<#2#>

נוכחים:

העותר ובאת כוחו עו"ד איילה צבן

ב"כ המשיב 2 עו"ד קרן לוי

פרוטוקול

בית המשפט מודיע לב"כ הצדדים כי כב' השופטת עטר דנה את העותר למאסר נושא העתירה.

ב"כ הצדדים: אין התנגדות למותב. גם לעותר אין התנגדות למותב.

ב"כ העותר: חוזרת על העתירה.

ב"כ המשיב 2: מגישה כתב תשובה בצירוף מידעים.

ב"כ העותר: עיינתי בכתב התשובה. מסכימה להגשת המידעים אך אבקש לקבל פרפרזה לגבי המידעים.

בית המשפט אומר לי כי המידעים הם מהזמן האחרון יחסית, מלמדים על מעורבות שלילית בסמים והחזקת חפץ אסור ומעלים חשש לפגיעה באחר.

לשאלת בית המשפט, אין תוכנית שיקומית לעותר.

אני סבורה שהחלטת הוועדה יסודה בטעות בסיסית, כאשר התוצאה שלה היא שאסיר תושב השטחים מעולם לא יוכל להשתחרר בשחרור מוקדם. נקבע בהחלטה שהוא לא ראוי לשחרור מוקדם כיוון שהוא לא יוצא לחופשות, כאשר אנו יודעים שחופשות לא ניתנות לתושבי השטחים, לא זכאי לשחרור מוקדם בגלל העדר תמיכה שניתנת לתושבי השטחים וגם כי אין אפשרות למשטרה לפקח על התנהגותו.

אני סבורה שהעותר ראוי לשחרור מוקדם, מדובר במאסר ראשון, מעידה חד פעמית, התנהגותו של העותר במאסר יחסית טובה, כפי שמעידות חוות הדעת הסוציאליות. הוא עבר טיפול של קבוצת שליטה בכעסים ושיחות פרטניות עם עו"סית. אין באפשרותו של העותר לשחרר תוכנית שיקום אך הוא ייצא לעבודה מסודרת. משפחתו מתקשה להתפרנס. הוא התגרש לאחרונה. ילדיו נמצאים בחזקת אביו. המצב המשפחתי מורכב וקשה.

בכתב התשובה מצוין כנקודה לרעתו שהפיצוי שולם כיומיים לפני מועד הדיון בוועדה. אני חושבת שזו אמירה אומללה. המשפחה של העותר עבדה קשות כדי לאסוף את הכסף הזה. בסופו של דבר הפיצוי שולם וזו צריכה להיות נקודה לטובתו. האמירה הזו לא הייתה צריכה להיאמר ולא היה צריך לחזור עליה בכתב התשובה. בוודאי שאם לא היה משלם את הפיצוי, היו באים נגדו בטענות. מועד תשלום הפיצוי לא רלוונטי.

אני לא מסכימה עם הפרשנות שניתנה על ידי הוועדה. לא מדובר בחזרה מהודאה אלא בהסבר. בבית המשפט הודה העותר ללא הסדר טיעון. כאשר הוא נשאל מה המניע לעבירה, הוא סיפר את הסיפור שלו. אולי היה קושי בתרגום. לא מדובר בחזרה מהודאה אלא בהסבר. מדובר באדם שהודה, לקח אחריות על המעשים שלו, כפי שעולה מהדו"חות הסוציאליים. העובדה שהוא נתן הסבר אחר למעשים, זה לא חזרה מהודאה. מדובר באדם שמבין שעשה טעות, פיצה את המתלונן ומכה על חטא. זה לא משהו שצריך לקחת לרעתו.

עד כמה שאני יודעת, האחר שוחרר ממאסר. לדעתי הוא קיבל שליש

באשר למידע המודיעיני -העותר שוהה באגף שהאסירים בו משתמשים בסמים. בקשות חוזרות ונשנות מצידו לעבור לאגף נקי, נתקלו בסירוב. לאחרונה נמצאו חומרים אסורים בתאו של העותר, ניתנה ענישה קולקטיבית לכלל התא, העותר הכחיש את המעורבות שלו במה שנמצא וביקש שתיערך לו בדיקת שתן כדי להוכיח שלא הייתה לו כל מעורבות וביקש שוב ושוב להיפגש עם הנהלת בית הסוהר. העותר פנה אלי ואני פניתי בבקשה לבית הסוהר. הדברים לא עזרו ובכל זאת העותר נענש. מציגה את תשובת בית הסוהר. בקשתו לעבור אגף נדחתה שוב. מדובר בענישה קולקטיבית.

אני בטוחה שהעותר לא היה מסתכן במעורבות באירועים פליליים, גם מאחר והוא מכה על חטא, וגם כאשר הוא יודע שעתירה לשחרורו צריכה להתברר.

