1. ביום 8.5.2016 אירעה תאונת דרכים בין רכב מסוג סקודה, בבעלות התובעת, בו נהג רועי כהן (להלן: נהג הסקודה), לבין מיניבוס, בו נהג הנתבע (להלן: נהג המיניבוס). התובעת הגישה תביעה בסדר דין מהיר בסך 1,284 ₪ נגד נהג המיניבוס בגין נזקיה שנגרמו בתאונה. בכתב ההגנה נהג המיניבוס כפר באחריותו לתאונה וטען שלא נגרם נזק לסקודה.

גרסת נהג הסקודה

2. בדו"ח תאונה שצורף לכתב התביעה נכתב:

"עצרתי בתמרור עצור – הורדתי את הרגל מהבלם כדי לפנות ימינה והרגשתי פגיעה מאחור...".

3. בעדותו בבית המשפט אמר נהג הסקודה כי הוא עצר בקו עצירה בתמרור עצור בצומת T. כאשר הוא התחיל להתקדם, הוא בלם בשל רכב שעבר או בשל סיבה אחרת ובתוך כך פגע המיניבוס בסקודה מאחור וגרם לנזק.

4. בתשובה לשאלות בית המשפט שלל נהג הסקודה את טענותיו של נהג המיניבוס לפיהן מדובר בנזק שנגרם לסקודה לפני התאונה מושא התביעה.

גרסת נהג המיניבוס

5. בכתב ההגנה נטען כי נהג המיניבוס נסע מאחורי הסקודה וכאשר המיניבוס נכנס לצומת, עצר לפתע הסקודה באמצע הכביש ללא סיבה. בתגובה נהג המיניבוס בלם ופגע פגיעה קלה בסקודה, כך שלא נגרמו נזקים לשני כלי הרכב. נטען כי לסקודה היו נזקים קודמים שלא קשורים לתאונה הנוכחית.

6. בעדותו בבית המשפט אמר נהג המיניבוס כי הוא נסע מאחורי הסקודה ובהגיעו לצומת T הוא התכוון לפנות ימינה. תוך כדי השתלבות בכביש בסיבוב, הוא ראה לפתע את הסקודה ובלם, כך שהטמבון של המיניבוס פגע בטמבון האחורי של הסקודה מצד ימין ודחף את הסקודה. נהג המיניבוס טען שאסור היה לנהג הסקודה לעצור בצומת ואישר כי בתמונה ת/2, אשר נשלחה אליו על-ידי התובעת, רואים את הסקודה וכי הנזקים בתמונה אינם קשורים לתאונה הנוכחית.

7. בתשובה לשאלות בית המשפט אמר נהג המיניבוס כי הוא אשם בכך שפגע בסקודה והסביר מדוע לגישתו הוא לא גרם לנזק.

הכרעה בשאלת האחריות

8. תקנה 49(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת:

"לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה".

אין מחלוקת כי המיניבוס נסע מאחורי הסקודה ופגע בו בחלק האחורי. לפיכך הייתה מוטלת על נהג המיניבוס חובת זהירות לשמור מרחק ולהאט כדי למנוע את התאונה. במהלך הדיון הודה למעשה נהג המיניבוס כי האחריות על הפגיעה בסקודה רובצת על כתפיו וכי המחלוקת בין הצדדים נותרה בשאלת הנזק.

הנזק

9. בכתב התביעה פירטה התובעת את נזקיה: 884 ₪ עבור תיקון נזק ישיר ו-200 ₪ בגין אי השכרת הסקודה. להוכחת הנזק צירפה התובעת חשבונית מס מיום 26.5.2016, לפיה שולם סכום של 884 ₪ עבור "פחחות+ צבע+ שיפוץ גן אחורי". אין לקבל את טענת נהג המיניבוס בסיכומיו (נ/1) לפיהם בהיעדר חוות דעת שמאי אין באפשרות התובעת להוכיח את נזקיה. נהג הסקודה העיד כי הנזק מושא התביעה נגרם בעקבות התאונה הנוכחית ונהג המיניבוס הודה כי היה מגע בין כלי הרכב וכי בעקבות הפגיעה הסקודה "נדחפה", דבר המעיד על עוצמת הפגיעה. כמו-כן חשבונית המס שצירפה התובעת הינה ממועד סמוך לאחר מועד התאונה. לפיכך עלה בידי התובעת להוכיח את רכיב הנזק הישיר. עם זאת, רכיב הנזק של אי השכרת רכב לא הוכח.

10. לאור האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

(א) 884 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 5.9.2016, ועד לתשלום המלא בפועל;

(ב) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל;

(ג) שכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ט אדר תשע"ח, 06 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.