בפניי תביעה למתן צו עשה קבוע ותביעה שכנגד לסילוק יד ממקרקעין.

מטעמי נוחות בלבד יקרא להלן התובע/הנתבע שכנגד "התובע", והנתבע/התובע שכנגד "הנתבע".

יצוין כי בד בבד עם הגשת תביעתו, הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה זמני, לו נעתרה כב' השופטת לוקיץ', אשר אסרה על הנתבע לבצע כל עבודה או פעולה הגורמת לחסימה של צינורות ביוב העוברים בין בתי הצדדים, או שיש בה כדי להביא לשינוי המצב הקיים ביחס לקו הביוב.

במעמד הדיון שקיימה כב' השופטת לוקיץ' בתאריך 8.9.16 בבקשה למתן צו מניעה זמני, הובהר על ידי התובע כי החסימה בביוב שכבר נעשתה על ידי הנתבע הוסרה.

צו מניעה זמני זה עומד בתוקפו עד היום.

להלן יפורטו טענות התובע בסיכומיו:

1. התובע והנתבע הינם שכנים מזה שנים, כאשר בין דירת התובע לדירת הנתבע קיימת גדר ארוכה המפרידה בין שתי הדירות. סמוך מאוד לנקודת הגבול קיימת שוחת ביוב וכן נקודות שונות ומרכזיות של ביוב מוסדר לשירות הצדדים, וכן לשכנים האחרים המתגוררים בשכונה.
2. לטענת התובע, המצב הקיים של הגדר ושל נקודות הביוב נמצא כבר מלפני שנים ונקבע בהסכמת הצדדים וכל השכנים אשר מתגוררים בשטח, ומעולם לא נשמעה כל תלונה על מצב זה.
3. התובע טוען, כי הנתבע ביצע מספר ימים לפני הגשת התביעה עבודה של סתימת צינורות הביוב בתוך שוחת הביוב הנמצאת במקום הסמוך מאוד לדירת התובע, דבר אשר גרם לחדירת מי ביוב אל תוך דירתו, תוך גרימת נזקי רכוש כבדים. לטענתו, אף נגרם מפגע סביבתי ובריאותי חמור כתוצאה מפליטת גזים מסוכנים לבריאות. לא הוגשה תביעה כספית ועניינה של תביעה זו אך ורק בשאלת הסעד הקבוע המבוקש.
4. לטענת התובע, הנתבע ביצע מעשה זה באופן פרטי, ללא כל אישור רשמי ובהעדר הסכמה מטעם התובע והשכנים. לגרסתו, הנתבע עשה זאת עקב סכסוך בין שני הבנים שלהם ולא מסיבה אחרת.
5. על כן, התובע מבקש מבית המשפט לתת צו שיפוטי קבוע המונע מהנתבע מלסתום ו/או לסגור את צינורות הביוב הנמצאים בשטח ולתת למי הביוב לחדור בצורה רגילה אל תוך הצינורות.
6. התובע טוען, כי בהתאם להחלטת השופטת לוקיץ' בישיבה מיום 9.10.16, המציא מסמך מיום 20.12.16 המהווה אישור רשמי מטעם תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ, החתום על ידי מנהל תפעול ואחזקה, ממנו עולה כי מדובר בחיבור מסודר למערכת הביוב הציבורית עוד מימי העירייה לפני קום התאגיד, וכי לא נתקבלה אף פנייה או דרישה מכל צד בעניין הקו או תפקודו, וכי לפי הבדיקות של התאגיד הקו הינו בתוואי הנכון ביותר הנדסית ומערכתית ומבחינת שיפועים וטופוגרפיה, ואין כיום אפשרות אחרת לחיבור הבית לביוב. האישור קבע, כי במידה ולמי מהצדדים השגות על כך שהקו חורג מקו הבניין לתוך המגרש- יש לפנות לתאגיד.
7. התובע טוען, כי בניגוד לטענת הנתבע, בעלות הנתבע במקרקעין אינה נותנת לנתבע זכות לפגוע בקו הביוב ובחיבור לקו הביוב, והוא אינו רשאי לבצע שינויים וחסימות, אלא היה עליו לפעול על פי הנוהל המנהלי בהתאם למסמך הנ"ל בהשגה לתאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ, ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו.
8. לטענתו, האישור העדכני של תאגיד המים שהציג נותן מענה מלא לתביעתו ולדרישתו למנוע מהנתבע לבצע כל שינוי בקו הביוב, הנמצא תחת פיקוחו ושליטתו המלאה של תאגיד המים, שהוקם על פי חוק.
9. זאת ועוד, לטענתו הנתבע לא הוכיח כיצד החיבור לביוב הטמון בתוך האדמה בשולי החלקה פוגע בזכותו הקניינית והוא אף לא הצביע על כל נזק שנגרם לו כתוצאה מקיומו של קו ביוב זה לפני שנים רבות ובהסכמתו המלאה. כמו כן, התגלו סתירות בעדותו של הנתבע, כאשר בחקירתו הנגדית העיד, כי נתן את הסכמתו מלפני מספר שנים לחיבור התובע לביוב שלו, עדות אשר סותרת את דברי בא כוחו בפרוטוקול קודם, כי הנתבע כלל לא ידע כי התובע מחובר לביוב שלו. כמו כן, לטענת התובע, הנתבע התחמק מהשאלה כיצד החיבור מונע ממנו לבנות בית לבנו, כפי שטען.

