התובע הגיש תביעה כספית נגד הנתבעת, בה עתר לפצותו עקב תנור הסקה שהתפוצץ בביתו.

התובע תבע עלות תנור משומש לפי חשבונית שצורפה בסך של 8,190 ש"ח, הוצאות ע"ס של 100 ₪ והפסד יום עבודה בסך של 906 ₪.

טענות התובע:

1. התובע טען כי הינו מבוטח שנים רבות אצל הנתבעת, בפוליסה ייעודית שנקראת "אדירה בכסף". פוליסה זו מכסה נזקי פיצוץ מכל סיבה וללא החרגות , גם למבנה וגם לתכולה, כך על פי תנאי הפוליסה עצמה.

2. ביום 11/1/16 התפוצץ תנור ההסקה בביתו של התובע ומים נזלו מבעד לסדק שנפער בו. התובע פנה לנתבעת, אשר דחתה את תביעתו לפצותו בגין התנור, בטענה כי ההתבקעות שקרתה לתנור הייתה כתוצאה מבלאי.

טענות הנתבעת:

3. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי לא התקיים מקרה ביטוח על פי תנאי הפוליסה כפי שפורט במכתב הדחייה לתובע ובסעיף 5.1 לפוליסה.

4. על פי הפוליסה, כך טענה הנתבעת, אין כיסוי ביטוחי למתקני אינסטלציה עצמם . עוד טענה כי אין כל גיבוי לטענת התובע כי אכן התרחש פיצוץ בתנור ההסקה . תנור ההסקה הינו בן 35 שנה, נראו עליו סימני בלאי ועייפות החומר ולכן הנזק אינו מכוסה תחת הפוליסה.

דיון והכרעה:

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, לרבות בפוליסת הביטוח, מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

6. על פי פוליסת הביטוח, שכותרתה " אדירה כסף ", מקרה ביטוח הוא "אבדן או נזק שנגרמו לדירה בתקופת הביטוח כתוצאה מאחד או יותר מהסיכונים המפורטים להלן:

....

1.2 התפוצצות או התלקחות

.... "

בסעיף 2 לפוליסה פורטו הסיכונים שאינם מכוסים תחת הפוליסה, לסיכונים המפורטים בפוליסה אין כל רלוונטיות למחלוקת שלפני.

סעיף 5.1 התייחס לסיכוני מים וקבע כי : "אם נכלל במפורש במפרט כי נוספה לפרק זה הרחבה לעניין סיכוני מים ונוזלים אחרים, תכלול ההרחבה אבדן או נזק שהתגלו לראשונה במהלך תקופת הביטוח ושנגמרו לדירה, כתוצאה מהימלטות או מדליפה של מים או כל נוזל אחר מתוך התקני האינסטלציה וההסקה של הדירה או של נכס אחד בבית המשותף, לרבות התבקעות , סתימה או עלייה על גדותיהם של דודים וצנרת אך לא עלות המים, ולא התבלות, קורוזיה וחלודה שנגרמו לדודים, לצנרת ולמתקני האינסטלציה עצמם" (הדגשה במקור י.ה.א).

6. המקרה שלפני נכלל תחת הגדרת "מקרה ביטוח" על פי הגדרת הנתבעת בעצמה . השאלה אם החריג לסיכוני המים כולל או לא כולל את המקרה שלפני, פחות ברורה וזאת לאור הסתירה הנחזית בסעיף עצמו. מצד אחד קובע סעיף 5.1 כי הפוליסה כוללת גם נזק שנגרם כתוצאה מהתבקעות, כפי שקרה לתנור, אך מנגד, קובע הסעיף כי הכיסוי אינו כולל התבלות, כפי שטוענת הנתבעת.

7. התשובה לשאלה , האם מדובר בהתבקעות או בלאי או התבקעות שנובעת מבלאי, גם היא אינה ברורה זאת מעיון בנספחי כתב ההגנה, כאשר בנספח "הודעה מוקדמת" שהנפיק השמאי מטעם הנתבעת , מר עמי בן שימול (לאחר ששמאי ממשרדו, עידן מרקוביץ ביקר במקום ביום 28/2/16), נרשם כי סוג הנזק הינו "שבר/התבקעות" . בתיאור המקרה נרשם כי טכנאי מטעם התובע איתר שבר במקום , העשוי ברזל יצוק ובפרק "התרחשות הנזק" ציין השמאי כי מדובר ב"התבקעות פנימית של גוף תנור יציקה ברזל, של מערכת הסקה ביתית הפועלת על סולר".

