לפניי תביעתה של התובעת לתשלום סך של 15,000 ₪ (בערכי קרן) בגין שיק שהיא אוחזת בידה והמשוך מחשבונה של הנתבעת. התובענה הינה תובענה שטרית.

דין התובענה להידחות וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה

1. נאמר מייד: שותפות של התובעת בקנוניה שנועדה לרוקן את הנתבעת מנכסיה (כאמור בס' 18 להתנגדות שהוגשה) לא הוכחה, לא הובאה לגביה ראיה כלשהיא ולא היה שום מקום לטעון אותה ובכך לנסות ליצור רושם שלילי ביחס לתובעת. טענה זו נדחית אפוא.
2. התובעת הינה חברה בע"מ שעיסוקה בעבודות אבן ושיש.
3. הנתבעת הינה חברה בע"מ אשר במועד הרלוונטי לתובענה, קרי מועד פירעונו של השיק, הייתה בשליטתם של מר אריה בוקר (להלן: ”מר בוקר“) ושל מר דביר ישראל זנו (להלן: ”דביר“). דביר יכונה בשמו הפרטי לנוכח מעורבותם הנטענת של בני משפחה נוספים שלו באירועים נושא התובענה.
4. התובעת הגישה לביצוע שיק המשוך מחשבונה של הנתבעת ע“ס 15,000 ₪ ז“פ 01.05.2015 (להלן: ”השיק“). השיק נושא חותמת של הנתבעת וכן חתימה אחת ידנית. השיק חולל מחמת שנתקבלה הוראת ביטול.
5. הנתבעת הגישה התנגדות הנתמכת בתצהירו של מר בוקר. בהתנגדות טענה הנתבעת בהרחבה לפגמים באחיזתה של התובעת בשיק, לכישלון תמורה, לחתימתו של השיק בהיעדר הרשאה ולקנוניה שנעשתה כנגדה, קנוניה אשר התובעת שותפה לה לשיטתה, ופירטה רקע כללי ביחס למה שאירע אצל הנתבעת בתקופות שונות. הנתבעת טענה כי דביר, ביחד עם אביו אשר ואחיו שרון, פעלו בדרך של מרמה, גנבו שיקים, זייפו שיקים ומילאו בהם סכומים ללא הרשאה של מורשי החתימה וחתמו על שיקים וגם זאת ללא הרשאה, חתמו על הסכמים מבלי שניתנה לנתבעת כל תמורה, עשו שימוש בשיקים של הנתבעת על מנת לכסות את חובותיהם האישיים וכיוצא בזה (ס' 17-32 להתנגדות).
6. בכל הנוגע לשיק נושא המחלוקת טענה הנתבעת כי השיק נחתם ע"י מר שרון זנו וזאת ללא הרשאה. עוד טענה הנתבעת לכישלון תמורה ובכלל זה טענה כי התמורה המגיעה לתובעת בגין החשבונית שנשלחה לנתבעת נפרעה במלואה. הנתבעת טענה כי גם הפעולה של ביטול השיק נעשתה ללא הרשאה אך עניין זה אינו דרוש להכרעה שהרי ברי כי אם הייתה סבורה הנתבעת כי עליה לפרוע את השיק היא הייתה מוצאת דרך לתקן את אותה פעולה של ביטול השיק ללא הרשאה.
7. קבעתי את ההתנגדות לדיון. ב"כ הנתבעת והמצהיר מטעמה לא התייצבו לדיון ובמקומם התייצב מצהיר אחר. התובעת הודיעה כי היא מבקשת לחקור את המצהיר מטעם הנתבעת ובהגינותה הסכימה לקביעת דיון נוסף. בשל אי התייצבות נציג הנתבעת לדיון חויבה הנתבעת בהוצאות התובעת כאמור בהחלטה שניתנה בדיון.

