לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם.

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע פניית פרסה תוך סיכון עוברי דרך, נהיגה בחוסר זהירות והתנהגות הגורמת נזק. ההזמנה לדיון שנשלחה לנאשם חזרה בציון "לא נדרש" ובעקבות זאת נשפט הנאשם בהיעדרו.

2. בבקשה טוען הנאשם כי לא קיבל הזמנה לדיון. בגוף הבקשה מועלית טענה כי ספק אם מאישור המסירה והאמור בו ניתן להסיק או לקבוע כי הנאשם התבקש לדרוש את דבר הדואר אך נמנע מלעשות כן.

3. התביעה מתנגדת לבקשה תוך שצוין כי אישור מסירה החוזר כ"לא נדרש" מהווה אישור מסירה כדין. עוד נאמר כי הנאשם לא ציין כי נגרם לו נזק מהותי עקב כך שנשפט בהיעדר.

דיון והכרעה

4. בגדר הליך לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, על הנאשם להצביע על כך ששפיטתו בהיעדר גרמה לעיוות דינו או על קיומו של טעם סביר לאי התייצבותו. במקרה זה הנאשם אכן לא העלה טענה ממשית בדבר גרימת עיוות דין אולם טען – וטענה זו אני מקבל – כי על מנת להסתמך על אישור מסירה החוזר בציון "לא נדרש" נדרש כי ניתן יהיה לקבוע על פי תוכנו של אישור המסירה מה נעשה על מנת להמציא לנאשם את ההזמנה לדיון כך שנכון היה להסיק מהתנהגות הנאשם כי הוא נמנע מלדרוש את דבר הדואר. ההזמנה לדיון חזרה אמנם בציון "לא נדרש" אולם לא ברור ממנה איזה ניסיון, אם בכלל, נעשה להמציא את ההזמנה לנאשם באופן המלמד כי הנאשם סירב לדרוש את דבר הדואר. די בכך על מנת להוות טעם סביר לאי התייצבות הנאשם לדיון ולביטול פסק הדין. אני קובע את התיק להקראה ליום 4.4.17 שעה 08.30.

5. המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"ז, 03 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.