8. לעומת זאת, חודש לאחר מכן, מוציא אותו שמאי מסמך שכותרתו "חוות דעת" , שם מציין הוא ומוסיף, בפרק "התרחשות הנזק" כי מדובר ב"התבקעות פנימית של גוף תנור יציקה ברזל, של מערכת הסקה ביתית הפועלת על סולר כתוצאה מבלאי והחלשות החומר" (הדגשה שלי י.ה.א).

מכיוון שהשמאי ביקר במקום ביום 28/2/16 והוציא את "ההודעה המוקדמת" מספר ימים לאחר מכן, לא ברור מה ארע כחודש לאחר מכן שהוביל את השמאי להוסיף ולקבוע כי מדובר מהתבקעות כתוצאה מבלאי והיחלשות החומר, כאשר השמאי בעצמו מודה כי ראה את התנור מפורק בעת שהגיע לבית המבוטח ולא לקח אותו לבדיקה, היות והתובע סרב (עמוד 2 שורות 13-14). מכתב, שנחזה להיות מכתב הסבר, נכתב חודשים לאחר מכן (בחודש אוגוסט 2016) ובו מציין השמאי כי נערכה בדיקה עם מי שהחליף את הדוד ומדובר ב"כשל כתוצאה מהתבקעות תנור הסקה עקב בלאי, עייפות החומר והיחלשותו. מדובר בתנור הסקה ישן שגילו למעלה מ35 שנה. קביעתינו מבוססת על צילום הדוד בחלקו הפנימי, בו נראה בוודאות כי מדובר בתנור ישן ובלוי מאד וכמובן עפ"י המידע שמסר לנו בעל המקצוע".

9. קשה להבין מדוע שמאי מקצועי שתחום מומחיותו הוא רכוש, נזקק להסברים מבעל המקצוע שהחליף את תנור ההסקה כדי להגיע למסקנה כי התנור ישן ומכאן התקלה. לא ברור מדוע השמאי בעצמו, שראה את התנור בעיניו, לא הגיע למסקנה זו בפעם הראשונה שהכין את ה"הודעה המוקדמת", אז קבע כי הנזק ארע מ"התבקעות" , ונזקק לחודש ימים עד לשנות את חוות דעתו ולקבוע כי ההתבקעות ארעה כתוצאה מבלאי והחלשות החומר ומדוע נזקק לעוד ארבע חודשים לאחר מכן להוסיף עוד פרטים שלא ניתנו קודם, כגון כי מצילומי הדוד בחלקו הפנימי ניתן לראות כי מדובר בתנור ישן ובלוי , מידע שהיה בידו כבר בביקור הראשון, בחודש פברואר 2016, אז ראה את התנור. עוד לא ברור מדוע ומתי שוחח השמאי עם מי שהחליף את הדוד ומדוע האחרון לא הגיע למתן עדות מטעם הנתבעת, על מנת לתמוך בחוות דעתו של השמאי.

10. לאור האמור לעיל, טופס "ההודעה המוקדמת" שניתן מיד לאחר האירוע, מקובל עלי יותר מכל המסמכים המאוחרים אשר עודכנו לצרכי הנתבעת , בהתאם לחריגים בפוליסה וכפי שקבע השמאי שם, הנזק נגרם כתוצאה מהתבקעות ולכן הפוליסה מכסה נזק זה.

11. מעבר לאמור לעיל, גם אם הייתי מקבלת את טענת הנתבעת כי מדובר בהתבקעות כתוצאה מבלאי, גם אז היה מקום לדחות את טענות הנתבעת ולקבל את התביעה.

12. כפי שניתן ללמוד מנספחי כתב ההגנה וגם מהמפרט אותו צרף התובע לכתב התביעה, קודם להרחבת הפוליסה, ביקר סוקר אצל התובע לצורך הערכת רכושו לרבות מערכת ההסקה, זאת ביום 3/3/15, שנה קודם לאירוע. כפי שניתן ללמוד מהמסמכים שצורפו, הסוקר העריך את מערכת ההסקה בסך של 50,000 ₪. לטענת הנתבעת, התנור הינו בן 35 שנה ולכן סביר כי יתבקע כתוצאה מבלאי. אם אכן קיימת סבירות כזו, הרי שגם כאשר היה התנור בן 34 (בעת שביקר הסוקר בדירת התובע) כבר אז הייתה צריכה הנתבעת להודיע לתובע בלשון ברורה וחד משמעית כי התנור ישן מדי ולא ניתן לבטחו, ואף לרשום סייג זה ברשימת הסייגים (כפי שסייגים אחרים מופיעים לאורך כל הנספח לפוליסה) ולא לחייב את התובע במסגרת הפרמיה השנתית עבור תנור ההסקה בעוד שבפועל ,ידעה הנתבעת כי התנור ישן ולכן נזק שייגרם לו, יתכן לא יכוסה.