בבוקר הדיון שנקבע לשמיעת ההתנגדות הגישו הצדדים הודעה מוסכמת ולפיה תינתן לנתבעת רשות להתגונן. קבעתי את התיק לשמיעת הראיות ונקבעו מועדים להגשת תצהירים. התובעת הגישה תצהירים של מר סעיד אסדי, מר עלי אסדי ומר עריאן עומר אשר הוא זה שמסר, כנטען, את השק לידי התובעת. הנתבעת הגישה תצהיר משלים של מר אריה בוקר אשר תצהירו העיקרי הינו זה שהוגש בתמיכה להתנגדות.

1. בפתח הדיון שנקבע לשמיעת הראיות הודיע ב"כ התובעת כי מאחר ומר עריאן לא יתייצב לדיון הוא מוותר על תצהירו. המצהירים מטעם הצדדים נחקרו ובתום הדיון הודיעו ב"כ הצדדים כי לא הגיע להסכמות וכי יסכמו את טענותיהם בכתב וכך נעשה.
2. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת התמורה ולשאלת החתימה על השיק. אין צורך לדון בשאלת כשרות ההודעה על ביטול השיק ואין גם צורך לדון בשאלת שותפותה של התובעת בקנוניה כנטען בהתנגדות. לא הוכחה שותפות כזו והטענה נדחית.

דיון והכרעה

כשרותו של השיק

1. הנתבעת טענה כי השיק נחתם ע"י מר שרון זנו וכי הדבר נעשה שלא בהרשאתה. טענות אלו הוכחו די צרכן והתובעת לא הביאה ראיה לסתור ולא העידה את דביר שהיה בעל המניות הנוסף ומורשה החתימה השני אצל הנתבעת במועד פירעונו של השיק ולא העידה את מר שרון זנו בכל הנוגע לנסיבות חתימתו על השיק.
2. ס‘ 23 (א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה") קובע כי "חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו...".
3. הרשאה הינה עניין פוזיטיבי וככזו אין לדרוש מהנתבעת להוכיח את היעדרה של הרשאה מעבר לראיות שצירפה. התובעת היא שצריכה, לנוכח הראיות שהוגשו, להוכיח את קיומה של הרשאה.
4. ביחס לזהות החותם על השיק: בס' 40 להתנגדות טענה הנתבעת כי מר שרון זנו הוא שחתם על השיק. בחקירתו העיד מר בוקר כי לא בירר מל דביר ביחס לשיק ואף העיד כי "אני לא יודע על מה השיק בכלל". בהמשך, בתשובה לשאלת בית המשפט, העיד מר בוקר כי הוא מכיר את חתימתו של דביר וכי החתימה על השיק אינה חתימתו של דביר. תשובה זו כשלעצמה אינה מחייבת את המסקנה כי החתימה על השיק הינה חתימתו של מר שרון זנו אך עניין זה אינו מעלה ואינו מוריד שכן לא עלה בידי התובעת לסור את טענת הזיוף והיעדר ההרשאה הנתמכת די הצורך בראיות שהגישה התובעת.
5. איני סבור כי הייתה זו הנתבעת אשר הייתה צריכה לתמוך את הטענה הנוגעת לחתימה על השיק בחוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד כפי שנטען בסיכומי הנתבעת. מר בוקר הצהיר באופן ברור כי הוא עצמו לא חתם על השיק וממילא הקושי העיקרי הוא היעדרה של חתימה נוספת בשיק כפי שיפורט עתה.
6. כפי שעולה מפרוטוקול האסיפה הכללית של הנתבעת מיום 01.02.2015 הרי שמורשי החתימה של הנתבעת הם מר בוקר ודביר. ס' 1 לפרוטוקול מתייחס אמנם לחשבון אך בנסיבות בהן לא פורט באיזה חשבון מדובר ניתן להניח, ברמת וודאות סבירה, כי ההתייחסות הינה כללית, קרי לכל חשבון בנק ולכל חיוב ולאו דווקא לחשבון בנק ספציפי.

