1. צו לכינוס נכסי החייב ניתן ביום 6.10.2016 ודיון בבקשתו להכרזתו כפושט רגל קבוע ליום 20.3.2018.

2. המבקשת, המורשית לעסוק בניהול קרנות פנסיה וגמל, עותרת בפני בית המשפט של פש"ר להתיר לה לקזז את יתרת חובו של החייב בגין הלוואה שנטל כנגד כספי החייב המחוזקים אצל המבקשת.

3. על-פי המבקשת ביום 20.9.2012 חתם החייב על בקשה להלוואה בסך 24,500 ₪ (על-פי נספח 1 לבקשת המבקשת). החייב לא עמד בהוראות ההלוואה ועל כן נפתח כנגד החייב עוד בשנת 2014 תיק הוצאה לפועל וחובו במסגרת תיק זה עומד כיום על סך 29,569 ₪. המבקשת טוענת כי היא מחזיקה בפוליסה מס' 630146895 בבעלות מעסיקתו של החייב המורכבת מרכיב פיצויים בסך 25,786 ₪ ומרכיב תגמולים בסך 43,319 ₪. פדיון כספי הפיצויים כרוך בעזיבת החייב עבדותו ואילו פדיון מרכיב התגמולים כרוך בתשלום מס. על-פי הנטען בהתאם למסמכי ההלוואה הקנה החייב למבקשת לקזז את יתרת ההלוואה מן הכספים הצבורים בידיה, כאמור בסעיף 16 להסכם ההלוואה. לטענת המבקשת עומדת לה זכות הקיזוז בהתאם לסעיף 74 לפקודה.

4. עוד טענה המבקשת לזכות עכבון על הכספים המופקדים בידיה עד כדי סכום החוב שהחייב חב אליה ובהתאם לכך מוענק לה מעמד של נושה מובטח בהתאם לסעיפים 1 ו-20 לפקודה, זאת לאור זכות העיכבון על הכספים המופקדים בידיה.

5. החייב, שטרם הגיש כל בקשה לפדיון הכספים הצבורים לזכותו (ועל כך אין מחלוקת) הגיש תגובה בגדרה טען, כי עד להגשת בקשת המבקשת ולמרות שזו פעלה כנגדו על-ידי הגשת תובענה משפטית ופתיחת תיק הוצאה לפועל, היא טרם פעלה לקיזוז. עוד טען החייב כי פדיון הפוליסה מותנה בעזיבת החייב את העבודה וכי מרכיב התגמולים הוא רכיב שפדיונו מותנה בהגעת החייב לגיל הפנסיה. על כן ביקש החייב לדחות בקשת המבקשת.

6. המנהל המיוחד הגיש תגובה בגדרה ביקש לדחות הבקשה. נטען כי התנאים האמורים בסעיף 74 לפקודת פשיטת רגל אשר מתיר קיזוז חובות הדדיים בין נושה לבין חייב אינם מתקיימים, זאת מאחר ואין חוב הדדי או אשראי הדדי משום שלא קיים חוב של הנושה כלפי החייב. המנהל המיוחד טוען כי דרושה הסכמת המעביד לשחרור הסכומים בגין הפיצויים והסכמת החייב לשחרור התגמולים. נטען עוד, כי לא קיימת זכות עיכבון מאחר והתנאים האמורים בסעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1971 אינם מתמלאים.

7. המבקשת השיבה לתגובות וטענה, כי על החייב לפנות למעסיקה בבקשה לשחרר את הכספים הצבורים על שמו והוא רשאי לפדות חלקית את כספי התגמולים. המבקשת הפנתה לפסקי דין של בתי המשפט המחוזיים אשר קיבלו את טענות המבקשת לקיזוז ולעיכבון.

הכרעה:

הפן הנורמטיבי המסדיר ניהול הכספים, פדיונם, משכונם ומימושם

8. נראה כי, אין מחלוקת כי הפוליסה אליה התייחסו הצדדים בטיעוניהם היא פוליסה שנכללת בהגדרת "קופת גמל" (או קופת ביטוח) בהתאם לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) התשס"ה- 2005 (להלן: "חוק קופות גמל"). אציין עוד, כבר עתה, כי מרכיב התגמולים הוא מרכיב מוגן בהתאם לסעיף 85 (1א) לפקודה הנ"ל ואילו לגבי מרכיב הפיצויים (ומבלי להיכנס לשאלה אם מדובר בכספי קצבה וזאת מאחר ונקודה זו לא הובהרה דיה בטיעוני הצדדים- שכן לא ברור מהם תנאי הקופה) הרי כספים אלה הם כספים ייעודיים בבעלות המעביד ושחרורם תלוי בהסכמתו (ועל כך לא חלקה המבקשת- ראו האמור בתשובתה) ועל כן, לא ניתן בשלב זה, ללא הסכמת המעביד וכל עוד החייב עובד בשירות המעביד לשחררם. על כן החלטתי זו תתייחס לכספי הקצבה (התגמולים) מאחר וכספי הפיצויים בלתי ניתנים למימוש או לקיזוז (כאמור בתשובת המבקשת).

9. עניין לנו, אפוא, במעמדם של כספים המיועדים לקצבה ולפיצויים אשר מופקדים בידי קופת גמל ובמעמדה של הקופה כנושה- לאחר שנתנה הלוואה כאשר החייב חותם על הוראה בלתי חוזרת שמקנה למלווה זכות קיזוז, לפיה הקופה רשאית לקזז את החוב בגין ההלוואה שנתנה מן הכספים הצבורים לטובת החייב אצלה.

10. נביא להלן הוראות החוק הרלוונטיות שלחלקן הפנו הצדדים במסגרת טענותיהם. נתחיל הילוכנו מהוראות סעיף 85(1א) לפקודה אשר קובע הוראה באשר להגנה על כספים מן הסוג הנדון. סעיף 85 לפקודה קובע הנכסים שיכללו נכסי פושט רגל אשר יוקנו לנאמן. בסעיף 85 (1א) נקבע:

"הנאמן לא יפדה כספים המגיעים לחייב מכח חברותו בקופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים(קופות גמל) התשס"ה- 2005 אלא לאחר שקיבל את אישורו של בית המשפט לכך. בית המשפט רשאי להורות על פדיון הכספים האמורים, כולם או מקצתם, ובלבד שאם כספי קופת הגמל הם למטרת קצבה, וטרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה, לא יורה בית המשפט על העברתם לנאמן.

11. הסעיף הנ"ל התווסף לפקודה במסגרת חוק לתיקון פשיטת רגל (תיקון מס' 3) התשנ"ו – 1996 (ס"ח תשנ"ו מס' 1560 מיום 8.2.1996 בעמוד 60), ותוקן בשנית במסגרת תיקון מס' 5 המהווה תיקון לסעיף 75 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) התשס"ה – 2005. מטרתו של הסעיף לתת הגנה על כספי קצבה שעתידים לשמש כפנסיה ולמנוע הקנייתם לנאמן ע"י פדיונם בטרם הגיע החייב לגיל הפרישה. הדבר נועד להבטיח לחייב פנסיה עם הגיעו לגיל הפנסיה. התיקון הנ"ל מתיישב עם רוחו של תיקון מס' 3 אשר בא להדגיש אחת ממטרות הליך פשיטת הרגל, הלא היא מתן אפשרות לחייב לפתוח דף חדש בחייו (ראו דברי ההסבר להצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת רגל (תיקון מס' 3 ) (ה"ח תשנ"ד מס' 2282 עמוד 498). בית המשפט העליון כבר נדרש לסעיף זה וקבע כי מדובר בהוראה "בעלת מטרה סוציאלית מובהקת" וכי לגבי כספי קצבה "קבע המחוקק מנגנון הגנה מוגבר עוד יותר ולפיו לא יורה בית המשפט על העברת כספים אלה כל עוד לא הגיע מועד זכאותו של החייב לקבלת הקצבה" (ע"א 7114/09 יורם בן עמי נ' איתן רבין (9.5.2012)).

12. הסעיף הנ"ל אינו הסעיף היחידי המסדיר מעמדם של כספים אלה במשולש היחסים חייב- נאמן- נושה. כך לדוגמא, נקבע כי החייב עצמו יוכל לפדות כספים אלה ולשלם מס בגין "פדיון מוקדם" (ראו תקנה 34 לתקנות מס הכנסה התשכ"ד- 1964 (להלן: "תקנות מס הכנסה")). יצויין כי תקנה זו עברה שינויים, אולם המצב כיום הוא שניתן למשוך כספים אלה ככל שהחייב יחליט לעשות כן.

