בקשה למתן סעדים זמניים ולמתן צווים ארעיים שהוגשה על ידי עיריית ירושלים (להלן: "העירייה") כנגד חברת "גרין נט מחזור וטיפול בפסולת" (להלן: "המשיבה").

הרקע לבקשה

1. בבקשה עתרה העירייה להורות על מינוי מנהל מיוחד או כונס נכסים זמני לניהול והפעלת המתקן של המשיבה לקליטה וטיפול בפסולת באזור עטרות בירושלים (להלן: "המתקן"). לחילופין נתבקש להורות למשיבה להימנע מהפרת ההסכם שנכרת בין הצדדים ביום 24.3.13 (להלן: "ההסכם") ובפרט להימנע מלסרב ו/או לגרום לעיכוב או מניעה מכל פעולה אחרת שנועדה לסכל ו/או למנוע את קליטת האשפה המפונה למתקן.

תמצית טענות הצדדים

2. מדובר בפרויקט ייחודי ראשון מסוגו בישראל אשר בגדרו הוקם על ידי המשיבה במקרקעין שבבעלותה באזור עטרות בירושלים מתקן למיון והפרדת פסולת בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים. סיבת הפניה לבית המשפט הייתה משום שהמשיבה הודיעה לעירייה שאם לא תסכים להעלות את גובה התמורה המגיעה לה על פי ההסכם, בכוונתה לסגור לחלוטין את המתקן בפני כל משאיות האשפה של העירייה החל מיום 6.9.16. טענה זו של העירייה לא הייתה שנויה במחלוקת.

3. אלא שטענת המשיבה הינה, בקליפת האגוז, שהחל ממועד ההתקשרות ועד למועד הקמת המתקן, התרחשו תמורות בשוק הטיפול בפסולת שלא היו ניתנות לצפייה מראש בעת חתימת ההסכם ואשר הביאו לעלייה דרסטית בעלויות הטיפול והטמנה פסולת במדינה כולה. חלק מהתמורות האלה אף נבחנו על ידי המשרד להגנת הסביבה שמצא כי אכן הייתה עליית מחירים לא סבירה בתחום זה. השינויים הדרמטיים שהתרחשו לצד פערי מידע שנבעו מחדשנותו של הפרויקט והפרות ההסכם מצד העירייה, הביאו לכך שהמתקן נחל הפסד חודשי של כמיליון שקלים. במצב זה פנתה המשיבה אל העירייה פעמים רבות וביקשה להגיע לפתרון משותף ומוסכם שיאפשר לה להמשיך לנהל את המתקן, אך העירייה השיבה את פני המשיבה ריקם. משנתחוור למשיבה שאין בכוונת העירייה לפעול לפתרון המצב הקשה אליו נקלעה, שלא באשמתה, ועל מנת להקטין במקצת את הנזקים הכבדים הנגרמים לה, פעלה המשיבה להתייעלות תפעולית במתקן על מנת לצמצם את נזקיה מהפעלתו, ללא ההתאמות המתחייבות בהסכם, וזאת כאמור בשל התנהגות הפסולה של העירייה. ברם, גם התייעלות זו לא נשאה את הפרי המיוחל והמשיבה הודיעה כי אינה יכולה עוד להפעיל את המתקן בגרעון משמעותי.

4. המשיבה טענה עוד שהעירייה הפרה את ההסכם בכך שהעבירה באופן חד צדדי ובניגוד גמור אליו, חלק ניכר מן הפסולת הנאספת על ידה למתקן מעַבר ללא היתרים ורישיונות תוך הסבת נזקים כבדים למשיבה. בנוסף, לטענת המשיבה העירייה חייבת לה כ-15 מיליון שקלים ולא העבירה לה תשלום שוטף של כ-8 מיליון שקלים והפרות אלו מזכות אותה בביטול את ההסכם.

דיון והכרעה

5. סעיף 23.1 להסכם קובע כי בכל מקרה שקיימת מחלוקת או אי הסכמה בין הצדדים, מכל מין וסוג שהם, לרבות מחלוקת ו/או אי הסכמה אשר נדונה במותב שיפוטי כלשהו, כל עוד העירייה משלמת את התמורה בהתאם להוראות ההסכם, תישא המשיבה באחריות לביצוע המשך השירותים על פי ההסכם ללא כל עיכובים ו/או השהיות בהתאם ללוח הזמנים ושאר הוראות ההסכם. כך נקבע בסעיף 23.2 להסכם, כי כל עוד תעביר העירייה למתקן המשיבה את כל הפסולת העירונית ותשלם את התמורה למשיבה, המשיבה לא תהיה רשאית בשום מקרה לבטל את ההסכם מכל סיבה שהיא וכי הסעד היחיד אשר יעמוד לה על פי ההסכם יהיה סעד ממוני בלבד.