כך או אחרת, ס' 2 לפרוטוקול בוודאי מתייחס לחיובה של הנתבעת באופן כללי והוא קובע כי "חותמת החברה וחתימת שני מורשי החתימה החתימה תחייב את החברה לכל דבר ועניין". סבורני כי המילה "החתימה" נרשמה פעמיים מתוך טעות סופר אך לגופו של עניין לשונו של ס' 2 לפרוטוקול הינה ברורה דיה ואין צורך בפרשנויות לעניין זה. הכוונה היא ברורה: חיובה של הנתבעת יכול להיעשות רק שעה ששני מורשי החתימה חותמים על מסמך כלשהוא בצירוף חותמת הנתבעת.

1. לענייננו. השיק נושא את חותמת הנתבעת וכן חתימה אחת. גם אם החתימה הינה חתימתו של דביר וגם אם הייתה זו אפילו חתימתו של מר בוקר אין בכך די כדי לחייב את הנתבעת. לצורך חיוב הנתבעת יש צורך בחותמת ושתי חתימות ולא בחותמת וחתימה אחת כפי ענייננו. פרוטוקול האסיפה הכללית קודם למועד פירעונו של השיק והוא אף דווח לרשות התאגידים כדין והוא מחייב את הנתבעת ואת נושיה, לפי העניין.
2. התובעת לא הציגה כל ראיה אחרת שתסתור את האמור בפרוטוקול האסיפה הכללית כאמור ולא העידה עדים אפשריים מבחינתה על מנת להוכיח כי חרף האמור בפרוטוקול יש מקום לחייב את הנתבעת בפירעונו של השיק.
3. מר בוקר העיד בחקירתו ביחס לזכויות החתימה אצל הנתבעת במועד הרלוונטי (עמ' 8) ועדותו מהימנה עליי לחלוטין והיא לא נסתרה.
4. בס' 9 לסיכומיה טענה התובעת כי פירעונו של השיק שניתן בקשר עם החשבונית שהוצאה, שיק שזמן פירעונו הוא 07.11.2014, מעיד כי אין צורך בחותמת הנתבעת על מנת שהשיק ייפרע כדין. ראשית, שאלת החותמת אינה רלוונטית לענייננו שכן השיק נושא חותמת והקושי טמון בכך כי חסרה חתימה נוספת כפי שמחייב פרוטוקול האסיפה הכללית מיום 01.02.2015. שנית, השיק שזמן פירעונו 07.11.2014 נפרע קודם למועד כינוס האסיפה הכללית מיום 01.02.2015 ולא ניתן לשלול את האפשרות כי במועד בו הוא נפרע אכן די היה בחתימה אחת ללא חותמת. אפשרות זו אינה מעידה דבר ואין לה שום השלכה על זכויות החתימה החל מיום 01.02.2015. חברה בע"מ זכאית לשנות את זכויות החתימה והנתבעת עשתה כן.
5. עוד טענה הנתבעת בס' 9 לסיכומיה כי ביטול השיק מעיד כי הוא נחתם בהרשאה. דין הטענה להידחות. אכן התיזה שהציגה הנתבעת ביחס לקנוניה הינה תמוהה מעט ויש טעם רב בדברי ב"כ הנתבעת בס' 18 לסיכומים אך לגופו של עניין ביטול שיק אינו מעיד כי השיק נחתם כדין.
6. בחקירתו נשאל מר עלי אסדי ביחס לחתימה על ההסכם שבין הנתבעת לבין התובעת, הסכם מיום 27.05.2014 אשר צורף לחומר הראיות. התובענה היא תובענה שטרית ושאלת החתימה על ההסכם הינה שאלה משנית.