13. דבר חקיקה נוסף שעל-פיו מנוהלים כספים אלה הוא חוק קופות גמל שסעיף 25 שבו קובע:

"(א) זכויות עמית בקופת גמל אינן ניתנות להעברה לאחר או לשעבוד, למעט העברה או שעבוד כמפורט להלן:

(1) שעבוד של זכויות עמית בקופת גמל לתגמולים או בקרן השתלמות, הנעשה לאחר המועד שבו זכאי העמית למשוך את הכספים מהקופה לפי הוראות סעיף 23;

(2) העברת כספים לנושה במסגרת מימוש שעבוד שנעשה לטובתו לפי הוראות פסקה (1), ויראו מימוש שעבוד כאמור כמשיכת כספים בידי העמית לפי הוראות סעיף 23;

(3) העברה או שעבוד אחרים הנעשים בהתאם להוראות שקבע השר, באישור ועדת הכספים, בכפוף להוראות כל דין".

14. על-פי סמכותו בהתאם לחוק קופות גמל, באישור ועדת הכספים, התקין השר תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים), תשע"ב- 2012 (להלן : "תקנות הפיקוח") חשובה לענייננו תקנה 16 הקובעת בתקנה משנה (א) כי "משקיע מוסדי רשאי לתת הלוואה למבוטח או עמית, למעט עמית מעביד, לפי הוראות הממונה בענין זה" ואילו תקנת משנה (ב) קובעת:

" לעניין תקנה זו בכל פעם שהמבוטח, או חליפו דורש את תשלום ערך הפדיון שנקבע בפוליסת הביטוח או שעמית או חליפו מבקשת למשוך את הכספים העומדים לזכותו בקופת הגמל, במלואם או בחלקם, באופן שהיתרה לאחר המשיכה תהיה נמוכה מההלוואות, יראו כיתרה העומדת לזכות המבוטח או העמית את היתרה בניכוי ההלוואות, והסכום שנוכה כאמור ישמש לפירעון ההלוואות ואולם לעניין חישוב יתרת המס יראו את היתרה העומדת לזכותו של העמית כיתרה בתוספת ההלוואות וכן בתוספת כל סכום אחר שהוא חייב לקופות הגמל בשל ההלוואות; לענין זה "הלוואות"- יתרת חובו של המבוטח או העמית למשקיע המוסדי בשל ההלואות שניתנו".

15. לסיכום האמור לעיל, עולה מן ההוראות שסקרנו כי בית המשפט אינו רשאי להורות על מימוש כספי קצבה הצבורים בקופת גמל ואולם החייב עצמו רשאי למשוך כספים אלה (בכפוף לתשלום מס) וככל שיחליט לעשות כן, רשאית המלווה- בטרם תעביר לחייב כספי התמורה לנכות את החוב כלפיה והחייב יהיה זכאי לקבל את היתרה. השאלה היא, האם המבקשת רשאית לנכות כספים לפרעון ההלוואה בטרם הוגשה בקשה על-ידי החייב לפדות הכספים ובטרם הפכו כספים אלה "לנזילים".

16. לאחר שסקרנו את הוראות החקיקה המסדירים מעמדם של סכומי קצבה, להלן אדון בטענות המבקשת ואכריע בטענת המבקשת לגבי זכותה לקזז את החוב המגיע לה מן הסכומים המגיעים לחייב לפי הוראות סעיף 74 לפקודה וכן לטענתה לגבי זכות עיכבון.

קיזוז:

17. על מנת להכריע בשאלה אם רשאית המבקשת לקזז את חוב החייב, יש לשוב להוראות החקיקה שמנינו לעיל. סעיף 25 (א) לחוק קופות גמל אינו מאפשר יצירת משכון או העברת הסכומים הנ"ל לצד שלישי מלבד במקרים אותם מונה הסעיף. הסעיף קובע כי "זכויות עמית בקופת גמל אינן ניתנות להעברה לאחר או לשעבוד, למעט העברה או שעבוד כמפורט להלן" (ההדגשות אינן במקור- נ.ג'), כאשר סעיף קטן (1) מאפשר יצירת שעבוד או העברה רק לאחר "המועד שבו זכאי העמית למשוך את הכספים". אפשרות אחרת לייצר בטוחה באמצעות כספים אלה היא האפשרות המנויה בסעיף קטן (3) לפיה: "העברה או שעבוד אחרים הנעשים בהתאם להוראות שקבע השר, באישור ועדת הכספים, בכפוף להוראות כל דין".