6. הסעיף האמור הוכפף לסעיפים 9.2.3 ו-9.2.4 להסכם. בסעיפים אלו נקבעו מועדי התשלום, שאם העירייה אינה עומדת בהם עומדת למשיבה הזכות לחדול ממתן השירותים לעירייה ואף נקבע כי במידה וקיים חוב למעלה משישה מיליון שקלים של העירייה כלפי המשיבה בגין חשבונות שהוגשו על פי הוראות ההסכם, אשר לא שולם לפחות 30 יום לאחר מועד התשלום על פי ההסכם, רשאית המשיבה להפסיק את מתן השירותים וזאת לאחר מתן התראה בכתב של 7 ימים לעירייה.

7. מכאן מתבקשת המסקנה כי אם יוכח כטענת המשיבה שהעירייה חייבת למשיבה 15 מיליון שקלים, ואם יוכח שהעירייה אינה מעבירה את כל הפסולת למתקן, עומדת לפני המשיבה האפשרות לבטל את ההסכם ולחדול מלהעניק את השירותים לעירייה. יחד עם זאת יובהר כבר עתה, כי אין בשלב זה מקום לשעות לטענת המשיבה - הטענה העיקרית שהעלתה - שזכותה לדרוש את "התאמת" המחיר החוזי של ההסכם מכוח עיקרון תום הלב או נוכח שינוי הנסיבות המערערות את יסודות החוזה ואת ההיגיון המסחרי שבבסיסו. שכן, כאמור, אף אם יש אמת בטענה זו, הרי שהטענה אינה מעניקה למשיבה את הזכות לבטל את ההסכם ולהפסיק את מתן השירותים לעירייה על פיו, כי אם לדרוש מתן פיצוי כספי על ההפרה כפי שנקבע בסעיף 23 להסכם כאמור. הפתח היחידי דרכו יכולה המשיבה לחדור בעדו כדי להעניק לה את האפשרות לחדול מלתת את השירותים על פי ההסכם, הוא כאמור אך ורק אם תוכיח שהעירייה לא שילמה לה חוב העולה על שישה מיליון שקלים, או אם לא העבירה את כל הפסולת הנאספת על ידה למתקן, כאמור.

8. עיון במכתבים הרבים שהוחלפו בין הצדדים מלמד באופן די ברור שבראש מאווייה של המשיבה עמד אך ורק השינוי בשיעור התמורה. כך במכתב מיום 27.7.15, במכתב מיום 3.8.15, וכן במכתב המפורט של בא-כוח המשיבה מיום 18.8.15 (נספח 10 לתגובה) דובר על שינוי מנגנון ההצמדה, והארכת תקופת ההסכם ל-10 שנים במקום 5 שנים ומתן עזרה בקבלת מענק על הגדלת ההשקעה ולא נאמר דבר על הפרות העירייה. כך במכתב ב"כ המשיבה מיום 28.10.15 (נספח 14 לתגובה) דובר אך על מנגנון ההצמדה. אדרבה, לפי הדוא"ל ששלח ב"כ המשיבה למנכ"ל העירייה ביום 22.12.15 (נספח 19 לתגובה) מבקש ב"כ המשיבה מהמנכ"ל שיקדים תשלום של 7 מיליון שקלים, ולא נאמר באותו מכתב כאילו העירייה הפרה את ההסכם בכך שלא העבירה כל תשלום אליה. כמו כן, כאשר עובדי התברואה בעירייה שבתו ונגרם נזק למשיבה, המשיבה ידעה לעמוד על שלה וביקשה פיצוי על נזקיה בגין השביתה (חשבון מיום 31.12.15 על סך 321,767 ₪, נספח 20 לתגובה) וזאת לעומת טענותיה של המשיבה דהיום כלפי הפרות העירייה לגביהן היא ממלא את פיה מים. גם מ"מכתב ההבנות" עליו מסתמכת המשיבה – מכתב מיום 10.1.16 (נספח 21 לתגובה) מטעם מנכ"ל העירייה - עולה כי המשיבה לא טענה כלפי העירייה שזו הפרה את ההסכם. גם נלמד בדיון שהתקיים בבית המשפט כי ככל הנראה העירייה מילאה את חלקה באותו מכתב הבנות.

9. כך מתוך עיון במרבית המכתבים האחרים מטעם המשיבה מתקבל הרושם הברור שלא נשמעה טענה כלפי העירייה בדבר הפרת ההסכם על ידה, לא מבחינת קיומו של חוב כספי כלפי המשיבה ולא מבחינת העברת כל הפסולת הנאספת בירושלים למתקן. כל מכתבי המשיבה התייחסו בדרישותיה לשינוי התמורה החוזית. ביטוי מובהק לכך נמצא במכתב ב"כ המשיבה מיום 17.4.16 (נספח 32 לתגובה) בו משיב ב"כ המשיבה על טענת העירייה כי המשיבה היא זו אשר הפרה את ההסכם. למשמע טענה מעין זו, הציפייה הייתה כי ב"כ המשיבה ישיב כי העירייה היא זו אשר הפרה את ההסכם עם המשיבה. ברם, לא כך נטען על ידו, אלא שהעירייה בסירובה להעלות את התמורה החוזית נוהגת בחוסר תום לב.