7. עם זאת, השאלות עליהן נשאל מר עלי אסדי ביחס להרשאתו של מר שרון זנו לחתום על ההסכם בשמה של הנתבעת רלוונטיות גם לשאלת ההרשאה לחתום על השיק. מר עלי אסדי נשאל בחקירתו האם בדק אם מר שרון זנו מוסמך לחתום על ההסכם והוא השיב כי "היינו בקשר עם שרון ועם דביר, שהם שותפים בהכל...אני דיברתי עם דביר כל הזמן". תשובה זו מהימנה עליי לחלוטין אך אין בה די כדי להוכיח את קיומה של הרשאה שניתנה למר שרון זנו לחתום על השיק ובכל מקרה אין בה כדי להביא למסקנה כי על הנתבעת לפרוע את השיק. היותה של התובעת בקשר עם פלוני אינה מקימה חבות משפטית שונה מזו שנקבעה במסמך מחייב של הנתבעת.
8. מי שהיו בעלי המניות ומורשי החתימה במועד הרלוונטי לתובענה הם מר בוקר ודביר. חיובה של הנתבעת כלפי נושים נקבע בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 01.02.2015 ואין מקום לסטות מהוראות הפרוטוקול. ודוקו, אכן ראוי היה כי התובעת תבדוק מבעוד מועד כי היא מקבלת לידיה שיק שנחתם כדין. לא הוכח כי התובעת הייתה שותפה בקנוניה עם דביר או מר שרון זנו וכיוצא בזה ונניח לצורך הדיון כי התובעת פעלה בתום לב מוחלט עת קיבלה לידיה את השיק. ועדיין, תום לב לבדו אינו מספיק שעה שניתן לקבל, או לפחות לדרוש, מסמך ביחס לזכויות החתימה אצל הנתבעת. התובעת לא עשתה כן ובכך סיכנה עצמה שלא לצורך.
9. בתצהירים של עדי התובעת נטען כי השיק נמסר לידי התובעת בחודש ינואר 2015, קרי לפני מועד התכנסות האסיפה הכללית של הנתבעת אשר בה נקבעו זכויות החתימה כפי שפורט קודם לכן. התובעת ויתרה על העדתו של מר עריאן אשר הוא זה, שכנטען, מסר לה את השיק ולא ביקשה להעיד את דביר או את מר שרון זנו אשר לכאורה מסרו למר עריאן את השיק על מנת שימסור אותו לתובעת. לא הוצגה גם כל ראיה אחרת שיש בה כדי לתמוך בטענה כי השיק הגיע לידי התובעת בחודש ינואר 2015. כך למשל, אם הייתה התובעת מפיקה חשבונית בגין השיק שקיבלה לידיה ניתן היה לדעת מתי הגיע לידיה השיק. אלא מאי? בחקירתו העיד מר עלי אסדי כי "היה חג או לנו או לדביר והוא אמר שנשב אחרי החג ונסדר את כל החשבון ואני אוציא לו חשבונית" (וראו גם עדותו בעמ' 14) וזאת חרף העובדה כי בחקירתו אישר מר עלי אסדי כי ידוע לו שיש צורך להוציא חשבונית כאשר מתקבל שיק. התובעת לא עשתה כן בזמן אמת ואין בידיה כיום ראיה ביחס למועד בו התקבל השיק בידיה.
10. מכל מקום, ממילא המועד הרלוונטי ביחס לפירעונו של שיק אינו מועד מסירתו לתובעת אלא מועד פירעונו. ומועד פירעונו של השיק הינו לאחר שהנתבעת קבעה את זכויות החתימה כאמור בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 01.02.2015.
11. המסקנה מכל האמור הינה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי היא אוחזת בשיק שנחתם כדין. השיק אינו נושא את הרכב החתימות המחייב את הנתבעת בפירעונו בנסיבות אלו אין מוטלת על הנתבעת חובה לפרוע את השיק. די בכך כדי לדחות את התובענה אך למען שלמות התמונה נתייחס גם למחלוקת הנוגעת לשאלת התמורה.