13. לא מתקבל על הדעת כי לאחר שהנתבעת ראתה באמצעות נציגה את התנור הישן, העריכה את שוויו, חייבה את התובע בגינו ולא החריגה אותו מפורשות עקב גילו, תטען עתה כי אינה חבה בתשלום היות והתנור היה ישן. טענה זו הינה טענה שנטענת בחוסר תום לב וטוב היה לו לא הייתה נטענת. טענה זו הינה גם בניגוד לסעיף 3 לחוק חוזה ביטוח, הקובע כי -

"תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יציינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליה"

בהקשר זה נקבע כי החובה החלה על חברת הביטוח, לציין באופן מפורש את הסייגים לחבותה, נובעת, בראש ובראשונה, מחובת תום הלב במהלך משא ומתן לקראת כריתת חוזה, לפי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי). כך, בע"א 420/83 אשור נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מד(2) 627, 650 נקבע על ידי כבוד השופט ברק:

 "לשם כך יש לשקול, אם לא מן הראוי הוא להטיל על חברת הביטוח את החובה שתעמיד את המבוטח על כך, שאין בידו כיסוי "מלא". לכאורה, נראה כי דרישת תום הלב הקבועה בסעיף12 לחוק החוזים (חלק כללי) מחייבת זאת. הלכה פסוקה היא, כי חברת הביטוח, שאינה מקבלת במלואה את הצעת המבוטח, חייבת להעמידו על כך".

ראו גם את אשר נקבע ב- ע"א 188/84 "צור" חברה לביטוח בע"מ נ' חדד, פ"ד מ(1) 3 :

 "הדוקטרינה האומרת שפוליסות ביטוח הן חוזים מסוגUBERRIMAE FIDAE הדורשים מן המבוטח גילוי מלא, באה להגן על מבטחים מפני העלמת עובדות, שלא יכולות להיות ידועות להם ממקורותיהם. אך הוראותיו של חוק החוזים (חלק כללי) הן דו-צדדיות, והן דורשות תום לב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה (סעיף12 ), הימנעות מהטעיה, כפי שהיא מוגדרת בסעיף 15 , ותום לב בביצוע החוזה (סעיף39 ) משני הצדדים; וחברת הביטוח אינה יכולה לנהוג בדרך של ימין מקרבת, קרי כורתת חוזה וגובה פרמיה, ושמאל דוחה, קרי, כוללת בפוליסה תנאים המרוקנים אותה מראש מתוכנה וממטרתה הגלויה".

14. חובת הגילוי הורחבה במסגרת הפסיקה ונקבע כי בנוסף לחובת הגילוי, קיימת גם חובת הוידוא – דהיינו לא די בכך שחברת הביטוח פירטה את הסייג אלא שעליה לוודא כי המבוטח מודע ומבין את הסייג כאמור (ראה למשל בע"א 846/70 עטיה נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 780, 781 וכן ע"א 4819/92 - כרמי עוזי נ' ישר מנשה, פ"ד מט(2) 749, 763, שם קבע הנשיא מ' שמגר כי"סעיף ובו התניה על תוקף הפוליסה, מן הראוי שיאמר זאת מפורשות וברורות").

15. לאור האמור לעיל אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את עלות התנור המשומש שהותקן על ידו , שאף השמאי מטעמה העיר כי עלותו סבירה, בסך של 8,190 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 25/1/16. כמו כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את אגרת בית המשפט בסך של 92 ₪ וכן את הוצאותיו, הכוללות גם את שכר העד מטעמו, בסך של 1,200 ₪.

אני פוסקת את שכר העד מטעם התובע בשיעור של 350 ₪.

לא מצאתי מקום לפסוק לתובע הוצאות נוספות עבור הפסד יום עבודה , משלא הוכח לפני כי היה צורך להעדר ממקום העבודה עקב הנזק שנגרם.

התשלומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

ניתן היום, ז' אדר תשע"ז, 05 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.