10. אכן, במכתב המשיבה מיום 9.7.15 (נספח 7 לתגובה) היא ציינה בפני העירייה כי זו אינה מעבירה את מלוא הפסולת שנאסף על ידה וזאת בניגוד לסעיף 7.1 להסכם. אף הוסבר באותו מכתב המשמעות הכלכלית של אי העברת מלוא כמויות הפסולת, היינו הקטנה כמות החומרים ברי המחזור ותוצרי המחזור כך שנמנע מהמשיבה למכור חומר זה וליהנות מההכנסות בשל כך. כך במכתב המשיבה מיום 26.7.15 (נספח 8 לתגובה) היא התריעה לפני העירייה שלא כל "התשטיפים" המהווים חלק מהפסולת העירונית עד כדי 2% מובאים למתקן, דבר שגם כן מוריד את מתח הרווחים של המשיבה. אלא שלטענות אלו באה תשובה העירייה מיום 1.9.15 (נספח 9 לתגובה) בה הובהר הבהר היטב שהעירייה אכן מעבירה את מלוא הפסולת למתקן וכי אותו חלק מהפסולת שאינו מעובר למתקן הוא של המגזר הפרטי ולא של העירייה ולא בשליטתה.

11. נכון, ככל שחלף הזמן, המשיבה החלה להעלות את טענותיה כלפי העירייה כולל לגבי הפרותיה. הינה כי כן, ביום 25.7.16 במסמך שכונה "נקודות לדיון ומו"מ" (נספח 36 לתגובה) מופיעה דרישת המשיבה לפיצוי על כמויות פסולת שאינן מעוברות על ידי העירייה למתקן. כך ביום 15.8.16 הועבר חשבון על תשלום הפרשי כמויות חומרי מחזור על סך למעלה מתשעה מיליון ₪ (נספח 38 לתגובה) ובאות יום נשלח דוא"ל מהמשיבה בו פורט כי חוב זה עוד נגרר משנת 2015. כך במכתב ב"כ המשיבה מיום 25.8.16 (נספח 43 לתגובה) בתשובה מפורטת למכתב ב"כ העירייה מיום 23.8.16 (נספח 42 לתגובה) ובו העלה את מלוא טענותיה של המשיבה, הוא ציין גם את הטענה שהעירייה לא מעבירה את מלוא הפסולת העירונית, כמו גם הטענה שבגין כך העירייה חייבת למשיבה 8 מיליון ₪. כך גם מופיע במכתב נוסף של ב"כ המשיבה מיום 30.8.16 (נספח 44 לתגובה), וכך מופיע ביתרת ההתכתבות שצורפה לתגובה החל מאותו מועד. אלא שטענות אלו נטענו בשוליים כטענות נגד בלבד למלוא חופן טענות העירייה כלפי המשיבה.

מכאן שחסומה הדרך לפני המשיבה לבטל את ההסכם.

12. זאת ועוד. אף אם תאמר שהמסקנה האמורה אינה מדויקת, העובדה שהמשיבה טענה את אותן טענות הפרה המזכות אותה לבטל את ההסכם, אינה מובילה בהכרח למסקנה כי מותר לה לעשות כן. ראשית משום שלא ברור כלל בשלב זה אם העירייה אכן הפרה את ההסכם. ושנית, וזהו העיקר, מאזן הנוחות נוטה באופן ברור אל עבר העירייה, שכן השירות שמעניקה המשיבה לעירייה הינו שירות חיוני. היום, קשה עד בלתי אפשרי "להחזיר את הגלגל לאחור" כך שהעירייה תעביר את הפסולת המצטברת בתחומיה למטמנות כבעבר ללא מחזור הפסולת. מעבר לכך שפעולה מעין זו תדרוש היערכות עצומה, היא תפגע באופן קשה ביותר באיכות הסביבה.

התוצאה היא אפוא כי אני מקבל את הבקשה החילופית ומורה למשיבה להמשיך להעניק את השירות לעירייה על פי ההסכם. אם לא תעשה כן, העירייה תהיה זכאית לקבלת הסעד העיקרי שבקשה. לפיכך, כדי לאפשר למשיבה לשקול את עמדתה, היא תודיע לבית המשפט עד ליום 15.9.16 אם בכוונתה לקיים את ההסכם אם לאו.

הוצאות הבקשה בסך 15,000 ₪ תהיינה לפי התוצאות בהליך העיקרי.

כתב התביעה יוגש עד ליום 19.9.16.

ניתנה היום, ט' אלול תשע"ו, 12 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.