התמורה

1. מחלוקת זו בעניין התמורה מחייבת דיון הן בשאלת היריבות ע"פ ההסכם שצורף לחומר הראיות והן ביחס לתמורה עצמה.
2. ביחס ליריבות: ההסכם שצירפה התובעת כחלק מראיותיה הינו מיום 27.05.2014. ההסכם נושא חותמת של התובעת וכן חתימה ידנית ומן העבר השני חתימה של מר שרון זנו. באשר לחתימתה של התובעת אציין כי אף שמר סעיד אסדי הותיר עליי רושם מהימן התגלתה בחקירתו סתירה מהותית ביחס למי שחתם על ההסכם מטעמה של התובעת. בתחילה העיד מר סעיד אסדי כי "אני לא חתמתי", מייד לאחר מכן העיד כי "אני חתמתי בצד שמאל" ולאחר מכן העיד "הבן שלי חתם מטעם התובעת". לצורך הדיון נניח כי חתימתה של התובעת כשרה ומחייבת.
3. בכל הנוגע לחתימה מטעם התובעת הרי שישנו ספק ביחס לחיובה של הנתבעת ע"פ ההסכם. ההסכם אינו נושא את חותמתה של הנתבעת. ועם זאת, ההסכם נחתם קודם שנחתם הפרוטוקול מיום 01.02.2015 והנתבעת לא הציגה ראיות כלשהן, ולא יכול להיות ספק כי ראיות אלו יכולות להיות בשליטתה, ביחס לזכויות החתימה במועד בו נחתם ההסכם לגופו של עניין. לא ניתן לשלול את האפשרות כי במועד בו נחתם ההסכם די היה בחתימתו של מר שרון זנו, אף שהוא לא היה בעל מניות בנתבעת, כדי לחייב את הנתבעת מכוח ההסכם.
4. בחקירתו העיד מר עלי אסדי כי מר זרון זנו אמר לו במעמד חתימת ההסכם כי "שעוד כמה ימים ניפגש במשרד ונעשה הסכם כמו שצריך, ניפגש במשרדי הנתבעת, ואז הוא ישים את החותמת...הוא אמר שאין לו פה חותמת...והוא אמר שכשאבוא אליו למשרד עם ההסכם הזה הוא ישים לו חותמת ולא באתי אליו למשרד כי הוא כל הזמן ברח לי". עדותו של מר עלי אסדי מהימנה עליי לחלוטין ואף שעדותו התייחסה לעניין הטבעת חותמת הנתבעת על גבי ההסכם לא די בכך כדי לקבוע כי בהתאם למסמכי הנתבעת כפי שהיו בתוקף במועד חתימת ההסכם אכן הייתה חובה להטביע את חותמת הנתבעת על גבי ההסכם על מנת שהוא יחייב את הנתבעת.
5. נניח אפוא לצורך הדיון כי ההסכם מחייב את הנתבעת. נדון עתה בשאלת התמורה.
6. ביחס לתמורה: ס' 7-8 להסכם קובעים כי המחיר למ"ר הינו 350 ₪ בצירוף מע"מ. ביום 22.07.2014 הוציאה התובעת חשבונית מס מס' 0046 ע"ס 25,000 ₪. חשבונית זו שולמה בשיק של הנתבעת ע"ס 24,500 ₪ שזמן פירעונו 07.11.2014 וזאת לאחר ניכוי מס במקור של 500 ₪.
7. לא עלה בידי התובעת להוכיח כי היא זכאית לתמורה נוספת מעבר למה שולם לה עד לאותו שלב.
8. בחקירתו העיד מר בוקר כי לא היה קשור לנתבעת בשנת 2014 ואין לו שום ידיעה על הפרויקט בקרית גת נושא ההסכם שנחתם. תשובה זו אינה סבירה בעיניי וחזקה על מר בוקר כי לכל הפחות בירר על מה מדובר. עם זאת, עניין זה כשלעצמו אינו מסייע לתובעת להוכיח את התמורה לה היא זכאית.
9. השיק שניתן לתובעת, ללא שום קשר לאי כשרותו כפי שפורט קודם לכן, לא ניתן בחלל ריק והוא אמור לשקף תמורה מסוימת שמגיעה לתובעת. הנתבעת עוררה ספק של ממש ביחס לשאלת התמורה ואת אותו ספק לא הצליחה התובעת לאיין. לא די במהימנות העדים מטעם התובעת באופן כללי כדי להוכיח את התמורה שניתנה כנגד השיק.