להלן יפורטו טענות הנתבע/התובע שכנגד:

1. הנתבע טוען, כי הינו הבעלים הרשומים והחוקיים של 500 מ"ר בחלקה 13, גוש 10279, הממוקמת בשפרעם. לטענתו, בנה את ביתו באופן חוקי, כאשר דאג להוציא את כל ההיתרים הנלווים לבניית ביתו, תשלום האגרות, לרבות אגרות חיבור לרשת ביוב הציבורית ולהקמת שוחת ביוב פרטית משלו.
2. לטענתו, מעיון במסמכי הרישום של החלקה ניתן להבחין בבירור, כי אין כל זכויות לתובע בחלקה ו/או אינו רשום כבעלים של חלק מהחלקה, וכביכול בנה את ביתו ללא כל ההיתרים הדרושים לכך, תוך השתמטות מתשלום האגרות, לרבות אגרות חיבור לשוחת הביוב הציבורית וכן ללא אישורים נלווים לבניית הבית.
3. לטענת הנתבע בכתב התביעה שכנגד, במועד שאינו ידוע לו, פלש התובע אל תוך שטחו של הנתבע והושיט צינור משוחת הביוב הפרטית של הנתבע לביתו, והכל במטרה להתחבר בעצמו לשוחת הביוב הפרטית, וזאת ללא קבלת רשות והסכמת הנתבע לכך. הנתבע מבהיר כי מדובר בקו ביוב פרטי שלו ולא בקו ציבורי.
4. לעומת זאת, בסיכומים טען הנתבע, התובע פנה אליו בדרישה לבצע חיבור זמני של מגרשו לקו הביוב המנקז את השפכים ממגרש הנתבע שעובר בשטחו של הנתבע, עד חיבורו לקו הביוב הציבורי והכל באופן זמני ומתוך רצון טוב של הנתבע לעזור זמנית לתובע, עד שיפעל להשגת היתר בניה ויחבר את ביתו לרשת הביוב הציבורית. עלי לציין שיש סתירה ברורה בין האמור בכתב התביעה ובין הסיכומים לעניין ידיעתו של הנתבע/התובע שכנגד ביחס להתחברות ואתייחס לעניין זה בהמשך. אני נותן אמון באמור בסיכומים כי הנתבע/התובע שכנגד ידע על ההתחברות והיא ניתנה בהסכמה על ידו אך הסכמה זו היתה זמנית ולא קבועה, כך גם העיד בפרוטוקול בית המשפט.
5. הנתבע מכל מקום דרש מהתובע לסלק ידו מהחלקה ולהסדיר פתרון אחר לביוב, אך זה לא נענה לפנייתו והנתבע נאלץ להגיש את תביעתו שכנגד. לפיכך, טוען הנתבע, כי התובע או מי מטעמו שביצע את עבודות החיבור לשוחת הביוב הפרטית של התובע, הינו בגדר של מסיג גבול במקרקעין ולנתבע קמה הזכות לדרוש מניעת ביצוע עבודות במקרקעין בחלקתו הפרטית, לרבות סילוק החיבור ואיסור כניסת התובע לחלקתו.
6. הנתבע מציין, כי החיבור כיום נעשה בחוסר סמכות מאחר ומדובר בביוב פרטי ואינו עונה על דרישת סעיף 47 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962, לפיו בעל נכס המבקש לחבר ביוב פרטי מנכסו לביוב הציבורי יעשה זאת לפי תנאים אשר מציבה הרשות המקומית.
