה לחיוב רטרואקטיבי של המבקש הספציפי, אם לאו, אלא השאלה היא אם נעשתה בחינה על ידי העיריה של המקרה הפרטי, והנסיבות נבדקו קודם משלוח הדרישה.

למעשה, המבקש לא הצליח להוכיח קיומה של קבוצה שהוא טוען לה.

עובדה היא כי ב"כ המבקש עשה ניסיון מאומץ למצוא מבקש שיתאים לקבוצת הניזוקים שהוא טוען לה, אך לא נמצא מבקש כזה. לא במועד הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, וגם לא לאחר שניתנה שהות להחלפת המבקש המייצג.

• 1. העובדה שעניינו של המבקש איננו מתאים לקבוצה, איננה מלמדת על כך שלמבקש לא היתה עילה אישית , ואולי אף עילה אישית טובה כנגד המשיבה. המבקש פנה למנהל הארנונה בדרך של השגה, שנדחתה, ולא הגיש עליה ערר. לפיכך הפכה שומתו לסופית וחלוטה. העובדה שהמבקש בחר שלא להגיש ערר, איננה פותחת בפניו את הדרך להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית, לאחר שעניינו נבחן כמקרה פרטי, לגופו של ענין.
  2. אומנם, ס' 8 (ג) (2) מאפשר לבית המשפט להורות על החלפת תובע מייצג, אך מאחר ולא מתקיימים התנאים המקדמיים הדרושים בס' 8, ממילא אין גם צורך בהחלפת המבקש המייצג.

1. לסיכום

7.1 לא מצאתי כי מתקיימים התנאים המקדמיים הדרושים לאישורה של תובענה ייצוגית. לא מתקיים תנאי הבסיס לקיומה של אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה. בנוסף,עד כה הובאו שני מבקשים, ששניהם נידונו פרטנית ולכן אינם מייצגים את הקבוצה שב"כ המבקש טוען לה, אם אכן קיימת.

7.2 לפיכך ,הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית.

7.3 אין חיוב בהוצאות .

7.4 המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים ולמנהל בתי המשפט לצורך עדכון פנקס התובענות

הייצוגיות.

ניתן היום, ו' תמוז תשע"ט, 09 יולי 2019, בהעדר הצדדים.