18. אם כן, סעיף 25(א) לחוק קופות גמל אינו מאפשר יצירת משכון או העברת הסכומים לאחר בטרם הגיע המועד שבו זכאי העמית למשוך את הכספים. מועד זה יכול להגיע, בין היתר, באם יבקש העמית פדיון הכספים פדיון מוקדם, אגב תשלום מס הכנסה בגין כך. השר באישור ועדת הכספים התקין תקנה 16 לתקנות הפיקוח המתירה העברת הזכויות בטרם הפך העמית זכאי להם, שכן הוראת תקנה 16 הנ"ל חלות "... בכל מקרה שמבוטח או חליפו דורש את תשלום ערך הפדיון שנקבע בפוליסת הביטוח או שעמית או חליפו מבקש למשוך את הכספים העומדים לזכותו בקופת הגמל... באופן שהיתרה לאחר המשיכה תהיה נמוכה מההלוואות, יראו כיתרה העומדת לזכות המבוטח או העמית את היתרה בניכוי ההלוואות...". (ההדגשה אינה במקור- נ.ג')

19. המסקנה המתבקשת היא, כי לא ניתן להתיר משכון כספי העמית או העברתם בטרם הגיש העמית בקשה לפדיונם. ההוראה שבתקנה 16 הנ"ל אינה מהווה היתר מאת השר למשכון כספים שלא נדרש פדיונם או להעברתם על דרך הקיזוז או בכל דרך אחרת לידי מלווה או צד ג' כלשהוא. כל עוד לא התיר מחוקק המשנה זאת מפורשות, אין מקום להכיר במשכונם או בזכות העברתם של כספים שלא הוגשה בקשה לפדיונם, חרף העובדה כי הדבר עלול לפגוע במכשיר פיננסי זול שמעמידה הקופות לעמיתים. נראה, כי פני הדברים היו שונים אילו היה החייב מגיש בקשה לפדות כספים אלה.

20. על כן סבורני כי בשלב זה, מאחר והכספים טרם הפכו לנזילים, ולאור מעמדם של כספים אלה לפי הוראות סעיף 85(1א) לפקודה וסעיף 25(א) לחוק קופות גמל ולנוכח הוראות תקנה 16 לתקנות הפיקוח, לא ניתן לנכות מסכומים אלה או לקזז מהם סכומים לשם פרעון חוב בגין הלוואה שנתנה המבקשת, גם כאשר ההלוואה ניתנה על בסיס קיומם של כספים אלה.

21. שאלה נוספת, היא האם עומדת זכות קיזוז לאחר שהגיע או יגיע זמן פירעונם (לאחר שעמית ידרוש פדיון הכספים לרבות כפדיון מוקדם). טענת המנהל המיוחד, כאמור, היא שזכות זו אינה קיימת, מאחר וביום מתן צו הכינוס לא עמדו חובות הדדיים למבקשת והחייב, האחד כלפי משנהו.

22. בנקודה זו מצאתי לקבל את עמדת המבקשת ולקבוע כי זכות הקיזוז תעמוד ביום שבו יממש החייב את הכספים וידרוש את פדיונם, לאחר שהכספים יעמדו לזכות החייב לאחר שידרוש את הפדיון תוכל המבקשת לממש את זכות הקיזוז ואנמק מסקנתי זו בקצרה.

23. סעיף 74 לפקודה קובע:

"(א) היו אשראי הדדי או חוב הדדי או עסקים הדדיים אחרים תלויים בין חייב שניתן עליו צו כינוס ובין הבא לתבוע חוב מכוח הצו, ייערך לפיהם חשבון על המגיע מכל צד למשנהו, הסכום המגיע מצד אחד יקוזז כנגד המגיע מהצד האחר ויתרת החשבון, ולא יותר, ייתבע או ישולם, לפי העניין; הוראות סעיף זה לא יזכו אדם בקיזוז כנגד נכסי החייב אם בשעה שנתן אשראי לחייב ידע שהחייב עשה מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה בקשה שעל פיה הוכרז פושט רגל.

(ב) הקביעה מה הם העסקים הניתנים לקיזוז לפי סעיף זה תיעשה לפי מצבם ביום שבו ניתן צו הכינוס."

