לפניי תביעת נזקי רכוש, שנגרמו לרבב התובעת בתאונת דרכים, בה היה מעורב גם הנתבע מס' 1.

הצדדים הגיעו לצומת דשנים שבקריות, התובעת מדרך חיפה במטרה לנסוע שמאלה למרכז קרית אתא, רח' זבולון, והנתבע מרח' התעשיה, גם הוא במטרה לנסוע שמאלה. לכתב התביעה צורפה סקיצה ברורה (ת/2), ועל מנת להמחיש את מיקומי כלי הרכב יובהר כי הנתבע הגיע למעגל התנועה בכניסה שלאחר כניסת התובעת, בניגוד לכיוון השעון. בסרטון, שהוגש לאחר הדיון נראה גם רכבו של הנתבע, כשהוא נכנס למעגל התנועה, בעת שהתובעת כבר היתה בתוכו. בהגיעם למעגל התנועה, ובו שני מסלולי נסיעה, הנתבע נסע מעת כניסתו למעגל התנועה במסלול הימני, והתובעת במסלול השמאלי.

בכל אחת מהכניסות למעגל התנועה, בשני צידי הכביש הוצבו תמרורי מודיעין והדרכה מס' 613 בהודעת התעבורה (קביעת לוח תמרורים), תשע"א-2010, ובהם הוגדרו כיווני התנועה המותרים. במסלול נסיעת התובעת, הותרה הנסיעה שמאלה בלבד מהמסלול השמאלי, ובמסלול נסיעת הנתבע רק ימינה וישר. התאונה ארעה בסמוך ליציאה לרח' זבולון, בקרית אתא, כאשר הנתבע המשיך בנסיעה במסלול הימני, שמאלה, למרות שהיה רשאי לנסוע רק ישר, לאותו כיוון, אליו יצאה התובעת. כך ארע שהנתבע חסם את דרכה של התובעת, ונסע בניגוד לתמרור, שהוצב בכיוון נסיעתו.

תמונות התמרורים בכיוון נסיעת התובעת צורפו לכתב התביעה ולחוות דעת המומחה, שהוגשה בדיון (ת/1). תמונות התמרורים שבכיוון נסיעת הנתבע הוצגו בדיון בטלפון הנייד של התובעת, לא אושרו ע"י הנתבע בדיון , אך התמונות מדברות בעד עצמן.

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בראיות, אני קובעת כי רוב האחריות לקרות התאונה רובץ על כתפי הנתבע, שנסע בניגוד לתמרור הדרכה, שהוצב בדרכו. הנתבעים גם מודים בכך בכתב ההגנה, גם אם בחצי פה. אני מניחה כי הדבר נבע מחוסר היכרותו את המקום, בהיותו תושב יהוד.

היכרותה של התובעת, תושבת המקום, עם כיווני הנסיעה במקום, היא שעמדה בעוכריה, עת נסעה ללא התחשבות במתרחש מסביבה, ונטלה את זכות קדימה, למרות שהיה עליה להבחין כי הנתבע אינו נוסע לכיוון, המותר לו בתמרור.

הפגיעה ברכב התובעת הינה בחלק הימני קדמי ואילו ברכב הנתבע בדופן האחורית שמאלית ובדלת זו. לאחר שראיתי את הסרטון איני מקבלת את טענת התובעת כי הנתבע נסע במהירות חריגה, וספק אם ניתן היה לנסוע מהר במקום.

ניתן לראות כי רכב הנתבע כמעט וחלף על פני רכב התובעת, ואף הצליח המשיך בנסיעה, לאחר קבלת המכה בחלקו האחורי.

אני קובעת כי התובעת הפרה את חובת הזהירות הכללית (תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961) ונסעה לכיוון, אליו ביקשה להגיע, ללא התחשבות ברכב הנתבע. על הנוהג בדרך לנסוע במהירות שתאפשר לו עצירה גם במקרה של הימצאות רכב במקום בלתי צפוי. התובעת העידה כי ראתה את הנתבע מאיץ וניסתה להימנע מהפגיעה ולבלום, אך הדבר לא נראה בסרטון, שם נראה כי התובעת נסעה בנסיעה רציפה.

לא ייחסתי משקל לעדות מר גורן, עורך חוות הדעת מאחר ותיאר את הצומת בחוות הדעת, בתמונות ובעדותו לא נכון, ותיקן את עצמו רק לאחר שהתובעת עשתה זאת. ממילא מראית פני הצומת הוכחה על ידי התובעת, ובכתבי הטענות לא היתה מחלוקת בשאלת אי הציות של הנתבע לתמרורים.

בשקלול הפרת הוראות הנסיעה בתמרורים והפרת החובה הכללית ע"י התובעת, אני מטילה עליה תרומת רשלנות של 20% לקרות התאונה.

התוצאה הינה כי אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד לפי ההסכמים ביניהם, לפצות את התובעת בגין 80% מנזקיה המוכחים (תיקון הנזק לפי חשבונית ושכר טרחת שמאי), בסך 10,367 ₪. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעת את האגרה היחסית בסך 105 ₪ והוצאות משפט בסך 250 ₪. סה"כ סכום פסק הדין לסילוק התביעה, 10,722 ₪, ישולם תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.

לא זיכיתי את התובעת בסכומים, שלא הוכחו, ולאחר ששמעתי כי נגרם לה גם נזק גוף בגין התאונה, הרי שהמקום לקבלת הפיצוי בגין הנזק הנובע מכך הינו בתביעת נזקי גוף.

אין עילה לפיצוי בגין עגמת נפש בגין נזק לרכב, שתוקן כדבעי, ואף לא גרם לירידת ערך.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מסירת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אדר תשע"ז, 13 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.