7. לטענת הנתבע, אין חולק אודות קיום חזקתו ובעלותו בפועל של הנתבע במגרש שעליו הקים את ביתו, שהינה מוגדרת חלקה פרטית, עליו קיבל היתר בנייה ואישורים נלווים, ואילו התובע חסר כל זכויות במקרקעין, הצהיר בפרוטוקול בית המשפט כי המקרקעין לא רשומים על שמו, בנה ללא היתר מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, והכל ללא תשלום מצידו על האגרות הנלוות להליך הבנייה, ובמיוחד אגרת חיבור לרשת הביוב הציבורית.
8. לטענתו, התובע לא טרח לצרף ולו אסמכתא אחת בלבד המעידה כי אין כל אפשרות לקבלת היתר, וזאת בניגוד לעובדה, כי הנתבע קיבל היתר ולא נתקל בבעיות המתוארות על ידי התובע בחלקה נשוא התביעה. לטענתו, כל מטרת טענות אלו היא להתחמק מהוראות החוק לקבלת היתר בנייה ולהשתמט מתשלום כספים, וזאת על חשבון הנתבע.
9. לטענת הנתבע, התובע אינו בר רשות מאחר ומעולם לא נערכה פניה אליו לצורך קבלת הסכמתו לחיבור קבע של קו הביוב, וההסכמה היתה זמנית בלבד.
10. לטענתו, גם אם היתה קביעה עובדתית לפיה ידע הנתבע בשלב מסוים אודות תפיסת החזקה במקרקעין, קביעה זו לא תוביל בהכרח להצמחת זכות בר רשות למי אשר מחזיק שלא כדין במקרקעין.
11. לא זו אף זו, בתאריך 9.10.16 כב' השופטת לוקיץ' קבעה במסגרת הדיון בצו המניעה שהוגש על ידי התובע כי "גם באם קיימת הרשאה מפורשת או מכללא...הרי שעומדת לו הזכות לבטל הרשאה זו...". כב' השופטת לוקיץ' הורתה גם לתובע להמציא לבית המשפט אישור ערוך מטעם העירייה והתאגיד שבו נאמר במפורש כיי "אין לתובע אפשרות להתחבר ברשת הביוב הציבורית תוך שיפורטו הסיבות לכך". לטענת הנתבע, עד היום לא פעל התובע בהתאם להחלטה זו והסיבה לכך היא כי אין כל מניעה מטעם התובע להתחבר לרשת הביוב הציבורית.

הנתבע טוען, כי התובע הגיש אישור החתום על ידי מנהל התפעול של תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ מיום 20.12.16, אבל האישור הנ"ל לא נערך ולא נחתם על ידי מהנדס התאגיד, שהינו בעל הסמכות והמקצועיות ליתן את דעתו אודות החלטת בית המשפט וכי נציג מוסמך של התאגיד גם לא התייצב והעיד בבית המשפט כאמור.

זאת ועוד, לטענתו, במסגרת האישור הנ"ל עולה כי התובע מעולם לא פנה בהשגה ובקשה להתחבר לשוחת הביוב הציבורית עם תוכניות מדידה עדכניות לשם קבלת מענה ענייני ופתרון. התובע מעולם לא פנה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה לקבלת היתר, לא הוגשה בקשה מטעמו, לא הוכן תשריט/תוכנית על ידי מהנדס מטעמו. כנ"ל לגבי תאגיד ביוב ומים, כאשר מעולם לא ביצע ולו פעולה אחת בלבד לצורך התנתקותו משוחת הביוב של הנתבע. כמו כן, התובע לא צירף אף אסמכתא המוכיחה את טענותיו לסיבת אי קבלת היתר בנייה.