24. זכות הקיזוז, הגוברת על זכותם של נושים לא מובטחים, כבר הוכרה ונדונה בהרחבה, לדוגמא בע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ‎ ‎נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה ואח'‏ פ''ד מט(1) 177 (15.01.1995). כאשר חל סעיף 74 לפקודה, הוא מציב חמישה תנאים, אשר רק בהתקיימם עומדת לנושה הזכות לקזז מכספי החייב: התנאי הראשון – קיומו של "אשראי הדדי" או "חוב הדדי" או "עסקים הדדיים אחרים"; התנאי השני – החוב המקוזז יהיה בר תביעה; התנאי השלישי הוא ש"העסקים" שבהם מדובר יצרו חיובים כספיים, או עשויים להסתיים לגבי כל אחד מהצדדים בחיובים כספיים; התנאי הרביעי – הנו כי המועד הקובע לקיום "העסקים ההדדיים" הוא מועד צו הכינוס; התנאי החמישי – שהאשראי שניתן על ידי הנושה המבקש להפעיל את זכות הקיזוז נוצר לפני שהנושה ידע על מעשה פשיטת הרגל (ראו: ע"א 7954/03‏ אמדאוס דוולופמנט אינק. נ' הבנק למסחר בע"מ (בפירוק)‏ פ''ד ס(2) 576 (22.09.2005)).

25. נראה, כי התנאי הראשון מתמלא, באשר יש בפנינו אשראי הדדי – הלוואה שניתנה על-ידי המבקשת לנוכח קיומם של כספים הצבורים אצלה שניתן להיפרע מהם עם פדיונם, ואף התנאי השני מתמלא, שהרי בחוב בר תביעה עסקינן, ואין מחלוקת כי ביום צו הכינוס קיים חוב הדדי. המחלוקת מתעוררת בשאלה האם הגיע מועד פירעון החובות ההדדיים. ככל שאקבע שהתשובה לשאלה זו שלילית, הרי , זכות הקיזוז טרם הבשילה. לעניין זה נקבע "המועד הקובע לזכות הקיזוז לפי סעיף 74 לפקודה הוא, לענין דיני פשיטת הרגל, מועד צו הכינוס, אך אין זה הכרחי שזמן פירעון החובות נושא הקיזוז כבר יגיע ביום מתן צו הכינוס או שסכום החוב יהיה ידוע באותו יום" (ראו: ע"א 4548/91 משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ נ' הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) פ"ד נג(4) 8 (28.07.1999); ראו גם ש. לוין, א. גרוניס "פשיטת רגל" (מהדורה שלישית, 2010) 249).

26. לדעתי זכות הקיזוז קיימת למרות שטרם הגיע מועד פרעון הכספים הצבורים בידי המבקשת ואירוע זה אמור להגיע בעתיד. ער אני לאמור בפש"ר (מחוזי מרכז) 42935-01-12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' יוסף מולאור, עו"ד מנהל מיוחד (06.07.2014) שם נקבע כי בהיות הכספים – חיסכון פנסיוני, אשר לא ניתן לפרעם פרעון מוקדם, לא ניתן לקזז חוב אל מול זכות זו של חייב שעתידה לבוא מאחר וביום הקובע (יום מתן צו הכינוס) לא יכלה הנושה לנקוט קיזוז. בכל הכבוד, חולק אני על מסקנה זו. ראשית, כספי הפנסיה, אף שאינם מוקנים לנאמן מכח סעיף 85 לפקודה, ניתנים למשיכה בכל עת ברצונו של העמית, בכפוף לתשלום מס, אלא אם נשללה אפשרות זו בתקנון הקרן – מה שלא הוכח בענייננו (ראו: עא 7114/09 ‏יורם בן עמי נ' איתן רבין (9.5.2012)); שנית , הוראות הדין (תקנה 16 לתקנות הפיקוח) מתירות עריכת קיזוז לאחר פדיון כספים אלה; ושלישית, נראה, כי עלול להיווצר מצב, ולפיו לאחר מתן צו הכינוס יגיש החייב בקשה למימוש הכספים ואיני רואה סיבה, מדוע לא יקוזז חובה של המבקשת מכספים המגיעים לחייב מקום שההלוואה ניתנה לחייב לאור קיומם של כספים אלה.

