<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערערת עו"ד אורי רינצקי

ב"כ המשיב עו"ד יובל בוקר

פרוטוקול

ב"כ המערערת: חוזר על הודעת הערעור.

ב"כ המשיב: חוזר על הטענות שלנו בתגובה לבקשת המערערת בבית משפט קמא. שם נטען שגם לחברות האשראי לא נקבע פיצוי. עכשיו הם אומרים שאין לגזור גזירה שווה כי חברות האשראי מבוטחות. יש נפגעת עבירה שלא מתאדה בעניין הזה.

הטענה הייתה שלא לכל נפגעי העבירה ייקבע פיצוי.

הטענה שלנו הייתה שאילו בית המשפט היה ער גם לנפגעת העבירה המדוברת, הסכום שהיה נפסק לכל אחד מנפגעי העבירה היה מופחת כך שהסכום הכללי היה נשאר אותו דבר.

בית משפט קמא שתק לגבי הטענה שהסכום הכללי לא היה משתנה.

ב"כ המשיבה: אני לא חושב שיש להתערב ברכיב הקנס.

ברור לנאשם שהוא צריך לפצות את נפגעת העבירה. הסכומים שבית משפט קמא קבע הם סכומים מאוד מידתיים. בית משפט קמא קבע לגבי כל אחד ואחד. בית משפט קמא טעה. הוא ראה רשימה ארוכה של מתלוננים ושגה בתום לב. יש פה עבירה כלכלית ויש להתחשב בקנס. יש להוסיף עוד כמה אלפי שקלים למתלוננת. המערער צריך לפצות את המתלוננת. זה הדבר הנכון לעשות.

<#3#>

פסק דין

המשיב הורשע על פי הודאתו בת"פ 27576-08-13 (בית משפט השלום בכפר סבא) בעבירות רכוש בקשר לשימוש בכרטיס חיוב, בהתפרצות ובהסגת גבול ונידון, על פי הסדר טיעון שאומץ על ידי בית משפט קמא בעניין עונש המאסר, ל-38 חודשי מאסר, ל-16 חודשי מאסר על תנאי ו-8 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין ולתשלום לנפגעי העבירה כמפורט בגזר הדין נושא הערעור.

כמו כן נידון המערער לתשלום קנס בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו.

הערעור מופנה כלפי אי פסיקת פיצויים לנפגעת העבירה, אלה שינדל, שאין מחלוקת כי נגרם לה נזק כתוצאה מהעבירה נושא מאסרו של המשיב.

המערערת טוענת בהודעת הערעור כי מדובר בשגגה שנפלה תחת ידו של בית משפט קמא שכן הנזק שנגרם לנפגעת, גב' שינדל, עולה על הנזק שנגרם ליתר הנפגעים, אשר זכו לפיצוי בגזר הדין של בית משפט קמא ואף ב"כ המשיב לא הוציא מכלל אפשרות כי הדבר נעשה בשגגה אך טען כי יש לגזור גזירה שווה בין חברות האשראי שנפגעו ממעשי המערער אך לא נפסק לטובתן פיצוי לבין גב' שינדל.

לטענת המערערת, אין לגזור גזירה שווה בעניין זה ויש לתקן את השגגה שנפלה תחת ידו של בית משפט קמא על ידי פסיקת פיצויים לגב' שינדל, בנוסף לאלה שנפסקו לטובת הנפגעים האחרים ומבלי לפגוע בקנס שהושת על המשיב שמגיע לקופת המדינה.

ב"כ המשיב טוען כי אין מקום להוספת פיצוי לגב' שינדל, שכן הדבר היה ידוע לבית משפט קמא בעקבות בקשת המערערת לפסוק פיצוי לכל נפגעי העבירה ולא מדובר בטעות או בהשמטה מקרית שנפלה בגזר הדין.

לטענתו, יש מקום לגזור גזירה שווה בין גב' שינדל לבין חברות האשראי שלא זכו לפיצוי על ידי בית משפט קמא.

מכל מקום, טוען ב"כ המשיב שאין להגדיל את סכומי הכסף שחויב המשיב לשלם בעקבות הרשעתו בכתב האישום, דהיינו, אין מקום להוסיף על הסכום הכולל של הקנס ושל הפיצויים שחויב המשיב לשלם לנפגעי העבירה מעבר לסכום הכולל שנקבע על ידי בית משפט קמא.

לאחר שעיינו בהודעת הערעור, בגזר הדין של בית משפט קמא ובתגובותיו לבקשת המערערת נושא הערעור, הגענו למסקנה כי אמנם אין לגרוע מהפיצוי שחייב המשיב לשלם לגב' שינדל, אך יש לאזן את תוספת הפיצוי עם גובה הקנס, בהתחשב בסכום הכולל שחויב המשיב לשלם כקנס וכפיצויים לנפגעי העבירה.

לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את המשיב לפצות את גב' הילה שינדל בסכום של 3,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.

אנו מפחיתים מגובה הקנס שהוטל על ידי בית משפט קמא בגזר הדין נושא הערעור, כך שיעמוד על 4,000 ₪ או 40 ימי מאסר תמורתם.

יתר חלקי גזר הדין בת"פ 27576-08-13 (בית משפט השלום בכפר סבא) יעמדו בתוקפם.

<#4#>

ניתן והודע היום י"ג כסלו תשע"ז, 13/12/2016 במעמד ב"כ הצדדים.