1. הנתבע טוען, כי התובע עונה על הגדרת מסיג גבול, אשר מטרתו הינה להשתלט על שוחת הביוב, אשר צפויה לגרום לסתימות ועומס בקו הביוב הפרטי של הנתבע, לנזק בלתי הפיך לביתו ולפגיעה בקניינו.
2. אשר על כן, בית המשפט נתבקש להורות לתובע לפנות את המקרקעין אשר נמצאים בבעלות הנתבע מכל אדם וחפץ השייכים לו או למי מטעמו, ולאסור על התובע או למי מטעמו להיכנס למקרקעין ולהימנע מביצוע כל פעולה בחלקתו של הנתבע, לרבות חיבור לשוחת הביוב ו/או ביצוע פעולות נלוות. כן מבקש, להורות על ביטול צו המניעה שניתן בתיק זה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים, בתצהירים, בסיכומים, בנספחים ובפרוטוקולים הן מהדיון בצו המניעה הזמני והן בצו המניעה הקבוע אשר נערך בפני, אני נותן בזאת את פסיקתי:

דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל.

משמעות פסק הדין –

אני דוחה את התביעה לצו קבוע ביחס לחיבור התובע לקו הביוב הפרטי של הנתבע ורואה בכך משום הסגת גבול אסורה. לאור הצורך במציאת פתרון לתובע עליו לפעול בעניין זה מול התאגיד ולכן אני מעכב את ביצוע פסק הדין ב – 4 חודשים (120 יום) על מנת לאפשר לו לפתור את הבעיה.

אשר על כן – צו המניעה הזמני שניתן על ידי כבוד השופטת לוקיץ' יעמוד בתוקפו למשך 4 חודשים נוספים מיום פסק הדין ולאחר מכן יבוטל.

זאת ועוד – נוכח העובדה שהחיבור היה חיבור שניתן בהסכמה אם כי היה זמני בלבד, אני לא מוצא הצדקה לפסוק הוצאות לרבות ביחס להוצאות נדרשות בגין ישיבה אחת שבוטלה על רקע טענות למצבו הבריאותי של אביו של התובע.

אני סבור כי בעניין ההוצאות יש להסתפק בתוצאה האמורה.

להלן נימוקיי בית המשפט לתוצאת פסק הדין:

1. אין חולק כי התובע התחבר לשוחת הביוב הנמצאת בחלקתו של הנתבע, שהינה שוחת ביוב פרטית, ואינה שייכת לתובע. הנתבע הוכיח במסמכים ובראיות כי הינו הבעלים הרשום והחוקי של החלקה נשוא התביעה וכי בנה את ביתו בהתאם להיתרי בניה נדרשים. מנגד, התובע לא הוכיח בפני בית המשפט כי יש לו זכויות בחלקה ואף הודה בעדותו כי ביתו נבנה ללא היתר וללא הרישיונות הנדרשים.

כך העיד התובע בפרוטוקול הדיון מיום 29.11.18:

"אני יושב 10 שנים בשטח. המקרקעין לא רשום על שמי. אין עוד אנשים שיושבים בשטח שלי. רק אני ומשפחתי.

העד ממשיך:

ש. הדירה שבה אתה מתגורר היא בבעלותך?

ת. כן.

ש. יש לך מסמך המעיד על זה שהיא בבעלותך?

ת. אני מבקש שתשאל אותי לגופו של עניין.

ש. אז הדירה שבה אתה גר לא רשומה על שמך?

ת. אין שם רשיונות. הגשתי כשהתחלתי לבנות את הדירה לפני 10 שנים עשיתי תוכניות. הגשתי לוועדה. אמרו לי שאין שם רשיונות. הייתי בלי בית. הלכתי ובניתי ועד עכשיו אני הולך כל הזמן לעיריה כדי לעשות רשיון ואומרים שבינתיים אין שום דבר. עד שיהיה רשיונות נשלח לי.