ב"כ המשיב: חוזרת על האמור בתגובה ועל התנהגות העותר ברובד הסמוי.

<#5#>

פסק דין

העותר מרצה 4 שנות מאסר ראשון בגין שוד ותקיפה לשם שוד של נהג מונית שביצע יחד עם שב"ח אחר, בהיותו שוהה בלתי חוקי, בהפרעה לשוטר כאשר הוא והאחר זוהו על ידי שוטרים כשהם צועדים ברחוב, ניסו להימלט ונתפסו.

העתירה מכוונת כלפי החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 9.8.16 שדחתה את בקשתו של העותר לשחרור על תנאי בתנאי תעסוקה כפי שהוצגו בפניה ובפנינו, וללא תוכנית שיקומית.

ב"כ העותר טוענת בכתב העתירה ובטיעוניה בפנינו כי אין לזקוף לחובת העותר את העובדה שלא קיבל תוכנית שיקומית של רש"א מאחר ומדובר בשב"ח, לא ניתן לזקוף לחובתו את העובדה שלא קיבל תוכנית שיקומית פרטית מסיבה כלכלית ולא ניתן לזקוף לחובתו את העובדה שלא יצא לחופשות בהיותו תושב שטחים.

ב"כ העותר טוענת כי ניתן לשחרר את העותר אף ללא תוכנית שיקומית וגם כאשר משטרת ישראל תתקשה לפקח על תנאי שחרורו שכן מדובר בתושב האזור, אין להפלות אותו לרעה לעומת תושבי ישראל אשר היו משתחררים בנסיבות דומות רק בשל היותם תושבי ישראל.

ב"כ המשיב מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר ועומדת על המסוכנות שנובעת מהעבירות נושא מאסרו, גם אם אין לו עבר פלילי, באשר להודאת המערער בעבירות נושא מאסרו, טוענת ב"כ המשיב כי לא מדובר בהודאה כנה אלא בהודאה הסותרת את נסיבות ביצוע המעשים והמניע לביצועם, כפי שבא בכתב האישום ובדברי העותר בפני בית המשפט שגזר את דינו.

באשר למכתב שכתבה יו"ר מועצת אום ספא, טוענת ב"כ המשיב כי המכתב נכתב על ידה בשמו של העותר ובשל כך יש לקבל אותו "בעירבון מוגבל".

ב"כ המשיב אינה מתעלמת מהשתתפותו של העותר בסדנת שליטה בכעסים אך לטענתה השתתפותו הייתה בשלב מאוחר יחסית של מאסרו ולא ניתן להתרשם מהיתרמותו בהליך המאסר.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה כי היא נתנה דעתה לכל הנתונים החיוביים שהוצגו בפניה על ידי גורמי הכלא וגורמי הטיפול, דהיינו, השתלבותו בעבודה, השתתפותו בקבוצת שליטה בכעסים ובקבוצות חינוכיות, כאשר הוא שיתף פעולה עם מנחי הקבוצות.

כך כתבו גם גורמי הטיפול כי הוא לא מגלה בעיות משמעת, מודה במיוחס לו ומביע חרטה אך באשר למניע לביצוע העבירות נושא מאסרו, אמר העותר כי מדובר בתוצאה של הסתבכותו עם מעסיקו עד כדי אלימות ביניהם שבגינה הגיש נגדו המעסיק תלונה.

הוועדה התייחסה בספק להודאתו של העותר שכן זו אינה תואמת את מה שנטען לפני בית המשפט שגזר את דינו ואכן יש סתירה בין המניע שנמסר לבית המשפט לבין המניע שנמסר על ידי העותר לוועדה שהחלטתה היא נושא העתירה.

הוועדה גם לא התעלמה מנתוניו השליליים של העותר שבצד התרשמות גורמי הטיפול וגורמי הכלא מהתנהגות גלויה תקינה, הוצגו בפני הוועדה ובפנינו מידעים חסויים, לרבות מהזמן האחרון יחסית, המלמדים על מעורבות שלילית של העותר בתחום הסמים ובהחזקת חפץ אסור וכן מידעים המעלים חשש לפגיעה באחר באם ישוחרר העותר על תנאי.

לאור כל האמור לעיל, ומבלי שאף אנו מתעלמים מנתוניו החיוביים של העותר, החלטת הוועדה שלא לשחרר את העותר ללא תוכנית טיפולית, גם אם לא יכול היה להשתלב בתוכנית רש"א בשל היותו תושב האזור, היא החלטה סבירה ומוצדקת ואנו ודחים את העתירה.

#3#>

ניתן והודע היום כ"ח חשון תשע"ז, 29/11/2016 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.