10. לצורך הדיון נתעלם מכך כי התובעת לא הגישה תביעה על יתרת החוב המגיעה לה מעבר לשיק לשיטתה (עמ' 14).
11. בחקירתו נשאל מר עלי אסדי ביחס לעבודה שבוצעה בפרויקט והוא השיב "יש יומני עבודה. לא צירפתי כי לא ביקשו". אכן, אם היה השיק כשר הייתה התובעת יכולה מחזקת התמורה כאמור בס' 29 (א) לפקודה אלא שבענייננו התובעת אינה זכאית ליהנות מאותה חזקה, ודוקו עסקינן בחזקה לכאורית, והיא הייתה חייבת להוכיח את התמורה. וזו לא הוכחה. וגם אם נאמר כי השיק ניתן כדין אזי עסקינן בחזקה הניתנת לסתירה והנתבעת עמדה בנטל לסתור את אותה חזקה של תמורה.
12. בתצהירו ציין מר עלי אסדי כי התובעת ביצעה עבור הנתבעת עבודה בסך כולל של 81,900 ₪. לא זו בלבד שבחקירתו של מר עלי אסדי לא ניתן הסבר מספק ביחס לסכום האמור אלא גם שבחקירותיהם של ה"ה אסדי התגלתה סתירה ביחס לחלק מהתחשיב המתייחס לפיגומים שהשאירה הנתבעת לשיטת לשימושה של הנתבעת. בעוד שמר עלי אסדי העיד כי הוסכם עם הנתבעת על סך של 100 ₪ לחודש לכל משטח (עמ' 14) העיד מר סעיד אסדי כי ביחס לפיגומים "לא סיכמנו כלום. דיברו על זה שהם יפצו אותנו על זה שהפיגום נשאר".
13. גם אם נאמר כי התובעת אינה חייבת לפרט בדיוק כיצד הגיעה לסכום של 81,900 ₪ הרי שלכל הפחות היה עליה לפרט עבור איזו עבודה מגיע לה הסכום של 15,000 ₪ אותו היא תובעת עתה.
14. ללא שום קשר לשאלת הנטלים הרי שהליך משפטי מחייב את הצדדים להציג את הראיות הרלוונטיות. לא יכול להיות ספק כי הגורם היעיל ביותר וגם הישיר ביותר שיכול להציג ראיות רלוונטיות ביחס לעבודה שבוצעה בפועל היא התובעת. איני סבור כי התובעת יכולה, בענייננו, להסתפק במאזן הנטלים ולהימנע מהצגת ראיות כלשהן ביחס לתמורה שניתנה לשיטתה בעד השיק. התובעת לא הציגה ראיות כאמור ועניין זה פועל לחובתה.
15. סיכומו של דבר, טענתה של הנתבעת לכישלון תמורה לא נסתרה והתובעת לא הציגה ראיות סותרות שיעידו על כך כי היא זכאית להיפרע את סכום השיק.

סיכומו של דבר

1. לנוכח כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התובענה ועל סגירת התיק ההוצל“פ שמספרו 519918-02-16.
2. חרף דחיית התובענה לא מצאתי לנכון לחייב את התובעת בהוצאות המשפט של הנתבעת וזאת בשל שני אלו: האחד, דחיית הטענה, החמורה מאוד, לפיה התובעת הייתה שותפה לקנוניה כפי שנטען בהרחבה בהתנגדות והשני, התנהלותו של המצהיר מטעם התובעת במהלך חקירתו. מר בוקר העיד אמנם לגופו של עניין אך תשובותיו המסורבלות האריכו את ההליך שלא לצורך ומעבר לכך התנהלותו אל מול ב"כ התובעת לא הייתה ראויה.
3. התנצלותי בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין אשר נבע מסיבות רפואיות שלי.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשפ"א, 04 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.