ש. אתה יכול להציג לבית המשפט שבאמת פנית לוועדה ולעיריה לקבל היתר?

ת. פניתי בע"פ ולא בכתב.

ש. כשבנית את הבית ערכת תשריט של אדריכל, קונסטרוקטור?

ת. כן. יש לי מהנדס שניגש לעיריה כשעשה את התוכניות.

ש. אני אומר לך שפנינו לוועדה לתכנון ובניה על מנת להוציא תעודת עובד ציבור והוועדה נתנו לנו תעודת עובד ציבור מ- 15.3.17. מקריא לך את תוכן המסמך. אני מראה לך כי המסמך מציין שאין כל היתר בניה לגבי הבית שאתה טוען ואין גם תיק בכלל בעניין שלך. אני שואל אותך איך זה ייתכן"?

1. אכן, חיבורו של התובע לשוחת הביוב הפרטית של הנתבע נעשתה כבר לפני מספר שנים ומאז לא היה שינוי במצב זה ולא נעשתה כל פנייה מצד הנתבע בדרישה לניתוק התובע או בהשגה כזו או אחרת. הנתבע עצמו העיד, כי נתן את הסכמתו לתובע להתחבר לשוחת הביוב הפרטית שלו לפני כ-6-7 שנים, אך הדגיש ואני נותן בכך אמון, במיוחד לאחר ששמעתי את עדותו, כי הסכמתו לכך ניתנה באופן זמני בלבד ומתוך רצון כן לעזור לתובע, ומעולם לא נתן הסכמה לחיבור קבוע. הנתבע הסביר ופירט כי חיבורו של התובע לקו הביוב הפרטי שלו יוצר עומס על הקו, דבר שעלול לגרום לסתימות, מפגעים ותקלות והוא אינו מעוניין להיות ניזוק מכך.

אני מצטט לעניין זה מעדותו של הנתבע בפרוטוקול הדיון מיום 29.11.18:

"ת: אני הסכמתי. זה נכון לזמן של לפני 6,7 שנים. זה נעשה בע"פ ונתתי לו. עשיתי טובה. השכן בנה את הבית. אני גר לפניו 15 שנה. הוא בנה את הבית. סיים וביקש ממני ביוב. אמר שיש לו בעיה עם העירייה והתאגיד ואין לו היתר בניה. עשיתי טובה. אמרתי לו מייד כן. בכייף. לא ביקשתי ממנו כסף. ישר אמרתי לו להתחבר לביוב שלי. לא שילם לי על זה תמורה כספית. נתתי לו. לא תחמתי לו את זה בזמן".

1. אין ספק שלאור תקופת הזמן הארוכה בה התיר הנתבע לתובע להיות מחובר לשוחת הביוב הפרטית שלו (תקופה כאמור של כ-6-7 שנים), נוצרה אצל התובע ציפייה לגיטימית, כי ניתנה לו הרשאה מכללא להישאר מחובר לשוחת הביוב של הנתבע באופן קבוע. אך ציפייה זו אינה מביאה מבחינה משפטית למצב בו יש לחייב את הנתבע לתת הרשאה קבועה לתובע. אין כל חובה שבדין לחייב את הנתבע לתת לתובע חלק בקניינו הפרטי. הנתבע הוא הבעלים של החלקה, ושל קו הביוב הפרטי המדובר וברצון הנתבע- התובע יישאר מחובר לקו וברצונו- יתנתק, ואין זה משנה מה הסיבה שהביאה את הנתבע להחליט כך, זוהי זכותו.

אוסיף ואומר, כי ציפייה מובנת זו של התובע הצדיקה את מתן צו המניעה הזמני שניתן בתיק זה, כאשר מאזן הנוחות נטה בבירור לטובתו, אך משדנים אנו כעת בצו מניעה קבוע- ציפייה זו אינה מחזיקה מים ואינה מאפשרת לחייב את הנתבע על ידי מתן צו מניעה קבוע.