27. ראוי להבהיר כי למרות קיומה של זכות הקיזוז, היא תמומש רק מקום שהחייב יבקש לפדות כספים אלה או שיהיה זכאי לקבלם. אין מקום לתת בידי המבקשת זכות קיזוז בשלב זה (במובן זה שהכספים ינוכו גם ללא שהחייב יגיש בקשה לפדיונם פדיון מוקדם). הדבר מתיישב עם הוראות תקנה 16 לתקנות הפיקוח הנ"ל ועם התכלית הפנסיונית של הוראות חוק קופות גמל והתקנות שהותקנו על פיו. סבורני, כי כל עוד המחוקק אן מחוקק המשנה לא התירו קיזוז הכספים בטרם הגיע זמן פדיונם (בין על-ידי התקיימות אירוע מזכה בהתאם לחוק קופות גמל ובין על-ידי הגשת בקשה מטעם העמית לפדיון מוקדם) ולא התיר משכונם, אין מקום להתיר פרעון החוב המגיע למבקשת בטרם הפכו כספים אלה לנזילים או הוגשה בקשה על-ידי העמית לקבלתם. לאחר שהכספים יהפכו לנזילים (לרבות על-ידי פדיונם "פדיון מוקדם") תוכל המבקשת, לאור הוראות סעיף 74 לפקודה, לקזז את חובה מן הסכומים המגיעים לחייב ולהעביר את היתרה לנושי החייב או לחייב.

עכבון:

28. סעיף 1 ו- 20 לפקודה מעניקים מעמד של נושה מובטח לבעל עכבון. סעיף 11 (א) לחוק המיטלטלין התשל"א-1971 קובע, כי "עיכבון הוא זכות על-פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החוב". סעיף 13 (א) לחוק המיטלטלין קובע כי "הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחויבים, גם על זכויות". השאלה היא האם עיכבון יכול לחול על כספים המופקדים בידי הנושה או מנוהלים על ידו.

29. אמנם קיימות דעות בספרות הגורסות כי ניתן להטיל עכבון על זכות מוחשית ולא ניתן להטילה על זכות ערטילאית. כך לדוגמא, סבור פרופ' י' ויסמן במאמרו "הנכסים הכפופים לזכות העיכוב של עורכי דין", הפרקליט כ"ג, עמ' 50 (תשכ"ז), ואולם קיימת פסיקה של בתי המשפט המחוזיים שמכירה בזכות העכבון על זכויות העמית אצל קופת הגמל. סבורני כי מסקנה, לפיה תוכר זכות העכבון על זכות העמית אצל הקופה היא מסקנה מתבקשת. ראשית, לשון החוק מכירה בזכות העכבון של זכויות (זכות החייב לקבל כספים מופקדים בידי הקופה – המבקשת); שנית, מסקנה זו מתיישבת עם הוראות החיקוקים שסקרנו לעיל (לרבות תקנה 16 אשר מותירה בידי העמית "את היתרה בניכוי ההלוואות" וכן הוראות סעיף 25 (א) לחוק קופות גמל); ושלישית, קיים היגיון רב להכיר בזכות עיכבון על כספים אלה, לאור אופי העסקה בין החייב לבין המבקשת לפיה קופת הגמל העניקה הלוואה על בסיס סכומים המוחזקים בידיה שיגיעו לחייב בבוא העת. נראה, כי ראוי להכיר בזכות עיכבון בידי המבקשת באשר מסקנה זו יש בה כדי להפחית מן הפגיעה באפשרות של עמיתים לקבל הלוואות מקופות הגמל.

מסקנה:

30. המסקנה היא- שבידי המבקשת זכות קיזוז אשר תופעל לאחר שהחייב יהפוך לזכאי לקבלת הכספים (על-ידי הגשת בקשה לפדיונם המוקדם או אחר שיעמדו לזכות החייב על-פי הוראות הדין). כמו-כן מצאתי כי למבקשת זכות עכבון על כספי החייב עד כדי חוב החייב כלפיה – בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק המיטלטלין.

31. באשר לגובה הסכום המגיע למבקשת, נראה, כי מחלוקת זו מיותרת, למצער בשלב זה, שכן לא ברור מתי תמומש זכות הקיזוז העומדת לחייב. ככל שהחייב יגיש למבקשת בקשה לפדיון מוקדם כאשר הוא מצוי בהליך פש"ר, הרי אדרש לשאלה זו וככל שלא יעשה כן, הרי מתייתר הצורך להכריע בשאלה מאחר ואין היא נוגעת להליך פשיטת הרגל.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשע"ח, 16 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.