4. התובע שם את יהבו על מסמך מתאריך 20.12.16 אשר ניתן לו על ידי תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ. הטענה הסתמית העולה במסמך כי אין כיום אפשרות אחרת לחיבור הבית לביוב לא התקבלה על דעתי ולא הוצגו כל ראיות בהקשר זה. ייתכן שהקו אכן בתוואי הנכון הנדסית ומערכתית מבחינת שיפועים וטופוגרפיה אך מדובר בקו ביוב פרטי והתאגיד הוא זה שצריך לפתור את העניין מבחינת האינטרס הציבורי ולא להשליך את הבעיה על טוב ליבו של הנתבע אשר כאמור השקיע בשוחת ביוב פרטית על כל המשמעויות הנובעות מכך.

התובע צריך לפנות לתאגיד והתאגיד צריך למצוא לו פתרון. מאחר ומדובר בכל זאת בזמן שמצריך פתרון לעניין, אני אאפשר עכוב של פסק הדין ב- 4 חודשים שנראה לי זמן מספיק על מנת לפנות בצורה מסודרת.

5. משכך, אני דוחה את התביעה העיקרית ומקבל את התביעה שכנגד. אני מורה לתובע לפנות את המקרקעין הנמצאים בבעלותו של הנתבע, מכל אדם וחפץ השייכים לו או למי מטעמו, ומורה על ניתוקו מקו הביוב הפרטי של הנתבע. יחד עם זאת, אני מעכב את פינויו של התובע והתנתקותו מקו הביוב למשך 4 חודשים ומשאיר את צו המניעה הזמני למשך 4 חודשים מיום מתן פסק הדין ואסביר זאת.

עדותו של הנתבע לא היתה חפה מסתירות, כאשר בפרוטוקול הדיון מיום 09.10.16 ב"כ הנתבע טען בפני בית המשפט, כי הנתבע כלל לא ידע על חיבורו של התובע לקו הביוב שלו ונודע לו על כך רק לאחר הגשת תביעה זו, וזאת בניגוד לעדותו של הנתבע בפרוטוקול ההוכחות מיום 29.11.18 בו העיד הנתבע בעצמו כי נתן את הסכמתו לתובע לפני כ-6-7 שנים.

זאת ועוד, הנתבע הרשה לתובע תקופה כאמור של 6-7 שנים להיות מחובר לקו הביוב הפרטי שלו, ולא היתה לו כל השגה בעניין משך כל תקופה זו. דברים אלו אמנם אינם משנים את התוצאה אליה הגעתי, אך בנסיבות אלו אני מחליט לעכב את סילוק ידו של התובע מהמקרקעין לתקופה של 4 חודשים , כלומר התובע יוכל להישאר מחובר לקו הביוב של הנתבע, כפי שהוא מחובר כעת, לתקופה נוספת של 4 חודשים מיום חתימת פסק הדין, וזאת על מנת לאפשר לו להסדיר חיבור של ביתו לרשת הביוב הציבורית, שלא עובר דרך מגרשו של הנתבע. מדובר בפרק זמן סביר ומספיק בהחלט לתובע על מנת שיתארגן ויפנה לגורמים הרלוונטיים והמוסמכים לצורך הסדרת חיבור זה. אציין כי גם הנתבע עצמו הסכים בדיון ההוכחות לאפשר לתובע להיות מחובר תקופה נוספת לקו הביוב הפרטי שלו, עד שימצא פתרון אחר.

1. סוף דבר- התביעה העיקרית נדחית, התביעה העיקרית מתקבלת, כאשר פינויו של התובע וניתוקו מקו הביוב של הנתבע מעוכב ב- 4 חודשים מהיום.
2. לעניין הוצאות-

נתתי דעתי לעניין ההוצאות. לאור עמדתי זו אני פוסק כי התביעה תדחה והתביעה שכנגד תתקבל ללא חיוב בהוצאות משפט.

לגבי מועדים שנדחו בעבר – לפחות לגבי מועד אחד יש אסמכתאות רפואיות חזקות ולגבי המועד השני, אני אסתפק בתוצאה האמורה ולא אחייב בהוצאות משפט.

ניתן היום, ז' אדר ב' תשע"ט, 14 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.